⬅️ הוא קודם כל אושש את מה שהסביבה שלו סיפרה בימים האחרונים. הוא רוצה להמשיך אבל אף אחד לא דיבר איתו.
⬅️ ההנהלה הגרועה בהיסטוריה עם יחס פשוט מחפיר לשחקנים. מנסה להעיף שחקנים דרך התקשורת במקום לפנות אליהם ישירות, ולא בפעם הראשונה.
⬅️ עושה רושם שסווארס מתעקש להצמד למספרים שלו ולא לכושר הגופני הרעוע שלו. הציטוטים המביכים על באיירן ״בפורמט רגיל לא בטוח שהם היו עוברים״ או ״הרגשתי מושלם מבחינה גופנית נגד באיירן״ לא מוסיפים למודעות העצמית.
⬅️ בסופו של דבר, הוא מחפש הערכה על השנים שירק דם עבור המועדון ולא לעזוב מהדלת האחורית: כשהוא נשאל על הקמת פסל עבורו, כמו קובאלה: ״אני לא חושב. קובאלה היה פנומן. אבל אם מעריכים את העבודה שלי ואת כל מה שעשיתי – ועדיין עושה וצריך להמשיך לעשות – עבור המועדון, ויקחו את זה בחשבון לקראת העתיד, זה כבר יספיק לי, יחשב מבחינתי כהכרת תודה שמגיעה לי ויעשה אותי מאוד שמח”.
הראיון המלא:
מראיין: אתה כבר הכובש השלישי בטיבו בהיסטוריה של ברצלונה (198), מאחורי מסי (634) ולפני קובאלה (194). האם זה טיעון מספק כנגד הרבים שגורסים שהגיע הזמן לדון בעזיבתך, למרות שיש לך חוזה לעוד שנה? העונה כבשת 20 שערים ועברת פציעה.
“שערים הם חשובים עבור כל קבוצה, אבל אני עושה יותר מלכבוש. הדרישות בברצלונה הן אבסולוטיות. כחלוץ, אני מנסה לא רק להבקיע שערים, אלא צריך גם לעזור לקבוצה בדרכים אחרות. יש דיבורים על כמה שמות שנתן הנשיא, על שינויים שיכולים להיעשות, אבל אף אחד לא אמר לי שאני לא רצוי. אם זה הרצון של המועדון, אז זה יהיה נחמד אם האיש שאחראי ידבר איתי באופן אישי, במקום להדליף את השם שלי.
אני נמצא בבארסה כבר 6 שנים, זה מספיק זמן כדי שיאמרו מה הם חושבים. עדיף להודיע אם אני אחד מאלו שהם רוצים בחוץ, ושיגידו מי קבע, ולא להפיץ שאני מאלו שצריך למכור. התשובה עדיין לא ידועה, לא ברור לי. גם אני רוצה את הטוב ביותר עבור המועדון והרעיון שלי כיום הוא להמשיך. אבל אם במועדון חושבים שאני לא חיוני, אין לי בעיה לדבר עם מקבלי ההחלטות ולפתור את זה”.
האם אתה באמת מרגיש אשם חלקית במצב של בארסה?
“כשאנחנו מפסידים כמו מה שהיה בליסבון, אז כולם אחראים. זה ברור. זה לא יהיה הוגן להפנות אצבע מאשימה כלפי שחקן אחד או מישהו מהמועדון. לפעמים זה באמת נראה שהם רוצים להפוך את זה לאישי ולהיות ספציפיים, אבל בכנות, אני חושב שאף אחד לא יכול לפקפק במחויבות שלי לברצלונה”.
האם תסכים להיות שחקן מחליף בעונה הבאה אחרי מה שקרה, עם שינוי המאמן והידיעה שאתה פחות חשוב אבל לא ודאי ברשימה השחורה של הנשיא?
“כמובן. הייתי מסכים לזה כאן כמו שקיבלתי את זה בכל הקריירה שלי. תחרות היא תמיד טובה ואם המאמן חושב שאני צריך לפתוח על הספסל מדי פעם, אין לי בעיה לעזור בתפקיד שיתנו לי. אני חושב שאני עדיין יכול לתרום המון למועדון הזה”.
אתה נחשב לאחד מהפרות הקדושות היותר כבדות של הקבוצה, ויתרה מכך, אתה ידוע כחבר טוב של ליאו. האם זה דבר ש’מעניש’ אותך?
