דברים שצריך לדעת: לאפורטה הוא לא המשיח. הוא לא המלך מידאס, והוא לא יהפוך את דוגלאס לנעל הזהב. הוא כן הנשיא המוצלח ביותר בכל הזמנים במועדון שלנו, על העובדות האלה קשה להתווכח (הנשיא המוצלח הקודם ביותר – נונייז, עכשיו בכלא).
האם לאפורטה הוא טלית שכולה תכלת? לא ממש, ואף אחד לא מנסה גם להסתיר את זה, כולל לאפורטה עצמו, שבהודעת ההתמודדות שלו לנשיאות, אמר שהוא יודע שיש לו ״פגמים״.
זהו גילוי נאות שאנחנו חייבים לספר לכם וכל אוהד בארסה צריך לדעת. ללאפורטה היו כמה קייסים מפורסמים, הנה הבולטים שבהם:
פרשת אוזבקיסטן:
לאפורטה חבר למיליארדר האוזבקי מיראדיל דחללוב כדי לספק לו שירותי ייעוץ דרך חברת עורכי הדין שלו, תוך כדי שהיה נשיא ברצלונה. הדבר הזה הכניס לחברה שלו 10 מיליון יורו, ולבארסה 3 מיליון יורו על השכרת המיני אסטדי לקבוצת השקר של המיליארדר ל-4 ימי אימון. היו גם 2 מיליון פונטציאלים עבור משחק אימון של בארסה באוזבקיסטן, אבל זה נפל בעקבות לחץ פנימי בהנהלה.
בבארסה, הנשיא לא מקבל שכר, זה קבוע בחוקה של המועדון (הנשיא גם צריך להפקיד ערבות של 75 מיליון יורו כדי למנוע חלילה מצב של פשיטת רגל). לפי הכללים האתיים של המועדון, הוא לא אמור גם לקבל שכר על דברים אחרים מחוץ לפעילותו כנשיא. פה במקרה הזה, לאפורטה הודה שהחברה שלו אכן הרוויחה את הסכום המדובר, אבל לא תחת השגחתו. בית המשפט בספרד אחרי 3 שנים של דיונים, מצא אותו זכאי וביטל את התביעה של סוכן אוזבקי ל-10 אחוז תמלוגים מהעסקה.
העסקה אולי כשרה – אבל עדיין מריחה לא טוב. דחללוב עשה את המיליארדים שלו מניצול של עובדי כפייה שעבדו במחנות לייצור כותנה.
פרשת הריגול:
קטע מלוכלך מאוד התרחש ב 2008. בשיאו של המשבר של ההנהלה והמועדון. הקבוצה של רייקארד התפרקה על המגרש, ולאפורטה סבל מתככים ומזימות בלבל של ההנהלה. זה היה גם מבחוץ עם מסע ההכפשות של רוסיי שדחף את אוריאול ג׳יראלט (מאוחר יותר התברר שרוסיי ריפד את הכיס שלו במזומנים) וסחף הצבעת אי אמון בנשיא, ששרד אותה בנס ובמזל לא פגע בתהליך היצירה של הקבוצה הגדולה בהיסטוריה.
זה הגיע גם מבפנים עם פרשת ריגול בתוך המועדון עם ז׳ואן אוליבר, קצין האבטחה של המועדון וקייס של האזנות סתר. גם במקרה הזה, אחרי 3 שנים, לאפורטה יצא זכאי.
קייריסון והנריקה:
עוד לפני שפיכת הסכום המביך על דוגלאס, בארסה כבר ידעה עסקאות מלוכלכות עם חברת ׳טראפיק׳ הברזילאית. קייריסון ואנריקה נרכשו תמורת כמעט 30 מיליון יורו, ומעולם לא יועדו לשחק בבארסה. מי שהזיז את כל חלקי הפאזל פה לא היה לאפורטה, אלא סגן הנשיא לשעבר, פראן סוריאנו שאמנם התפטר ב 2008, אבל עדיין עבד לצד המועדו ורצה לפתוח קבוצה בת של בארסה במיאמי בליגת ה MLS, אבל הדבר נפל בגלל מספר סיבות (אדידאס, המלבישה הרשמית של האמריקאים הייתה אחראית יותר מכל).
סוריאנו אגב לא ויתר על החלום, והגשים אותו דרך מנצ׳סטר סיטי והקבוצה החדשה שם בניו-יורק (לפני זה הוא דירדר את ספיינאייר לפשיטת רגל).
ב 2005: גיסו של לאפורטה, אלחנדרו אצ׳בריה, עלה לכותרות בעקבות חברות עבר בארגון מקומי שתמך בחנרליסמו פרנקו. בהתחלה הוא הכחיש, אבל אחר כך נחשפו המסמכים, ואצ׳בריה עצמו התפטר, לא לפני שאירגן את חגיגות הדאבל של 2006.
שימוש בכספי המועדון לצרכים אישיים:
כשנכנס סנדרו רוסיי לתפקיד, הדבר הראשון שהעביר היה קריאה לממשל הקודם ״להחזיר״ כסף שהם גנבו מהמועדון לצורך מסיבות על יאכטות, הטסות שחקנים וסתם עובדי מועדון במטוסים פרטיים ועוד ועוד ועוד. כסף שלטענתם השאיר את בארסה בחובות. זה כתם שנדבק באנשי לאפורטה הרבה זמן ועובדה שיש פה עדיין אוהדים שמדקלמים את הדעה שלאפורטה הותיר את בארסה בחובות.
מוקדם יותר העונה, בית המשפט מצא מעל כל ספק את לאפורטה ואנשיו כזכאיים וקבע שאנשי רוסיי שיחקו עם המספרים במטרה להוציא אותו אשם, בעוד שהם בעצמם אחראים להגדלת הגרעון של הקבוצה.
כשלאפורטה עזב את כס הנשיאות ב 2010, בארסה מחקה כמעט חצי מהגרעון שהיה לקבוצה כשנכנס למשרד ב 2003. לקבוצה היה את מדד הצמיחה הגבוה ביותר בין כל המועדונים באירופה, וכמות הסוסיוס הגדולה ביותר: 171,290. מאז שרוסיי הכניס את החוקים הדרקוניים שלו לקבלת חברות מועדון (כדי לצמצם את מספר מקבלי ההחלטות כמובן), המספר הזה צנח ל 109,000, המספר הכי נמוך מאז 1987.
זהו בגדול. לאפורטה הוא לא ממש ילד טוב ירושלים, אבל כל הדברים האלה ב-7 שנים פשוט מתגמדים לכמות הזבל והרפש שייצר הממשל של סנדרו רוסיי וברתומאו בפחות מ-5 שנים. על זה כבר סיפרנו לכם בכתבה נפרדת, ויש עוד כתבה בדרך.
