חוץ מהקונטקסט מסביב, המשחק עצמו היה דומה למה שקיבלנו נגד גרנאדה בתחילת השנה (עם מסי ועם השער של צ’אבי בדקה ה-87). בונקר (קצת פחות איכותי), ובארסה שמניעה מסביב ליריבה שצוברת עוד ועוד ביטחון ככל שהדקות חולפות, יחד עם האקס פקטור התמידי – שוער שתופס יום. הנוסחה לבונקר נשארה אותה נוסחה – שער מוקדם. וכשזה לא מגיע בשביל לרווח את השורות, הקושי מתעצם מדקה לדקה. מערך מעניין של טיטו בדקות הסיום, עם ההוצאה של תיאגו, שהולידה את הבלגאן הרצוי בשביל הפס המדויק של אלכסיס והשער של ססק.
טייו אמש עם מפגן צעירות קלאסי אחרי הכתרים שקשרו לראשו בשבוע שעבר, מספר אחד באיבודי כדור על המגרש. טבעי לשחקן בגילו, ועוד לקח נוסף למצחצחי הכתר ותלייני החצר.
מילה אחרונה לגבי אבידאל. מושלם. כמעט. בעצם, בהתחשב בנסיבות, מושלם.
הטוב: האליפות יכולה להגיע מהקלדרון.
הרע: בכל זאת זאת אתלטיקו.
המכוער: שוב שקיא מדמיין שיחות בין פדרו לאלבס. ממש אורן זריף.
סטטיסטיקה |
ברצלונה |
לבאנטה |
ניסיונות לשער |
18 |
4 |
מתוכן למסגרת |
9 |
0 |
קרנות |
11 |
1 |
עבירות |
5 |
13 |
צהובים |
1 |
2 |
החזקת כדור |
79% |
21% |
70,957 צופים בקאמפ נואו.