התבוסה באתונה

רון קעקועים מספר על התבוסה של בארסה למילאן בגמר ליגת האלופות 1994

אני יודע שכולם די במתח ודי בלחץ לקראת גמר גביע האלופות הבא עלינו לטובה (?) מחר, ואני יודע שזה “אגף ההיסטוריה”, טופיק בו רוב הזמן הדברים נכתבים בצורה מאוד קרה וישירה, כמו שדף של היסטוריה בעצם צריך להיות, אז החלטתי להרים את הכפפה ולנסות להפיג קצת את המתח ולתת לכם מנת היסטוריה קטנה ודי חשובה בהתחשב בגמר של מחר, גם מהזוית ההיסטורית, הקרה והישירה, וגם מהזוית האישית שלי, כאוהד. מבחינתי, אתם יכולים לראות בהודעה הזו כאילו נכתבה גם בטופיק המשחק עצמו.

אז ככה:
לפני 23 שנים, הרבה לפני שהייתי ‘רון קעקועים’ אלא יותר בכיוון של ‘רון צעצועים’ או ‘רון שעשועים’, יצא לי לראות בטלוויזיה משחק של 2 קבוצות מהליגה הספרדית. לא ממש ידעתי מי אלו 2 הקבוצות האלה ועד אז בכלל לא ידעתי יותר מידי על כדורגל אירופאי שכן הייתי ועודני אוהד של הפועל ת”א מגיל 8, אבל ישבתי עם אבא שלי ז”ל לראות את המשחק. המדים של אחת הקבוצות היו כ”כ יפים וכ”כ תפסו לי את העין, שהחלטתי שמעכשיו, אני אוהד שלהם! רצה הגורל, והקבוצה שבחרתי לאהוד, ממש במקרה, זכתה בסוף אותה עונה בליגת האלופות אחרי שניצחה את סמפדוריה 0-1 משער של בלם הולנדי שלא ידעתי להגות את השם שלו נכון. ילד בן 9, שקבוצתו זוכה באליפות ובצ’מפיונס בעת ובעונה אחת, לא ימשיך לאהוד אותם? בוודאי! מאז התחלתי לעקוב יותר ולהתעניין יותר ברמת האפשר (ערוץ לבנוני, עיתונות ולימים גם כבלים) עד שאותה קבוצה תפסה מקום שווה בלבי ליד האדומה התל-אביבית שלי.

עברו שנתיים, ואותה קבוצה, שאני מניח שכבר הבנתם לבד מי היא (רמז, זו לא אקסטרמדורה), קטפה לה עוד שתי אליפויות ועל הדרך, הגיעה שוב לגמר ליגת האלופות, למפגש מול מילאן של פאביו קאפלו. הגמר התקיים באצטדיון האולימפי באתונה, יוון. מצחיק אותי כמה היקום לא רוצה שאתנתק מהמשחק הזה שכן כיום, אני יוצא עם בחורה מדהימה שאמה ילידת יוון והיא עצמה מדברת יוונית שוטפת. גמר ליגת האלופות, בארסה שוב שם, שוב מול קבוצה איטלקית ושוב יש לי קשר ליוון. אתם מכירים אותי כבר ואתם יודעים טוב מאוד שכל הנתונים האלה, בנוסף לאמונה שלי בנאחס, גורמים לי להיות פסימי מתמיד. אבל לא רק זה גורם לי להיות פסימי. מה שבעיקר גורם לי להיות פסימי, זה שאנחנו מגיעים לגמר הזה וההרגשה, היא אותה הרגשה כמו בפעם ההיא שהגענו לגמר מול מילאן.

ב-1994, השיטה של ליגת האלופות הייתה קצת שונה מזו של היום. לא היו בתים, ולא הייתה שמינית, רבע וחצי גמר, לפחות לא בצורה של היום.
השיטה הייתה כזו – סיבוב ראשון, סיבוב שני, 2 בתים של 4 קבוצות – הקבוצה שסיימה ראשונה בבית 1 משחקת בחצי הגמר מול הקבוצה שסיימה שנייה בבית 2 וההפך, והמנצחות ב-2 המפגשים ביניהן נפגשות בגמר ליגת האלופות.

הדרך של בארסה לחצי הגמר:
בסיבוב הראשון בארסה פגשה את דינמו קייב. באוקראינה היא הפסידה 1-3 ובבית היא ניצחה 1-4 כדי לעלות לשלב הבא אחרי 4-5 בסיכום שני המשחקים.
בסיבוב השני בארסה פגשה את אוסטריה וינה. במשחק הראשון בארסה ניצחה בבית 0-3 ובאוסטריה, היא ניצחה 1-2 כדי לעלות לשלב הבתים.
בבית שכלל את מונאקו, ספרטק מוסקבה וגלטאסאריי, בארסה סיימה ראשונה עם 10 נק’, אחרי 4 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו (שיטת 2 נק’ לניצחון). מונאקו סיימה שנייה בבית עם 7 נק’ ו-2 הקבוצות עלו לחצי הגמר.

הדרך של מילאן לחצי הגמר:
בסיבוב הראשון מילאן פגשה את פ.צ. אראו השווייצרית. בשווייץ היא ניצחה 1-0 ובבית היא סיימה ב-0-0 כדי לעלות לסיבוב הבא.
בסיבוב השני מילאן פגשה את קופנהאגן הדנית. בדנמרק, מילאן מחצה את קופנהאגן 6-0 ובמילאן היא הסתפקה ב-0-1 קטן כדי לעלות לשלב הבתים בתוצאה מצוינת 0-7 בסיכום 2 המשחקים.
בבית שכלל את פורטו, ורדר ברמן ואנדרלכט, מילאן סיימה ראשונה עם 8 נק’ אחרי 2 ניצחונות -4 תוצאות תיקו. פורטו סיימה שנייה בבית עם 7 נק’ ו-2 הקבוצות עלו לחצי הגמר.

חצי הגמר:
כאמור, בארסה סיימה ראשונה בבית א’ ופגשה את פורטו שסיימה שנייה בבית ב’ בעוד מילאן, שסיימה ראשונה בבית ב’, פגשה את מונאקו שסיימה שנייה בבית א’. חצי הגמר שוחק במתכונת של משחק אחד (!) ששוחק בביתן (!!) של הקבוצות שסיימו ראשונות. שתי הקבוצות השיגו תוצאה זהה של 0-3 ועלו לגמר ליגת האלופות שהתקיים באתונה, יוון.

הגמר:

קודם לכן דיברתי על ההרגשה בה בארסה מגיעה לגמר מחר, אותה הרגשה אתה בארסה הגיעה לגמר ההוא, באתונה.
כמו שכבר ציינתי, בארסה הגיעה לגמר כשהיא כבר הבטיחה את האליפות הרביעית ברציפות בספרד. נכון שגם מילאן הגיעה לגמר כאלופת איטליה של השנתיים האחרונות, וגם את אותה עונה היא סיימה לבסוף כאלופה, אבל זו לא הייתה אותה ‘גראנדה מילאן’. רייקארד, ואן באסטן וחוליט כבר לא היו שם, ומהגמר נעדרו פרנקו בארזי, אלסנדרו קוסטקורטה, ז’אן פייר-פאפין ופלורין ראדוצ’ויו. אף אחד לא נתם להם סיכוי.
בארסה לעומתה הגיעה עם שני השחקנים הכי נוצצים ביבשת, רומאריו וסטויצ’קוב, ועם שלד נהדר שכלל גם את קומאן, נדאל, זוביזארטה, באקרו ואחד – ג’וספ גווארדיולה. זו הייתה הדרים-טים של קרויף שבאותה עונה פירקה את ריאל 0-5 בקאמפ נואו ושלטה ללא עוררין בספרד ובאירופה.

קרויף ובארסה הגיעו לגמר הזה כ”כ זחוחים, שבמסיבת העיתונאים לפני הגמר קרויף אמר שבארסה מגיעה לשם כדי לזכות. אחד מאנשי הצוות אמר, בדיעבד, שההכנה למשחק הייתה כ”כ לקויה, כאילו לא הייתה קיימת. קרויף צחק על מילאן וטען שבמחיר בו הוא הביא את רומאריו, הם הביאו את מרסל דסאיי. אם לפני שנתיים, בגמר מול סמפדוריה, קרויף אמר לשחקנים באספה שלפני הגמר: “צאו לשם ותהנו”, הרי שהפעם הוא אמר לשחקניו: “אתם יותר טובים, אתם עולים לשם כדי לנצח ולקחת את הגביע”. כולם ידעו שבארסה באה כדי לנצח את המשחק, כולם כולל בארסה בעצמה.

ההרכבים של שתי הקבוצות לגמר:

(חילופים: בארסה – אוסביו במקום צ’יקי בגיריסטאן בדקה ה-51′ וקיקה אסטבארנס במקום סרג’י בדקה ה-71′. מילאן – סטפאנו נאבה במקום פאולו מאלדיני בדקה ה-83′)

למילאן, שרק שנה לפני זה הפסידה למארסיי 0-1 בגמר ליגת האלופות, היו תכניות אחרות.
המשחק התחיל בסערה ושחקני מילאן התנפלו על הכדור ולא נתנו לבארסה לשחק. בעזרתם של שחקני הקישור, מרסל דסאיי ודמיטריו אלברטיני, מילאן דחקה את שחקני בארסה לשערם, ובדקה ה-22′ היא גם מצאה את הרשת. דז’אן סאביצ’ביץ’, הקיצוני המהיר של מילאן, חתך את כל אגף שמאל של בארסה והעביר כדור רוחב קשתי שהשאיר את דניאלה מסארו מול שער חשוף כדי שהאחרון יכבוש ויעלה את מילאן ליתרון של 0-1. מילאן לא הרפתה, ובדקה ה-45′ היא שוב מצאה את הרשת, ושוב זה היה דניאלה מסארו שהפעם נעזר בבישול של רוברטו דונאדוני כדי להוריד את קבוצתו למחצית ביתרון של 0-2 מפתיע מאוד.

