פולו אלבארס (עיתונאי / קומיקאי) — איך אתה ליאו?
מסי: — טוב. עכשיו רגוע, נהנה, מאושר.
פולו: — הנבחרת מגיעה וזה כמו… אני חושב שהנבחרת היא המקום שלך בעולם. עברו המון מועדונים, אבל נראה שאתה לובש את החולצה של הנבחרת, את בגדי האימון ואתה נראה שמח, אבל גם זה הדלת של הבית שלך, כי עכשיו אתה גר פה. זה קצת ככה?
מסי: — כן, מצב מוזר כי, טוב, יש לנו השבוע הזה שהוא קצת חריג גם, בו אנחנו מתאמנים ויכולים לצאת ולהיות עם המשפחה שהביאו חלקם, חברים או מה שיש. ובכן, אני בבית שלי, אז אני הולך לאכול עם הילדים שלי, אשתי, אני שם וחוזר בבוקר, אז טוב.
פולו: — אה, אתה יכול לעשות את זה? למשל, מתאמנים, אתה הולך הביתה, חוזר, אלא אם כן יש משחקי ידידות ואז הקופה, אבל אתה יכול ללכת ולבוא.
מסי: — זה עד יום שישי רק. עכשיו ביום שישי כבר מתחילים ולא נוכל לצאת יותר. כבר נוסעים לשיקגו, משחקים משחקי ידידות, חוזרים וכבר עמוק בטורניר.
פולו: — והאם אתה כבר רגיל לדברים במיאמי? למשל, אחד מהחבר’ה שואל אותך לאן ללכת, אתה כבר פחות או יותר יודע, מכיר או שאתה עדיין מתרגל?
מסי: — לא, האמת שאנחנו לא יוצאים הרבה גם כן. אנחנו גרים באזור הזה שבו נמצא המועדון ויש לנו מרחק קטן למיאמי. יצאנו, יצאנו כמה פעמים, אבל עדיין לא מכיר טוב, טוב.
פולו: — אתה יודע שאני פה כבר שבעה ימים מתרגל את שם המקום, זה בלתי אפשרי. זה פורט לודרדייל.
מסי: — האחרון הורג אותך, נכון?
פולו: — ברור, כי צריך לעשות הפסקה. אם אומרים את זה ישר, “פורט לודרדייל”, זה לא יוצא. זה קשה. תשמע, הקופה אמריקה מתקרב. ארגנטינה אלופת הקופה אמריקה, זכתה בגביע הפינאליסימה, אני חייב להזכיר ואלופת העולם. האם היא פייבוריטית או כמו תמיד, שמתחיל הקופה אמריקה, בסופו של דבר יש כמה פייבוריטים?
מסי: — אני חושב שתמיד ארגנטינה היא פייבוריטית, מעבר לזה שזכינו בכל זה, קודם לכן, כשלא היינו מצליחים להשיג את המטרות, גם אז תמיד ארגנטינה הייתה פייבוריטית. כשמתחילה תחרות, בין אם זה מונדיאל, קופה אמריקה או כל דבר אחר, ארגנטינה היא מועמדת כמו ברזיל וביתר מידה בקופה אמריקה הזו. אבל אני חושב שהיום נבחרות דרום אמריקה חזקות מאוד. אורוגוואי במצב טוב מאוד, קולומביה, אקוודור. אחר כך זה נעשה קשה לשחק בכל המשחקים, אבל אני חושב שזה יהיה קופה אמריקה מאוד מאוזן.
פולו: — ומה עם מזג האוויר? האם הוא מוסיף או לא, מפחית? כי חם מאוד, באמת חם מאוד. אתה מתרגל כי אתה משחק ב-MLS, אבל האם מזג האוויר ישחק תפקיד חשוב בקופה?
מסי: — המשחקים שיתקיימו כאן במיאמי יהיו שונים כי מזג האוויר משתנה מאוד, חם מאוד, הרבה לחות. אבל אצלנו בבית יש רק משחק אחד במיאמי, שזה השלישי, ואז אם נמשיך לעבור ואם ירצה אלוהים נגיע לגמר, עד הגמר לא חוזרים. אחר כך, במקום אחר, לא נראה לי שיהיה כל כך חם כמו במיאמי. אנחנו ב-2016 שיחקנו את קופה אמריקה כאן בארצות הברית והאמת שזה היה נהדר. נהנינו מאוד, עשינו קופה אמריקה נהדרת, למרות שהפסדנו בגמר אז, אבל היה מאוד יפה.
פולו: — תמיד הבעת שהנבחרת היא המקום הטוב ביותר שלך או שאתה שמח בנבחרת, שאתה מרגיש טוב. אבל רואים את כל מה שעבר, כל הרגעים הקשים, שאולי לא כל כך, כי להגיע לגמרים זה הרבה, אני אומר, אבל שלא ניצחו. האם נהנים קצת יותר היום? עכשיו שאתה מגיע לכאן, שאתה כאן, שאתה… נהנה קצת יותר או שזה אותו דבר?
