לאו מסי: “ברצלונה זה הבית שלי, לא רוצה ללכת אבל רוצה פרויקט מנצח”.
הקפטן שובר שתיקה ברגע מפתח, אחרי כשלון עסקת ניימאר, הידיעה על יציאה אפשרות שלו ב-2020 והתחלת העונה הרעה…
מסי הוריד את הילדים בביה”ס והגיע למתחם האימונים תוך רבע שעה, כמו שהוא רגיל להקדים ולהגיע למתחם הרבה לפני השעה שקובע ארנסטו ואלוורדה לאימונים וכך הגיע מוקדם לראיון שנקבע ל-10 בספטמבר.
בעונה שעברה, למרות שלא סיימתם אותה טוב כקבוצה, על אף שהגעתם רחוק בכל המסגרות, ברמה האישית ראינו מסי מרהיב ועם מספרים של כדור הזהב…
האמת שלא היתה שנה טובה בגלל איך שסיימנו אותה, אבל עשינו עונה גדולה עד שני המשחקים האחרונים. אז, בליברפול, ההדחה הכתימה את כל העונה כגרועה, למרות שעד לאותו רגע היינו טובים. משחק אחד הוציא אותנו מהכל. אחר כך, לשחק את גמר הגביע… התקשינו להתאחד אחרי מה שקרה באנפילד. שיחקנו ברצינות רק במחצית השניה ונתנו במתנה את הראשונה. היתה “עונה גרועה”, כי רק זכינו באליפות. ברמה האישית הרגשתי טוב מאד למרות שתמיד אני אומר שמה שמעניין אותי אלה התארים הקבוצתיים. בשנה שעברה לא השגנו את המטרות שהצבנו לעצמנו.
אתה מרגיש פייבוריט לכדור הזהב?
לא יודע. זה כל כך מוזר העניין הזה של כדור הזהב. כבר לא יודעים מי פייבוריט ומי לא. לאחרונה מסתכלים יותר על התוצאות ברמת הקבוצה, שזה לא רע. נותנים חשיבות גדולה לצ’מפיונס. פעמים אחרות זה קורה עם המונדיאל, טורניר שלפעמים נותנים לו חשיבות ולפעמים לא. לא יודע, האמת שאין קו אחיד מוגדר שעליו מבססים את הזוכה בכדור הזהב. אף פעם לא הרגשתי פייבוריט או לא פייבוריט. וכבר אמרתי שהפרסים האישיים הם משניים עבורי.
איך אתה עם הפציעה שלך?
אני מרגיש יותר טוב. האמת שהיה מאד רע כי זה קרה לי באימון הראשון. זה היה משהו פשוט. הייתי מושבת 15 יום וכשכבר חשבתי שאני בסדר, באימון לפני בטיס הרגשתי את זה שוב ואמרו לי שהפציעה חזרה ואפילו בצורה יותר חמורה. זה גרם לכך שאני צריך לנוח יותר זמן. אמרו לי שהעניין עם העקב הוא מורכב, שהיה נראה שאני בסדר אבל שזה מטעה.
מתי אתה צפוי לחזור?
אני עדיין מתאמן לבד. אין לי תאריך מוגדר. אני עושה בדיקות ואחזור כשאחלים במאה אחוז. בטוח שלא אהיה נגד ולנסיה ונראה מה יהיה מול בורוסיה דורטמונד ומול גראנדה. אין לי תאריך מוגדר.
איך אתה רואה את הקבוצה בהתחלת העונה הזו? אתה מודאג?
לא. מודאג לא. היתה התחלה מוזרה כמו שיצאה, כי היו לנו הרבה פציעות שזה לא נורמלי, הרבה שחקנים היו בחוץ נגד אתלטיק בילבאו אבל שיחקנו טוב. לא קל לשחק שם. לא הצלחנו להכריע בישורת האחרונה אבל שלטנו במשחק במחצית השנייה וסיימנו בהפסד למרות שלא הגיע לנו. נגד בטיס ראינו קבוצה גדולה. המחצית השנייה היתה טובה מאד. בחוץ נגד אוסאסונה היה לנו קשה. צריך להיות מודעים לכך שאי אפשר להתחיל ככה. עכשיו, אחרי הפגרה הזו, אנחנו צריכים לעשות את ה’קליק’ ולשנות כדי להתחזק ולשפר את המומנטום.
היית חותם לקחת השנה את הצ’אמפיונס ולהפסיד את הליגה?
