הסיקור: סוסיאדד 2 – 4 בארסה

שוברים את הקללה בסטייל. לא להאמין שבארסה סוגרת את הסיבוב הראשון בניצחון באנואטה המקולל, כשהיא 9 נקודות מעל הקבוצה שאחריה ו-19 נקודות מעל האלופה המכהנת. לא להאמין שבארסה חוזרת מפיגור שני שערים כדי לנצח בהפרש שני שערים את הקבוצה הכי עקשנית וארורה שיש בליגה הספרדית.

את המשחק ראיתי בביתו של רועי. טסתי לברצלונה כדי להגשים חלום לשלושה גיבורים, אבל בסופו של דבר אני מרגיש שאני הוא המרוויח הגדול, עם זה שפגשתי אדם מדהים, שכל כך מהר אני מרגיש שהפך לי למשפחה. בתחילת המשחק דאגתנו הייתה גדולה. בוסקטס נסגר הרמטית, גומש מתבייש, פאוליניו מתרוצץ לשווא, מסי לא מוצא את הקצב, המגנים נתקעים ללא חיבור הולם. סוסיאדד עשתה את שיעורי הבית ובאה מוכנה לעשות לבארסה צרות. ראוי לציין שדווקא ראקיטיץ’ היה נקודת אור בולטת בזמן הזה.

בפיגור שער בודד ראינו תמונה של מה שכולנו חשבנו שיפתור את המשחק: הכנסה של אינייסטה ודמבלה במחצית, החזרת השליטה לקבוצה עם סאן אנדרס ושבירת ההגנה עם המהירות והיצירתיות של דמבלה.

אך גם בלעדיהם, כשהקבוצה כבר בפיגור 2 – 0, האמנתי שהרמונטדה אפשרית. לבארסה יש את הכלים להפוך את התוצאה בזמן שנותר. אמרתי בקול שזה רק יעשה את הניצחון מתוק יותר, עוצמתי יותר. מוקדם יותר, ראיתי תמונות של פאוליניו מחייך בדרך לסאן סבסטיאן והיה לו פרצוף של: “אני בא לשבור היום קללה”. למרות יכולת רעה בבניית המשחק, הוא היה במקום הנכון פעם נוספת כדי לעשות את הדבר החשוב ביותר במשחק הכדורגל, וזה להכניס את הכדור לרשת.

מי שחתום בגדול על המהפך הוא לואיס סוארס. אותו סוארס שרבים השמיצו רק לפני חודשיים. ציסטה בברך (מזדהה עם הכאב בתור מי שסוחב ציסטה בקרסול), קושי בהתאמה לשיטה של המאמן וחוסר מזל – כל אלה לא משנים. אל תספידו אותו לעולם. הוא חזר ובענק – בישל את הראשון לפאוליניו והבקיע את הצמד שהפך את הפיגור ליתרון. בשער הראשון הבקיע שער אומנותי, עם טאץ’ כמו שיש רק לטובים ביותר בתחום, אך בל נשכח את הפריצה החזקה של סרג’י רוברטו שאפשרה את השער הזה – פיצה על השער השני שספגנו בשל הסטת הכדור מרגלו.

ורמאלן נתן משחק נפלא. הסגירות שלו היו מתוזמנות היטב, גם בכדורים השטוחים וגם בכדורי הגובה, הוא תיקל חזק כשצריך והדובדבן שבקצפת היה הבישול לשער השלישי. עלייה נפלאה שלו לכדור של רולי הולידה את ההזדמנות של סוארס. התצוגות החיוביות שלו לא משנות את העובדה שהוא לא היה צריך להישאר בקבוצה בקיץ. בשל היסטוריית הפציעות שלו, לא ניתן לסמוך עליו, על אף שמדובר בבלם בעל טכניקת הגנה טובה מאוד.

דמבלה היווה שינוי חיובי, אם כי הוא עשה יחסית מעט. הוא היה מעורב בצירופי מסירות והשתמש במהירות שלו כדי להרעיד את הרגליים של שחקני סוסיאדד, הן כשלחץ בהגנה והן כשהתחיל לרוץ עם הכדור. למרות פנטזיות של כולנו על שער של דמבלה, אני הסתפקתי בניצחון מינימלי. אלא שאז בא מסי, והוא גרם לכדור לרחף כמו בועת סבון גדולה יתר על המידה לעבר הרשת, ממש ליטף אותה בעדינות. גול שהותיר את כולנו בהלם. מלבד זה שזו פעם ראשונה בהיסטוריה שהוא מבשל ב-5 הופעות רצופות במדי בארסה, הוא שבר את שיאו של גרד מילר לכמות שערים בליגה אירופית אחת עם גול כה יפהפה. מה שהיה כה מפליא לראות, זה שגם ביתרון 2 שערים דקות ספורות לסיום, מסי ירד לגבות את אלבה ודין בעמדת המגן השמאלי.

לא פפ, לא טיטו, לא טאטה ולא לוצ’ו ניצחו משחק ליגה באנואטה כמאמני בארסה. ואלוורדה כן. לוקח זמן עד שהחתיכות מתחברות תחת ואלוורדה, שהעלה הרבה תהיות וחששות כשהתמנה למאמן הקבוצה, אך כשהדברים מתחברים, זה נראה מעודד עד מאוד. סיבוב ראשון שנחתם עם 51 נקודות, הרבה מעל הציפיות גם של אוהדי בארסה האופטימיים ביותר בקיץ האחרון. מהפך ראשון באנואטה מאז 1930. מדהים. מה הפלא שכשנהגתי חזרה לביתי מביתו של רועי, הרגשתי בעננים? גם הייתי בחיק משפחתי החדשה וגם ראינו רמונטדה ענקית, ניצחון מתוק שמגדיל את האופטימיות והציפיות שלנו להמשך העונה.

 

ההרכב:

טר שטגן
אלבה, ורמאלן, פיקה, רוברטו
גומש (דין), ראקיטיץ’, בוסקטס, פאוליניו (דמבלה)
לואיס סוארס (דניס), מסי

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו