~ לא סתם עז, ה-עז! GOAT ולא פחות ~

כל כך הרבה נאמר ועוד יש לומר על ההעפלה המדהימה מול הנאחס שבנאחסים, צ’לסי, ועל ההגרלה לרבע הגמר בדמות רומא. אז מה יש לומר ש… אולי כבר נאמר?

– 11 עונות ברציפות שבארסה עוברת את ליגת האלופות בשלב שמינית הגמר. היחידה בהיסטוריה, אחריה עומדות מדריד ובאיירן בהתאמה.

– משחק מדהים של סמואל אומטיטי הן באחוזי המסירה, בתיקולים מוצלחים ובקטיעת מהלכים נגדיים (כי אין לי מילה טובה לאינטרספשן). זה גם בלי להתחיל לשבח את קריאת המשחק הנדירה של הבלם הצרפתי.

– התוצאה והשערים הנהדרים שכל אחד מהם הוא פריט אמנות בעצמו, טיפה מעוורים את המציאות בה היו כמה אי סדרים שנראו במשחק. מהשער הראשון עד השלישי, לחץ של צ’לסי שבכיף היה מניב להם שער אם לא יכולת אדירה של אומטיטי. אולי הייתה זו האופוריה של סוף סוף להיות ביתרון נקי על צ’לסי, אבל ביותר מפעם אחת במשחק בארסה אפשרה יותר מדי לצ’לסי ולא שלטה במרכז המגרש. לא צריך להיות גאון בשביל לשער שקבוצות טובות יותר בהמשך יעשו ממצב כזה קצת יותר ממה שצ’לסי עשתה. הפיתרונות של פאוליניו וגומש לא מסייעים בזמן אמת וגם היכולת של ראקיטיץ’ מועילה עד גבול מסוים.

– בזמן שהרבה בטוחים שבארסה העונה לוקחת את כל התארים בפור ענק ומביסה 5-0 בגמר האלופות את מי שזאת לא תהיה, שוכחים שבארסה עדיין במגמת התחדשות. קישור ללא אינייסטה הוא עדיין קישור בעייתי וקוטיניו לא יכול לשחק בליגת האלופות וגם אם כן, הוא עדיין חלק טרי מאוד בקבוצה. עוסמאן דמבלה שעודד את כולנו ואנחנו אותו מול צ’לסי, מתחיל לפתח מומנטום בקבוצה רק בפאקינג מרץ. למרות זאת בעזרת הדיוס והרבה רעב כנראה, בארסה עדיין מתקדמת טוב אל עבר המאני טיים כך שתעריכו זאת ככל שאפשר, הבחורים עובדים קשה כל כך ובראשם ארנסטו ואלוורדה שממשיך לעשות עבודה מדהימה מתחילת העונה ועד עכשיו.

אז בארסה הגרילה את רומא בשלב רבע גמר האלופות, על פניו הגרלה פחות מאיימת מאחרות, אבל יש בעיה פוטנציאלית אחת: בעונה שעברה בארסה הגיעה לרבע גמר ליגת האלופות ואולי הסיבה העיקרית לתבוסה בטורינו, מעבר לפורמה הנהדרת של יובה, היא האין-פיתרון להשעייתו של בוסקטס. חרף הפעמים הספורות בהם איבן ראקיטיץ’ תפקד כקש”א ועשה יחסית עבודה טובה ושקטה העונה, זה לא מספיק בהשוואה לתרומה אפילו הבסיסית ביותר של התמנון מבאדיה ולא בטוח שזה עדיין יספיק. עונה עברה ואנו שוב בסיכון להגיע אל רבע הגמר ללא הפקטור החשוב שהוא בוסי, מה שגם יביא איתו מערך פחות מבטיח. בואו נתפלל שישוב בזמן.

כעת שבה בארסה אל הליגה למשחק ביתי נגד אתלטיק בילבאו, אחריה תצא אל פגרת נבחרות מאוסה נוספת (שובו בשלום, טפו טפו). כשתחזור, תצא אל משחק חוץ קשה מאוד ברמון סאנצ’ס פיחואן ואז – רבע גמר ליגת האלופות בבית נגד רומא. המשחק מול בילבאו טריקי כאשר נאלץ להסתדר ללא לואיס סוארס המושעה, סרג’י בוסקטס הפצוע וגם לא סביר שואלוורדה יתן לאינייסטה לשחק אחרי שגם ככה חזר לפני הזמן לסייע בהעפלה מול צ’לסי כמו האגדה שהוא. הסגל למשחק מול בילבאו לא כולל גם את סמדו הפצוע, ורמאלן או דניס סוארס כרגיל. גם ג’רי מינה וקרלס אלניה בסגל.

