זהו, גמרנו עם הטיולים המיותרים והעומס המיותר הנוסף שמרבית פגרות הנבחרות האלה מפילות על השחקנים. עד יוני. עכשיו חוזרים אל הדבר האמיתי, המקום אליו התגעגענו יותר מכל. החתימה של כותב הפוסט הזה לא סתם מופיעה – אני מאושר כשבארסה מולי ואני עוד יותר מאושר בהרגשה שבארסה זקוקה לכולנו, דווקא אחרי משחקים כמו זה האחרון. הרי ידוע שהלב הברסאי פועם הכי חזק דווקא ברגעי חושך.
לא שמישהו שכח, אבל בואו נתרענן לרגע. בסך הכל דיברנו רק טוב על הרצף הקשה של אוקטובר וקצת מנובמבר, שכלל את טוטנהאם, אינטר פעמיים, סביליה והקלאסיקו. הרוב ללא מסי. ואז הגיע המשחק מול בטיס, משחק בו אמנם מסי חזר אבל מצד שני בארסה עם הרבה שאננות, חוסר מזל וכמה מכות שאינן מחויבות למציאות (ראקי והאדום, טר שטגן) חטפה רביעייה מבטיס הפרדטורית שסירבה להרפות. בארסה לא נכנעה באף רגע ועדיין הפסידה 4-3 אחרי שלא חטפה בבית כמות כזו של שערים כבר הרבה מאוד זמן, בטח מבטיס. מה ההפסד הזה צריך לומר אם בכלל? מצד אחד זו מעידה אחת אחרי תקופה מאוד קשה שבארסה דווקא צלחה מצוין ובלי הכוכב שלה והיי, טבעי שזה יגיע אחרי ה’כמעט נפילה’ מול ראיו. מצד שני, אי אפשר להפיל משחק כה פושר הגנתית, פושר של כל הקבוצה, על תירוץ יחיד של שאננות בכל פעם. כמעט עונה שלמה הרי נפלה על זה אשתקד מול רומא, מה שאומר שלא בפעם הראשונה העונה קיבלנו עוד תמרור אזהרה מאיר עיניים. ואסור למיסטר להתעלם. גם לנו לא.
מה שהיה, תשכח מזה…
כעת אתלטיקו מדריד מחכה לבארסה בוואנדה מטרופוליטאנו, משחק עונה עצום לפנינו וזה הזמן המתאים לכפר על המשחק הקודם במה שצריך להיות ההפך משאננות. מסי חזר גם חזר עם צמד ועוד מנוחה בזמן הפגרה, אומטיטי חוזר גם הוא אם כי לא ברור האם יפתח. מצד שני, אהובו של ואלוורדה, איבן ראקיטיץ’, מושעה וגם פצוע כך שהגיע זמן וידאל ובנוסף, קוטיניו ללא אישור רפואי ישאר בברצלונה. שאלת השאלות, עוסמאן דמבלה, נוסע למדריד אך האם יפתח? ברמה האישית וגם ההישגית, אין ממש שאלה לגבי מלקום או דמבלה, אבל עבור המאמן זו שאלה מורכבת יותר. הגיע הזמן לעוד משחק עונה!
מה שלומך אתלטיקו?
את היריבה הבאה כולכם מכירים ויודעים מה שלומה. חניכיו הבלתי נלאים של דייגו סימאונה, כרגיל, מעמידים את אתלטיקו עד כה כאחת הקבוצות הטובות באירופה והקשות ביותר לפיצוח. אתלטיקו שהפסידה פעמיים בלבד בכל המסגרות (כמו בארסה) היא ההגנה הכי טובה בליגה עם 8 ספיגות – 10 פחות מטר שטגן כמובן (אם כי זה עושה עוול ל-MATS, זו בארסה שסופגת יותר ממנו) ובכל הליגות הבכירות, רק לליברפול ומנצ’סטר סיטי יש מספר ספיגות נמוך ממנה. בפן ההתקפי אתלטיקו לא מספקת את הסחורה מספיק (בלי לנחס כן?). בשלב הזה בעונה שעברה אתלטיקו כבשה 5 שערים יותר בליגה, הבדל שלא נראה לכם משמעותי אך הוא בהחלט כן, כשלוקחים בחשבון שמספר הניסיונות לשער של הקולצ’ונרוס היה כפול אז, כולל מספר הבעיטות לשער. ההתקפות? פי 3.