לא. לחתום לא. בתחילת עונה אנחנו אומרים תמיד את אותו הדבר, אבל זו המציאות: אנחנו רוצים לזכות בהכל. אנחנו הולכים לנסות להשיג את זה. בסוף, העונה תראה האם הצלחנו בזאת. הלוואי שנתחבר מהר ונשאף להכל. כמובן שאשמח לקחת את הצ’מפיונס כי הרבה זמן שלא זכינו בה ואני מאמין שאנחנו חייבים לזכות בה כמו מועדון; וברמה האישית אשמח לקחת עוד אחת. אבל לא, מראש לא חותם. אשמח לקחת את שתיהן.
איזו יריבה התחזקה בעיניך יותר: אתלטיקו, ריאל מדריד…?
לדעתי כולן התחזקו ועשו את הרכישות שלהן. לדעתי אתלטיקו בנו קבוצה גדולה, עשו רכישות טובות. דווקא היה נראה שהם מאבדים הכי הרבה כלים, אבל בסוף עשו קבוצה מאד טובה, עם משתנים רבים והיא נראית מאד מאוזנת… ריאל מדריד גם התחזקו היטב. אחרי כל מה שמדברים, שהם אותו הדבר, הם הביאו שחקנים חשובים כמו האזאר. יובנטוס רכשו טוב מאד, סיטי גם… ברמה האישית, לדעתי הכל נשאר דומה וכל הקבוצות הגדולות רק מתחזקות כל הזמן.
אנחנו אחרי האכזבה הגדולה באנפילד. אתה כבר דיברת על זה, אבל אולי לא הסברת אף פעם מה אפשר ללמוד מיום כמו זה שהיה באנפילד או ברומא, ממהלומה כזו…
לאו דווקא מהמשחק הזה ספציפית, אלא ממה שחווינו הרבה פעמים בצ’מפיונס: שמספיק משחק אחד גרוע, לא משנה שהיה לך יתרון בהתחלה, ואתה יכול למצוא את עצמך בחוץ. האצטדיונים באנגליה עוזרים מאד לדינמיקה של הקבוצה הביתית ומעל הכל, שכדי לנצח את הצ’מפיונס צריך לכבוש שער חוץ, זה הבסיס. כשזכינו בצ’מפיונס, תמיד זה היה ככה. לדעתי בכל המשחקים ששיחקנו בחוץ כבשנו. מעבר לכך שהיינו יותר טובים מהשאר, תמיד כבשנו. אם אתה לא מבקיע כאורח, זה מקשה.
זה הלקח הגדול?
לדעתי כן. זה כבר ידוע כי זה מובן מאליו, אבל המשחק הזה הדגיש את זה הרבה יותר. לכבוש שער חוץ זה צעד מאד חשוב.
הגיעו דה יונג, גריזמן, נטו וג’וניור. איך אתה מעריך את הסגל? הוא יותר טוב מהעונה שעברה?
לא יודע אם הוא יותר טוב או לא. בשנה שעברה גם היה לנו סגל מצוין, מאד טוב. הגיעו שחקנים מאד חשובים. נכון להיום יש לנו הרבה משתנים, הרבה חלופות, שחקנים באמצע ולמעלה. אנחנו במצב טוב מאד אבל העונה תספר אם אנחנו טובים יותר או לא בהתאם למה שנשיג.
בארסה ניסתה לרכוש את ניימאר, אבל לא הצליחה. היית רוצה שיבוא?
האמת שכן, היינו מאושרים אם ניימאר היה מגיע. אני מבין את האנשים שהיו נגד. וזה נורמלי בגלל כל מה שקרה איתו, הדרך שבה הלך ועזב אותנו. זה נורמלי והגיוני שיש הרבה אנשים שלא רצו שיחזור, אבל אם נעבור להיבט הספורטיבי, בשבילי ניימאר הוא אחד מהטובים בעולם וברור שהקבוצה שלנו היתה מרחיבה את האפשרויות להשיג את התוצאות שכולנו רוצים. בהיבט הספורטיבי הייתי מאד רוצה שיחזור.
אתה חושב שבארסה עשתה הכל כדי לרכוש אותו?
לא יודע, באמת שלא יודע אם עשו את הכל. לא היה לי הרבה מידע איך הלך המו”מ כדי להגיד אם בארסה עשו הכל.
היתה לך תחושה, כמו שאמרו, שיותר ממה שניסו באמת הם רק עשו הצגה כדי להרגיע את חדר ההלבשה?
