חשיכה. בארסה הפסידה לראשונה העונה דווקא נגד האחרונה בטבלה, והפעם אין תירוצים. ההפסד הזה כולו עלינו. קוטיניו העלה את הקבוצה ליתרון, רק כדי לראות את החבורה המקומית הופכת במחצית השנייה ונועלת את הרחבה שלה ללא רחמים.
זו הייתה תצוגת כדורגל קטסטרופלית מצד הקבוצה שלנו. הקבוצה שיחקה פשוט מאוד רע והייתה חסרת אונים מול קבוצה שהשיגה את הניצחון הראשון שלה העונה. בתחילת העונה כל הפרשנים אמרו שהאליפות תהיה של ברצלונה בהליכה, ואכן די בקלות היינו יכולים לראות את הקבוצה בפסגת הטבלה בהפרש 5 נקודות כבר במחזור השישי, אלמלא שתי הנפילות המתסכלות בימים האחרונים. מסי הבטיח לאוהדים בקאמפ נואו שהגביע של ליגת האלופות יחזור הביתה, גם בהנהלה ובתקשורת מפמפמים את זה כאילו אין מחר, אבל אחרי משחקים כאלה כדאי מאוד להוריד את הראש ולהתחיל לעבוד קשה כפליים.
הסיפור הוא, בגדול, המאמן. קטונתי מלהעביר ביקורת על אדם שעשה דבר או שניים יותר ממני, קטונתי מלהתיימר להבין יותר ממנו בכדורגל ובטח בקבוצה שהוא חי יום אחר יום. אך אמש צפיתי במחזה מכאיב. אתחיל רגע מההרכב – על פניו רק שתי רוטציות, לגיטימי לחלוטין: סוארס ואלבה למנוחה. מוניר, מחליפו של סוארס, כבר רגיל למעמד הזה וצריך לתת תפוקה. לעומת זאת, המחליף של אלבה הוא דווקא ורמאלן, בלם מטבעו, כשבקבוצת המילואים נמצא מירנדה, שאפילו ויתר על זימון לנבחרת כדי להיות זמין. זו עוד הוכחה כמה המאמן לא סומך על הנוער ולא מקדם את ההיבט הזה כמצופה ממנו.
על פניו הרכב שכזה לא צריך להתקשות מול חבורת מלפפונים שהשיגה נקודה בודדת מתוך 15. רצינו 4-3-3 וקיבלנו אותו, אבל משהו במערך ובמבנה של הקבוצה לא מתפקד. יש חוסר איזון נוראי בקבוצה. קוטיניו, ששיחק כקיצוני שמאלי בשיאו בליברפול, מתופקד בקישור, רחוק מהשער. לשים אותו בנעליים של אינייסטה עושה לו עוול. ראקיטיץ’ נצמד לבוסקטס וממעט לעלות. מסי, שאמור להיות הקיצוני הימני במערך, נודד לאמצע ומשאיר בור באגף ימין, שהעליות של סרג’י רוברטו לא ממלאות כלל, מה שגורם לאפקט דומינו של שטחים פתוחים ליריבה. דמבלה אוהב לרוץ ולכדרר, אבל פחות מסתדר במשחק המסירות המסודר. הקישור שלנו, גם מול לגאנס הזו, התפרק לגמרי. ומה היו החילופים? בהגנה ובהתקפה.
אם בעונה הקודמת הכדורגל היה משעמם לרובנו, אבל לפחות הסתפקנו בתוצאות טובות, ביציבות, בעקביות, בסולידיות – השנה אין אפילו את זה. הכדורגל עדיין משעמם (התעפצתי קשות במחצית הראשונה, וזה אחרי שהיה לי אדרנלין ממשחק כדורסל), התוצאות רועדות כבר בתחילת העונה והיציבות נראית רחוקה מאוד. אפשר להאשים את פיקה, שנמצא בתקופה מזעזעת ועושה טעויות של טירון. אפשר לשלוח אותו לספסל, ליציע או לנשיאות (אם כי אני מאוד לא חושב שצריך לקבור אותו, עדיין), אך הבעיה היא ממש לא רק הוא. הוא רק בורג במערכת שסובלת מכשלים בכל חלקיה.
הזוי איך הקבוצה התחזקה, העומק גדל והציפיות היו בשמיים במהלך הקיץ – דמבלה כשיר, קוטיניו זמין לליגת האלופות, שחקני ספסל איכותיים נוספו – ועכשיו מתעוררים מהחלום בצורה כואבת מאוד. אם לא משתמשים בעומק הזה כמו שצריך, התוצאות ייראו בהתאם. בארסה נותרה ראשונה בטבלה בזכות נפילה של מדריד, אך עבורי זו אפילו לא רבע נחמה. זאת משום שבשבועות הקרובים בארסה תתמודד עם קבוצות הרבה יותר טובות מז’ירונה ומלגאנס (עם כל הכבוד להן). אם בארסה לא תשנה את דרכה, לא תעלה הילוך במהרה, צפויות לנו עוד מכות קשות. רק זכרו בכדורגל, כל עונה היא ארוכה ופתלתלה, ודברים עוד יכולים להשתנות לכל כיוון.
ההרכב:
טר שטגן
ורמאלן (אלבה), אומטיטי, פיקה, רוברטו
קוטיניו, בוסקטס, ראקיטיץ’
דמבלה (מאלקום), מוניר (סוארס), מסי
