אז בוסי עזב, הא?
איזה שחקן. איזו אגדת מועדון. איזה באסה.
ומי בא להחליף אותו? – אוריול רומאו.
איזה מוזר. איזה שנמוך. איזה באסה.
אבל רגע רגע רגע – באמת?? “איזה באסה”?? האמנם?…
***
רוצה לשתף אתכם, חברי הקהילה היפה שלנו, בשתי מחשבות שלי על המהלך הזה, שאולי יגרמו לחלק מכם לשנות קצת (או אולי אפילו רק טיפה לעצב מחדש) את דעתכם עליו:
- רומאו לא בא להחליף את בוסקטס הגדול של העשור וחצי האחרון – הוא בא להחליף את בוסקטס של העונה האחרונה!
***
אמנם אנחנו, אוהדי בארסה, מפורסמים בזיכרון הקצר שלנו, אבל באמת שלא צריך זיכרון משובח במיוחד כדי להיזכר שכבר תקופה ארוכה – בוסי בירידה. בוסי של העונה האחרונה זה לא הבוסי שכולנו נאהב לזכור.
כן, גם העונה הוא עדיין פתח בהרכב, הוא עדיין ייצר נקודות בליגה עם מסירות שחותכות הגנות (ראפיניה, אם אתה קורא את זה עכשיו אתה בטח מחייך חיוך גדול), הוא עדיין ‘דמות’ על המגרש, דמות שעושה סדר, ומחברת בין הרצון של המאמן על הקווים למודעות של השחקנים על הדשא.
אבל בעונה האחרונה במיוחד – ודווקא אחרי שיפור מסוים עם הגעתו של צ’אבי – ניכר ש’זה כבר לא זה’. שזה לא מה שהיה. איך זה בא לידי ביטוי?
- נתון לדוגמה, שמצביע ירידה דרסטית בכמות המסירות: העונה בוסי עם פחות מ-1600 מסירות מוצלחות, כאשר מאז עונת 14/15 ועד עונת 21/22 הוא כמעט לא יורד מה-2000 (25% יותר!), וב-3 העונות האחרונות (לא כולל 22/23) הוא לא ירד מ-2400 מסירות (!) בעונה.
כלומר, העונה הרבה פחות מהמשחק כבר עבר דרכו. - ואם נניח רגע בצד ‘נתונים’ ו-‘סטטיסטיקות יבשות’, הרי שגם דרך ‘מבחן העין’ ניתן לזהות הרבה יותר איבודי כדור, איטיות בולטת בסגירה לאחור, התקהות ניכרת של הדריבלים וההטעיות הקטנות עם הכדור, ואולי עוד דברים שאתם חושבים עליהם ולא צוינו כאן.
ורומאו?
מסתבר שרומאו יודע את העבודה. איך זה בא לידי ביטוי?
- רומאו העונה בג’ירונה בליגה – כלומר עם קבוצה שמחזיקה הרבה פחות בכדור, ונגד אותן קבוצות כמו בוסי, עם שחקנים פחות טובים סביבו – מסר כמות דומה של מסירות, באחוז דיוק דומה מאוד (כמעט 1300 ב-87% דיוק, לעומת כמעט 1600 ב-89% דיוק של בוסי), לאורך עונה שלמה.
- גם בתיקולים, בצד ההגנתי לשם ההשוואה – רומאו שוב דומה ואפילו מוביל בקצת (כנראה בגלל ההבדל בקבוצה ובאופי המשחקים): 66 תיקולים מוצלחים ב-76% דיוק, לעומת 56 ב-73% דיוק של בוסי.
- גם בצד ההתקפי ‘פרופר’ – שוב התמונה דומה (ואף שזה לא חלק “אינטגרלי” מהתפקיד, זה כן מלמד על מעורבות במשחק השוטף של הקבוצה, במיוחד עם ההבדל בין ברצלונה לג’ירונה). רומאו העונה עם כמעט פי 4 (!) איומים לשער (23 לעומת 6 של בוסי בכל העונה), ועם כמעט פי 2 פאולים שעשו עליו (54 לעומת 30 על בוסי לאורך כל העונה).
אז… עושה רושם שהפער בין רומאו של עונת 22/23 לבין בוסי של עונת 22/23 הוא בעצם הרבה יותר קטן ממה שאולי נדמה, הא?
- רומאו הוא “ההימור הכי בטוח” לעמדה הזאת בסיטואציה הנוכחית – וזה כולל את כל השחקנים בעולם!
***
כשאתם מסתכלים על הסיטואציה כולה, לעומק ולרוחב, האם אתם מצליחים לחשוב על שחקן אחר בעולם שהוא “הימור בטוח” יותר? אני חושב שזה קשה מאוד עד בלתי אפשרי.
מי שמכיר אותי ב’ריל לייף’ אמנם שמע ממני בלי סוף, לפחות בשנה האחרונה, כמה להערכתי זובימנדי זה *ה-*שחקן שיכול לתפוס את העמדה של בוסקטס לשנים קדימה (מקצועית נטו). ובכל זאת, גם אם נחשוב עליו כדוגמה מאתגרת (או על כל שחקן אחר בקליבר הזה, כולל קימיך, לאביה, קאייסדו, יו ניים איט), עדיין יהיה מדובר בהימור גדול יותר, ואולי גדול מדי:
- הוא עדיין יידרש לזמן התאקלמות (הרבה יותר מרומאו), ומי יודע מה יהיו המשמעויות של זה.
- הוא יגיע עם הייפ עצום ועם ציפיות ענקיות (הרבה יותר מרומאו), ומי יודע מה יהיו ההשפעות של זה.
- הוא פחות מחובר ומזוהה עם המועדון (בוודאי פחות מרומאו) וגם לזה יש משקל מבחינת היחס של התקשורת, הסבלנות של האוהדים, וכיוצא בזה.
- גם אם (וזה וואחד ‘אם’) הייתה לנו איזושהי יכולת פיננסית להביא אותו – מדובר בהתחייבות כלכלית עצומה מצד המועדון (בשונה לחלוטין מהמקרה של רומאו) ומי יודע מה יהיו ההשלכות של זה.
אנחנו לפני המסע לארה”ב, ה-pre-season שכולנו יודעים כמה הוא חשוב (היי באלדה), וכדאי שיהיה בסגל איזה קשר אחורי אחד, לא? וגם אם מדברים על “יציבות” באופן כללי, הנה לכם שחקן שזו העמדה הטבעית שלו, שכמעט לא נפצע, כמעט לא קיבל כרטיסים אדומים בקריירה, מכיר את הליגה ושיחק בה היטב, גדל בלה מאסיה, מת להגיע, ומכיר היטב גם את המועדון וגם את הרעיונות הטקטיים הרלוונטים.
בכנות, לי זה לא נשמע כמו התפשרות – לי זה נשמע כמו הזדמנות.
רומאו הוא שחקן שאתה יודע למה לצפות ממנו, ובסבירות גבוהה מאוד זה גם מה שתקבל, וכל זה מאוד בזול (בעיניי, אגב, העובדה שהוא מגיע בזול – אולי אפשר להפסיק בכלל להסתכל עליה כאילוץ, ופשוט לראות אותה כמעט רק בתור בונוס). זה תוספת לסגל שמשאירה אותך עם הרבה פחות אי-וודאות, וזה יתרון לא קטן בסיטואציה הנוכחית של הקבוצה ושל המועדון.
לבארסה אין שום מרווח טעות על העמדה הזאת!
***
בקיצור, יש סיבות טובות לחשוב שלקבוצה שהרגע זכתה באליפות, ואף חיזקה את הקישור באופן משמעותי עם גונדואן (שלא לדבר על ההתבגרות של פדרי ושל גאבי), הצטרפות של שחקן מנוסה ויציב כמו רומאו יכולה להיות סוויץ’ לא רע בכלל.
ייתכן מאוד שההגעה של רומאו אפילו תשלים *חוליית קישור טובה ומאוזנת יותר* מזו שנתנה כבר עונה גדולה בעונה שעברה.
(ובנימה אישית – בבקשה אל תגידו לי “אבל אירופה…”, עם כל הפציעות של הבלמים, ועם נפנופי הידיים של פיקה המנותק שראיתי במו עיניי בקאמפ נואו, ועם ה-וואר, ועם בית מוות בתור דרג שני והגרלה מופרעת באירופית ומה לא… עונה גדולה, למרות אירופה ולמרות הגביע. לא תשכנעו אותי אחרת. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר 🙂)
ולקינוח עוד כמה נקודות למחשבה – פחות מעובדות ומפורטות אולי, אבל כאלה שגם יכולות לתת טעם טוב יותר בפה.
- מה עם הרעיון של קבוצה שאין בה קשר אחורי מובהק? זה כנראה לא עובד. פפ ניסה את זה בגמר הצ’מפיונס של עונת 20/21 עם סגל מדהים (ועם גונדואן כקשר אחורי במקום רודרי), והפסיד 1-0 לצ’לסי במשחק הכי חשוב של העונה.
- מה עם העתיד? אנחנו שומעים על פאו פרים, למשל, שיכול להתפתח לקשר אחורי אינטליגנטי שמחזיק את מרכז המגרש, שיהיה אולי עוד חולייה בשרשרת של גווארדיולה, ואחריו בוסי.
- מה אם הוא לא יצליח? ובכן, בנוסף לאמור לעיל על כך שזה הימור קטן למדי, יש פה שחקן שיהיה הרבה יותר קל להעביר אותו הלאה, לפרמייר ליג, או לקבוצה אחרת בליגה, מאשר כמעט כל רכש אחר שעשינו בשנים האחרונות.
מסכימים עם חלק?
ממש לא מסכימים עם חלק?
ספרו לנו בתגובות!