כולם ציפו שלמחצית השנייה מילאן תעלה בעיקר כדי לשמור על התוצאה ולהתרכז במשימות הגנתיות בעוד בארסה תעלה בטירוף כדי למחוק את הפיגור אליו נקלעה. אבל שוב, למילאן היו תכניות משלה ו-2 דק’ בלבד בתוך המחצית השנייה היא שוב מצאה את הרשת. הפעם, היה זה סאביצ’ביץ’, IL GENIO, אותו אחד שבישל את השער הראשון, שכבש את השער השלישי אחרי הקשתה מעל ידיו של אנדוני זוביזארטה האומלל. מזה, ברצלונה כבר לא יכלה לחזור. ברצלונה התמוטטה לגמרי. סאביצ’ביץ’ עוד הספיק להדביק כדור לקורה, מסארו החטיא הזדמנות מעולה ואז, בדקה ה-58′, מרסל דסאיי נעץ את המסמר האחרון בארון של בארסה כשחתך את כל ההגנה שלה והקשית כדור לחיבורים כדי לקבוע את תוצאות המשחק, 0-4 מדהים למילאן!

שחקני בארסה ההמומים רק חיכו ששריקת הסיום תגיע, וכשהגיעה, היא סיימה לא רק את המשחק, כי אם את השושלת של הדרים-טים של קרויף. קרויף אגב, שהיה זחוח לפני המשחק, אמר אחריו: “זה לא שלא שיחקנו טוב, זה שלא שיחקנו בכלל”.
בארסה מגיעה למשחק מול יובנטוס כשהיא פייבוריטית מובהקת, עם מאמן קצת שחצן, כשבהתקפה שלה יש את 3 החלוצים הטובים בתבל, כשההגנה שלה חזקה וכשהיריבה שלה מגיעה ללא הבלם המוביל שלה שנפצע יומיים לפני הגמר. נשמע לכם מוכר?

תקציר המשחק – פה

אז כן, אני יודע שהמטרה של ההודעה הזו הייתה יותר כדי להפיג את המתח ולאו דווקא כדי להלחיץ יותר, אבל חשוב מאוד שאלו שעדיין חושבים שהגביע בידיים שלנו, שיחשבו שוב. אני בטוח שהפעם, אף אחד מאנשי המועדון לא מקל ראש ביריבה שלנו, שכן היא קבוצה מצוינת ועקשנית עם אופי ווינרי, ויעידו על כך שחקני ריאל מדריד שיושבים עכשיו בבית וחושבים איזה תוספות הם יזמינו על הפיצה מחר במקום להיות כרגע בברלין.

בארסה עברה דרך ארוכה וקשה, אולי הקשה ביותר שעברה קבוצה כלשהי כדי להגיע למעמד גמר ליגת אלופות כשעל הדרך היא מדיחה את אלופת אנגליה, אלופת צרפת ואלופת גרמניה, רק כדי לפגוש שם את אלופת איטליה. כן, אנחנו טובים יותר וכן, אחרי עונה כזו, אחרי כל התהפוכות, כל השערוריות וכל ריגושים, אנחנו חייבים לזכות. בשביל מסי, שרוצה את כדור הזהב החמישי, בשביל לואיס סוארז וניימאר שרוצים גביע אירופה ראשון, בשביל ראקיטיץ’ שרוצה לקחת את גביע אירופה לאלופות שנה אחרי שלקח את הגביע האירופי עם סביליה וכמובן, בשביל שצ’אבי יעזוב את המועדון בצורה הכי מדהימה שיכולה להיות.

והיה ונפסיד – לא נוריד את הראש, נהיה גאים בקבוצה שלנו שנתנה עונה באמת מופלאה אחרי שבינואר אף אחד לא חשב בכלל שלוצ’ו יישאר ונאהב אותם כמו תמיד, אם לא יותר. בתחילת ההודעה הזכרתי שלפני בארסה הייתה שם הפועל ת”א, אז תרשו לי לסיים את ההודעה עם שיר אוהדים רלוונטי של הפועל, בשינוי קל – “בניצחונות בהפסדים, אני אדום (וכחול) כל החיים!”.

¡VISCA BARÇA I VISCA CATALUNYA!

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו