אחרי שבארסה עברה בהצלחה רבה את מפגש ליגת האלופות נגד מנצ’סטר סיטי, הגיע המשחק נגד ולנסיה במסטאייה הסופר ביתי, וזה היה משחק רב אירועים והיבטים שקשה לי לבחור מאיפה להתחיל. אונדיאנו מאיינקו בתצוגת שיפוט מזעזעת איבד שליטה על המשחק כבר מתחילתו, וכך אפשר לקיצוצי הרגליים לחגוג. אנסו פרס נכנס בברוטאליות באינייסטה הביא לפציעה די חמורה שלו בברך, והוא ייעדר בין 6 ל-8 שבועות לפי הדיווח של המועדון. בארסה הציגה משחק חלש מאוד טקטית, ולמרות זאת, יצאה עם 3 הנקודות ממש בשנייה האחרונה, השבח לדיוס.
היה ברור שמדובר במשחק קשה, ולנסיה מתפתחת היטב תחת המאמן החדש צ’זארה פראנדלי ובאצטדיון שלה לא זכור לי מתי בפעם האחרונה הצגנו משחק טוב ותכליתי. האובדן של אינייסטה התברר כקריטי כי הקישור היה רך ביותר. בוסקטס וגומש שיחקו לא טוב, בין אם מדובר באיבודי כדור או באי-יכולת לתרום מספיק לבניית ההתקפות. מסי לא קיבל מספיק כדורים, סרג’י רוברטו היה מבודד, ניימאר תגבר את ההגנה באגף השמאלי, של דין ושל גומש.
כשמסי הבקיע את השער הראשון במחצית הראשונה, לא שמחתי. הייתי עצבני מאוד מאיך שהמשחק התנהל. הפציעה של אינייסטה והשיפוט ההזוי לא אפשרו לי ליהנות, ובמובן מסוים, קול בתוכי רצה שנגנוב את הניצחון הזה כנקמה על הפציעה של אינייסטה (שלא זכתה לכרטיס צהוב כלל!). כבר הגול הראשון שנוי במחלוקת, כי סוארס היה בעמדת נבדל ויש לדון האם היה מעורב או לא. בוסקטס היה צריך לקבל צהוב שני כבר במחצית הראשונה. מאיינקו היה מזעזע, כבר אמרתי, וזה תקף בכל בחינה, לכל צד.
את המחצית השנייה התחלנו עם החמצות, וכמובן אחרי החמצה מזעזעת חייבים לשלם. כשמוניר נכנס היה ברור כשמש שהוא הולך להבקיע שער. בקושי הספקנו לעכל את השוויון, וכבר הגענו לפיגור. בארסה נראיתה אובדת עצות, אך התגובה הגיעה מהר, בדקה ה-62: כדור קרן מדויק להפליא הגיע לראשו של ראקיטיץ’, אלבס הדף אך סוארס עם השמאלית נעץ את הכדור ברשת. שוב בארסה מגלה יכולת טובה במצבים נייחים, הרבה הודות לאונסואה, עוזרו של לואיס אנריקה.
מהנקודה הזו המשחק נרגע קצת, אך לא נראה פתרון באופק, גם עם החילוף של דניס סוארס במקומו של גומש. בסופו של דבר, מהלך חכם של שלישיית MSN ברגע האחרון הניב בעיטת עונשין. מסי נעמד מול אחד משוערי הפנדלים הטובים בעולם, ברמה היסטורית של ממש, כזה שרק לא מזמן הדף שני פנדלים באותו המשחק. דיוס לא היסס, שלח את הכדור פנימה והקבוצה החלה לחגוג את הניצחון שקרב בא. הקהל המגעיל של הוולנסיאנים הגיב בהשלכת חפצים, כולל בקבוק שפגע בניימאר, ומסי לא נותר חייב ושחרר מטר של קללות לעברם.
במפגש כזה הדבר החשוב ביותר הוא לנצח ולברוח הביתה, אך נדלקות הרבה נורות אדומות לגבי הטקטיקה וספציפית הקישור של הקבוצה. אי אפשר לתלות הכול על התעלות אינדיבידואלית של השלישייה ההתקפית אם רוצים לזכות בליגה בסוף העונה. בשבוע הבא גרנדה תגיע לקאמפ נואו וזו הזדמנות לנשום קצת אוויר, לפני משחקים קצת יותר מורכבים בנובמבר ובדצמבר. לצערי דווקא לואיס סוארס לא התנקה מצבירת הצהובים והוא עדיין בסכנת השעיה, נקודה שעלולה להתנקם בנו בהמשך.
התקציר:
התקציר בשידור קטלאן חובה שמיעה!
ההרכב:
טר שטגן
רוברטו, מסצ’ראנו, אומטיטי, דין
גומש (דניס), בוסקטס, אינייסטה (ראקיטיץ’)
מסי, סוארס, ניימאר
