תביאו את ראיו בכל שבוע.
זה לא זילזול. זו הבעת הערכה לקבוצה שעולה על המגרש וחושבתקודם כל איך לתקוף ואח“כ על כל השאר. וזו בעיקר הערכה לאחדממאמני העתיד של הכדורגל הספרדי, שהמשיך עם הדרך שלו גםאחרי שהשחקנים שלו חטפו תבוסות ממלאגה ומוויאדוליד. ויש לותקציב שקטן פי 70 מזה של היריבה שלו הערב. אני מכיר מאמןשהדריך קבוצות עם קצת – “קצת” – יותר כסף, אימץ סגנון משחקהרבה יותר ציני מול בארסה ולעתים אפילו מביך.
לעשות את אותו הדבר היה הכי קל מבחינת ראיו, אבל לא אצל פאקו חמס, גם לא מול בארסה. לאלהשמתלהבים מווסט ברומיץ‘ – ווסטהאם על בסיס קבוע או סתם חובבי סרייה A זה אולי מוזר, אבל מישעוקב אחרי הליגה הספרדית יודע שזה לא מקרי. ולנסיה, זו שצמודה לבארסה בטבלה, מחזיקה העונהבכדור פחות מראיו. וגם סוסיאדד, סביליה, ויאריאל ואתלטיקו. אז כן, הלחץ הגבוה (המעולה, יש לציין) שלראיו הקל על בארסה – ואם אינייסטה היה חד יותר, היינו מגיעים להרבה יותר מצבים – אבל חייבים להעריךקבוצה “קטנה” שבאה לשחק כדורגל ולא להרוס.
את כל הדברים האלה אפשר היה לראות כבר בהרכב של לוצ‘ו. כל ההחלטות שלו – שלושה שחקניםגבוהים מתוך הרביעייה ההגנתית (בארטרה, פיקה ומתייה), צ‘אבי עם אינייסטה, מרחק קטן יותר בין הקשרים, מוניר סוגר את האגף של דני אלבס – שידרו הערכה לראיו.
שימו לב כמה בוסקטס נוטה ימינה וקרוב לצ’אבי וכמה מוניר קרוב לדני אלבס. אוייב הציפורים שוב הראה עד כמה מגיע לו החופש ההתקפי הזה עם אחוז דיוק מופלא בהרמות מהאגף: 0 מ-2. הרבה פעמים כתבתי על כמות ההתקפות שהוא מחרב לנו – ויוצר ליריבה – עם ניסיונות ההגבהה המוזרים שלו. קטע, אפשר לנצח גם בלעדיהם. תחשבו עם עצמכם רגע מה דני אלבס עשה במשחק הזה שמונטויה לא היה יכול. לפעמים זה נראה שגם פיליפ לאם לא יכול להוציא את הליצן הברזילאי מההרכב של לוצ’ו. ומצד שני, מתייה עם משחק הרבה יותר יעיל. גם יצר מצב מסוכן, גם לא חירב הרבה התקפות (ניסה 2 הכנסות כדור מהצד, דייק במסירה אחת) ובעיקר לא היה תלות שמצריכה משחקנים אחרים לחפות עליו. טוב לדעת שיש לנו את האופציה הזו כשג’ורדי אלבה נמצא בתקופה כזו.
מוניר חוטף מכל כיוון על ההחלטה לא למסור לניימאר, אבל אני לגמרי יכול להבין אותו. גם בעט כל המשחק רק 2 פעמים לשער וגם נתקע בעמדות אחוריות יותר מאשר ניימאר ומסי. אל תשכחו גם את השכונה ששניהם עשו מול אפואל ניקוסיה. היה מוסר, היה 0:3. היה, נגמר. לא צריך לעשות מזה יותר מדי. בכל זאת סיים את המשחק עם בישול חביב, ועזבו שהיה עליו פנדל ברור.
ולסיום, רק בקשה אחת ללוצ’ו. לא, להוציא את דני אלבס מההרכב. זה קרב אבוד ואני מעדיף להתרכז בדברים שכן יכולים לקרות. עוד שלושה שבועות קלאסיקו – קח לך שוער אחד ותהפוך אותו לשוער הראשון שלך. אני רוצה שזה יהיה MATS, אבל אני יותר רוצה שיהיה שוער ראשון. אחד. זה חשוב לביטחון של ההגנה וזה ברור לכולם. די עם משחקי הכיסאות האלה.
נ.ב.
אלוהים ביום כיפור.