מסי: — כמובן שהזכייה והשגת כל המטרות ברמת הנבחרת, החיים שונים, עם יותר רוגע. כל מה שמסביב גם נחווה אחרת. למרות שהיו לי תקופות נהדרות בנבחרת, כי היו לי תהליכים מאז 2014, כולל המונדיאל, שבהם היה לנו קבוצה נהדרת וגם נהנינו. 2015 ו-2006 בקופה אמריקה גם כן. וזה משהו שקורה רק בארגנטינה. זו קבוצה שנפגעה מכך שלא זכתה באליפויות וקיבלה ביקורת על כך שהגיעה לגמרים אבל לא זכתה, אני חושב שזה היה מדהים לשחק בגמר המונדיאל, בגמר קופה אמריקה פעמיים ברציפות ולכך שלא זכינו הטיפול שהיה בדור הזה, נכון? אבל מעבר לכך הייתה לנו קבוצה נהדרת, שבה נהנינו, אבל הזכייה כמובן נותנת לך יתרון.
פולו: — אני שואל אותך את זה כי אני שונא אותם. אני לא רוצה לומר, אני שונא אותם. אני אגיד לך את זה אני. אתה כבר יודע בערך מי אני אוהב, שאני “מסיסטה”. אני שונא אותם. השאלה היא, האם יש סליחה למי שהרסו אותך או את הקבוצה? אני אומר, אני לא מדבר על ביקורת או ארגנטינה. אלה שהרסו, אלה שבחוסר פחד וחוסר הצדקה. האם יש סליחה?
מסי: — האמת היא שתמיד הייתי אדיש לכל זה. למרות שעברתי רע והייתי סובל הרבה בגלל דברים שנאמרו, בעיקר דברים שאינם קשורים לכדורגל, שבהם רבים מהדברים או רובם אם לא כולם, היו שקרים, המצאות והם נעשו במטרה לפגוע… ניסיתי לא להתייחס לזה. אני חושב שהכי סובלים הם המשפחה, אלה שקרובים אליך, שמסתכלים וצורכים הכל ויש להם כעס, חוסר אונים, הרצון להגיב, לומר משהו. אבל גם אני חושב שזה היה תקופה בנבחרת שבה מכר הרבה כל זה. הביקורת, ההריגה. שנראה שרצו שהנבחרת תיכשל כדי להשיג קצת יותר רייטינג או להיות קצת יותר מוכרים. אני חושב שהיום המצב שונה והעיתונות כלפי הנבחרת השתנתה הרבה גם כן. לפני שהתחלנו לנצח זה כבר השתנה וכשאתה מנצח, כמובן הרבה יותר.
פולו: — חכה, אתה לא מתחבר אבל כן קורה לך, אני לא רוצה שמות, אבל, אם אתה רואה איזשהו “סטייק” כן, אבל יש מישהו שאומר משהו ש… “מסי לא יודע מה”?
מסי: — אתה צוחק, כמובן, שאתה כבר רואה, אבל מה תעשה? אבל כן יש הרבה.
פולו: — אני יודע מי הם.
מסי: — גם אני יודע מי הם.
פולו: — אני מרגיש בטוח, כי אחד לא יודע מה מגיע לך ומה לא.
מסי: — אנחנו צורכים הכל. אנחנו במשפחה שלי כל החיים צורכים את הטלוויזיה הארגנטינאית של הכל, בידור, ספורט, חדשות. אנחנו חיים עם הטלוויזיה הארגנטינאית ואנחנו מעודכנים על הכל וצורכים הכל. אנחנו יודעים הכל מה שקורה בארגנטינה וגם יש לנו גם אני וגם אנטונלה, משפחה שגרה בארגנטינה.
פולו: — על המגרש ראיתי דברים מפורשים, לא יודע, סוארס, “אל תתעסק עם ליאו כשהוא כועס”. על המגרש, כשאתה מתעצבן, ראית לפעמים אחד רואה את המשחק ואומר “וואו, משהו לא מצא חן בעיניו”. אני מדבר על כדורגל, אתה משחק טוב יותר? כי לפעמים זה קורה, נראה לי שאני רואה מבחוץ… אחד בא, מתקרב אליך ואתה תתמודד איתו אחרת או לא? או שזה תחושה שלי?
מסי: — יש רגעים שאתה כמובן מתעצבן ומגיב בדרך שאתה יכול. יש רגעים שאתה לא שולט. הדופק גבוה מאוד. כולנו רוצים לנצח ואנחנו מנסים לתת את המקסימום בשביל זה, שאתה מגיב איך שאתה יכול. אבל זה לא משפיע על המשחק שלי להיות יותר כועס או פחות כועס. אני חושב שזה לא משנה את מה שאני עושה. אבל טוב, אני תמיד אומר שכל מה שקורה על המגרש נשאר שם. יכול לקרות הכל, להתעלם, לריב, שזה צריך להישאר שם ולהסתיים ושזה יכול לקרות.
פולו: — אבל לפעמים זה קורה גם לך, נכון? אני אומר לך מה הרגע, אם במחצית הראשונה אתה הולך מהר לחדר ההלבשה, משהו לא מצא חן בעיניך. אולי, לא יודע, בעיטת עונשין. יכול להיות זה? נגמרת המחצית הראשונה, זה כך, נגמר, אם אתה הולך רגוע, אם אתה הולך ברוגע, הכל בסדר. אם אתה הולך קצת מהר, משהו לא מצא חן… אולי זה אתה, איזו התחמקות מיותרת או פחות.
