הנקודות של שי לקלאסיקו בגביע:
1. זה לא מובן מאליו.
אני זוכר היטב את הקלאסיקו ההוא ב 2004, זה עם ההקפצה של צ’אבי ושער הניצחון של קלייברט. עד לאותו ניצחון, תמיד שבארסה הגיעה לברנבאו, הם שאלו אותנו איפה להניח את הנקודות – כך עשינו ואז וחזרנו לברצלונה עם הזנב בין הרגליים.
תוצאות תיקו הירואיות (ה 1-1 של לוצ’ו) או ניצחונות דחוקים היו נחשבים להישג היסטורי ועפים במהירות לארכיון ‘המשחקים הגדולים’.
אז אתמול לא היה משחק גדול של בארסה (בלשון המעטה) ועדיין יש אוהדים שיקחו אותו כמובן מאליו.
אז זהו, זה לא מובן מאליו, ובאמת תודה לאל שזכינו לעידן הזה בו אנחנו קוצרים הצלחות במגרש של היריבה הגדולה מכולן. כמעט מחצי מהניצחונות שלנו שם אי פעם הגיעו מאז שלאפורטה החל במהפכה.
לא משנה מה, תמיד תהיה לי צמרמורת כשרואים את השחקנים שלנו מודים ל-500 קולס בקושי בפינה בברנבאו לצלילי ההמנון של הקבוצה של המדינה. זה ניגוד כל כך יפה.
2. גוליאדת שקר.
4 בעיטות לשער, 2 בעיטות למסגרת, 52% אחוז החזקה בכדור, טר שטגן במופע אלוהי והתקפה לבנה עם שרוכים פרומים. מכל הניצחונות שאני זוכר בברנבאו, זה היה חד משמעית השקרי ביותר, לא הצגה ולא נעליים. מדריד שיחקה לא רע בכלל, לחצה גבוה, ניצלה את העמדה המוזרה של סרג’י רוברטו במגרש ואת העובדה שמסי וסווארס לא לוחצים בכלל (ככה קסימרו יכל להתקדם בלי מפריע). שער אחד שלהם וזה הולך לכיוון אחר, אבל ככה זה הקלאסיקו בדרך כלל – הוא מוכרע על הפרטים הקטנים.
סייד נוט: יש למרנגס סיבה להתלהב מויניסיוס, הוא שחקן נהדר עם קבלת החלטות גרועה שיכולה רק להשתפר עם הניסיון. ויתרה מכך, הוא לוקח דברים על עצמו, זה לא קל.
3. אוגוסט 19 עייפים.
אם היינו מפסידים חלילה, לא היינו מפסיקים לדבר על העייפות של השחקנים ועל האפאטיות הכללית בצורת המשחק. אבל ניצחנו, אז זה עובר מתחת לרדאר. יש סיבה שסווארס ביקש חילוף לקראת הסוף, הוא באמת נראה כמו מישהו שנוסע על אדי הדלק האחרונים שלו.
4. עייף אבל לא מפסיק להלחם.
11 שערים יש לסווארס בקלאסיקוס מאז שהגיע לספרד, יותר מכל שחקן אחר. אתמול הוא נראה עייף מתמיד, אבל עדיין היה שם בשביל לדפוק על השניצלים כמו שהוא כל כך אוהב. מנוחה עכשיו בבקשה.
5. שמאל חזק.
דמבלה וג’ורדי אלבה (עם חוזה חדש עד 2024) מתחילים להראות סממנים ראשונים של חיבור ביניהם. ניכר שהדריבל של דמבלה אינו חד כמו לפני הפציעה, אבל הוא עדיין הראה תנועה יוצאת מן הכלל בבישול של השער הראשון והשני, והניח לסווארס (ו-וראן) את הכדור על מגש של כסף. פעם בשמאל, פעם בימין, איזה נכס.
6. מסי מחלק עומסים.
ליאו רשם את אחד הקלאסיקוס החלשים שלו, אבל נראה כבר לאורך המחצית השנייה שהוא שומר כוח לשבת, בארסה צריכה אותו שם.
ויסקה בארסה!
