טוב, המוזה מסרבת ליפול, תחושה מוזרה ממש. למזלי, פריצת הדיסקשיש לי (כשתהיו קשישים כמוני תבינו) מערפלת את תחושתהקקה–מייקה בלהיות קרוב שער אחד מאליפות. השער הפסול של מסיהוא כואב, אבל הוא לצערנו מים מתחת לגשר. אם זה היה לצד השני(או כזה בצבע לבן) כנראה שהיינו שומעים יותר נהי ובכי.
קשה שלא ליפול בקלישאה הרומנטית של אתלטיקו מדריד, קבוצהאמש עם 11 על המגרש שעלו חצי בייל, לוקחת אליפות ומהפנטת אתכל החרמנים עלייה. היא באמת קבוצה פנטסטית כמו שאמרתי לפניהמשחק והמתנות היחידות שההגנה שלה מסוגלת להעניק זה או משהובלתי קונבנציונאלי או איזה ריקושט משחקן ברחבה (אהמ). הקבוצתיות נראתה למרחקים בפתיחתהמחצית אחרי השאגות של סימאונה בחדר ההלבשה אל מול קלטת מיכל הקטנה שהריץ טאטה בחדרההלבשה.
ההנהלה לא העניקה לטאטה הג׳נטלמן את הכלים הנדרשים להלחם, זה ידוע ונכתב בלי סוף. אבל היא לאאשמה בזה שפדרו מקבל שוב ושוב הרכב, ומחשבות כמו מסי בצד ואלכסיס באמצע הן אפיזודה חולפת,ופיקה עם אחוז כשירות אפסי מקבל הרכב פותח. היא לא אשמה שטאטה ורובי (פחחח) מסרבים לתרגלמצבים נייחים. היא לא אשמה שאין כבר תרגולים בווידאו של היריבות הבאות שלנו, כי ככה טאטה עבד.לבד. אני באמת מאחל לטאטה כל טוב ומקווה שאחרי שנת השבתון שלו ברוסאריו, הוא ימצא מקום עםגיבוי מלמעלה ומחדר ההלבשה.
הדבר הקלאסי ביותר עבור העונה המחורבנת הזאת, היה לאבד את האליפות ממצב נייח. אבל יותרמאובדן האליפות, זאת התחושה שהפעם באמת הסגל הגדול ביותר בכל הזמנים, הולך לקבל ריסטארטלאפס החל מהשבוע. היינו אנושיים לגמרי השנה, ויקח זמן להרבה אוהדים להפנים שזה יהיה המצבמעתה.
הייתי שמח להגיד שיש לנו עתיד וורוד, אבל עם ההנהלה וזובי כרגע זה קצת יותר אפור מזה. דברים עודיכולים להשתנות פוליטית, ואולי שם יש תקווה. הסוסיוס הרבה פחות סבלניים בלי אליפות, יעיד על כךלאפורטה. יש מספיק קולות שמדברים על גיבוש המסמכים לצנזורה נגד הנשיאות הנוכחית, אבל זה חייבלצאת מהגבולות הוירטואליים, חייב.
זאת רכבת ההרים של בארסה, היא תרים אותך לגבהים שלא האמנת שאפשר להגיע, והיא גם מסוגלתלהביא לך בעיטה בביצים, אגרוף לראש ודקירה בלב. ברצף. וגם אחרי עונת סיוט כזאת, אי אפשר שלאלהמשיך לאהוב, בסינדרום הקלאסי של האישה המוכה.
יהיו זמנים טובים יותר.
הטוב: נגמרה העונה המחורבנת.
הרע: נגמרה העונה.
המכוער: חכו עם זה.