מסי: — כמובן, קודם כל זה תמיד אני, אבל לא יודע. באמת אני לא שם לב, אבל יכול להיות. לפעמים, הרבה פעמים בשביל לנסות לחסוך זמן בשביל טיפול או שיהיה יותר זמן אם כואב לי משהו או יש לי כאב כלשהו. יותר מלהיות כועס בחסכון זמן לטיפול.
פולו: — כשאתה משחק באינטר מיאמי, ב-MLS, יש תא כבוד שזה תא של אלוהים. שם כולם. המשפחה שלך, אבל תמיד נופלים איזה ויל סמית’, באד באני. אבל יש אנשים שאולי הם מאוד חשובים, אבל לא כולנו יודעים מי הם. האם מודיעים לך מי בא? ברכת את ויל סמית’, ברכת את… טוב הנה הבעלים של הקרקס. אתה יודע מי בא? כי אולי אתה נשאר כ… זה ביזאראפ בהמשך.
מסי: — לא, הרבה פעמים אני לא יודע מי, אבל אני יודע שבכל משחק מגיע מישהו, שמישהו עובר. ובכן, רוב אלה שעברו אני שם לב ומכיר, אבל לא, לא מודיעים לי כלום.
פולו: — כי יש כאלה שהם, דיג’יי לא יודע, יש להם 40 מיליון עוקבים, אבל לא כולנו מכירים אותם.
מסי: — זה קרה לי, אולי. אבל גם, גם קורה שאתה מאוד שם, אולי התוצאה היא לא מה שאתה רוצה או המשחק הוא לא מה שאתה רוצה ואתה לא שם לב גם כן. אתה חושב על מה שקורה ולא עומד לברך באותו רגע. אבל טוב, עם ביזאראפ למשל כבר יש קשר, כבר ראיתי אותו 500 פעם. אז זה משהו אחר.
פולו: — יש משהו שבארגנטינה נהנים ממנו מאוד, שזה לראות אותך שמח מחוץ למגרש. לא יודע, לפני כמה ימים ראינו אותך בברש, הייתה מריה בסרה ששרה… יד קטנה, אנטו, נתת ונתת קצת. זה טוב.
מסי: — כן, האמת שהיו לנו כמה יציאות כאלה.
פולו: — יוצאים עם סוארס וסופיה? עם לואיס?
מסי: — כן, יש גם את ג’ורדי אלבה עם אשתו, בוסי ואשתו, והאמת שאנחנו חבר׳ה טובים. גם אחותי כאן. יש לי חבר פה גם עם המשפחה שלו. האמת שיש לנו קבוצה גדולה וטוב, כשאפשר אנחנו מנצלים ויוצאים לאכול או פעמים שהיינו בברש. אנחנו מנסים לעשות את זה מדי פעם.
פולו: — שמע, אבל תקשיב וכשאתה רואה אחרי זה את הסרטון, כי אני אומר לך, הסרטון הוא זה: מריה בסרה, האחרון. ותזהר שאתה שם מאחור , אבל בפעם שאתה אוהב את זה, כי אתה נהנה. מה קורה לך כשאתה רואה את זה?
מסי: — כלום, מה שהיה, היה. היינו בין משפחה, חברים, נהנים.
פולו: — תשמע, והלוק? אתה משקיע בלוק? כי זה קורה עם הלוקים. אני אומר לך משהו, אל תיקח את זה רע… לא, ההפסקה הזו נוראית. אתה יפה. אני לא רוצה להביך אותך, אבל הכל… השמש הקטנה. הבגדים, אתה בוחר או שאנטו אומרת “לא מותק”.
מסי: — היא עוזרת.
פולו: — אומרת לך זה כן זה לא?
מסי: — טוב, אני שואל הרבה גם כן בשביל בחירה. היא עוזרת הרבה. אנחנו מנסים להתאים את עצמנו לעיר גם כן, זו עיר חריגה, שונה, וגם לזמנים גם כן.
פולו: — זה עוד נקודה פה. ג’ינס גבוה אפשר כאן.
מסי: — הדבר הטוב הוא שזה, שפה אף אחד לא מסתכל עליך, אף אחד לא…
פולו: — איך אף אחד לא יסתכל עליך? אתה חושב שלא מסתכלים עליך.
מסי: — לא טוב, כל אחד בעסקיו. אתה יכול לשים כל דבר שכאן לא קורה כלום וזו עיר שאתה מוצא הכל. ובכן, גם אנחנו מנצלים.
פולו: — אבל לדעת איפה היינו, אם יוצאים מהבית, הלוק הסופי צריך להיות מאושר גם כן על ידי אנטו.
מסי: — אם אנחנו יוצאים, אם הולכים לאכול או לברש, במקרים האלה, אז בדרך כלל כן.
פולו: — תשמע, מה קורה לך כשאתה רואה את הילדים שלך משחקים כדורגל? שזה משהו שאפשר לדמיין שמסי אף פעם לא יכל לעשות כי בכל המועדונים שהיית לא אפשר להיות. אבל מה קורה לך עם המצב הזה שהוא מדהים וזה הדבר הכי יפה לאבא, לאמא, ללכת לראות את תיאגו, לראות את הילדים? מה קורה עם זה?
