שנה עברה מאז אותה רביעייה שחטפנו בבלאידוס. קיווינו לראות משהו שונה הפעם, אך ההיסטוריה מתעקשת לחזור על עצמה ופעם נוספת חטפנו רביעייה במגרשה של סלטה ויגו. היה ברור לכולנו שמדובר במשחק קשה, משחק מוקש. אני באופן אישי חשבתי שהתוכנית הייתה לפתוח אתמול עם אפס רוטציות, לנוכח הרוטציות הקיצוניות במשחק נגד חיחון. לואיס אנריקה גם הדגיש לקראת המשחק שאסור לאבד כדורים חשובים במרכז המגרש, אז ציפיתי לראות את אינייסטה וראקיטיץ’ פותחים לצדו של בוסקטס בקישור. בפועל, ראינו את ראפיניה, גומש וארדה בקישור ואת מתייה בהגנה, וזה פחות או יותר מסכם את איך שהמשחק התנהל.
כי כשעומדת מולנו קבוצה שיודעת ללחוץ, כשבוסקטס בכושר נמוך ואין לו פרנטרים טובים לחבר מסירות ולשחרר לחץ, כשמאחוריו נמצא מתייה שצריך להיקבר עמוק ביציע, הכתובת נמצאת על הקיר בבירור. שלוש חתיכות מהירות מאוד, שהגיעו בהפרש כולל של 11 דקות, והשמחה מאיבוד הנקודות של ריאל ומארוחת החג התפוגגה כאילו לא הייתה כלל. הטעויות בשערים היו של בוסקטס, מתייה ופיקה, אך כל הקבוצה הייתה חושך מוחלט, ואפשר להתאכזב גם מניימאר ומסוארס שלא מצליחים לסחוב את הקבוצה במשחקים הקשים האלה.
אינייסטה, בהופעתו ה-600 בבלאוגרנה הוכנס במחצית כדי להציל את המולדת, וזה נראה אפשרי לכמה דקות. תרגיל קרן קצרה הביאה לשער הראשון של פיקה מהרמה של אינייסטה. 5 דקות אחר כך, אינייסטה משחיל כדור גאוני לרחבה, גומש מוכשל וניימאר מבקיע את הפנדל. זה רק 3-2 והמשחק חדש. היה רוח של מהפך באוויר, הקבוצה חזרה לשחק יציב יותר, בטוח יותר. היה עוד הזדמנות לקבל פנדל כשניימאר נתפס ברחבה, אך השופט לא שרק הפעם. המשחק קצת נרגע, לואיס אנריקה הכניס את דניס במקומו של בוסקטס כדי להגביר את הלחץ, אך דווקא אז, שטות מוחלטת של טר שטגן בישלה לפאבלו הרננדס שער, וזה קבר את כל המומנטום שלנו. בארסה לא ויתרה, פיקה עבר לשחק כחלוץ והוא גם הבקיע את השלישי אחרי מהלך יפה של דניס, אך שם זה נגמר, ובארסה שוב חוזרת מוויגו ללא נקודות ועם תצוגה הגנתית כואבת במיוחד.
אחרי המשחק השחקנים והמאמן דיברו לתקשורת, וראינו שבוסקטס, טר שטגן ולואיס אנריקה מודים בטעויותיהם. לואיס אנריקה מאמן עקשן ולא ברור באיזו טעות הוא מודה, אך אני מעדיף לשמוע מילים כאלו מהבוס שלנו מאשר תירוצים או התפתלויות עלובות אחרות. טר שטגן התנצל יותר מפעם אחת בדבריו. הטעות שלו מביכה, אך זהו שכר הלימוד על הסגנון שלו, ואני בטוח שהוא ישתפר עם הניסיון ועם הבגרות. בוסקטס פתח את העונה רע מאוד. משהו קורה לו. אך הוא מסוג השחקנים שגם אם יתנו משחקים רעים מפה ועד סוף הקריירה שלהם, אנחנו עדיין נהיה בחוב אליו. אין לי ספק שהוא עוד יחזור לעצמו, בייחוד כששחקני הקישור מסביבו יתנו תפוקה גבוהה יותר ככל שהעונה תתקדם. סך הכול, מצבנו לא רע. אנחנו במרחק שתי נקודות מהפסגה ויש עוד הרבה הזדמנויות לחזור לשם. הקבוצה מבצעת רוטציות חשובות כדי לשמור אוויר למאני טיים, משהו שהיה חסר לנו מאוד בעונה שעברה. כעת יש פגרת נבחרות ואחריה משחק יחסית נוח מול דפורטיבו לה קורוניה. אנחנו עוד נחזור לחייך.
ומילה אחרונה על פיקה. הוא קולה בכל רמ”ח איבריו וזה מעורר הערצה. היו לו טעויות, היו לו שטויות, היו לו ימים טובים פחות. אולם הוא מסוג השחקנים שאני שמח מאוד שהם שלנו, והוא מתבשל לו לקראת גיל 30 כאגדה ברצלונאית אמיתית. זה לא רק הצמד אתמול, שהוא הישג נדיר ומיוחד, אלא כל ההתנהלות שלו, ההתלהבות שלו, הגישה שלו. הנשיא לעתיד, ללא צל של ספק.
ההרכב
טר שטגן
רוברטו, פיקה, מתייה, אלבה (אלקאסר)
גומש, בוסקטס (דניס), ראפיניה (אינייסטה)
טוראן, סוארס, ניימאר
