1. לפני שבועיים, אחרי ההפסד ללבאנטה, ביקרתי את חוסר היכולת של ואלוורדה לנהל סגל רחב, והמשחק אמש לא שינה את הקונספציה. כשפורסם ההרכב הרשמי הייתי במוד זהה לתמונה המצורפת בצד שמאל 🤷🏼♂️
2. הזויה. אין מילה אחרת לרוטציה שראינו אתמול. כאילו ואלוורדה שכח שיש יריבה איכותית באיצטדיון סופר ביתי ממול. מתי בארסה שיחקה עם סמדו מגן שמאלי? פעם אחת, ולרבע שעה. מתי בארסה עלתה עם התקפה של אלניה בצד שמאל ומלקום בצד ימין? ועל ההצבה של בואטנג במרכז אחרי אימון אחד ועוד לפני שקנה מאפרה של גאודי בראמבלאס – אין לי הסבר.
3. מצטער, אני לא יכול להתייחס להופעות אינדבדואליות של שחקנים כשוואלוורדה מקיא את השחקנים האלה במגרש ומצפה מהם להסתדר. לא יכול, זה פשוט לא הוגן.
4. אם הגביע לא חשוב, תריץ הרכב לגביע ותקווה לטוב, אין בעיה. אם הגביע כן חשוב, למה להכניס את עצמנו לבור ואז בגומלין לשרוף את כל האונסה ב-300 אחוז בניסיון לרמונטאדה – ואז לקבל את ולנסיה במשחק לא פשוט בליגה בו כן תעשה רוטציות?
5. אני יודע שבמועדון מתעדפים את הגביע פחות השנה, בוודאות. אבל עושה רושם שאת מה שהשחקנים והדרג הניהולי מפנימים, ואלוורדה עוד לא, והוא עדיין מתלבט.
6. מילה קטנה לאוהדים החדשים שמצפים להתחרות על כל התארים. יש איזה קונספט שגוי שרץ אחרי הטריפלטה הראשונה בו בארסה *חייבת* לזכות בכל התארים ולשחזר את ההישג המדהים עוד פעם ועוד פעם. זה לא עבד ככה לפני הזכייה ב 2009 – לפני זה בילינו עשור שלם בהדחות סדרתיות בגביע ולא הגענו לגמר אפילו פעם אחת. הגביע היה מיועד בדרך כלל כבמה לאלה שלא מקבלים מספיק דקות ואם מגיעים לחצי הגמר, אז מתחילים לקחת אותו ברצינות.
7. זה בסדר גמור לא להתחרע על הגביע, אבל יש דרך, ויש דרך. לואלוורדה כרגע, אין דרך. ובגלל זה בגומלין בקאמפ נואו הוא יעלה עם כל הארטילריה ויקווה לעוד הושטת יד (או רגל) מאלוהים.
