טור אורח של האוהד חגי. מזכירים לכם שתמיד נשמח להעניק לכם במה כל עוד זה עומד בסטנדרטים של העמוד ✌🏻
⬅️ לצ’אבי שלי שלושה בלמים
במאי 2011 קרה אירוע שישנה את עולם הכדורגל בעשור הקרוב, ולא, אני לא מדבר על הזכייה החלומית בוומבלי באותה עונה. יובנטוס, שרק חזרה מהליגה השנייה מספר שנים לפני כן, החליטה למנות את אנטוניו קונטה לאימון הקבוצה, מהלך שהניב 9 אליפויות רצופות לגברת הזקנה ושליטה כמעט בלעדית בליגה. אז אמנם קונטה לא אחראי לכל אותן 9 אליפויות בסריה א, אך הוא כן אחראי להחייאת סגנון טקטי שבזמנו נשכח מהעולם – מערך שלושת הבלמים. קונטה הביא את השיטה לכל קבוצה ונבחרת שאימן והגיע איתה להישגים אדירים, והיום לא מעט קבוצות בעיקר באנגליה ואיטליה משחקות עם שלושה בלמים.
העקרון הבסיסי בשלושה בלמים הוא שלצידם עומדים שני מגנים גבוהים/שחקני קו, שמטרתם לשרוף את האגף לכל אורכו, לשמור על שחקני הכנף של היריבה ומאידך להכניס כדורים לרחבת היריב.
ועכשיו זה הגיע אלינו. או שלא?
המערך המסורתי ביותר של בארסה הוא 4-3-3, את זה כל קולה יודע ומכיר, אבל הקונספט של שלושה בהגנה לא מאוד זר לנו, לפחות כאשר בארסה מחזיקה בכדור ותוקפת. גרסה אחת הייתה בתקופת גווארדיולה, אז היה זה אבידל שהיה מצטרף כבלם שמאלי, כשאלבס מצד ימין ובד”כ הקיצוני מצד שמאל מרווחים (לפעמים זה היה אינייסטה).
ריווח זה נתן למסי/פדרו/הנרי/וייה אפשרות לחתוך לרחבה ולהשמיד הגנות בדריבל, צירוף מסירות או בעיטה מרחוק, כשבוסקטס צ’אבי ואינייסטה מנהלים את המשחק בקישור. מעין מערך של 3-4-3 גמיש שכזה. בתקופת MSN ראינו גרסה עוד יותר התקפית, כאשר בוסקטס יורד לכיוון הבלמים ומשחק כמשהו בין קשר אחורי לליברו, אלבס ואלבה באגפים, ומסי וניימאר נכנסים לעמדות שמאחורי סוארס ומסכנים את השער, מעין 3-2-4-1. עם זאת, כאשר בארסה התגוננה ולא החזיקה בכדור, העמידה על המגרש חזרה מהר מאוד לשלושת הקווים המוכרים של ה-4-3-3 המוכר והידוע.
במשחק נגד סוסיאדד, ראינו את צ’אבי מנסה את שתי הגרסאות הללו גם בצד ההגנתי של המגרש. בהתחלה זו הייתה הגרסה של 3-4-3, עם שלושה בלמים, דה יונג כקשר אחורי בודד (עמדה שזרה לו, ולטעמי היה סביר בה, וכמובן טעה בגדול בתחילת המשחק), דמבלה ובאלדה מולחמים לאגפים, ופראן כשחקן מאחורי החלוץ. הגנתית המערך הזה לא עבד בכלל וסוסיאדד עשו לנו חיים מאוד קשים.
לקראת סוף המחצית הראשונה צ’אבי עבר לגרסת 3-2-4-1, כאשר פדרי משחק ליד דה יונג בדאבל פיבוט, וגאבי מצטרף ליד פראן כשחקן מאחורי לבנדובסקי. בגרסה הזאת פדרי (שהיה מעולה לאורך כל המשחק) ודה יונג היו טובים יותר והצליחו לתמוך יותר בהגנה.
האם זה מערך טוב?
מאז שיוליאן נגלסמן הגיע לבאיירן מינכן, הוא משחק לא מעט באותו מערך מוזר וסופר התקפי של 3-2-4-1, שצריך להודות שהגנתית לא היה מוצלח במיוחד בשלבים המכריעים של העונה, ונגלסמן קיבל על כך לא מעט ביקורות. אז אם הגנה של באיירן מינכן בשילוב קימיך וגורצקה נתפסו עם המכנסיים למטה, למה שזה לא יקרה לבארסה? בנוסף, 4 הבלמים ברוטציה הם די צעירים וחסרי תיאום, ובלי תמיכה ראויה מהאגפים קבוצות עם התקפה מסוכנת משל סוסיאדד יגיעו למצבים איכותיים בקלות, ואז גם יום גדול של שטגן לא בטוח יספיק (רק תמשיך ככה נשמה).
בנוסף, לדעתי דה יונג ופדרי חייבים לשחק הרבה יותר קדימה ולא בקו של קשרים אחוריים, משם הם הכי הכי מסוכנים, והמערך הזה מאוד מגביל את היתרונות שלהם, ופראן טורס היה מחורבן בעמדה הזאת כי לא מניע כדור טוב כמו קשר ולא יצירתי מספיק כמו פאטי כדי להשפיע מהעמדה הזו (הוא עדיף בהרבה בצד שמאל ב4-3-3).
עם זאת, צריך להסתכל על תמונת הסגל הנוכחית של בארסה – בצד ימין אין מגנים בכלל, בצד שמאל אלבה אחרי קדם עונה ומשחק ראשון רעים מאוד בסטנדרטים שלו, בוסקטס עדיין בשיאו אבל עומס בשנת מונדיאל עלול להשפיע מאוד בגילו. חוץ מזה, על אף חוסר התיאום, שלישייה של אראוחו קונדה וכריסטנסן היא בעלת פוטנציאל טוב מאוד, ראפיניה תפור על המערך הזה (מקום ראשון בפרמייר ליג במהלכי הגנה של השלישיית הקדמית), ופאטי בעמדה הזאת היה פשוט פנטסטי. יתרה מכך, במערך הזה יותר קל להבין איפה ברנרדו סילבה נכנס בחזון של צאבי – בדיוק על העמדה של גאבי אתמול, מצד ימין מתחת לחלוץ, ואם בכלל נפנטז עוד רחוק יותר, זו עמדה מושלמת לאיזה ארגנטינאי אחד שטוענים שיעשה קאמבק בשנה הבאה.
אם אתם שואלים אותי, הייתי מעדיף שיהיה לנו איזה טרנט ורוברטסון או ווקר וקאנסלו ולשחק במערך המסורתי שמוציא מבארסה את הטוב ביותר, אבל בהינתן המצב הנוכחי? למערך הזה יש פוטנציאל גדול, וצריך לראות אותו בעוד משחקים. רק להבא, שאנסו פאטי יהיה בהרכב, הגיע הזמן.
