זוועתון. בארסה צלחה בקושי רב משחק בביתה של העולה החדשה ואיאדוליד, ניצחה 1 – 0 משער של דמבלה, כשבדקה האחרונה כולם חטפו מיני התקף לב כשנפסל שער שוויון בשל טענת נבדל.
אפשר לכתוב עיתון שלם על המגרש ועל השפעתו על המשחק, אבל אני לא רוצה לדבר על דברים שלא בשליטתנו שגם ככה נראה בתדירות נמוכה מאוד. אני רוצה לדבר על מה שתלוי בשחקנים ובמאמן. בראש ובראשונה אני רוצה להתייחס לארנסטו ואלוורדה. היו ויש הרבה סיבות לאופטימיות סביבו, עם הפקת לקחים משנה שעברה, עם חזרה למערך 4-3-3, עם הענקת הבמה לדמבלה (צעד לא מובן מאליו כלל) ועם הצבתו של קוטיניו בקישור.
אולם, במשחק אתמול עלו ניחוחות של מנטאליות של בילבאו: הוצאת שחקן התקפה והכנסת קשר אחורי כשהקבוצה ביתרון שער. זה צעד שגם פפ חטא בו לפעמים, אז לא צריך לצלוב מאמן על כך, אך זה פשוט צעד שכואב לראות. ואלוורדה לקח את השחקן המצטיין על המגרש, דמבלה, והכניס קשר שהתרומה שלו למשחק הייתה שלילית. זה הזמין את ואיאדוליד הקטנה והצנועה לתקוף, הכניס את השחקנים ללחץ, שידר להם שאנחנו עלולים לאבד את היתרון, ופתאום הקבוצה עברה לשחק על מגננה ומתפרצות. היו למארחת שני מצבים טובים ועוד שער שנפסל בזכות כמה סנטימטרים של נבדל. לא כך אני רוצה לראות את הקבוצה, לא כך אני רואה אותה הולכת עד הסוף בכל המסגרות. קיים בי פחד שבזכות הניצחון, בזכות זה שהשער שספגנו נפסל, תישאר תחושה כאילו הכול בסדר: הרי למה צריך לתקן משהו אם הוא הצליח? אם הקבוצה ניצחה בסוף? אני מקווה מאוד שהמיסטר ראה את ההשפעה השלילית של ההחלטה שלקח וילמד ממנה להבא.
מלבד עניין החילוף, חורה לי מאוד שסוארס משלים 90 דקות במשחק כזה (ועוד הוא מוחלף במוניר בתוספת הזמן כדי לסחוט זמן. מנטאליות של בילבאו כבר אמרתי?). סוארס, עם כמה שהוא אהוב, נראה כבד מדי וביכולת שהוא מציג כרגע הוא לא ראוי להיות בחוד ההתקפה שלנו. בהעדר חלוץ בכיר על הספסל, לא מן הנמנע להשתמש במסי כחלוץ מזויף עם קיצוניים משני צדדיו. בכל אופן, אני מתפלל שסוארס יגרום לכל המבקרים לשתוק עם יכולת טובה בהמשך. אני לא חושב שהסיפור שלו בברצלונה תם, אלא שהוא צריך ניעור חזק.
חברו בימיו בליברפול, קוטיניו, מוצב כעת בקישור, על העמדה של אינייסטה בימים שעברו. האם הוא היורש של אינייסטה? בעיניי לא. חסרה לו השליטה בקצב שאפיינה את גדולי הקשרים שלנו. קוטיניו מציע משהו אחר. כדורגל ישיר ומהיר יותר. יותר משחק לעומק. יש לכך יתרונות ויש לכך חסרונות, למשל, המהירות והכוח המתפרץ שלו נבלעים במרחק כה גדול מהשער. בגדול, זה צעד מעניין בעיניי שיכול להניב פירות מתוקים. מן הצד השני של הקישור, ראקיטיץ’ הבלתי נגמר, שנסחט יתר על המידה בעיניי. לכבוד מה ארתור הגיע, לאן כל השבחים בקיץ נעלמו? כדי לחמם את הספסל? הוא ומלקום, ששיחק דקות ספורות וכמעט כבש, ראויים לקבל יותר דקות בקבוצה. לא חייבים לפתוח במשחק מיד, השילוב יכול להיות הדרגתי, אבל הוא צריך לקרות.
הלאה. אני חייב לומר בנימה אישית שאני שואף לכך שהקבוצה גם תנצח וגם תלמד מהטעויות שלה תוך כדי ריצה, ולא תצטרך כשלונות כדי לעבור שינוי. זה מה שאני מצפה מהקבוצה אחרי הזוועה שחווינו אתמול. לצערי הרב אני רואה התייחסות נרחבת מדי למצב המגרש ופחות לקיחת אחריות, פחות ביקורת עצמית, פחות הפקת לקחים ומכך אני מודאג. במחזור הקרוב בארסה תפגוש עולה חדשה נוספת, וסקה הקטנה תתארח בקאמפ נואו, לפני שיוצאים לפגרת נבחרות ראשונה לעונה זו.
ההרכב:
טר שטגן
אלבה, אומטיטי, פיקה, רוברט
קוטיניו (מלקום), בוסקטס, ראקיטיץ’
דמבלה (וידאל), סוארס (מוניר), מסי
