אז איך ניצחנו ב״לה מאמס״ (על פי ברקוביץ׳):
אני לא יודע באמת. זה היה שילוב של לחימה ורצון, וזהו בגדול.
ורמאלן שיחק טוב.
אין לו עדיין את התיאום ההגנתי הנכון עם מסצ׳ראנו (יצא כמה פעמים ביחד איתו קדימה), אבל הוא עשה עבודה טובה בכיסוי האווירי, ובהרחקות. עדיין היו את החלליות קדימה בלי סיבה מוצדקת, אבל באוברול – זה היה משחק לא רע בשבילו.
משחק טוב מאוד של סרג׳י רוברטו כמגן ימני. לא מחדש כלום, אבל הוא היה נהדר שם. הקביעה שהוא מסוגל להחליף את אלבס היא קצת נמהרת מדי היות ובילבאו כמעט ולא תקפו את הקו שלו, אלא רק הרימו כמו דבילים 20 מטר לפני.
בוסקטס עד הפציעה היה טוב מאוד ויכולת ההשתחררות שלו תחת הלחץ של בילבאו פשוט פנומנלית.
ראפיניה כצלע השלישית בטרידנטה לא עובד ולא יעבוד. מעבר למהירות שאין לו, קשה לו מאוד לקחת את הכדור ולפרוץ קדימה עם רגל ימין, מה שמסרס אותו לגמרי בתנועה. היחיד בסגל שלנו שיכול להחליף את ניימאר זה סנדרו. יש לו גם מהירות וגם רגל ימין שהוא יכול לחתוך איתה פנימה, אבל במשחקי הפוליטיקה של לוצ׳ו הוא יוצא עם היד על התחתונה.
פרט לסללום המרשים בסיום מסי היה נוראי. הוא נגע בכדור 35% פחות מהממוצע שלו. זה ה-מ-ו-ן. הוא עוד לא נכנס לעונה הזאת וזה הדבר הכי טבעי בעולם, תכף זה יגיע, אני לא מודאג לגביו.
בגדול, זה די מביך שמועדון עם הכנסות של 600 מיליון יורו מחזיק ספסל ששווה עשירית מכך. אבל זה מה יש, ועם זה נצא למלחמה. כל עוד יהיה להם את הרצון להלחם, אני איתם.
הטוב: ניצחנו.
הרע: רעל מדריד לא.
המכוער: איזה שכונה אצל אופירע.
ההרכב:
בראבו (6).
אלבס (לא שיחק מספיק), מסצ׳ראנו (6), ורמאלן (6), אלבה (6).
ראקיטיץ׳ (6), בוסקטס (7), אינייסטה (6).
מסי (4), סווארס (7), ראפיניה (4).
מחליפים: סרג׳י רוברטו (7), ברטרה (לא שיחק מספיק), סנדרו (לא שיחק מספיק).