“כשאתם מדברים על ‘פרות קדושות’, אתם מדברים על כל אלו שנמצאים במועדון הזה הכי הרבה זמן. זה אולי טבעי, אבל יש בזה משהו מטעה מאוד כי במציאות הכל משתנה בקלות משנה לשנה שאחריה. אני לא אוהב להשוות, כי כל מקום זה משהו אחר, אבל אני זוכר שגם במדריד בעונה בה אייאקס הדיחה אותם מהצ’מפיונס, הם אמרו שקרוס שחקן גמור, הם רצו שמודריץ’ יפרוש, הם אמרו שראמוס הוא אסון מהלך ופתאום כל השחקנים האלה כבר לא היו שווים כלום. ובעונה שאחרי, ראינו שהכל השתפר ושוב כולם היו פנומנים ויצרו ביחד קבוצה אגדית. אז אפשר ללמוד מזה. ברור שהם היו קבוצה גדולה גם אז, אבל אחרי הפסד זה ידוע שיורים לכל כיוון בלי הבחנה. וזה חבל כי כיום כל הזמן לכל אחד יש דעות על כל דבר, ואנשים שופטים בקלות רבה מדי: מה שהיום לבן, מחר יהיה שחור, ולהפך. אני באמת חושב שלפעמים יש לאנשים בעיה של מחסור בקוהרנטיות, סבלנות ובמיוחד זיכרון קצר. כשיש מחסור בידע ואין טיעונים אמיתיים להסביר את הדברים לעומק, מוצאים בדרך כלל סיבה קלה לבעיות, מושג שאפשר לחזור עליו כל הזמן. אבל הכדורגל יותר מורכב מזה.
ומצד שני, להיות חבר-קבוצה של ליאו זו גאווה עבורי, כי על המגרש אין חברים – ואנחנו כאן כדי לעזור אחד לשני עם המטרה הקבועה. ומחוץ למגרש, אני כל כך בר מזל להיות חבר של אדם מדהים כמו ליאו, זו חברות ומערכת יחסים שהיא הרבה מעבר ללשחק כדורגל ביחד, שזה רק דבר שנובע מנסיבות של עבודה יומיומית”.
האם יש לך את היכולת לאבחן את מה שקרה נגד באיירן?
“זה היה אחד מהימים האלה שהכל פשוט הלך הפוך. היינו המומים ולא ידענו איך לתקן את זה. זה אולי לא תירוץ לדעתכם אבל בפועל זו הייתה שנה מוזרה מאוד מכל הבחינות, וכמובן שלפורמט יש השפעה: באיירן הסתגלה הרבה יותר טוב להתמודדות שהייתה בפורמט לא טיפוסי והיא הייתה מוכנה יותר מנטלית. אנחנו כנראה הגענו עם ספקות כלשהן ובאיירן הגיעו ברורים מאוד”.
אז אתה בעצם אומר שהבעיה שלכם הייתה רק שפגשתם יריבה כמו באיירן והפורמט?
“באיירן הם טובים מאוד. חזקים מאוד. ובמשחק כפול אי אפשר לדעת מה היה קורה. אולי הם בכלל לא היו מדיחים אותנו, לעולם לא נגלה. זה לא בטוח שבפורמט רגיל הם היו עוברים… אבל נכון שבקאמפ נואו אנחנו הופכים לגדולים יותר ובמשחקי חוץ זה עולה לנו טיפה יותר”.
היית רוצה להישאר?
“כן. כל עוד בונים עליי, בהחלט. אני רוצה להמשיך לתרום כמה שאני יכול. הרגשתי את התמיכה של האנשים מהרגע שהגעתי לכאן וגם זה נותן לי את החוזק להמשיך”.
האם דיברת עם קומאן?
“לא, עדיין לא”.
איך אתה מרגיש אחרי שנה שנפגעה מפציעות?
“זו הייתה שנה מוזרה מאוד, עם הרבה הפסקות. המנוחה תעזור לי יותר מבחינה מנטלית ופיזיולוגית מאשר פיזית וגופנית. ביום ששיחקנו נגד באיירן כבר הרגשתי שאני כבר במצב מושלם, שכבר הסתגלתי לחזרה מהניתוח, ושחזרתי לעצמי”.
לקובאלה כבר יש פסל, האם לואיס סוארס צריך לקבל אחד משלו?
“אני לא חושב. קובאלה היה פנומן. אבל אם מעריכים את העבודה שלי ואת כל מה שעשיתי – ועדיין עושה וצריך להמשיך לעשות – עבור המועדון, ויקחו את זה בחשבון לקראת העתיד, זה כבר יספיק לי, יחשב מבחינתי כהכרת תודה שמגיעה לי ויעשה אותי מאוד שמח”.
