אני יכול להבין לגמרי את אוהדי ברצלונה שמרגישים מרומים אחרי המשחק אתמול. משיח הטיקי טאקה קיקה סטיין, שהבטיח משחק אטרקטיבי בכל מחיר, עשה אתמול מהלכי ואלוורדה קלאסיים, שקיוונו שיעברו מן העולם עם צאתו של האחרון לפנסיה.
אני מקווה שזה לא הקייס עכשיו, אבל *כרגע* ישנה תחושה כאילו עשינו חילוף מאמנים בליגת העל פה בישראל: יש מומנטום חדש במשחקים הראשונים, השחקנים מדליפים לצנציפר ש׳הנה בא שריף חדש׳ ו-׳נגמרה השכונה של ואלוורדה׳, ואחרי כמה משחקים ההתלהבות דועכת וחוזרים לבינוניות הקודמת. אגב, אני עדיין חושב ששיחקנו ממש טוב במחצית הראשונה בברנבאו, אבל את ההדים של המחצית השנייה הגרועה המשכנו להרגיש לאורך המשחק אתמול.
כן, הדיסקליימר של קיקה סטיין עדיין קיים. הוא מנסה להוציא מים מסלע של סגל שחוק שסובל ממחסור חמור ברוטציות בגלל בנייה חובבנית של הנהלה הרסנית. אבל את אוהדי ברצלונה זה לא ממש מעניין, גם את זהות היריבה (המצוינת) ששיחקה אתמול בקאמפ נואו, עם מאמן שעשה לנו בית ספר בסיבוב הקודם באנואטה, ואתמול לא היה רחוק מהישג כביר. קיקה סטיין אמר בסוף המשחק ש״4-5 שחקני סוסיאדאד יכולים לשחק בברצלונה״, והשאלה המתבקשת: כמה שחקני ברצלונה יכולים להתאים לסגל של סוסיאדאד?
אוהדי בארסה המרומים שפשפו עיניים אתמול (עם אלקוג׳ל כן?) ותהו מי באמת עומד שם על הקווים. קיקה חזר אתמול לראקיטיץ׳, כראוי לברירת המחדל מספר 1 של ארנסטו. כבר שטחתי בעבר שראקיטיץ׳ משחק כמו שחקן לשעבר ו-5 השניות שלוקח לו לקבל את הכדור ולמסור (כמו במתפרצת עם דה יונג), פוגעות בשטף המשחק של הקבוצה. מעבר לכך, בארסה לא יכולה להרשות לעצמה קשר 50-50 שיותר מ 2/3 מהמסירות שלו הן אחורה או לצדדים.
אבל ראקיטיץ׳ הוא רק בורג קטן במכונה חורקת. טר שטגן הבלם השלישי היה חידוש משחק מרענן במשחקים הראשונים, שהפך לוואן טריק פוני מאכזב במשחקים האחרונים. הכדורגל המודרני היום מחייב אותך להמשיך לחדש, וטבעי מאוד שמאמנים טובים יפתחו תרופת נגד למשחק הזה, וכך יוצא שטר שטגן מסר 3 כדורי עומק מדויקים (בלבד) מתוך 12. וכן, ידוע לכולנו: גריזמן לא יכול להיות חלוץ מטרה שמקבל כדור עומק עם הגב לשער מטר שטגן. אני יכול להבין את שריקות הבוז של הקהל כשהכדור חוזר אחורה, במיוחד כשטר שטגן שומר עליו עד שכולם (כולל שחקני היריבה) מסתדרים בעמדות שלהם. גם קרויף, גווארדיולה ולואיס אנריקה חזרו אחורה לשוער, אבל הם לא ביזבזו זמן ומיד תקפו שוב בחזרה.
בואו נדבר על החילופים, כי זה בכלל גרם לכל אוהד בארסה לזרוק חפצים על הטלוויזיה. אתה לא יכול להקים לחימום שחקנים בדקה ה-51 ולעשות חילוף ראשון 20 דקות לאחר מכן, וזאת לא פעם ראשונה, בדיקה זריזה מגלה שזה ממוצע החילופים של קיקה גם בלאס פלמאס וגם אצל בטיס.
ומה החילוף הראשון? וידאל במקום ראקיטיץ׳. ואלוורדה קלאסי. הכניסה של אנסו פאטי הייתה מבורכת אבל מאוחרת מדי. החילוף השלישי של ג׳וניור פירפו תמורת מרטין בריית׳וייט חידד שוב את מה שרשמתי לפני שבוע: קיקה סטיין חושב קודם כל על הכסא שלו, ואחר כך על הכדורגל. ולצערו היותר הגדול, מסי לא בכושר טוב כדי להסתיר את הפגמים כמו אצל ואלוורדה. אני מסכים עם החשש שהוא סוחב אי נוחות שמשפיעה בעיקר על הנגיעה הראשונה שלו בכדור. והצרה היא שאי אפשר להעניק לו מנוחה, כי פאקינג אין ספסל.
הקבוצה נואשת למומנטום חדש שאולי יאפשר לה להאבק על האליפות עד הסוף, אבל עם הסגל הקצר הזה והרטרו ואלוורדה שאנחנו רואים עכשיו מקיקה סטיין, נראה כאילו שאנחנו רק דוחים את הקץ. הלוואי ואתבדה.
