הפרספקטיבה של יעוז סבר אחרי הסופ״ש הנוראי

שוחחתי פעם עם אב שלא עלינו סעד את בנו ששכב בקומה במשך 10 שנים. אדם מדהים, יום יום היה הולך לבית החולים, משוחח עם הילד שהפך כבר לאדם בן כ-30, שר לו, מקריא לו ומצפה שהוא יתעורר ויום יום הוא ידע שלא יקרה הנס. לבסוף כשהלך לעולמו מסיבוך פשוט, שאלתי אותו מה הוא חש. הוא נאנח ואז אמר: הקלה, הקלה גדולה.


כמובן שאסור להשוות, אבל מה שחשתי ביום שישי בסביבות השעה 12 בלילה היתה הקלה גדולה.


שנים אנחנו צועקים שהסגל הזה גמור. שנים אנחנו צועקים שמסי, עם כל הכבוד האדיר, לא יכול לשחק לבד. חודשים אנחנו צועקים שפיקה ולנגלה זו הגנה בדיחה. האחד זקן מדי ורחוק מהשיא, השני בשיאו וזה רחוק מאוד מרמה של בלם ברמות האלה. חודשים אנחנו צועקים שהניסוי עם קיקה אולי היה מחויב המציאות, אבל הוא נכשל. בואו נודה באמת, הקבוצה הזאת גמורה, אבל מאמן נורמלי על הקווים, שמבין מה זו ליגת האלופות, לא היה מקבל שמיניה. מאמן נורמלי על הקווים היה חוזר במחצית ומחליף חצי קבוצה ולא מחליף שחקן אחד כאילו הוא בפיגור 1-0 ורק צריך איזה שער בשביל לצאת מהבוץ.


אבל קרה מה שקרה ועכשיו אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח. ספגנו שמיניה, אז מה? אפשר לחשוב שההדחה על חודו של שער חוץ לאינטר של מוריניו היתה כואבת פחות.

ר לטאטא את זה מתחת לשטיח. ספגנו שמיניה, אז מה? אפשר לחשוב שההדחה על חודו של שער חוץ לאינטר של מוריניו היתה כואבת פחות.


כולם סופגים. ריאל קיבלו מאיתנו שש בבית וקמו בשביל לקחת מאז 4 צ׳מפיונס. מכבי תל אביב קיבלה עשירייה מהיריבה הגדולה מכבי חיפה וקמה כדי לקצור אליפויות בעשור לאחר מכן. בואו לא נעשה מזה יותר ממה שזה. זה משפיל, זה כואב, זה נורא למועדון כמו ברצלונה, וזה קורה. והטוב הוא שזה קרה עכשיו, כשהפסד 1-0 היה שולח אותנו לעונה של שעמום ועכשיו אולי יזוז משהו במועדון.


זה הזמן לעשות משהו מאוד פשוט. מסי, טר שטגן, דה יונג, פאטי, ריקי וזהו בערך. הגיע הזמן לשלוח את כל הקבוצה הזאת לקיבינימט. מהנשיא, דרך הצוות המקצועי העלוב, המאמן וכמובן 60-70 אחוז מהשחקנים.


זהו, סוארס מקסים, אבל שחקן גמור לרמות האלה. פיקה גמור, בוסקטס יכול לעלות מהספסל, אולי, אלבה נראה כבוי, על גריזמן אני בכלל לא רוצה לדבר. וכן, לא חייבים לצאת למבצע רכש ענק. צריך פשוט להחזיר עטרה ליושנה. לבנות על שחקני בית קטלוניים, על חיזוק ספרדי טוב (מתי לאחרונה הביאו חיזוק ספרדי טוב מאז ויה ואלבה?), ועל מאמן שמתאים למועדון. וכן, פטפוטים על קרויף כבר לא משפיעים עלינו. כולנו מעריצים את קרויף, לבודדים יש את הכריזמה ויכולת האימון שלו.
ומילה אחרונה לברתומיאו. מנהיגים כושלים שנדבקים לכסא זו לא המצאה של ברתומיאו. אנחנו בעידן שנעלמה בו הבושה.


ההתפטרות של ממשלת לבנון השבוע היתה מדהימה, דווקא כי היא כל כך נדירה. איפה המנהיגים שהיו לוקחים אחריות ואיפה הנדבקים לכסא נוסח ברתומיאו, או אפילו קיקה, שמחכים שיראו להם את הדלת. אם היה מינימום כבוד לשניים האלה, הם היו צריכים לחזור הביתה ברגל ולהפקיד מכתבים כבר בקבלה של המלון בליסבון.
זה הזמן של אוהבי ברצלונה בכל העולם להתאחד, ובכוונה אני אומר אוהבי, ולבוא להציל את המועדון. וכן, אני מדבר אליך צ׳אבי, אליך אינייסטה, אליך פפ גוורדיולה, אליך פויול.


כשלאחר מלחמת ששת הימים נשאר צה״ל בלי פלוגות שלמות העלה הרמטכ״ל חיים בר-לב רעיון, להחזיר קצינים ותיקים שהשתחררו לשורות צה״ל. הנמרים קראו להם והם הזרימו לצה״ל שקט, ניסיון ומנהיגות. זה הזמן של הנמרים של ברצלונה, החבורה שכל כך אוהבת את המועדון הזה, לבוא ולהחזיר לו מעט ממה שקיבלו. אני יודע, רובם עזבו בגלל ברתומיאו, ועזבו בצדק.


אבל המועדון הרבה יותר גדול מהנדבק לכסא שעומד בראשו. הוא מועדון בן 101 שנים ואם רוצים להגיע ל-120 עם עוד כמה תארים ברקורד, הדרך עוברת רק דרך הנמרים שלנו, האנשים שיחזירו את המועדון שלנו לרוחו המקורית.
ולכן, למרות הכל, אני אופטימי, ויסקה בארסה!


