שבוע נוסף של צומת דרכים מגיע לסיומו. ה-צומת דרכים. הרעש מספיק חזק, האדמה כמעט מספיק רועדת, לא האוהדים, הסוסיוס הזקנים, השחקנים או חברי ההנהלה עצמם רגועים מן המצב וואן ביט, ואם יש דבר שמסוגל לטרוף את הקלפים תמיד יותר מהכל, זוהי תוצאה בקלאסיקו – חיובית או שלילית. ולא מדובר כאן במשחק שבארסה יכולה באיזשהו מצב להרשות לעצמה להפסיד, אלא משחק שהפסד בו מחזיר אותה למקום השני בלי היכולת להיות תלויה בעצמה עוד, ועם עוד משחקים קשים מאוד בהמשך, כל זה דווקא שבוע לאחר שבארסה הרוויחה בעוד דרך נס את דרכה חזרה לפסגה.
מבחינת התוצאות, מתייצבים היטב מאז אותו הפסד אצל ולנסיה. מכל בחינה אחרת, חרף הנכונות והרצון שכן קיים להשתפר, הקבוצה נראית פגיעה מול כל קבוצה שהופכת אותה לפגיעה, חסרת אונים מול כל קבוצה שהופכת אותה לחסרת אונים, אימפוטנטית מול כל קבוצה שהופכת אותה לאימפוטנטית וטובה מספיק מול כל קבוצה שמאפשרת לה את זה. האם אני מחמיר? כנראה שלא. התוצאות האחרונות החיוביות הגיעו לרוב במשחקי בית בעיקר וגם בהם, היציבות לאורך המשחק באה לידי ביטוי בדקות רצופות בלבד כשההגנה הובכה שוב ושוב. ושלא יהיה לכם ספק, הבעיה איננה פיקה, סמדו, ראקיטיץ’ או למעשה אף שחקן ספציפי, כי אם משחק ההגנה כולו, ההתמודדות המזוויעה עם כל משחק לחץ רציני שהוא והתיאום הלוקה בחסר שקיקה סטיין לא יכול להגיע אליו בזמן המועט שהוא כאן ותחת כל הרעש שההנהלה דואגת לעשות במקום השקט הרצוי.
ועם זאת, התחושות לקראת הקלאסיקו מעורבות. התחושה היא איננה אותה תחושת חסרת אונים של הקלאסיקו הקודם בה הייתה הרגשה שאין באפשרותנו לנצח את ריאל מדריד, השחקנים איבדו אמון בואלוורדה ונראה שואלוורדה איבד אמון בעצמו. אין שינויים מרחיקי לכת בהרכב ובשיטה עד כה, אבל האם כן רואים איזשהו שינוי? כן, אם מנסים. כמו כן, המומנטום החיובי תמיד תורם, בלוף או לא בלוף, בעיקר כשהעובדה המוגמרת שהסגל הקצר שלנו הוא כל מה שיש, כבר יושב טוב אצל כל שחקן ושחקן מה שיכול לשים דברים בפרופורציות ואולי, פאוזה זמנית לאדישות. מצד שני, דברים שבריריים מתמיד ונראה שכדור השלג רק גדל ותופח. זה לא עצר את בארסה מלנצח משחקי קלאסיקו בעבר עם הגב אל הקיר, גם עם לוצ’ו וגם עם ארסנטו ואלוורדה. ומה הפעם?… הגיע הזמן ותחזיקו חזק. משחק העונה הגדול ביותר מגיע בערב. הבטן תתהפך ממש בקרוב אם לא כבר עכשיו.
החדשות העיקריות הן חזרתו של ג’ורדי אלבה לסגל. לא ברור האם יפתח ואף על פי שהוא אינו במיטבו בלשון המעטה, אין בכלל שאלה האם עדיף להשיבו להרכב על פני ג’וניור פירפו שלא מצליח בנסיבות הקיימות להסתדר בהרכב, בטח במשחקים קשים יותר. פיקה כצפוי מרגיש בסדר ונכנס לסגל.
