ביום שבת ישבתי בדיוק באותה נקודה, מול המחשב וכתבתי בסיקור משחק לקראת ריאל בטיס על פתיחת השנה האזרחית הטובה של בארסה, על 5 הניצחונות הרצופים, על השיפור ביכולת ועל יצירת מומנטום חיובי.

כל זה היה טוב ואז הגיע המשחק בוויאמרין ועצר את כל זה, את המילים על השער הפסול הבזוי אין מה להרחיב אך על היכולת ששוב חזרה להראות לא טוב יש מה לדבר.
שוב פעם נראנו לא מספיק בטוחים, לא מספיק מאורגנים ועם יותר מידי חורים במעטפת הכללית הזאת שנקראת פוטבול קלאב ברצלונה, מעטפת שיותר מידי פעמים השנה נראת פגיעה מידי, לא חסונה מידי, כזאת שלא מזכירה נשכחות במאומה.

ומה עכשיו?

המבט הוא קדימה אל הקלדרון, לעוד צמד מפגשים ממפגשי הענק שלנו עם אתלטיקו מדריד בשנים האחרונות, שוב פעם זה קרב ישיר בדרך אל התואר רק שהפעם ההגה בידיים שלנו מעט יותר.

עד כה במשחקי הנוקאאוט נגד החבורה של צ’ולו (פעמיים אלופות, פעם אחת גביע, פעם אחת סופרקופה) רק פעם אחת הגענו עם הביתיות חזרה לגומלין וזה קרה בסופרקופה של 2013 שם ידענו להשלים את העבודה ולזכות בתואר.

ביתר משחקי הנוקאאוט השגנו תוצאה מינימלית מול האוטובוס של אתלטיקו ושניסינו לעשות אותו דבר אצלם זה לא צלח והם השיגו את התוצאה הרצויה.

כעת יש לנו הזדמנות לבוא ולהשיג את התוצאה הטובה אצלם בבית, לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו וזה לכבוש, בעיקר מול ההגנה הכבר לא כזאת מפחידה של אתלטיקו העונה. בנוסף אנחנו צריכים לנסות להכריח אותם גם לצאת ולנסות לכבוש ואז לחזור הביתה ולסיים את זה עם התוצאה הראוייה.

בפעם הראשונה אחר 3 התמודדויות אנחנו יכולים לשחק את משחקי השחמט ולהכריע את הסיפור, נקווה שנצליח לנצל את זה לטובה.

מי שלא יהיו כשירים עדיין כמו נגד ריאל סוסיאדד וריאל בטיס הם אנדרס אינייסטה וסרחיו בוסקטס שעדיין אינם כשירים, בנוסף אליהם מצטרף לוקה דין שעם פציעה קלה נשאר בעיר. מי שכן חוזר אל הסגל הם ראפיניה שקיבל את הפטור הרפואי.

הסגל המלא:

סילסן, מאסיפ.
סרג’י רוברטו, וידאל, פיקה, אומטיטי, מתייה, ג’ורדי אלבה.
ראקטיץ’, דניס, ארדה, ראפיניה, מסצ’ארנו, גומש
מסי, סוארס, פאקו, ניימאר.

מה שלומך אתלטיקו מדריד?

זאת לא העונה גדולה ביותר של אתלטיקו מדריד מאז הגעתו של צ’ולו סימאונה למועדון אך הם עדיין בעניינים לפחות תאורטית בכל המפעלים ובטח בטורנירי נוק אאוט, הלחם והחמאה של אתלטיקו אסור לנו לזלזל בהם.
אתלטיקו מגיעה לחצי הגמר הזה לאחר שגברה 1-10 על גיחוואלו הקטנה בסיבוב 32 הגדולות, 3-4 על לאס פאלמס בשמינית הגמר ו-2-5 על אייבאר ברבע.

בכל זאת נדבר רגע על הבסיס של החבורה ממדריד והוא ההגנה, ממוצע הספיגות שלה עלה בעונה האחרונה ב-0.5 שערים למשחק, מה שאומר חצי שער יותר למשחק וזה לא מעט אחרי שבשנה שעברה היא הציגה את הממוצע הטוב ביותר שלה בכל שנותיו של סימאונה במועדון.

