הראיון המלא והמרתק של ליאו מסי לפוקס ספורטס

“הייתי רוצה לסיים את הקריירה כשזכיתי במשהו עם הבוגרים בארגנטינה או לנסות כמה שאפשר לזכות במשהו. ואם אכשל, אני רוצה לקום ולנסות עוד פעם. אלה החיים, אתה נופל ואתה מרים את עצמך בשביל להלחם על החלומות שלך. אתה יכול לעשות הכל אבל בסופו של דבר האל מחליט אם זה יקרה או לא, הוא יחליט מה יהיה טוב בשבילי, לו יש את המילה האחרונה”.

“ההפסדים כואבים, אבל אני מתמודד איתם בצורה שונה. כשתיאגו נולד הבנתי שסדרי העדיפויות משתנים. כשאני מפסיד זה כואב לי אבל אז אני מגיע הביתה, רואה את אשתי והילדים, וזה עובר. לפני המשפחה, הייתי חוזר הביתה ונועל את עצמי. לא הייתי רואה טלוויזיה, לא הייתי אוכל. עכשיו יש לי את המחויבות להיות בשולחן עם הילדים. אני עדיין סובל, אבל מתמודד בצורה אחרת”.

“אני לא אוהב לראות את עצמי בטלוויזיה, אני מתבייש. אני לא אוהב לראות משחקים בשידור חוזר, אני משאיר את עצמי עם מה שאני זוכר בראש, מה שחייתי בכל רגע נתון. עם תיאגו, אני מתחיל לראות יותר משחקים”.

“תיאגו עמוק בכדורגל, הוא חי את מה שהכדורגל מספק. הוא הולך למשחקים וסובל כשאנחנו מפסידים, כמו נגד ליברפול או בגמר הגביע. מתיאו צעיר, הוא לא מבין עדיין אם אנחנו מנצחים או מפסידים, לא אכפת לו”.

“יש לי חיים נורמליים, אני לוקח את הילדים לבית הספר עם אשתי. יש להם מלא חברים, הם תמיד עושים משהו. יש לי חברות נחמדה עם ההורים של הילדים מהבית ספר, אשתי איתם בווטסאפ. יש לי יחסים טובים עם הרבה הורים של החברים של הילדים שלי”.

“תיאגו ומתיאו משחקים בבית ספר של בארסה, יצרו קטגוריה עבור הילדים של העובדים במועדון. תיאגו הולך כבר שנתיים וזאת השנה הראשונה עבור מתיאו, אנחנו הולכים לאימונים שלהם. לסווארס יש ילד באותו גיל כמו תיאגו, בשלישי אנחנו נשארים לשתות מאטה ביחד”.

“לא האמנתי שהסיוט באנפילד יקרה לנו, ועוד הגענו עם מה שקרה לנו ברומא. ידענו שזה יהיה קשה. התוצאה במשחק הראשון הטעתה, זה היה משחק שקול. פיזית, הם היו מאוד חזקים, הרגשנו את זה בגומלין. מבחינה גופנית הם היו רמה מעלינו”.

“המטרה שלנו הייתה שהם לא יכבשו מוקדם ואז זה קרה, ומה שקורה ברומא נכנס לך לראש. זה לא יכול לקרות, אבל זה קרה. אחרי השער השלישי לא היינו שם, לא התחרנו. הם היו רמה מעלינו בתשוקה ובגישה, עשינו טעויות מטומטמות”.

“אני לא מחפש אשמים, זה לא עניין של מערך, 3-3-4 או 2-4-4, פשוט לא נתנו פייט”.

“עד המשחק מול ליברפול הייתה לנו שנה יוצאת מן הכלל. זכינו באליפות, אני לא זוכר כמה משחקים לפני, היינו בגמר הגביע ואז זה קרה”.

“בעיקרון, אני לא רואה את עצמי כמאמן. אולי מאמן של ילדים”.

“החלום שלי כילד היה לשחק עם ניואלס, אני אוהד שלהם. זה משהו שאני רוצה לעשות אבל אני לא יודע אם זה יקרה. יש המון פקטורים שצריך לקחת בחשבון: יש לי משפחה וזה תלוי בילדים שלי. לתיאגו יש חבורה יוצאת מן הכלל של חברים, ואני לא רוצה לשבור את זה. לפעמים אנחנו צוחקים איתו על כך שאנחנו עוברים לארגנטינה או לארה”ב והוא אומר לי שהוא לא רוצה לעזוב. יש לו חבורה שהם ביחד מאז שהם בגיל 3”.

“ניימאר פנומן, אנחנו עדיין מדברים הרבה ויש לנו קבוצת ווטסאפ עם סווארס. קוראים לה “שלושת הדרום אמריקאים או משהו כזה”.

“ברור שמתגעגעים לכריסטיאנו. הוא עשה את מדריד חזקה יותר, אמרתי שהעזיבה שלו תשפיע עליהם. הוא מביא לך 50 גולים בעונה, זה היה המפתח עבורם. כל הליגה מתגעגעת אליו, כשיש שחקנים טובים התחרותיות עולה”.

“הזמן בו נהנתי הכי הרבה בנבחרת ארגנטינה היה עם אלחנדו סאבז’ה בזמן מוקדמות המונדיאל של 2014. התחלנו רע אבל ברגע שהתחלנו לנצח, זה היה מדהים. כשאתה מנצח הכל זה קל יותר. לא הפסדנו בכלל והגענו עד לגמר המונדיאל. אלחנדרו היה מאמן פנומנלי יחד עם כל צוות האימון”.

