לא משעמם עם בארסה
מטוטלת רגשות שנעה מאכזבה בקלאסיקו והאחיזה הדמונית של ברתומאו בקרנות המזבח,
לאנחת רווחה קולקטיבית עקב ההתפטרות, ושביעות רצון מניצחון חשוב בטורינו על יובנטוס. שביעות רצון שגובלת באופטימיות זהירה, כי יותר משהניצחון היה חשוב, הוא היה משכנע.
אופטימיות זהירה בהתקפה בגלל הצעירים שלנו. פדרי, כמדגם מייצג של הצעירים בבארסה החדשה (ממוצע גילאים מהנמוכים בספרד ובאירופה), מכיל תכונות שחסרו לנו: צעיר רענן ואמיץ (וגם לא טראומטי). בדגש על העניין של האומץ, שהוא קריטי. לרוב השחקנים בעולם יש אינסטינקט טבעי לתת את הפס הצפוי אחורה/הצידה. הרבה פעמים פדרי לא מחפש פתרונות קלים, אלא תנועות עומק כדי לקדם את הקבוצה לשער היריבה. התכונה החשובה הזו ניכרת גם בדמבלה, פאטי, טרינקאו ובמידה מסוימת גם בריקי פוץ’ (חוסר הדקות שלו זה הדבר שהכי הציק לי אתמול).
אופטימיות זהירה על הקווים כי אחרי ניהול משחק מעט בעייתי בקלאסיקו, קומאן גרם ללא מעט מאיתנו לאכול את הכובע אחרי שהרמנו גבה על ההרכב. כנראה שמה שרואים משם (באימונים) לא רואים מכאן, ואני באופן אישי זללתי את הכובע בתיאבון רב. מה שהיה נראה כתערובת אקלקטית של כשרונות עם תכונות דומות ופחות משלימות, התברר כהרכב מסונכרן להפליא. מעבר למה שהיה ברור לכל צופה, מפות ה Xg המתקדמות מראות שבארסה הייתה מסוכנת מיובנטוס פי 6 במצבים שהגיעו לכדי בעיטה ופי 2 במצבים שלא הגיעו לכדי בעיטה.
סייג קטן – החיסרון של רונאלדו אמנם אקוטי, אבל לא מצדיק את הופעת הבלהות של יובה ופערי האיכות שראינו אתמול. ועדיין, בארסה הייתה מבדרת, עם משחק לחץ יעיל לפרקים והתקפות יפות של מסירות בנגיעה.
אופטימיות זהירה בהגנה בגלל ניסיונות מוצלחים.
אראוחו צובר ניסיון ממשחק למשחק, ואם פדרי הוא נקודת אור (לא היחידה) בהתקפה, אז האורוגוואי הצעיר הוא בהחלט נקודת אור בהגנה. הוא חזק, גדול ורגוע. ואם זה לא מספיק אז אתמול קלמן לנגלה קיבל ביטחון ונתן דריבלים לחצי כאילו אין מחר. היו לו כמה עקבים אתמול שאמרתי לעצמי Damnnn…ולקינוח, פרנקי דה יונג כבלם, במה שמסתמן כאופציה סבירה לחלוטין לימים גשומים.
אופטימיות זהירה בקישור כי הספסל יעשה טוב לבוסקטס. לבוסקטס יש אינטיליגנצית כדורגל למכביר, הבעיה הייתה שהגוף לא הדביק את מהירות המחשבה. מהספסל, אם וכאשר, הוא עולה מפוקס יותר אחרי שלמד את ההתנהלות במגרש, ורענן יותר לאחר שזוכה למנוחה. והמנוחה שלו באה כי פיאניץ קיבל מקום בהרכב. ולחלוטין הצדיק אותו. הוא היה נהדר אתמול מהדקות הראשונות וב whoscored קיבל ציון של 7.2. פיאניץ’ טוב ובוסי חד זה בהחלט משמח.
אז נכון שזה משחק אחד, אבל קומאן עצמו אמר: “זה היה המשחק השלם ביותר שלנו מאז שלקחתי את התפקיד.”
ושוב, לא הכל מושלם, כי היינו שמחים לראות גם דקות של פוץ’ ואלניה, אבל המשחק הזה יכול להוות עבורנו בסיס לאופטימיות זהירה. בדגש על ז ה י ר ה. כי יובה של פירלו עוד לא מחוברת. זו אופרה אחרת מול קבוצות מסונכרנות, אפילו קבוצה כמו חטאפה שניצחה אותנו לפני כמה ימים.
ועדיין, בגלל כל הכתוב לעיל, אופטימיות זהירה. ובגלל החיוך של ליאו. כמה התגעגענו לחיוך הזה. לפעמים נדמה שמצב רוחנו הוא נגזרת למצבו. הקבוצה, המועדון ואפילו האוהדים, כל מצב האומה כמצב הפרעוש. אפילו שיחס ההמרה שלו מול השער ממשיך לבאס, אנחנו לא שוכחים את המסירה לדמבוז, את הדריבלים (הכי הרבה) ואת הבישול לקורה השנייה של גריזמן (עזבו את ההחמצות – 2 קורות איזה באסה – לא זכור לי משחק עם יותר מעורבות שלו, אז כן, גם זו סיבה לאופטימיות זהירה).
מתישהו, גם לגריזמן וגם למסי ישתחרר הקטשופ של הגולים, ואז אולי פשוט נהיה אופטימיים, בלי הזהירות.
אבל עוד לפני שזה יקרה (במהרה בימינו), ואחרי ההתפטרות המיוחלת, ההופעה הנהדרת והתמונות של השחקנים מאושרים במגרש ובמטוס, בפעם הראשונה מזה הרבה זמן, יש אופטימיות זהירה.
ויסקה בארסה !!!