מסי: — זה מדהים. למרות שבברצלונה הם היו קטנים והיינו רואים אימונים, התחלנו לראות כמה משחקים שהם רק התחילו לשחק. כאן אני חי את זה הרבה יותר. הם משחקים כל השבוע. יש לי את המזל שכל המשחקים הם עושים כאן במועדון שבו אני נמצא. אז בשבילי זה הרבה יותר קל גם כן ואנחנו מבלים הרבה זמן במועדון, כי הם מתאמנים שלוש או ארבע פעמים בשבוע, יש להם משחקים. הילדים של לואיס גם כן נמצאים שם והם באותו גיל כמו שלי, חוץ מהבת דלפינה, שהיא גדולה יותר. האחרים הם באותו גיל, בערך דומים, והם משחקים יחד. אז אנחנו משתפים איתם, משתפים כמשפחה ומשתפים לראות את הילדים מתאמנים, משחקים וזה מדהים.
פולו: — אתה אבא רגוע או אם אתה צריך להגיד משהו…? כי זה לא קל לתיאגו להיות “טיאגו מסי”, טבעי. כי אם הוא כובש גול ואנחנו בארגנטינה שמים את זה בלופים, זה שלושה ימים בטלוויזיה. אתה רגוע או מעז לתת עצה?
מסי: — כשמשחקים זה תלוי. הם גם שונים מאוד. עם תיאגו אני לא יכול לדבר, אני לא יכול להגיד כלום, כי הוא מגיב בצורה אחת ומתיאו להפך. הוא כל הזמן מסתכל ומחפש את קבלת הקהל כדי לראות מה הוא עושה. אבל אני לא מדבר איתם בכלל בזמן המשחק. אחר כך כן מדברים. תיאגו כבר גדול יותר, מבין הרבה יותר את המשחק, את התנועות, מה שהוא עושה עם הכדור, בלי הכדור ואנחנו תמיד מדברים. עם מתאו, כן אני מציק לו יותר כי הוא מקבל את זה אחרת.
פולו: — תשמע, אתה יודע שאני קצת מרגיש שאני חלק מהמשפחה. אבל רגוע. לא, לא, רגוע, אני מדבר הרבה עם אמא שלך, עם סליה. אבל אני מרגיש לפעמים. אם שואלים אותי, אם אני יכול לשקר, אני אומר “כן, אני חלק”. אחר כך אני רואה איך אני לוקח את זה. האם עדיין השניצלים של אמא שלך, של סליה, הם הכי טובים או שזה נשאר מלפני?
מסי: — כן, כן. האמת היא שכבר הרבה זמן לא אכלתי, אבל למעשה תיאגו, מתאו, כשאנחנו בארגנטינה הם מבקשים ממנה להכין גם כן את השניצלים. לא יודע אם זה בגלל ששמעו אותי או כי באמת אוהבים. אבל עדיין טובים.
פולו: — אבל למשל, אמא שלך באה לכאן למיאמי ואתה אומר “אמא”, והיא מכינה?
מסי: — לא. בברצלונה גם כן כשהייתה, שהייתה יותר מאורגנת, היה לה בית. שם זה גם היה משהו אחר. אולי גם שם. אבל לא, כאן כבר לא.
פולו: — יום ההולדת שלך מתקרב, ה-24, תעבור אותו בקופה אמריקה? עוד אחד…
מסי: — לפני כמה ימים דיברתי עם דייגו, השף שלנו, שיש לו יום הולדת באותו יום שלי ורומן, שתמיד עברנו את ימי ההולדת יחד. עכשיו כבר שנתיים אני חושב שזה היה האחרון שחגגנו יחד בקופה אמריקה. 2021 זה היה, אני חושב, האחרון, יום ההולדת האחרון, אני חושב. ובכן, עכשיו שוב נחגוג ביחד ואני חושב יום לפני המשחק השני.
פולו: — והאם קשה לקנות לך מתנה? כי אתה יודע… הבאתי משהו והאנשים אומרים “מה זה לעזאזל המתנה הזו שהוא נותן לי”.
מסי: — טוב, אני חושב שכבר אמרתי את זה פעם, זה קורה לי גם עם המשפחה. עם העובדה הזו של “לא יודע מה לקנות לך. אתה… קשה לקנות לך מתנה”. הרבה פעמים זה עובר.
פולו: — זה עובר מ”לא יודע מה לקנות לך” ל”אין כלום”.
מסי: — חוץ מזה שגם לי קורה שאני לא אוהב שמביאים לי מתנות ואני לא מאוד מראה את זה כשמקבלים מתנה. כשנותנים לי משהו ואני לא אומר כלום, זה כאילו לא אהבתי, אבל זה לא זה, זה שאני לא מאוד מראה את זה. אז אולי אמא שלי: “בשביל מה אני אתן לך אם אחרי זה מה שאני אתן לך לא תאהב?”. ואולי זה עובר. אבל לא, תמיד יש איזה פרט.
פולו: — אתה לא מאוד מראה, אתה יותר רגוע, אולי נהנה יותר מבפנים.
מסי: — כן… קשה לי… הכל, הכל תמיד, הכל מבפנים.
פולו: — תשמע וגם בא יוני הזה זו תקופה משוגעת. הקופה אמריקה והיום הנישואים גם כן עכשיו.
מסי: — הראשון ביולי.