“עם דייגו (ב 2010), עברנו משחקים אמיצים. לא נהניתי באותה מידה כמו עם אלחנדרו. כשאתה עם דייגו אתה מבין את התשוקה, וההתלהבות. זה היה נחמד במובן הזה אבל היה קושי לשחק בצורה הזאת”. (רש”י – מארדונה מאמן גרוע ששרף עוד מונדיאל של מסי).

“היה חסר לנו מזל בגמר המונדיאל ב 2014. זה גמר שהיה יכול לשנות את כל הדינמיקה” (וזה משפט שמסי חוזר עליו הרבה).

“כל מה שעברנו במונדיאל 2018 היה מורכב, הכל. מההכנות למשחק ואיך ששיחקנו בפועל. אם היינו מנצחים את המשחק הראשון המצב היה שונה לדעתי. זאת אשמתי שלא כבשתי את הפנדל. זאת האחריות שלי, אני לוקח את זה עליי והייתי עושה את זה שוב. אם היינו מנצחים היינו באים בגישה אחרת למשחק נגד קרואטיה. ונגד הקרואטים, הכל היה שווה עד חוסר המזל (הטעות של קאבז’רו)”.

“האמת היא שעם כל מה שעברנו במוקדמות, לא היינו מועמדים לגביע. היום המצב שונה, זאת חבורה אחרת של שחקנים, כמעט כולם חדשים וללא ניסיון”.

“אני לא אוהב לדבר על מה שקורה בחדר ההלבשה, קרו הרבה דברים שאופיינים לחדרי הלבשה במונדיאלים ואני מעדיף להשאיר את זה ככה”.

“כשהיינו בשיויון עם ניגריה, אמרנו שזה מה שחסר לנו. אם נחזור לארגנטינה יהרגו אותנו”.

“יש שינוי עכשיו בנבחרת והוא הגיוני אחרי הריצה המרשימה. למרות שלא הוכתרנו לאלופים, הגענו לגמר המונדיאל ולגמר הקופה פעמיים, זה דבר יוצא מן הכלל שהרבה אנשים לא מעריכים. היום אני רואה שחקנים צעירים עם מעט מאוד ניסיון אבל עם תשוקה ורצון לשחק בקופה אמריקה”.

“החלום שלי תמיד היה להיות שחקן כדורגל, להגיע לליגה הראשונה בארגנטינה. כשהייתי בניואלס הלכתי למגרש והחלום היה לשחק בקולוסיאום. החיים לקחו אותי למסלול אחר, אבל החלום נשאר זהה”.

“כשעזבתי בגיל 13 לא היה חסר לי כלום בגלל שברצלונה העניקה לי ולמשפחתי הכל. כמובן שזה לא היה קל להשאיר הכל מאחור ולעזוב. בגיל 15 האחים כבר חזרו לארגנטינהוההורים שאלו אותי האם אני רוצה לעזוב גם. החלום שלי היה להיות שחקן כדורגל והייתי קרוב, אחרי כל מה שעשיתי להגיע לשם, לא יכלתי לעזוב”.

“אני מקווה שאם לא יהיו פציעות רציניות, אוכל להמשיך לשחק עד המונדיאל בקטאר. אני לא יודע אם אצליח, אני מקווה למשוך את זה כמה שאפשר. אני בן 32 כבר, אי אפשר לדעת. אני מפחד מהחיים אחרי הכדורגל, אין לי שום דבר אחר בראש. כילד תמיד אהבתי את זה, תמיד רציתי לשחק כדורגל, תמיד החיים שלי היו קשורים לכדורגל. אימונים, מנוחה, בית, שגרה. להיות בבית לבד ולא לדעת מה לעשות זה קשה”.

“אני לא אסאדור (כמו שסווארס אכן אמר שהוא לא), אני אוהב יותר לעזור. חוץ מאסאדו, אני אוהב שניצל מילאנסה, גם תיאגו”.

אני אוהב לקנות בגדים, אני לא הולך לקניון (מסיבות ידועות) אבל אני אוהב לקנות בגדים באינטרנט, אני נהנה מזה. אני קונה בגדים לי, לילדים, לאנטונלה”.

“יש לתיאגו חבורה יוצאת מן הכלל של חברים, אבל לפעמים בבית ספר מגיעים ילדים גדולים יותר שיודעים מי האבא שלו ורוצים לשחק איתו. ואז הוא בא אליי ואומר לי “אבא מי הילדים האלה, אני לא מכיר אותם, יש לי את החברים שלי!”

“עם אנטונלה זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. היה קשה לשמור על קשר אחרי שעזבתי לברצלונה, המקסימום היה טלפון אולי אימייל. אבל כשהיא הגיעה לפה הכל היה קל יותר”.

“פפ גווארדיולה היה מאסטרו. התפתחתי הכי הרבה תחתיו, הוא תמיד ידע להתכונן לכל משחק, איפה ללכת, איפה לתקוף”.

שי

חי ונושם בלאוגרנה מאז 1991. הקים את ״בארסה מאניה״ כפרויקט צד בתיכון, והשאר היסטוריה.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו