התיקו מאכזב לא רק בגלל איבוד היתרון המבטיח והקריסה המנטאלית / פיזית במחצית השנייה. התיקו מאכזב בגלל שהוא מחייב את בארסה לנצח גם במקומות בהם היא “יכלה להרשות לעצמה” לאבד נקודות, וכעת אין לנו את הפריבלגיה הזאת, במיוחד עם מירוץ הסוסים מול רעל מדריד.
פפ אמר בסיום המשחק שזהו “שיעור חשוב מאוד לעתיד, והבהיר לבארסה שהיא תצטרך לתת מעצמה הרבה יותר העונה. הוא עוד הוסיף (בפעם המי יודע כמה), כי “לעולם לא אפקפק בשחקנים שלי”, וכמובן לקח אחריות.
עם סינדרום “וירוס פיפ”א” מאחוריהם (בקושי 2 אימונים של הליגיונרים ושבועיים בלי מסגרת אחידה), פפ בחר לספסל את וייה (שהיה מצוין במדי ספרד), מסי (עם ג’ט לג מהודו) ואינייסטה (מצוין כמו וייה). האם הוא טעה? לא לפי 20 הדקות הראשונות בהן בארסה עשתה ככל העולה על רוחה, ועלתה ליתרון כפול ומבטיח של צ’אבי וססק, כשהיא משחקת מעל הראש של סוסיאדאד המסכנה.
השינוי החל עם הפציעה של אלכסיס (קרע בשריר שישבית אותו לחודש וחצי עד חודשיים), כשמשם בארסה הפסיקה ללחוץ על הדוושה, והחלה להעביר את הזמן. התופעה הזאת ספציפית מתרחשת בשכיחות די גבוהה אצל בארסה של גווארדיולה. בדרך כלל זה מסתיים ללא נזקים, אמש, עם אטרף של סוסיאדאד במחצית השנייה, שילמנו על כך ביוקר. הריאקציה לאחר מכן, עם החצי שעה של מסי והעשר דקות של אינייסטה, לא הייתה מספקת מול מארחת שרצתה מאוד מאוד נקודה וגם שלוש. קשה להאמין שעם שלושה שערים ברשתה, סוסיאדאד כן הייתה מאמינה, ופה היה חסר מאוד הקילר אינסטינקט של בארסה.
האם הליגה אבודה? בוודאי שלא. קשה להאמין שאנחנו או המנדרילים נגיע ל 112 נקודות. האיבוד יקרה מתישהו, השאלה היא “מתי?”, וכמובן אין לבארסה פריבלגיה לאבד עוד נקודות לקראת הקלאסיקו במחזור ה-11. ולהזכירכם יש לנו משחקי חוץ בולנסיה, חיחון ובילבאו.
הטוב: 20 הדקות הראשונות.
הרע: הפציעה של אלכסיס, כל 70 הדקות האחרות.
המכוער: רעל מדריד ומתנות השיפוט…
ההרכב:
ואלדס (5).
דני אלבס (5), בוסקטס (3), פונטאס (5), אדריאנו (5).
צ’אבי (5), קייטע (4), תיאגו (4).
פדרו (5), ססק (5), אלכסיס (6).
מחליפים: וייה (3), מסי (4), אינייסטה (מעט מדי דקות).