לאפורטה: “מה הקאמפ נואו אומר בשבילי… הקאמפ נואו הוא החיים שלי. אני בא אליו מאז גיל 4. סבא שלי היה קונה לי סוכריה על מקל ולוקח אותי לאצטדיון”.
“אוהדי ברצלונה היו בני מזל. ראינו כאן את קרויף, מראדונה, ריבאלדו, רונאלדיניו, רומאריו, סטויצ’קוב. ועבורי הטוב מכולם מסי, שהוא שילוב של קרויף ומראדונה ביחד”.
“השער שראיתי בקאמפ נואו שהכי השפיע עליי היה בעיטת היעף של קרויף נגד אתלטיקו, אבל ראיתי גם שערים בולטים כמו של רומאריו נגד מדריד, רונאלדיניו נגד סביליה, מסי נגד חטאפה, אלה שערים אגדיים… למסי לבדו מגיע שיחה שלמה ונפרדת על השערים שלו בפני עצמם. בשבילי, השערים של אטו הכי נגעו בי מבפנים, הוא חגג אותם במבט אל היציע וסימון אליי”.
“הולך להיות לנו את האצטדיון הכי טוב בעולם. הוא יהיה מכוסה לגמרי חוץ מהמגרש, האוהדים סוף סוף לא ירטבו בגשם. ותהיה לנו קבוצה עם פדרי, גאבי, אראוחו ובאלדה כמודלים להווה ולעתיד”.
״הסקנדל הכי גדול שאני זוכר מהקאמפ נואו בילדות היה הפנדל ששרק גורוצ׳טה בקלאסיקו של 1970. זה היה 10 מטר מחוץ לרחבה, כל אחד באיצטדיון ראה את זה וגם העיתונות במדריד הודתה בזה. הקהל בקאמפ התפוצץ מכעס וזרק למגרש את כל הכריות של המושבים״
״אנחנו ישבנו עליהם כל המשחק. זאת הייתה ההתקפה הראשונה של מדריד במשחק ואז הם קיבלו את הפנדל הזה. אז הכריות היו יותר קשות ממה שהן היום, אז הן עפו רחוק (צוחק)״
________________________________________________
צ׳אבי: ״בילדות שלי לא היה לנו מספיק כסף במשפחה כדי להיות מנויים בקאמפ נואו אז ראיתי את רב המשחקים בטלוויזיה. המשחק הראשון היה בגיל 6 למיטב זכרוני, הלכנו כל המשפחה לגביע גאמפר, זה היה מטורף להכנס לאיצטדיון. ראיתי את שוסטר משחק בקישור וזה השאיר בי חותם – רציתי להיות קשר. הבכורה שלי באיצטדיון הייתה נגד ברונדנבי בליגת האלופות, נכנסתי כמחליף במחצית השנייה – בהתחלה הרגליים רעדו כי הן ירעדו לכל אחד באיצטדיון הזה, אבל אחר כך זורמים. אני אזכור בחיבה גם את הדרבי כאן, המשחק הראשון שלי כמאמן ברצלונה״.
________________________________________________
ג׳ורדי קרויף: ״הרגע הכי מיוחד בקאמפ נואו: הבכורה שלי. אני חושב שניצחנו, כבשתי וגם גרמתי לפנדל עם צלילה ברחבה. אבא החליף אותי ואמר לי ששיחקתי טוב והראתי אופי, אבל עכשיו אני אחזור לקבוצת המילואים, ככה הוא, אתם מכירים אותו״.
״אני לא זוכר שראיתי את אבא משחק מהיציע, הייתי צעיר מדי. אני משוכנע שאמא לקחה אותי למגרש, אבל אני לא זוכר את זה טוב״.
״אני זוכר בבירור את המשחק נגד יובנטוס בגביע המחזיקות כשאבא שם את קומאן כקשר ועלינו, או את רצף האליפויות בשנות התשעים עם הפנדל של דיוקיץ או מה שרומאריו עשה לאלקורטה ב 0-5 על מדריד״.
״אני גם זוכר את משחק הפרידה שלי, אחרי שאבא כבר פוטר. צ׳ארלי רשאק החליף אותי והייתה לי הזדמנות לעבור ולהודות לקהל ביציעים״.
״התמונה שלא תצא לי מהראש היא אבא על הקווים. בהתחלה עם סיגריה, אחר כך עם סוכריה על מקל, אי אפשר לשכוח את זה״.