פולו: — וגם שם אתה מביא מתנה או לא? שם לא מביאים? אחר כך מגיע רגע של נשואים שכבר לא מביאים מתנות.
מסי: — האמת היא שביום הנישואים גם כן זה תמיד תופס אותנו בנפרד או שאנחנו בתחרות או משהו. לא באותה, אבל בתאריכים מסוימים כן, תמיד אני… יש לי משהו.
פולו: — ליאו, אני חושב שמעולם לא דיברת על סבתך. כל השערים מוקדשים לסבתך. מה היא משמעותה, מה היא סבתך לחיים שלך? כולנו יודעים שאתה חוגג עבורה, שהיא האמינה בך מאוד אבל, מי היא הייתה בשבילך, לקריירה שלך? אני שואל אותך כי יש הרבה ילדים שרוצים להיות משהו בחיים ויש להם דמות להערצה, מישהו שעוזר להם.
מסי: — ובכן, הסיפור שלי עם סבתי, בעצם… סבתא שלי לקחה אותנו לשחק, אותי, אבל כמו אותי, את האחים שלי, את בני הדודים שלי. היינו משפחה שהייתה הולכת תמיד לשחק במועדון השכונתי והיא אהבה להיות במועדון, אז יש לי אח גדול יותר, בן דוד גדול יותר, אחד קטן יותר, אז בערך היינו הולכים כולנו באותה שעה כי התאמן אחד, אחר, אחר ברצף, אז היא אהבה לקחת אותנו כולם. אבל חוץ מזה, שוב, האחים שלי, בני הדודים שלי ואני היה לנו משהו מיוחד איתה, כי היינו חיים איתה כל היום כמעט. ובכן, היא נפטרה כשהייתי בן 11 או 12. הייתי קטן, אבל סבלתי מאוד כי הייתי מאוד קרוב אליה, היינו מבלים הרבה שעות יחד ובכן, כמו הרבה סבתות של כל אחד שחווה את זה. שמבלים הרבה זמן עם הסבים וזה קצת הסיפור. שום דבר מיוחד, פשוט שחייתי הרבה איתה, מעבר למה שהייתי קטן.
פולו: — אבל יש משהו יפה, יש לך כבר הרבה שערים ועכשיו שבאת למיאמי, אבל שאתה עושה והשערים… תמיד נשאר החגיגה עבורה, כך שאתה משנה או משנה את זה למשהו, כל השערים שלך מוקדשים לסבתך.
מסי: — כן, כבר אמרתי לך, זו הייתה אהבה גדולה מאוד בשבילי. עד היום קשה לי לדבר עליה כי אני זוכר אותה. אז זה מאוד מיוחד.
פולו: — איזה יופי. תשמע, אני משנה נושא, שלא תישבר עכשיו. יש הרבה ארגנטינאים שאנחנו הולכים לאורוגוואי וחוזרים אומרים “אריבה וו”, אנחנו הולכים לספרד ו”אוסטיה, טיו”, אחרי שבוע, באמת, באים לכאן ומדברים בנייטרלי. אף פעם לא עזב אותך המבטא הרוסאריני, הארגנטינאי? אף פעם, אף פעם לא עשית “הדיסקו”? כי זה מדהים.
מסי: — ובכן, כן, האמת שכן, שהיה רגע כשהייתי בן 15… 14, 15 שנים ולא דיברתי ככה, אבל כן שהשתמשתי בהרבה מילים אחרות שונות, כי אם לא כל הזמן הייתי צריך לחזור. לא הבינו, לא הבינו. אז אולי כן שיניתי קצת את המילים, את הדרך לדבר. אפילו אני חושב שיש שם…
פולו: — לא ראיתי כלום.
מסי: — אני חושב שכן, שיש ראיון שעשיתי עם הערוץ של בארסה לפני הרבה זמן.
פולו: — ומה עשית, דיברת בקטלאנית?
מסי: — לא, לא דיברתי, אבל טוב, במקום “VOS” ה”USTED” וכל הדברים האלה שהייתי משנה כדי לא לטעות, עד שהגעתי לחדר ההלבשה של הקבוצה הראשונה, בחדר ההלבשה של הקבוצה הראשונה היו ברזילאים, הולנדים. ואמרתי “זהו, כאן אני רוסארינו…”.
פולו: — “קה פאסה פא׳ (מה נשמע אבאל׳ה?)?”
מסי: — “כאן בקבוצה הראשונה של ברצלונה אני אדבר נורמלי. אם כבר כל אחד יש לו את השפה שלו, מדבר איך שהוא יכול, בשביל מה אני אתאמץ, אם זה הכל אותו דבר?”. אז שם התחלתי נורמלי שוב, “נורמלי”.
פולו: — זה באמת מוזר, כל מי שהולך… אני עכשיו אחזור מדבר בנייטרלי. אחרי זה זה עובר. אבל אני חוזר קצת בנייטרלי “זה בסדר”, שטויות וזה ככה.
מסי: — טוב, כאן אתה כבר משנה את השפה, שם לא מבינים כלום מזה.
פולו: — תשמע, האלגוריתם שלך של הרשתות החברתיות שלך נותן לך סרטונים של מסי? יש לי את הטלפון שלי, טיקטוק, וזה נותן לי שערים שלך. שער למקסיקו. עם כמה שירים,… מופיע לי המונדיאל של מסי, האם מסי נותן לך מסי? הוא מציג לך שערים שלך, למשל?
מסי: — זה תלוי, זה יקרה לך תלוי במה שאתה מחפש, גם כן.
פולו: — ובכן, אבל אתה מסי, צריך להופיע לך דברים של מסי.
מסי: — כן, טוב, אחרי אימון כלשהו, משחק כלשהו, כשאנחנו עם הנבחרת שרבים מאיתנו גם כן, מה שמעלה אחד, מה שמעלה השני. שם כן, שם מופיע הרבה. אחרי זה בטיקטוק, גם כן, שערים ישנים. זה גם נשאר שהם מחפשים אותי תיאגו או מתיאו, שהם מחפשים הרבה יותר הם, ורואים סרטונים ואולי אז מופיע לי.
פולו: — אבל יש כאלה שהם ממש טובים. אתה כן, זה ממש טוב, אתה נתפס… תראה אם יש הרבה חשבונות שמוקדשים לך. אם במוזיקה… אתה רואה את הכל או כבר אומר “אה, זה אני בעבודה שלי” חצי משעמם? או שאתה עובר?
מסי: — יש סרטונים שהם טובים, אבל כשזה שערים ופעולות, זה כבר לא מעניין. באמת אף פעם לא אהבתי לראות את עצמי גם כן, לא משחק ולא בראיונות. זה גורם לי תחושה מוזרה כזאת, גורם לי מבוכה, לא יודע ואף פעם לא ראיתי את עצמי. אבל יש דברים, כשזה מסודר, ככה, מהסוג הזה, עם מוזיקה או שיש לזה איזשהו משמעות מיוחדת, זה טוב.
פולו: — כלומר, את הגמר לא חזרת לראות?
מסי: — לא.
פולו: — לא תחזור לראות?
מסי: — לעכשיו לא. אולי מאוחר יותר, באיזשהו רגע.
פולו: — ב-18/12, חגיגה, לא? לא מסקרן אותך?
מסי: — באמת לא, הזיכרונות שלי הם כולם כאן ואני חי את זה בדרך שיש לי כאן ואני זוכר מה שאני זוכר. יש הרבה דברים שאולי נשכחים, אבל טוב, בינתיים אני נשאר עם מה שיש לי בלי לצפות בזה שוב.
פולו: — אתה יודע שכשתראה את זה שוב לא תאמין לדברים שקרו בגמר הזה, נכון? כי קרו הרבה דברים.
מסי: — ובכן, הרבה פעמים אמרתי שהמהלך האחרון של דיבו, למשל, לא חוויתי אותו כמו שרוב האנשים חוו, כי זה היה מהלך כל כך מהיר. לי אולי זה היה רחוק ואני לא רואה טוב ובאותו זמן גם יוצאת המתפרצת שהכדור מגיע אליי ואנחנו מסיימים עם הנגיחה של לאוטרו. אז לא סבלתי מהמהלך הזה כמו שכולם סבלו. כן, כמובן שראיתי את זה אחר כך בהילוך חוזר אלף פעם. לא ראיתי את המשחקים, אבל ראיתי הילוכים חוזרים. מה שאמרתי לך, שהם מופיעים לך ויותר אחרי… בימים אחרי שהיינו אלופים, הרבה יותר. הסתכלתי שוב על המון מהלכים, אבל מהמשחק, את ה-90 הדקות, את ההארכה, הפנדלים וכל זה, לא.
פולו: — כבר אלוף העולם! אבל אתה מודע? כן.
מסי: — ועכשיו כן. האמת שכן, אבל זה כאילו שהכל השתנה, אבל באותו זמן שום דבר לא השתנה.
פולו: — למה?
מסי: — כי כן, השגנו את המטרה וכמובן מה שרצינו יותר מכל, אני, המשפחה שלי וכולם. אבל אחרי זה החיים ממשיכים. לי יצא להמשיך בפאריס, נפל לי לחיות כאן ולהמשיך לנסות להשיג דברים, לנצח. עכשיו יש לנו עוד אתגר עם הנבחרת, לנסות להשיג קופה אמריקה. אבל באותו זמן להיות אלוף העולם זה… או לי זה קרה כמו להרגיש שלם, השגתי הכל, הצלחתי להשיג את המטרות והחלומות שהיו לי ולהגיד את זה זה מאוד קשה.
פולו: — זה ה-“זהו זה נגמר” המפורסם.
מסי: — אני חושב שזו ההגדרה המדויקת ומה שהרגשתי ברגע ההוא, כי זה מה שהיה חסר… “זהו, זה נגמר”.
פולו: — לפני רגע דיברתי על האלגוריתם, יש אדם, זה ניימאר, שאני חושב שכבר לא מדבר על עצמו, תמיד מדבר טוב עליך. ראית שאתה שואל אותו משהו “מה השעה?”. והוא אומר לך “מסי הכי טוב בעולם”, זה מאוד ניימאר. לא יודע אם מגיעות לך הצהרות שלו, אבל הוא תמיד מדבר טוב, אתם חברים. הוא יבוא? האם אפשר לשחזר את השלישייה ההתקפית כאן באינטר של מיאמי: מסי, סוארס, ניימאר? כי עכשיו לפני זמן קצר ציינו לא יודע כמה שנים מהצ’מפיונס האחרונה שזכיתם יחד.
מסי: — לא, לא יודע. האמת שעכשיו זה קשה, הוא בערב הסעודית, נשאר לו שנה של חוזה, נראה לי. הייתה לו שנה קשה עכשיו, שבה היה הרבה זמן פצוע, שמוציא אותו גם כן מהקופה אמריקה, שבה לא יכל לשחק את רוב המשחקים בערב הסעודית. ובכן, עכשיו זה קשה. אחרי זה לא יודע, החיים באמת מסתובבים הרבה שיכול לקרות הכל, אבל אני חושב שהיום, לא.
פולו: — אבל אין הודעה “בוא לכאן, אחי”.
מסי: — לא, אנחנו מדברים לעיתים קרובות.
פולו: — בפורטוגזית?
מסי: — לא, הוא מדבר ספרדית מושלמת. אנחנו מדברים לעיתים קרובות, אפילו יש לנו קבוצה שלושתנו, עם לואיס גם כן.
פולו: — איך קוראים לה?
מסי: — לא זוכר איך קוראים לה.
פולו: — איך אתה לא זוכר? הם אתם שלושה?
מסי: — נראה לי שהוא שם “סודאקה” או משהו כזה, כי זה מורכב… זה השם מאז ברצלונה וכששיחקנו יחד וזה נשאר ונראה לי שבאיזשהו רגע הוא שם, שם “סודאקה” וזה נשאר.
פולו: — ואיך קוראים לזה של הנבחרת? זה של עכשיו.
מסי: — לא זוכר.
פולו: — אה, אין לך מושג מה הקבוצות של הווטסאפ. זה בסדר. אבל זה בטח גם כן משהו מצחיק.
מסי: — לא, לא יודע… אה, אני יכול לחפש.
פולו: — מי מנהל את הקבוצה הזו?
מסי: — אין לי מושג, נראה לי פארדס.
פולו: — פארדס?
מסי: — אני חושב שפארדס.
פולו: — תבדוק. לא יודע איך קוראים לקבוצת הנבחרת, אבל עכשיו יידע.
מסי: — חכה רגע אני צריך לחפש, אם אני לא יודע איך קוראים לה.
פולו: — לא, זה בסדר, אבל בפעם האחרונה דיברתם לפני זמן קצר, בטוח, אם הם כאן.
מסי: — “אלופי העולם”!
פולו: — “אלופי העולם”? תבדוק מי מנהל בבקשה, אם אפשר. אה, יש יותר מאחד.
מסי: — יהרגו אותי אחר כך! ראית? זה ליאו.
פולו: — ליאו פארדס מנהל הכל.
מסי: — יהרגו אותי.
פולו: — למה?
מסי: — כי אני מספר…
פולו: — אבל כבר הם כבר סיפרו. מישהו סיפר על הקבוצה, אבל שהוציאו גם כן אחד, עשו דברים.
מסי: — אה, כן, זה נכון.
פולו: — תעזוב, לא קורה כלום… ואם לא, תלכלך עליי. תעביר לי את הכדור. האם אתה מדבר עם גווארדיולה? כי זה עוד אחד שאומר גם כן “מסי… מספר 1, מספר 2, מספר 3…”. יש וידאו טוב מאוד על זה.
מסי: — כבר זמן רב שלא דיברתי עם פפ, אבל כן דיברנו בכמה הזדמנויות, נפגשנו, שיחקנו פריס נגד סיטי לפני כמה זמן. אבל לא, עכשיו כבר הרבה זמן שלא.
פולו: — האם הלכת לטיפול פעם או שאתה הולך לפסיכולוג? כי יש רגעים של הרבה לחץ ומה שעברת כל הקריירה שלך ומה שאתה עובר.
מסי: — כן, בתקופה מסוימת, האמת שזה היה עוד הייתי בברצלונה מזמן. הלכתי, אף פעם לא ניסיתי, לפני זה התנגדתי מאוד לזה. לא אהבתי את זה. אני אדם ששומר הכל בפנים ואוכל את הכל, גם טוב וגם רע. האמת שכשהלכתי זה עשה לי טוב, מאוד נהניתי, זה עזר לי המון. אבל אחרי זה הפסקתי וכבר לא… לא הלכתי יותר. אבל הפעם שהלכתי לפני הרבה זמן, אהבתי את זה, עשה לי טוב, זה עזר לי. אבל לא הלכתי יותר.
פולו: — יש לך… אני מדמיין את המשפחה שלך, אבל, יש לך מישהו שאתה מספר לו את הבעיות שלך? אני אומר מישהו שהוא אדם שאתה סומך עליו שזה… אתה אומר “שמע, יש לי בעיה”. יש לך אדם כזה?
מסי: — כן, כן, יש לי… יש לי כמה, יש לי חברים, יש לי משפחה, אנטונלה. כן, אני חושב שכשגדלתי גם כן השתניתי הרבה בזה. הפסיכולוג גם עזר לי והתחלתי לשתף הרבה יותר את כל מה שעובר עליי ונפתחתי הרבה יותר גם כן עם האנשים שלי.
פולו: — יוגה, פילאטיס? הכנסת פעם?
מסי: — לא.
פולו: — אומרים שזה עושה טוב.
מסי: — אני אף פעם לא ניסיתי.
פולו: — מה אתה עושה, חדר כושר לשמור על עצמך?
מסי: — לא כוח, אלא הרבה התנגדות, הרבה עבודה של עוצמה, עבודה של שרירי ירך, ארבע ראשי, של פלג גוף עליון קצת.
פולו: — אני יודע שאין לך תשובה, אבל המונדיאל ב 2026… קודם באה הקופה אמריקה, נכון? אבל המונדיאל של 2026 כי אנחנו חסרי סבלנות, הארגנטינאים, אנחנו רוצים שתשחק בקופה, אנחנו רוצים שתשחק במונדיאל. ממה זה תלוי בדיוק? יש לך תשובה לזה?
מסי: — כן, כן אמרתי את זה. תלוי איך ארגיש, איך אני פיזית ולהיות מציאותי עם עצמי. ולדעת אם אני מסוגל להתחרות ולעזור לחברים שלי שלידי. לדעת איך אני פיזית. עדיין נשאר הרבה ל.. “נשאר הרבה ומעט”, כי זה עובר מהר, אבל נשאר זמן ואני לא יודע איך אהיה ברגע הזה. גם הגיל הוא מציאות שנמצאת שם, למרות שזה מספר, המשחקים שאני משחק היום הם גם לא אותם משחקים ששיחקתי כשהייתי באירופה בתחרויות, שהיו כל שלושה ימים, או בצ’מפיונס או בליגה שהייתי, גם בצרפת וגם בספרד. אבל תלוי איך ארגיש ומה שאני ארגיש כשאני לצד החברים שלי ולראות אם אני עדיין ברמה או לא.
פולו: — מי שעוזב אותנו זה פידאו די מאריה. פידאו סגר את הדלת. אנחנו מאבדים ערך גדול, אמר “זהו, אני הולך. עד כאן”.
מסי: — יותר בשבילנו שנשארנו.
פולו: — נשארה השכבה… זה מוזר שאומרים “זקן”, כי אין להם 40, אבל נשארה השכבה “הזקנה” שיורדת.
מסי: — כן, בדיוק אתמול או שלשום דיברנו שכבר זה אוטה, פידאו ואני, ובכן… אנחנו נשארים רק שניים עכשיו.
פולו: — החבר’ה הצעירים הם חסרי בושה, הם אוכלים אותך, הם באים יותר ויותר מהר.
מסי: — כן, אבל זה טוב שהם כאלה, שיש את הקשר הזה. אם היום אנחנו, למרות שאנחנו רק שלושה, אני חושב שזה טוב תהליך ההחלפה, למרות שהתהליך כבר נעשה בנבחרת הזו, אבל באים עוד הרבה יותר צעירים, שמגיעים חזקים גם כן, ושיהיה גם כן ככה. האינטגרציה שלהם תהיה בביטחון ומשוחררת כדי שהם יוכלו להסתגל כמה שיותר מהר לנבחרת. ואני חושב שכשהאחד מרגיש טוב ושמח, הוא מבצע אחרת גם כן.
פולו: — מהי היום הקבוצה הטובה ביותר בעולם לדעתך? יש אחת?
מסי: — ובכן, הקבוצה הטובה ביותר, אם אנחנו צריכים לומר, זו מדריד, כי היא אלופת אירופה האחרונה,אני חושב שסיטי זכתה בלפני אחרונה, אבל הקודמת הם גם לקחו. אם מדברים לפי תוצאות, זו מדריד, אם מדברים לפי משחק, לי אישית אני אוהב את סיטי של גווארדיולה ואני חושב שכל קבוצה שבה גווארדיולה נמצא תהיה מיוחדת בגלל הדרך שהוא, הדרך שהוא מאמן ובגלל איך שהוא משחק עם הקבוצות שלו. ברמת המשחק לדעתי סיטי היא הטובה ביותר, לפי תוצאה, מדריד.
פולו: — ליאו, אתה יודע שאוהבים אותך מאוד בארגנטינה, נכון? אני יודע שאתה יודע שאנחנו אוהבים אותך, אבל זה מגיע לך? אתה יודע שבארגנטינה זה כמו מֶסִי, זה משהו יותר מכדורגל, ידעת את זה?
מסי: — כן, כן. טוב, כמו שאמרתי לך בהתחלה, אנחנו לא נמצאים בארגנטינה, אבל אנחנו יודעים הכל וצורכים הכל מה שקורה בארגנטינה. ועם הנושא של האנשים, למרות שאחרי כל מה שקרה זה היה הרבה יותר, זה היה כל הקריירה שלי, גם כשהייתי בברצלונה, בנבחרת, בפאריס, האהבה שהייתה לי תמיד מהאנשים של ארגנטינה, מעבר לרגעים הקשים שהייתי צריך לעבור בנבחרת גם כן, תמיד הרגשתי את זה, תמיד הערכתי את זה. כמובן אחרי כל מה שקרה, הרבה יותר עדיין. אבל אני יודע והאמת שזה עושה אותי מאוד שמח באמת. כי קודם היה קורה לי שהייתי בברצלונה, שהייתי זוכה בהכל, שהאנשים אהבו אותי, הייתי הולך לנבחרת וזה כאילו היה חסר לי משהו והיכולת להשיג הכל. עכשיו בשבילי זה המקסימום.