האם זה הקסם הסינדרלי שקצת אבד? האם זה הציפיות הגבוהות שעלו אחרי גמר אלופות שני? האם רוח הלחימה של צ’ולו כבר לא עובדת? הרבה סיבות יכולות ליות לעונה הפחות טובה שהל אתלטיקו אך כפי שכבר אמרתי היא תמיד מסוכנת, בטח שזה מגיע למשחקי נוק אאוט.

אז אם נסתכל רגע ברמה הטכנית, מי שיחמיץ את ההתמודדות אצל הקולצ’ונרוס הוא הבלם חוסה חימנס שנפצע במשחק נגד אלאבס בירכו הימנית, בנוסף תומאס פארטיי קשרה הגנאי הצעיר של הקבוצה לא נמצא עמה שכן הוא עוזר כעת לאברם גרנט באליפות אפריקה שם תתמודדם נבחרת נגד קמרון בחצי הגמר.

מפגשי עבר

ברצלונה ואתלטיקו מדריד נפגשו 30 פעמים במפגשי הגביע בסיבובים השונים, ברצלונה מובילה את המאזן עם 14 ניצחונות, 5 פעמים הסתיים המשחק בתיקו ו-11 פעמים ניצחו אתלטיקו.

2 הניצחונות הגדולים ביותר של בארסה קרו פעמיים עם התוצאה האסטרונומית של 1-8, בפעם הראשונה זה קרה בעונת 53/52 ובפעם השנייה בעונת 56/55, בנוסף היה עוד משחק גדול של 9 שערים שנגמר בניצחון הברסאי של 4-5 בעונת 97/96.

שמינית גמר הקופה בעונת 1994-5, בארסה מגיעה למשחק הגומלין במדריד אחרי תבוסה ביתית מזוויעה שהגיעה לאחר שער של אבלארדו בדקה ה-1, אדום של לופטגי הנוראי, שוויון צפוי של צ’ולו סימאונה, צמד של אדולפו ולנסיה ואחד של פירי – 4-1 בסיום.

את הגומלין בארסה התחילה טוב עם שער מוקדם נוסף של גאורגה חאג’י האגדי, אך אז שוב קם לעזרת אתלטיקו ג’ולן לופטגי עם טעות מחרידה שהובילה לשוויון של קאמינרו. המשחק מורט העצבים הזה הוליד עוד שני אדומים לאתלטיקו ועוד צמד של חריסטו סטויצ’קוב, אך 3-1 בלבד בסיום ולא מעבר.

ממשיכים לעונת הטריפלט, שמינית גמר הגביע, אתלטיקו הגיעה לצמד המפגשים מול בארסה עם זיכרון מאוד כואב מה-6-1 המשפיל בליגה והושפלה שוב. 3-1 מדהים של מסי בוויסנטה קלדרון ולא השלושער היחיד שלו מול הקולצ’ונרוס. בגומלין, פלורן סינמה-פונגול כבש ראשון אבל בוז’אן קרקיץ’ ואיידור גודיונסן הפכו וניצחו את המשחק.

ממשיכים לעוד עונת טריפלט, השנייה, שמינית גמר הגביע אחרי ניצחון 0-1 במשחק הראשון משער של מסי שהבקיע את הריבאונד של הפנדל שהוא החמיץ, בארסה מגיעה לקלדרון וסוגרת עוד ניצחון גדול.

זה דווקא התחיל טוב לקולצ’ונרוס עם יתרון מוקדם של פרננדו טורס אחרי 40 שניות אבל בדקה ה-8 התקפה מתפרצת קסומה של הMSN נגמרת עשר של ניימאר שמשווה. אתלטיקו חוזרת להוביל מפנדל של ראול גרסיה אחרי שריקה הזוייה של השופט לעבירה של מסצ’ארנו על חואנפראן, אבל מיראנדה מחזיר לבארסה טובה עוד לפני ההפסקה עם שער עצמי וארדה רץ להתווכח על הכדור עם בוסי וראקטיץ’ עוד לפני הימים הטובים שהם הפכו לחברים (בהמשך הוא גם זרק את הנעל כזכור). וממש לפני ההפסקה בארסה סוגרת סיפור עם עוד מתפרצת גאונית שמי אם לא הדיוס מכניס כדור עומק מדהים לאלבה שמיישר רוחב לניימאר והברזילאי מטעה את אובלאק ומסיים וחותם לבארסה את הסיפור במחצית פשוט חלומית.

אהוד קצף