חוסה רמון דה לה מורנה, עיתונאי ואיש רדיו שסיקר טורניר ילדים בברונטה, פרוור בפאתי העיר מדריד בשנת 1996: ״השחקן הבולט ביותר בטורניר היה ג’ונתן ואיה, הוא יכול ללהטט עם הכדור. ג’ונתן הזכיר לי כמה פעמים את ראבאדן, ילד ששלט לפני מספר שנים בטורניר במדי ריאל מדריד. אנדרס תפס את העיניים אך לא כמו ג’ונתן – אנשים היו מוקסמים מהסקורר של ראסינג אשר כבש שערי מראדונה סטייל, הוא היה הכוכב של הטורניר וזכה להצעות מברצלונה, ריאל מדריד, אייאקס וארסנל.
אבל היה זה המאמן של אתלטיקו, ראדומיר אנטיץ’, שנכח בסמוך והעמיד את כולם במקום עם כמה הבחנות שאני עדיין יכול לזכור: “לאף אחד מכם אין מושג! השחקן הטוב ביותר הוא מספר 5 של אלבסטה! מספר 5!”.
אני זוכר את עצמי חושב “טוב, יכול להיות שהוא צודק”. התחלתי להתרכז יותר במספר 5 של אלבסטה וכמובן, שאנטיץ’ ידע על מה הוא מדבר: בסופו של דבר, מספר 5 של אלבסטה יביא את גביע העולם עבור נבחרת ספרד והילד השני לעולם לא ישחק בליגה הראשונה.
אנטיץ’ אמר באופן כל כך משכנע “הסתכל עליו, הוא לא עושה אף טעות, לא מאבד את הכדור אף פעם וכל החלטה שלו היא ההחלטה הנכונה.
במשחק הבא אלבסטה הדיחו את מדריד, וזה היה רגע לא קל במובן מסוים, כי רב הקהל רצו שמדריד יזכו בטורניר.
“הסתכל, הוא (אנדרס) לעולם לא מתווכח על החלטה שהתקבלה, הוא רק מתרכז במשחק, הוא יהיה הטוב ביותר בטווח הארוך” אמר אנטיץ’. ראסינג בסופו של דבר זכו באליפות, אחר כך נשאר רק לבחור את הזוכה בפרס ‘שחקן הטורניר’. אחרי המילים של אנטיץ’, הייתי משוכנע שאנדרס ראוי לזכות.
נפגשנו כמה עיתונאים כדי לקבוע – כולם הסכימו שזה צריך להיות אינייסטה. נסעתי לאסוף אותם (את אנדרס וג’ונתן) מהמלון בו שחקני הקבוצות השתכנו. אני הגעתי ואז מצאתי אותו יושב על הספסל, רגליו בקושי הגיעו לרצפה והוא היה דומע.
“מה לא בסדר, אנדרס?” שאלתי אותו.
“אלבסטה בדיוק ירדו לליגה השנייה, הם ירדו” הוא ענה.
דה לה מורנה הכניס את אנדרס וג’ונתן למכונית ולקח אותם לתחנת הרדיו איפה שיערך הריאיון.
דה לה מורנה: “אבא שלך, ג’ונתן, במה הוא עוסק?”.
ג’ונתן משיב: “אבא שלי הוא מנהל משרד”.
דה לה מורנה: “ואבא שלך, אנדרס, מה הוא עושה?”.
אנדרס: “אבא שלי הוא פועל בניין, זה מקצוע מסוכן, אבל הוא יפסיק לעשות זאת כשאהיה שחקן מקצועני. אולי הוא יהיה מנהל אתר בנייה אני לא יודע, אבל אני רוצה לגרום לו להפסיק עם הפיגומים״.
——————————————————————
‘החיים שלי השתנו אז בברונטה’, אומר אינייסטה וצדק.
איינסטה ממשיך: ״אני רוצה להתעכב על משהו לרגע. אני יודע שהיה לו זמנים קשים למרות שהוא לא אמר לי אף דבר, ישנם הרבה אנשים שאומרים דברים שלא צריכים להיאמר לגבי דה לה מורנה. זה לא משנה אם אתה אוהב או לא אוהב את תוכניות הרדיו שלו, למרות שזה תמיד נכון שהוא שייך לטופ בתחומו לאורך הרבה שנים, זה רק שאני מאחל שאנשים לא יהיו כל כך צבועים. אני שומע אנשים אומרים: ‘אתה תמיד מפנה זמן לדה לה מורנה אך לא בשבילנו’. זה שובר אותי. אנחנו מדברים על בן אדם שמלווה אותי מאז שהייתי בן 12. כאשר אף אחד לא ידע מי אני.
דה לה מורנה היה בברונטה והוא לעולם לא שכח אותי. בנוסף כאשר הייתי תחת ביקורת והוא חשב שהביקורת לא הוגנת, הוא המשיך לתמוך ולהאמין בי. כאשר לא שיחקתי והוא חשב שאני ראוי להיות בהרכב, הוא אמר זאת. וגם כאשר אנשים מתייצבים עבורך אז הם מרוויחים את הכבוד שלך ואת החיבה שלך אליהם. הכי קל ללכת לצידם של הרוב ולא נגד הזרם. הוא לא היה חייב להגן עליי, אבל הוא בכל זאת עשה זאת והוא לא ביקש ממני דבר בתמורה.
אני לעולם לא ביקשתי דבר ממנו והוא לעולם לא ביקש ממני דבר. אתה עושה דברים רק בגלל שאתה מאמינים שהם נכונים וזוהי הדרך שבה הוא התנהג איתי.
אני לא אומר שאחרים התנהגו אליי בצורה רעה, בכלל לא. אני תמיד ניסיתי להיות הכי מכבד ואדיב והקדשתי את זמני לכמה שיותר אנשים ככל שהתאפשר לי.
אני מדבר עם מקרים בודדים מסוימים וזה רק משהו שהרגשתי שאני צריך להגיד. יש דברים שאתה אומר שתמיד תזכור ועולם לא תשכח אז ‘הוא היה שם בשבילי כאשר אף אחד אחר לא היה’.
כעבור מספר שנים, אנדרס העניק במתנה לדה לה מורנה את החולצה מספר 5 של אלבסטה, ומאז הוא שומר אותה בקנאות בביתו.
שם, בטורניר בברונטה החל הקשר הראשוני בין ברצלונה לאינייסטה. קודם לכן ברצלונה קיבלה דיווחים מסקאוט הולנדי שלאלבסטה יש שחקן צעיר יוצא מגדרו.
אלברט בנאייג’ס, מהלה מאסיה, פנה לאנדרס: ״אם אתה רוצה להגיע ללה מאסיה, אתה יודע היכן אנחנו ממוקמים״ ואנדרס ענה לו: ״דבר עם אבא שלי, דבר עם אבא שלי!״.
בנאייג’ס משחזר, “לא, מעולם לא דיברתי עם אבא שלו, לא היה שום סיכוי שאלך לדבר איתו כאשר אני לבוש באימונית של ברצלונה, כולם יכלו לראות שאנו מעוניינים להחתים אותו״.
שלחתי נציג מהמועדון כדי שידבר עם אביו, הוא לבש חליפה ללא סממנים כך שאף אחד לא ידע את מי הוא מייצג.
והשאר, היסטוריה.
תרגם: אביב רובשיץ׳.