הבעיה העיקרית היא בדייגו קוסטה שלמרות שהיה פצוע לכמה משחקים, אין תירוץ לכך שמלבד צמד (נהדר) בסופרקאפ האירופי נגד ריאל מדריד, עד כה החלוץ הותיק כבש שער אחד בלבד בכל העונה – שער אחד יחיד במשחק הראשון של אתלטיקו בליגת האלופות אצל מונאקו. שוב, בלי לנחס, אך העבודה שדייגו קוסטה עושה בלפנות שטחים למלך השערים הבלתי מעורער, גריזמן, שהיא כן עבודה קריטית עבור אתלטיקו, מונעת מקוסטה מצבי כיבוש רבים והוא בדרך כלל נעצר די בקלות. נשמע מוכר. מלבד זאת, אתלטיקו די מאכזבת התקפית – בהשוואה לבארסה, בארסה בועטת למסגרת פי 2 מאתלטיקו העונה ובעטה 66 בעיטות לשער יותר. בארסה כבשה וכך גם בישלה יותר. אבל את זה כולכם יודעים, הרי הסגנון של אתלטיקו, כמה שיצליח להיות יפה לעין, הוא מוכרח ראשית כל להיות יעיל – כמו שאדם שאני מעריך את דעותיו אמר על אתלטיקו של צ’ולו, לא משנה כמה היא בטופ עם האחרות, היא חייבת לקבל את ההרגשה שהיא לא שם בשביל לקבל את הדרייב. ככה היא תצא למלחמה בכל משחק וכן, זה יתבטא גם ברמת האינטנסיביות של המשחק ההתקפי or lack there of.
אל השלד הישן והמצליח של גריזמן, גודין, חואנפראן, סאול, קוקה ושות’ הצטרפו כמה שמות מלהיבים מאוד. תומא למאר המוכשר (חרוז) של מונאקו עם 2 בישולים ושער העונה מוסיף ממד התקפי ויצירתי מאוד למשחק של צ’ולו שלקה בכך משהו בעונות הקודמות. רודרי של ויאריאל הוא תוספת אדירה לסגל ולקישור האחורי יחד עם תומאס פארטיי שמתפתח להיות שחקן גדול. ניקולה קאליניץ’ הגיע ממילאן תמורת 14 מיליון יורו אך לא כבש שער עדיין ב-9 הופעות. סנטי אריאס המגן הימני הגיע מפ.ס.וו וכרגע משמש כמחליף של חואנפראן. ג’לסון מרטינס הוא הבטחה נחמדה, אך עד כה מעט לשחק ולהרשים בזמן שעשה זאת, הוא גם כבש רק שער אחד ובעיקר איבד כדורים עקב ניימאריזם. בקיצור, הרכש משאיר חלקית את חותמו עד כה, אבל העונה עוד צעירה.
אתלטיקו מדריד מגיעה אלינו לאחר 3 משחקי חוץ רצופים ללא ניצחון (כולל אצל ריאל) אבל היות ובוואנדה עסקינן, הרי שהסיפור אחר לחלוטין. אתלטיקו ניצחה את כל משחקי הבית שלה – ליגה וליגת האלופות – למעט אחד, תיקו ביתי נגד אייבאר בו ספגה בדקות הסיום מסרג’י אנריק.
בליגה – המצב מזכיר מעט את המשחק אצל אתלטיקו עונה שעברה, אז הבעיטה החופשית של מסי הביאה לנו ניצחון קטן ענק במשחק שאתלטיקו נשבעו לנצח. אז הפעם המצב עדין הרבה יותר ובארסה במרחק נקודה בלבד מיריבתה כשגם הפעם זהו משחק של פתיחת הליגה או צמצומה (למרות שלא אגזים, העונה שוב עדיין צעירה). לאתלטיקו הפסד אחד בלבד בבלאידוס של סלטה וכאמור ביתה הוא חתיכת מבצר. במחזור האחרון לפני הפגרה ניצחון אתלטיקו 3-2 את בילבאו בבית, ניצחון הירואי מאוד לאחר פיגור כפול מול הבאסקים, שער שוויון של רורדי בדקה ה-80 ושער ניצחון דרמטי, לא בפעם הראשונה העונה, של דייגו גודין הקפטן הבלתי נגמר.
הנה ההרכב מול בילבאו: אובלק; אריאס, גודין, מונטרו (ג’לסון מרטינס), פליפה לואיס; סאול, רודרי, תומאס, קוראה (קליניץ’); קוסטה (ויטולו), גריזמן.
צ’ולו משחק בהרכב חסר בלי קוקה, בלי חימנס ובלי חואנפראן ומול בילבאו העקשנית שגם בקאמפ נואו עשתה לנו את המוות והוציאה נקודה. הימור של סימאונה על כל הקופה, הוצאה של בלם והכנסתו של ג’לסון הקיצוני + הוספת חלוץ במקום אנחל קוראה, הביא לאתלטיקו ניצחון אדיר. הנה הסגל של אתלטיקו מול בארסה – בלי גודין וחימנס הפצועים, בלי חואנפראן, סאביץ’ ישחק לצד אלתור כלשהו של צ’ולו בלת ברירה כשסנטי אריאס יחליף שוב את חואנפראן. קוסטה וקוקה כשירים וישחקו.
מפגשי העבר
מחר יהיה המפגש ה-82 אצל אתלטיקו מדריד בליגה, כשמאזן המשחקים עדיין נוטה לטובת המקומיים כשלאתלטיקו 37 ניצחונות ביתיים, לבארסה 24 מה שמשאיר עד כה 20 תוצאות תיקו.
בעונת 2007/08, האחרונה עם רייקארד כמאמן, רונאלדיניו הבקיע את שערו האחרון במדי בארסה, שער מספרת יפהפה, אך לצערנו הרב, אגוארו התעלל בהגנה שלנו ואתלטיקו ניצחה 4 – 2.
בעונת הטיטו, ניצחון 2 – 1 מוזר במידת מה. מסי עם פציעה שבגללה גם הוחלף. פלקאו העלה את אתלטי ליתרון, סאנצ’ס ושער עצמי (הכוכב של הקבוצה העונה לצד מסי) הפכו את התוצאה.
בעונת הטאטה, תיקו 0-0 משמים ששמר על שתי הקבוצות צמודות בראש הטבלה, כל אחת עם 50 נקודות בסוף הסבב הראשון.
בעונת הטרבל של לוצ’ו, בארסה ניגשה לקלדרון בידיעה שניצחון יבטיח לה את האליפות, וכך היא עשתה, הודות לשער בודד של מסי.
בעונת 2015/16, במחזור השלישי, אתלטיקו כבשה ראשונה בביתה כמו לא מעט פעמים במפגשנו האחרונים, אבל התמזל מזלנו לראות תגובה סופר מהירה בדמות בעיטה חופשית אדירה של ניימאר ועוד גול גדול של מסי שעלה מהספסל באותו המשחק.
בעונה הראשונה של ואלוורדה, תיקו 1-1. טר שטגן התמתח חזק לפני שגולאסו של סאול הכניע אותו. סוארס חילץ נקודה במחצית השנייה.