כמובן שאסור להשוות, אבל מה שחשתי ביום שישי בסביבות השעה 12 בלילה היתה הקלה גדולה.


שנים אנחנו צועקים שהסגל הזה גמור. שנים אנחנו צועקים שמסי, עם כל הכבוד האדיר, לא יכול לשחק לבד. חודשים אנחנו צועקים שפיקה ולנגלה זו הגנה בדיחה. האחד זקן מדי ורחוק מהשיא, השני בשיאו וזה רחוק מאוד מרמה של בלם ברמות האלה. חודשים אנחנו צועקים שהניסוי עם קיקה אולי היה מחויב המציאות, אבל הוא נכשל. בואו נודה באמת, הקבוצה הזאת גמורה, אבל מאמן נורמלי על הקווים, שמבין מה זו ליגת האלופות, לא היה מקבל שמיניה. מאמן נורמלי על הקווים היה חוזר במחצית ומחליף חצי קבוצה ולא מחליף שחקן אחד כאילו הוא בפיגור 1-0 ורק צריך איזה שער בשביל לצאת מהבוץ.


אבל קרה מה שקרה ועכשיו אי אפשר לטאטא את זה מתחת לשטיח. ספגנו שמיניה, אז מה? אפשר לחשוב שההדחה על חודו של שער חוץ לאינטר של מוריניו היתה כואבת פחות.


כולם סופגים. ריאל קיבלו מאיתנו שש בבית וקמו בשביל לקחת מאז 4 צ׳מפיונס. מכבי חיפה קיבלה עשירייה מהיריבה הגדולה מכבי תל אביב וקמה כדי לקחת בעשור הבא את האליפות הגדולה אי פעם ולעשות סנסציה בגביע המחזיקות. בואו לא נעשה מזה יותר ממה שזה. זה משפיל, זה כואב, זה נורא למועדון כמו ברצלונה, וזה קורה. והטוב הוא שזה קרה עכשיו, כשהפסד 1-0 היה שולח אותנו לעונה של שעמום ועכשיו אולי יזוז משהו במועדון.


זה הזמן לעשות משהו מאוד פשוט. מסי, טר שטגן, דה יונג, פאטי, ריקי וזהו בערך. הגיע הזמן לשלוח את כל הקבוצה הזאת לקיבינימט. מהנשיא, דרך הצוות המקצועי העלוב, המאמן וכמובן 60-70 אחוז מהשחקנים.


זהו, סוארס מקסים, אבל שחקן גמור לרמות האלה. פיקה גמור, בוסקטס יכול לעלות מהספסל, אולי, אלבה נראה כבוי, על גריזמן אני בכלל לא רוצה לדבר. וכן, לא חייבים לצאת למבצע רכש ענק. צריך פשוט להחזיר עטרה ליושנה. לבנות על שחקני בית קטלוניים, על חיזוק ספרדי טוב (מתי לאחרונה הביאו חיזוק ספרדי טוב מאז ויה ואלבה?), ועל מאמן שמתאים למועדון. וכן, פטפוטים על קרויף כבר לא משפיעים עלינו. כולנו מעריצים את קרויף, לבודדים יש את הכריזמה ויכולת האימון שלו.
ומילה אחרונה לברתומיאו. מנהיגים כושלים שנדבקים לכסא זו לא המצאה של ברתומיאו. אנחנו בעידן שנעלמה בו הבושה.


ההתפטרות של ממשלת לבנון השבוע היתה מדהימה, דווקא כי היא כל כך נדירה. איפה המנהיגים שהיו לוקחים אחריות ואיפה הנדבקים לכסא נוסח ברתומיאו, או אפילו קיקה, שמחכים שיראו להם את הדלת. אם היה מינימום כבוד לשניים האלה, הם היו צריכים לחזור הביתה ברגל ולהפקיד מכתבים כבר בקבלה של המלון בליסבון.
זה הזמן של אוהבי ברצלונה בכל העולם להתאחד, ובכוונה אני אומר אוהבי, ולבוא להציל את המועדון. וכן, אני מדבר אליך צ׳אבי, אליך אינייסטה, אליך פפ גוורדיולה, אליך פויול.


כשלאחר מלחמת ששת הימים נשאר צה״ל בלי פלוגות שלמות העלה הרמטכ״ל חיים בר-לב רעיון, להחזיר קצינים ותיקים שהשתחררו לשורות צה״ל. הנמרים קראו להם והם הזרימו לצה״ל שקט, ניסיון ומנהיגות. זה הזמן של הנמרים של ברצלונה, החבורה שכל כך אוהבת את המועדון הזה, לבוא ולהחזיר לו מעט ממה שקיבלו. אני יודע, רובם עזבו בגלל ברתומיאו, ועזבו בצדק.


אבל המועדון הרבה יותר גדול מהנדבק לכסא שעומד בראשו. הוא מועדון בן 121 שנים ואם רוצים להגיע ל-200 עם עוד כמה תארים ברקורד, הדרך עוברת רק דרך הנמרים שלנו, האנשים שיחזירו את המועדון שלנו לרוחו המקורית.
ולכן, למרות הכל, אני אופטימי, ויסקה בארסה!

יעוז סבר

יש גם החלטות טובות, למשל ברצלונה, ההיא שהתחלתי לאהוד באמצע שנות השמונים, ברצף האליפויות המטורף של מדריד והוגו סאנצ׳ז. למה התחלתי לאהוד את בארסה? האמת לא יודע. אמא שלי אומרת שלא יודע זו לא סיבה, אבל מצד שני, זה הצליח אז למה להתווכח.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו