תארו לכם את חייו של מנתח פלסטי מקושר בהוליווד. בבוקר הוא נפגש עם שחקנית על ודן איתה על ניתוח לשיפוץ האף, בצהריים שוכבת לו על שולחן הניתוחים ה-זמרת הכי חמה והוא מגדיל לה את החזה ובערב הוא עם מזרק הבוטוקס ביד להפוך את השקיות של כוכב הטלוויזיה מתחת לעיניים לחלקות יותר מהחזה של השחקנית מהצהריים.
בקליניקה שלו שורר תמיד ריח מהונדס שיוצא מפילטרים נסתרים בתקרה. המזגן מכוון קבוע על 21 מעלות. המזכירות בקבלה נראות יותר טוב מרוב השחקניות על שולחן הניתוחים. האחות שעובדת איתו בניתוחים יכולה להחליף כל שחקנית בסרט הבא שלה ולא ישימו לב להבדל. הוא מריח מאפטר שייב, לובש חליפות של בריוני ב-15 אלף דולר עם עניבה ששווה יותר מרכב ממוצע. הוא נע מפגישה לפגישה, בערב הוא בבר הכי חם בבוורלי הילס עם סוכן השחקנים מספר אחד, בלילה הוא באפטר פארטי בבית של סוכן אחר. מנתח על. והוא טוב במה שהוא עושה, מרוויח טוב, הכוכבים מרוצים, הסוכנים מאושרים וגם חשבון הבנק שלו בהתאם. בחניה יש לו פורש 911 ליום יום, בערב הוא מוציא למבורגיני צהובה מהגראז׳ וכשהוא נוסע לנסיעות ארוכות הוא ברולס רויס שהזמין בצביעה אישית, חצי סגול חצי שחור, היחידה בכל ל.א. הוא נע מתוכנית אירוח לתוכנית אירוח, קורץ למחנה בחניה, זורק טיפ שמן לשוער בבית המלון, הוא איש השעה, כולם אוהבים לאהוב אותו.
עכשיו קחו את המנתח הזה, נקרא לו ד״ר ל׳, ותזרקו אותו בחדר המיון בשכונה הכי קשה בל.א. משמרת אחת בלבד. 8 בערב מגיעים שלושה קורבנות תאונת דרכים, אי אפשר לזהות את הפרצוף שלהם, הם מדממים מכל חור, ד״ר ל׳, מתמחה ואחות כועסת בת 60 שלא מרוויחה מספיק כסף, צריכים לנסות להחליט במי לטפל ראשון ומאיזה חור לעצור את הדימום. הם נכשלים, שלושת הקורבנות מתים, איש לא בא לזהות אותם. הד״ר שכבר לא מריח מאפטר שייב, נאלץ לקבוע את שעת המוות ובעודו ממלא את המסמכים המתאימים פורצות אלונקות לחדר המיון, ירי ברחוב הראשי, קרב כנופיות, 10 נפגעים, שלושה במצב אנוש. החליפה מרובבת בחלקי דם ומוח, השרוולים מופשלים, העניבה העדינה מוכתמת, החולצה בחוץ מגלה התחלה של כרס לא אופנתית בכלל. הרופא נשבר, זה לא מתאים לו.
הוא חי מאוויר מזגנים לא מאבק מדחסים. הוא מומחה בשתלי סיליקון, לא בהחדרת צנטרים לגרון אצל קורבנות ירי. זה פשוט לא הוא. כוכב הקליניקות הופך להיות לבדיחה של חדר המיון. הוא קורס.
קאט לברצלונה, אם לא הבנתם את המשל, תחזרו אחורה. ז׳ואן לאפורטה הוא דוקטור ל׳, מנתח הצמרת האהוב. כך נראתה הקדנציה הראשונה שלו בקבוצה. מחתים את רונאלדיניו, מוסיף את הנרי, מביא את זלאטן וכשלא הולך זורק אותו בשני שקל תשעים ומביא את דוד וייה. הוא היה האיש שאהבו לאהוב. נעים, כיפי, כריזמה אדירה, נע בקלילות מסוכן לסוכן ובונה את ברצלונה איך שהוא רוצה. קליניקת על של מנתח צמרת. תענוג. רק מה? הברצלונה שקיבל ב-2021, כבר לא היתה ברצלונה שהוא הכיר. בארסה שלנו, של השנים האחרונות, אחרי הפיגוע שעשה בה ברתומיאו (לא נשכח), דומה יותר, מה לעשות, לחדר מיון בשכונה של כנופיות, מאשר קליניקת על.
הוא שהיה רגיל להתלבט בין בקהאם לרונלאדיניו, בין מוריניולפפ, פתאום לא מצליח לגייס כסף להחתים את אוריול רומאו ולא מצליח למצוא מועדון אחד שמוכן יהיה לקנות בכסף אמיתי את הסחורה העלובה שעומדת לו על המדפים. הוא מדמם מכל כיוון, הקבוצה מדממת, ולאפורטה המסכן שלנו? הוא רק רצה עוד קדנציה של אפטר שייב, כיף, כוכבות ענק ובארים נוצצים.
אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה, פעם אחת כפארסה, פעם שניה כטרגדיה. לצערי עברנו כבר את שני השלבים עם לאפורטה. בהתחלה נגענו בפארסה. מסי עוזב, לא מצליחים להחתים שחקנים, דיווחים על מחסור בכסף אפילו למים במקלחות או לטיסה במטוסים ולבסוף פגרה שלמה בה הקבוצה בפועל לא מצליחה להחתים שחקן אחד נורמלי.
לא בשביל זה לאפורטה הגיע, זה לא בשבילו. ובתוך הגיהנום הזה עכשיו אנחנו כבר בטרגדיה, של לאפורטה, של צ׳אבי, של בארסה, שלנו. לאפורטה רוצה לפחות להרגיש שהוא עדיין מנתח העל מפעם. הוא יודע שהגוף שלו שקוע כולו בדימום של הקבוצה. הוא יודע שהידיים שלו עמוק בקרביים ואין סיכוי להוציא אותם משם. הוא מבין שהוא סובל מכל שניה. אבל הוא גם איש של תדמית. והתדמית מבחינתו צריכה תמיד להיות של ווינר, של מנצח. ולכן מה שצ׳אבי אמר, בתמימות מוחלטת, כל כך פגע בו. זה שלא נצליח להתחרות מול ריאל בקצב הזה גם עוד מאה שנה, הוא מבין לבד. אבל להגיד את זה? זה כבר יותר מדי. לאפורטה כבר הבין, די מזמן כנראה, שהוא יצטרך ללכת בלי. אבל לפחות הוא רוצה להרגיש עם. ולכן הוא הגיע לפיטורים המביכים האלה של צ׳אבי, צעד נואש, חסר כיוון, חסר הגיון כלכלי או מקצועי, שנובע כל כולו מהצורך של לאפורטה, מי שפעם היה אהוב האוהדים, היו״ר המגניב והכיפי, להרגיש קצת כמו מי ששוב עושה קסמים. את הכבוד הוא לא יתן שיקחו לו.
וברגע שמתחיל הקרב על הכבוד, תאמינו לי, אף אחד לא מרוויח.
עוד יהיה זמן לנתח את המינוי של פליק, מקצועית כמובן. נכון לעכשיו זה לא מעניין. נכון לעכשיו לאפורטה בעט בצ׳אבי, אחד מ-3 גדולי השחקנים של המועדון, בצורה מבישה. הוא לא בעט בו, הוא ירק לו בפרצוף והיריקה, סמיכה, ירקרקה, נשארת לצ׳אבי על הפנים לדיראון כולנו. לא כך מתנהג מועדון כמו ברצלונה, לא כך נפרדים מאדם גדול כמו צ׳אבי. האמת? כך אפילו לא מפטרים מאמן זמני. המסקנה ברורה.
לאפורטה חי באיזור הדמדומים שבין הנשיא שהוא היה פעם, בין 2003 ל-2011, לבין הנשיא שהוא היום. אין לו שום כלים להציל את המועדון, לפחות זה לא נראה ככה, אז הוא נאלץ להמר ולבעוט בגופות כל הדרך. פליק עוד עשוי להצליח, הוא עשוי גם להיכשל בגדול, זה לא משנה את העובדה שלמעשה של לאפורטה אין שום מחילה. אתה לא משחק ככה במאמן של מועדון שבמקרה הוא גם אחד מגדולי שחקניה. אתה לא נפרד ככה גם מאפסנאי במועדון.
קשה לי להאמין שאני אומר את זה, אבל לברצלונה היום יהיה טוב יותר בלי לאפורטה. כן, הוא חביב, הוא מצחיק, הוא כריזמטי, הוא מגניב. אבל כל זה לאפורטה הקודם. לאפורטה החדש הוא אדם מתוסכל, שבמקום לטפל בתסכולים שלו, מוציא אותם על אנשים אחרים בצורה אלימה ודוחה. תנו לנו נשיא חדש במקום לאפורטה. לא צריך שוב מנתח על, לא צריך כוכב הוליוודי, להיפך. הפעם צריך בלש קשוח כמו ויק מאקי (המגן), לא הכי יפה, לא הכי נחמד, מזיע, לבוש בג׳ינס של 5 דולר מטרגט, אבל יודע לנקות את הרחובות ועובד מצוין באווירה של כנופיות ופשע. תביאו לנו ויק מאקי וקחו את לאפורטה מכאן. תחזירו אותו למזגן, שם מקומו בשמש הקופחת, הוא ובעיקר הערכים שלו, נמסים.
