להתראות ז’וליאנו

השריד הראשון מהקבוצה ההיא של רונאלדיניו, פורש מכדורגל. זמן להודות ולהזכר בסיפור פיקנטי.

קשה להאמין שעברו כבר 5 שנים מאז השער ההוא של בלאטי בגמר האלופות 2006 מול ארסנל. השער שסימל את השיא שהגיעה אליו בארסה של רונאלדיניו ורייקארד (כבודם של דקו, אטו ושות’ מונח במקומם). על הקבוצה ההיא אפשר לדבר בלי סוף ומתישהו אנחנו אכן נעשה את זה, אבל הכתבה הזאת היא לכבודו של בלאטי שהודיע אמש על פרישה ממשחק פעיל בגיל 35.

 

הברזילאי הוא לא המגן הימני הטוב בהיסטוריה של בארסה, הוא אפילו לא השישי והשביעי. כמגן תוקף הוא היה סביר, וכמגן הגנתי הוא היה סביר ומטה, על גבול הפורענות. לצד האיכויות המקצועיות, הייתה לו גם איכות אנושית נהדרת. הוא לא התרעם כשאולגר מיודענו הדיח אותו מההרכב, ואת אחד הסיפורים המרגשים אודותיו סיפר רונאלדיניו לפני מספר שנים:

 

“בבוקר הגמר בפאריס באימון המסכם, אני ליאו וז’ו (אדמילסון) התערבנו עם סאמו מי יכבוש בגמר. אני וז’ו הימרנו בוודאות על אטו, וליאו אמר שז’וליאנו יכבוש, בציניות כמובן. זה ברור שאחרי 80 משחקים בקבוצה בלי גול אחד, הוא יכבוש בגמר ליגת האלופות”.

 

 

“זה היה ממש מצחיק. בלאטי שיתף פעולה ואמר איך הוא יחגוג את השער, זה היה הרגע הכי מצחיק באותו בוקר”.

 

אז בלאטי כבש. כל שחקני בארסה אמרו שברגע שהכדור שלו חלף מתחת לרגליים של אלמונייה, הם ידעו שארסנל לא תחזור למשחק. הוא מצידו לא ידע מה לעשות, עטף את הפנים עם הידיים ובכה. בסיום המשחק בחר את ויקטור ואלדס לאיש המשחק, הכל כדי לצאת מאור הזרקורים.

 

למי שרוצה להזכר, הגמר ההוא בשידור של קנאל פלוס, תהנו!