אין שום צורך להציג את היריבה שלפניכם. התוצאות מול סלטה, לבאנטה והמשחק מול הסיטי גורמים לשמחה לאיד שיש בתוכנו לתת אך מאחוריה הבסיס הוא דל משהו. ראשית, ריאל מדריד תלויה בעצמה עדיין, זוהי לא העונה שעברה, לא קרוב אפילו ואני מן הסתם לא מדבר רק על הפרש הנקודות. שנית, הרבה נאמר על החלק ההתקפי אצל הלבנים שלוקה בחסר מכמה סיבות (הצורך שלא נענה בריענון הקישור השבע של מודריץ’ את קרוס, עם כל הכבוד לפדה ואלוורדה הצעיר המבטיח, אבל בראש ובראשונה הצורך שלא נענה בגיוון החוד של בנזמה ומיעוט ההזדמנויות עבור לוקה יוביץ’. ככה, על רגל אחת), שזו בעיה גדולה אף יותר שיש לבארסה. הבעיה היא שלמדריד באופן לא מפתיע ההגנה הטובה בליגה עם 17 ספיגות בסך הכל (1 פחות מאתלטיקו, ממוצע של 0.68 ספיגות למשחק) בזמן שלבארסה יש את אותו מספר ספיגות כמו ויאדוליד מהמקום ה-15 וכפי שנכתב למעלה, בקאמפ נואו היא כבר התקשתה להתמודד עם המשחק המאוד אגרסיבי, לוחץ וחשוב מכל – רעב, של ריאל מדריד. שחקנים כמו קאסמירו, ואלוורדה וקורטואה מגיעים בכושר נפלא בעוד שטר שטגן נופל מרגליו בניסיונותיו להמשיך להציל אותנו שוב ושוב ומתישהו גם הוא יתעייף. בקיצור, אל תחשבו לרגע שבארסה מגיעה כאן כאיזו פייבוריטית מול חיה פצועה, זה – לא – המקרה.
שום הפתעות בסגל היריבה – אדן הזאר נפצע בחוסר מזל איום וייעדר חודשיים אם לא יותר. הכל כרגיל מלבד זאת פחות או יותר וכך כנראה יראה גם ההרכב: קורטואה; קרבחאל, וראן, ראמוס, מנדי; קאסמירו, ואלוורדה, קרוס, מודריץ’; בנזמה, איסקו \ ויניסיוס.
שיהיה לנו בהצלחה. נצטרך את זה.
במפגשי העבר:
מחר ייערך המפגש ה-180 בליגה בין הקבוצות כשהמאזן עומד על 72 ניצחונות, 72 הפסדים ו-35 תוצאות תיקו. בברנבאו, אמנם, המאזן עומדת על 22 ניצחונות, 52 הפסדים ו-17 תוצאות תיקו. כן, בסך הכל 22 ניצחונות כאשר אם תורידו מהם את רצף המשחקים האחרונים, תבינו סוף סוף למה להיות בטוחים שבכל משחק בברנבאו עכשיו מדריד הולכת להפסיד בקלות ו”לקבל 3 חתיכות”, זו יוהרה די איומה.
בעונה שעברה, מדריד המפורקת מתקשה לחבר הופעה באמת טובה גם נגד בארסה טובה אך חצי מתאמצת, מפסידה עם מאניטה בקאמפ נואו, מובסת 3-0 בברנבאו במסגרת חצי גמר גביע המלך וימים ספורים אחר כך, שוב מובסת 1-0 בברנבאו משער של איבן ראקיטיץ’ (התקציר למעלה). מוקדם יותר העונה, 0-0 בקאמפ נואו, הראשון בליגה (ובכל המסגרות) מאז ה-23.11.2002 והשמיני בהיסטוריה בכל המסגרות (מעל ל-200 משחקים). גם עבדכם הנאמן לא התאפק ובמקום לדבר על הופעת הקבוצה שלי, התייחסתי לדרך בה מדריד “חגגה” את התוצאה הזו כמו ש… טוב, כמו שאספניול חוגגת תוצאות כללו מולנו. אבל לא היה באמת כאן על מה לצחוק ולגחך.
ויסקה בארסה!