לא יודע מה היה בתוך ההנהלה. אני יודע רק מה דיברו עם ניימאר, מה שהוא סיפר לי על איך שהלכו הדברים. הוא מאד רצה לבוא. לא יודע אם המועדון באמת רצה או לא. ממה שאני יודע, ניימאר מאד רצה. אני גם מבין שזה מאד קשה לעשות מו”מ עם פריז אחר כל היחסים שיש להם עם בארסה. וזה עוד יותר קשה כשמדובר בניימאר, שהוא אחד מהטובים בעולם. מו”מ כזה תמיד קשה. אני לא יכול להביע את דעתי, כי אני לא יודע הכל בוודאות. אני יודע הרבה ממה שהתפרסם ומה שאמרו על זה אבל בסוף לא הכל ברור.
עקבת אחרי העניין בדבקות?
כן, ברור שעקבתי וציפיתי כי הייתי מאד שמח אם היה מגיע בגלל המשמעות של זה, לא רק בהיבט הספורטיבי אלא גם בהיבט של המועדון, ההשלכות של זה ברמת הספונסרים, התדמית, כסף. גם המועדון היה עושה קפיצה קדימה. אבל נו, זה לא יצא…
דיברת עם ניימאר במהלך הקיץ? איך זה עבר עליו?
לא דיברתי איתו אחרי שכל הסיפור נגמר. נפצעתי, הוא התחיל לשחק. מה שכן ידעתי עד לאותו זמן זה שהוא היה מאד נלהב ונרגש לצאת משם ולבוא לבארסה.
האמנת באיזשהו שלב שזה כבר נעשה והצליח?
הגענו לחשוב כל כך הרבה דברים… כמו שאמרתי לאחרונה, כל יום יצאו דברים שונים ואף פעם לא ידעת מה קורה באמת במו”מ.
אמרו שחדר ההלבשה ביקש את הרכש הזה. זה נכון?
אומרים כל כך הרבה דברים. לבקש רכש, לא. מטבע הדברים, כשאנחנו שומעים שניימאר עשוי להגיע, אנחנו מביעים את דעתנו אם זה טוב או לא שיבוא. אף פעם לא אמרנו שצריך לרכוש אותו. לא ביקשנו כלום. הבענו את דעתנו באותה הדרך שזה קרה עם גריזמן או שחקנים אחרים שבאו או שלא באו.
כשאתה רואה איך זה נגמר, אתה מרגיש מאוכזב?
לא, מאוכזב אני לא. הייתי רוצה שיבוא ויהיה איתנו, אבל כמו שאמרתי קודם, יש לנו סגל מרהיב כדי לשאוף לזכות בהכל גם בלעדיו. מאוכזב, לא. פשוט, הייתי שמח לחזור לשחק איתו. זה הכל.
בקיץ הזה, כמו שקרה גם קודם, יש מי שחוזר ואומר שאתה זה שקובע והמועדון עושה מה שאתה אומר. מה אתה אומר כשאתה שומע את הדברים האלה?
אני כבר רגיל, זו לא הפעם הראשונה שאני שומע את זה. אני יותר מרגיל שאומרים דברים כאלה. כבר יותר מפעם הוכח שזה לא ככה. זה קורה לי גם בנבחרת. אומרים שאני שם שחקנים או מאמנים או שאבא שלי עושה את זה. זה נורמלי שזה קורה לי. אני לא נותן לזה חשיבות. אני יודע מה המציאות שלי, מה התפקיד שלי, ואני לא מתייחס לדברים האלה.
אז האמת היא שאתה לא קובע?
ברור שאני לא קובע. אני עוד שחקן. הדבר היחידי שאני רוצה זה לנצח ולהשיג תארים. ולחזור ולזכות בעוד צ’מפיונס כי אני רוצה להשיג אותה. וגם לתמוך ולתרום לחדר ההלבשה בדרך הכי טובה שאני יכול לעשות, שזה לשחק כדורגל.
פורסם גם שחדר ההלבשה לא רצה את גריזמן ושזה כאב שהוא אמר שלא רצה לבוא ואז שינה את דעתו. כבר היתה לך הזדמנות להכיר אותו?
ממש קצת, האמת שממש קצת כי מאז שהגעתי אני פצוע ומתאמן לבד. אני לא מתאמן הרבה עם הקבוצה. הם נסעו לסיבוב משחקים בקיץ וכשחזרו הייתי ממש קצת איתו בחדר ההלבשה, אבל באימונים לא הייתי. אבל יהיו לנו הזדמנויות לחלוק הרבה דברים.
