פוסט על קלאסיקו, כשאתה אוהד ברצלונה שרוף, הוא משהו ששומר נפשו ירחק ממנו.
שבוע לפני קלאסיקו הוא שבוע של אמונות טפלות, חששות, דאגות, לחצים, כאבים בחזה וחלומות על הגרוע מכל. אם תפגשו אוהד ברצלונה, שאפילו בשיא תקופת פפ (הזכורה כתקופת ה-6-2 ו-5-0) יגיד לכם שהוא רגוע ו”הולכים לפרק את ריאל”, תדעו שהוא לא אוהד ברצלונה אמיתי. לכן הרצון שלי כאוהד, רגע לפני השחיטה, לכתוב על הדרך בה היא תתבצע, מזכירה לי את אחד הקטעים הגדולים ב״בורגנים״. וזה הולך ככה:
נילי מספרת לבני שהיא בגדה בו בקטנה עם אהרל׳ה, נסחפו. בני מבקש לדעת עוד, איפה זה היה, כמה זמן. נילי אומרת לו: תיכף תרצה לדעת גם באיזה תנוחות עשינו את זה. ובני רק מתעצבן עוד יותר ועונה לה: תנוחות? עכשיו עשיתם את זה עם תנוחות? קודם אמרת לי שנסחפתם.
בני למד את זה בדרך הקשה, אני בתור אוהד בארסה לא שואל שאלות. לא רוצה לדעת, לא רוצה לשמוע, לא רוצה לחשוב. זה בכלל לא עניין של יכולת או של מקום בטבלה, גם לפני ה-6-2 המפורסם הייתי משוכנע שאנחנו הולכים לקבל בראש, וכשברצלונה ספגה את הראשון, כל מה שהיה לי להגיד לחברים שלי היה: אמרתי לכם?
*****
ולמה אני מתעכב על הסיפור הזה? בעיקר כדי לסחוט קצת סימפטיה והבנה על גודל המאמץ עבורי. אז הנה השתי פזטות שלי על המשחק, קחו בחשבון שאם אטען לאי שפיות בשבוע שלפני הקלאסיקו, אין שופט שלא יקנה את הטיעון.
בארסה וריאל מתנהלות שתיהן כאילו הן מחכות שהבלוף יחשף. אוהדי בארסה הותיקים מרגישים שמשהו לא באמת בסדר. נכון מנצחים, נכון מסי מבקיע המון, אבל איכשהו התחושה היא שזה זמני. תורידו את אומטיטי והמשוואה וזו כבר לא תחושה, זה צורב בבטן.
גם אוהדי ריאל, הריאלים שבהם, מבינים שהקבוצה שלהם שעוד איכשהו מגרדת פה נצחון, שם נצחון (על אל גז׳ירה….) צריכה פעם אחת לקבל בראש באמת, בשביל להבין שהגיע זמן בניה מחדש. יש גבול למספר הפעמים שאפשר לנצח בדקה ה-81 עם גול מנבדל, אחרי שפסלו גול ליריבה (מטאפורית, תרגעו אתם שם בלבן).
לכן התחושה היא שמישהי מהשתיים צריכה לקרוס. מישהי צריכה לצאת מהמשחק הזה עם הזנב בין הרגליים. וולורדה נותן קצת תקווה כאילו הוא זה שיכול להעמיד מערך זהיר שיצא עם איזה תיקו או 2-1 קטן מהקלאסיקו. מצד שני, בפעם האחרונה שחשבנו את זה, דווקא הצרפתי הקירח שאוהב לנגוח באנשים שמקללים את אחותו, יצא עם חתיכת נצחון והראה שכשהוא לא נוגח, יש לו גם כדורגל לאמן. בנוסף, רונאלדו בסוף צריך להבקיע את השערים שלו, ומה יותר טוב מלחזור לכושר מול ברצלונה? בקיצור, קלאסיקו מהפתוחים שהיו כשכל אוהד סביר של אחת הקבוצות צריך להיות משוכנע שהוא יקבל בראש. עד כדי כך הכדורגל של שתי האימפריות מספרד (וקטלוניה) לא מרשים השנה.
*****
ואם נחזור לעקרון, אז הנה וידוי. אני שונא קלאסיקואים. שונא משחקים של הפועל ירושלים נגד מכבי, מתעב משחקים של פדרר נגד נאדאל ושונא במיוחד סדרות גמר של בוסטון נגד הלייקרס. יש משהו במשחקי כל הקופה האלה שהורס את הבריאות. אני, תנו לי ברצלונה ולנסיה, פדרר נגד ברדיץ׳, בוסטון נגד טורנטו לא משהו שעושה קולות של שטיח, אבל משחקים שאפשר לפצח מולם גרעינים בשקט וללכת לשירותים בלי לפחוד שתשמע צרחות מהחדר הסמוך ותעשה תנועה לא נכונה לפני ששכחת לסיים את העניינים מעל האסלה…. אני ב-4-0 של לפני שנתיים, בקלאסיקו, ישבתי בלי ציפורניים מול המסך בדקה השמונים וחיכיתי שיגמר. לא מאמין במשחקים כאלה, לא מאמין בפרס שכולל בתוכו גם נצחון של הקבוצה שלי וגם הפסד של הנמסיס, לא חושב שעשיתי מספיק טוב בשביל לקבל בחזרה את כל הטוב הזה.
בקיצור, שבוע הבא יש סלטה בגביע, לבנטה בליגה, אני עם הראש כבר שם. תודיעו לי כמה נגמר. תודה.