היו שחקני בארסה שהביעו בפומבי את חוסר השקט שלהם על ההתנהלות המקצועית של דמבלה. זה שחקן שלא משאיר אף אחד אדיש. איך הוא בעיניך?
יש לו איכויות מרשימות שמאפשרות לו לעשות מה שהוא רוצה, הוא צעיר מאד והשנה זה חשוב מאד בשבילו לעשות את הקפיצה שכולנו רוצים שיעשה. הוא חייב לעשות את השינוי הזה ולהיות מקצוען, להכניס את זה לראש שלו, שזו תהיה מטרה עבורו להצליח בבארסה, כמו שהוא בעצמו רוצה. אני מצפה שלא יסבול ממזל רע כמו שסבל בשנתיים האחרונות כי בשנה שעברה, דווקא כשהיינו צריכים אותו הכי הרבה הוא נפצע. הלוואי שהשנה זה לא יקרה לו והוא יוכל להראות את כל מה שיש לו, שזה המון. כשחקן הוא מרשים מאוד.
מתוך 21 הרכישות האחרונות מאז עונת 2015-2014, רק שישה ממשיכים בקבוצה. למה כל כך הרבה שחקנים נכשלים?
כי זה מאד קשה לשחק בבארסה. זה המועדון הכי גדול בעולם וכל מה שמסביבו קשה, האוהדים, הסביבה בתוך המועדון, התקשורת… זה לא קל להיכנס ולהתפרץ בקאמפ נואו. להרבה זה לא אכפת ואחרים מרגישים את זה.כשמישהו חזק בראש ובטוח בעצמו, הוא מוציא את זה קדימה; אבל לא כולנו אותו הדבר. לא כולנו מצליחים לעכל באותה הדרך את הדברים האלה. לא קל לשחק בבארסה בגלל שזו בארסה.
היו ארבעה מנהלים טכניים בשנים האחרונות. איך זה מרגיש ואיך זה משפיע?
לא. במציאות זה לא משפיע עלינו. כן זה היה טוב למועדון ולכולם אם היתה יציבות ולא היו כל כך הרבה שינויים. המשרה הזו של מזכיר טכני היא מאד חשובה וצריך שיהיה בה אדם שמזוהה עם המועדון ושיהיה לו את הכוח והיכולת לקחת החלטות ולעשות את העבודה שלו כי זה האדם שצריך להביא שחקנים שהמאמן מבקש ושהאנשים שלו יאמינו שמה שהוא עושה טוב למועדון. זה צריך להיות אדם בעל מאפיינים כאלה, בעל שם גדול ותדמית חזקה מול המועדונים האחרים והשחקנים שהוא הולך לחפש.
פויול עונה לפרופיל הזה?
לא יודע אם הוא ירצה ומה הרעיונות שלו, אבל הוא בדרך לזה. פויול יהיה אידיאלי לתפקיד הזה. לא יודע אם הוא מעוניין או לא כי לא דיברתי איתו על זה, אבל מבחינת התדמית והשחקן שהוא היה ומה שהוא מסמל עבור המועדון הזה, זו תהיה בחירה טובה מאד.
חששת להחלפה של ואלוורדה?
כשקורים דברים כאלה כל העולם חושב על הכי גרוע כי לא הושגו המטרות וקרה משהו דומה לשנה שלפני כן, למרות שלדעתי המקרה הזה עוד יותר גרוע מזה שלפניו. כל העולם האמין שזה מה שיקרה. כמו שאמרתי בזמנו, זו הייתה אשמתנו. צוות האימון לא היה קשור למשחק הגרוע שלנו באנפילד. עד אז עשינו עונה גדולה, שלטנו בליגה מההתחלה ועד הסוף, העפלנו לגמר הגביע. וזה היה עניין שלנו יותר משל המאמן.
הנשיא ברתומאו אמר שבהתאם לחוזה שלך אתה יכול ללכת בחינם בסוף העונה הזו. האוהדים צריכים לדאוג?
האמת, אני לא יכול לאשר כלום כי בחוזים שלי יש סעיפי סודיות שאומרים שאני לא יכול להגיד כלום ואם הייתי אומר הייתי מפר את התנאים האלה (מההתנסחות שלו נראה שהפרה כזו גוררת קנס…). אני כן יכול לומר שאני רוצה להיות בברצלונה כל זמן שאני יכול ואשמח לסיים את הקריירה שלי כאן, כי זה הבית שלי. אני גם לא רוצה שיהיה לי חוזה ארוך ולהישאר בכוח רק כי יש לי חוזה, אלא כי אני רוצה להיות במצב טוב פיזית, לשחק ולהיות חשוב ולוודא שיש פה פרויקט מנצח. אני רוצה להמשיך לזכות בדברים במועדון, רוצה להמשיך להשיג דברים חשובים ועבורי ממש לא חשוב סעיף השחרור או כסף. אני מונע מדברים אחרים ויותר חשוב עבורי שיהיה פרויקט מנצח.
אז תשקול כל שנה מחדש?
החוזה הזה נעשה מזמן. הרעיון שלי הוא להישאר פה כל זמן שאראה שאני יכול לתת את התפוקה ושהגוף שלי יאפשר לי. אחרי זה, המצב החוזי שלי הוא לא משהו שמטריד אותי וגם אני לא מתעסק בזה אלא אבא שלי מול הנשיא או מול אחרים שהוא צריך לדבר איתם. אני רק מעביר לו את המחשבות שלי.
אז התנאי בל יעבור שלך שיהיה פרויקט מנצח?
ברור. אני רוצה לנצח. ואני רוצה לנצח במועדון הזה. זה הבית שלי. אין לי שום כוונה לזוז מפה לשום כיוון אבל אני רוצה להמשיך ולהתחרות ולנצח.
אתם כבר מדברים עם בארסה?
אבא שלי מתעסק בזה אבל אנחנו לא מדברים עם בארסה. אם היינו הוא היה מספר לי.
כשאתה לא משחק, בגלל פציעה או מנוחה, אתה חווה את המשחקים עם הילדים שלך. איך הם עוזרים לך לעבור את זה? יותר טוב לך לראות את המשחקים איתם?
אני מאד נהנה איתם ויש לי יותר זמן לעשות את זה, לחלוק איתם משחקים ביציע. זה נחמד אבל אני מעדיף להיות במגרש ולחלוק את זה מבפנים כי אני הרבה זמן בחוץ.
איך זה להיות עם הילדים שלך אחרי משחק רע? מתאו עדיין מקניט אותך?
הם סובלים, תיאגו יותר מכולם כי הוא יותר מודע לדברים. מתאו גם ומאד הפריע לו שאמרתי שהוא בעד קבוצה אחרת ולא בארסה. גם כשאמרו שהוא צעק בגול של בטיס, זה היה שקר. זה היה מהלך שלנו שפגע ברשת החיצונית והוא חשב שזה נכנס וצעק גול, אבל כשראה את מה שאמרו הוא התלונן ואמר שהוא לא אוהד בטיס אלא של בארסה. הוא מתחיל להבין כל פעם יותר כשאנחנו מפסידים, מה זה להפסיד ומה זה מסמל עבורי ועבור הקבוצה.
הם חווים את זה כאוהדי בארסה?
כן, שניהם. חוץ מזה, הם לא אוהבים להפסיד בשום דבר. הם מאד תחרותיים וכשהם מפסידים גם אני סובל.
לפעמים זה מעייף להיות לאו מסי?
מעייף אותי לא, כי תודה לאל אני חווה הרבה דברים יוצאי דופן ומרשימים וזה מאד נחמד. זה נכון שלפעמים הייתי רוצה להפוך לבלתי נראה, יותר מהכל כשאני עם הילדים בבית הספר או ברחוב. לפעמים אני לוקח אותם בשמונה וחצי בבוקר ובאים לבקש ממני חתימות ותמונה ואני כולי עדיין מנומנם, והילדים שם. אבל טוב, אני לא מתלונן על כלום ושמח להצטלם איתם.
כשיש מסיבת יומולדת בכיתה של הבן שלך, אתה הולך לג’ימבורי?
כן, אני הולך. לתיאגו יש קבוצת חברים מאד ברורה של שמונה או תשעה. הם תמיד ביחד וכן, אני משתתף במפגשים האלה.
ניסית להסתובב אנונימי?
לא, תמיד כשאני יוצא מהבית אני מכין את עצמי מנטאלית לכל מה שיכול לבוא או לקרות.
יש לך איזה מקום מועדף בברצלונה?
האמת שאנחנו לא מגיעים הרבה לברצלונה. החיים שלנו עוברים בקסטלדפלס. בית הספר קרוב לבית. כשמתחילה שנת הלימודים והשיגרה, אנחנו בעיקר מנוהלים על ידי לוחות הזמנים של הילדים, ותלויים בהם. בגלל זה, לברצלונה אנחנו לא מגיעים הרבה. אנחנו עושים הכל באיזור של הבית.
מה אתה עושה בלה סרדאניה? למה אתה אוהב את המקום הזה? (אזור נופש הררי, ליד אנדורה, על גבול קטאלוניה-צרפת)
אני ממש אוהב אותו. זה מקום עם הרבה שלווה, יש בו מסלולי טיולים מהממים ואני אוהב שהילדים שלי יכולים ליהנות מסקי, שהם אוהבים מאד. להיות שם עבורי זו התנתקות, פשוט ליהנות ממה שיש.
נתנו לך את צלב סן ג’ורדי. איך חווית את זה?
כבוד. מרשים לקבל כזה תואר. לסגור מעגל. הגעתי לכאן מאד קטן, תמיד אמרתי שאני ארגנטינאי אבל אני מרגיש מאד קטאלני והעובדה שנתנו לי את התואר הזה סגר עבורי את המעגל הזה וגרם לי להרגיש יותר מתמיד עוד קטאלן נוסף. וזה היה יום מאד מרגש עבורי ועבור המשפחה שלי.
ומה אתה מספר לנו על אנטונלה? מדברים עליך ועל הבנים שלך אבל לא עליה. איך היא עוזרת לך ברגעים הקשים?
כן, היא הכל בשבילי. זה שיש אותה לצידי מפשט עבורי המון דברים. אנחנו מכירים מלפני המון זמן, היא מכירה אותי לגמרי. יודעת איך להיכנס אלי תמיד, במיוחד ברגעים הקשים. היא אדם שלמעשה אין לו ימים רעים, היא תמיד במצב רוח טוב. היא שותפה מדהימה.
ואתה מכיר אותה מאז?
אני הייתי בן 7. היא היתה הבת דודה של החבר הכי טוב שלי. היחסים התחילו מאוחר יותר.
איך חווית את מה שקרה עם הבת של לואיס אנריקה?
זה היה נורא, משהו שאף אחד לא ציפה לו למרות שידענו קצת על הטיפולים. זו ידיעה שאתה לא מצפה לה ועוד יותר לגבי ילדה כזו קטנה. לצערי, זה קורה הרבה בעולם, אבל כשזה קורה בצורה כזו קרובה… חוויתי רגעים קסומים לידה, הילדים היו ביחד, היא היתה חברה של הילדים של השחקנים. זה היה נורא. אלה דברים שאין להם הסבר וזה מאד קשה. אני מלא בצער עמוק. לכולנו יש ילדים ולחשוב על דבר כזה ועל מה שסובלת המשפחה זה נורא. אני לא יכול להגיד כלום כי לא יודע איך הייתי מתנהג במצב המאד מורכב הזה.
כריסטיאנו אמר שהוא הזמין אותך לארוחת ערב. אתה רואה את עצמך שם? הסכמת להזמנה?
אין לי בעיה. תמיד אמרתי שאין לי בעיה איתו, אולי אנחנו לא חברים כי לא חלקנו חדר הלבשה, ותמיד שנפגשנו זה היה באירועים גדולים וטקסים לקבלת פרסים, אבל אין לי בעיה. בטקס האחרון היינו הכי קרובים ודיברנו הכי הרבה. לא יודע אם תהיה ארוחת ערב כי לא יודע אם ניפגש בעתיד, היות וכל אחד חי את החיים שלו בצד שלו ויש לו את המחויבויות שלו. אבל אם ייצא, אין בעיה.
הקרן שלך נתנה שלושה מיליון יורו לבית החולים סן ז’ואן דה דאו (בית חולים ליד ברצלונה שעוסק בהוראה בתחומי רפואת ילדים, גניקולוגיה ומיילדות), אחת מהתרומות הגדולות ביותר אי פעם. למה עשית את זה?
היינו צריכים להגיע לשלושים מיליון כדי להשיג את הפרויקט. זה היה פרויקט שהתחיל בחגיגה שעשיתי ככה (מניח האצבעות על הלחי). היה לי מזל ללוות ילדים שסבלו מהמחלה הזו ורצינו להקים מרכז חשוב לטיפול בה. אנשים רבים עזרו ואני מעריך את זה מאוד. גם אנחנו עזרנו. קיבלנו את הכסף להקים את המרכז ומבחינתי זה היה משהו מדהים. הקרן שלנו הקדישה את עצמה לילדים הנזקקים ביותר ומשתפת פעולה כנגד מחלה כל כך מצערת. אני לא יכול לחכות לראות איך המחלקה עוזרת לילדים שמגיע להם.