ואי אפשר בלי מילה לגבי אנדרס אינייסטה. לא ברור איך במומנטום הנוכחי מסוגלים בכלל להבין מה משמעות עזיבתו של השחקן והאיש האגדי הזה בתום העונה. אולי אי אפשר בכלל להכיל זאת ברגע זה כי זה טו מאץ’, כמו הפרישה של פויול והעזיבה של צ’אבי. אבל אם נקדיש רגע לפקוח עיניים ולנסות לעכל את המחשבה שגם אנדרס יעזוב, הרי שיש נקודת מבט אופטימית אחת לעניין ו-1000 פסימיות. הפסימי – אנו עמוק בבוץ, זה ידוע, אין כל קרקע שהוכשרה לכך, קרקע לעמוד עליה עם עזיבות כמו של אינייסטה ואנו יודעים זאת מזמן. יהיה קשה לרכוש, לייצר או להמציא איזשהו מחליף לאיש הזה ועוד לא הגענו ליום בו אחרים גדולים וקריטיים באותה מידה יעזבו גם הם. בטח לא כל עוד ההנהלה הנוכחית מסרבת להתחלף. האופטימי? הייתה בארסה לפני שנים רבות ותהיה לעוד שנים. כשבארסה צריכה אותך, אתה רוצה אותה יותר מכל דבר אחר. על הכל נתגבר, רק אל תעזוב עדיין דון אנדרסיטו. עוד קצת.

מה שלום אתלטיק בילבאו?

~ חץ אל תוך הלב הבאסקי של סוסיידאד, איניגו מרטינס כבר בבילבאו ~

בילבאו בעונה מאכזבת. כבר כאשר פגשנו בה בסוף אוקטובר היא הגיעה לאחר ניצחון אחד בלבד בשישה מחזורים ומאז המצב לא השתפר במיוחד. אמנם אחרי הפסד הבית לבארסה ועוד הפסד לסלטה ויגו בבלאידוס, האריות עברו 3 חודשים בין נובמבר לתחילת פברואר בלי להפסיד, אבל עם 7 תוצאות תיקו בפרק הזמן הזה היא גם לא הוציאה הרבה נקודות. כרגע היא מגיעה למשחק מולנו במאזן רע מאוד כשמאז ה-7 לינואר יש לה 5 תוצאות תיקו, 3 הפסדים ו-2 ניצחונות בלבד כשאחד מהם הוא 2-1 דחוק על נועלת הטבלה מלאגה בבית. הניצחון הנוסף הגיע במחזור האחרון למעשה מול לגאנס בבית (ראול גרסיה עם צמד).

השינוי המשמעותי ביותר שעברה בילבאו החורף הוא חילוף הבלמים הגדול של הקיץ בספרד כאשר איימריק לאפורט, אחד שבארסה שמה עין עליו בעבר וכלום לא יצא מזה (אבל אומטיטי…), עזב אל מנצ’סטר סיטי של גווארדיולה תמורת יותר מ-60 מיליון יורו ובמקומו, יום לפני סוף מועד ההעברות של ינואר הביאה בהפתעה גדולה את איניגו מרטינס, שם שהיה אף קרוב יותר לבארסה מזה הקודם אבל שוב, כלום לא יצא מזה. אה כן, פאוליניו יצא מזה. בכל מקרה, איניגו סוג של עשה יודאס והגיע ליריבה הגדולה של קבוצת נעוריו לאחר שבילבאו שילמה את סעיף שחרורו העומד על סך 32 מיליון יורו. מרטינס המוכשר בן ה-26 עשה את הופעת הבכורה שלו מול ז’ירונה ב-4 לפברואר, ימים ספורים בלבד אחרי חתימתו, אך לא סייע לבאסקים בהפסד חוץ 2-0 אצל ז’ירונה הקטנה.

הבעיה המרכזית של הבאסקים היא לאו דווקא בהגנה כי אם בהתקפה. בילבאו היא קבוצת אמצע טבלה מינוס ועדיין חטפה את אותה כמות שערים כמו ויאריאל, ולנסיה או ריאל מדריד הרבה בזכות ההגנה של לאפורט, דה מרקוס וסאן חוסה. ההתקפה כן כוללת עדיין את אדוריס הבלתי נגמר, סוסאטה ואינאקי וויליאמס, אך התפוקה מאוד לוקה בחסר ואם לתת השוואה הפוכה לרמת הספיגות המתקבלת על הדעת, הרי שדפורטיבו מהמקום ה-19 כבשה 3 שערים פחות מהבאסקים בסך הכל, מאזן שלילי עבור בילבאו ודי רע. בשלב זה חיוני גם לציין שבילבאו של חוסה זיגאנדה מתמודדת כמעט עונה שלמה בלי ה’קראק’ שלה, איקר מונייאין, שנפצע בספטמבר ועומד לחזור רק בסוף החודש הקרוב (לא ישחק מחר) וכן ללא מיקל בלנסיאגה שנפצע בדצמבר. כזכור, גם שחקנים כמו אראסו שעזב ועובר עונה טובה בלגאנס או גורקה איראיסוס שכבר הפך לאיקון בבילבאו אך עזב לז’ירונה, לא תרמו ליציבותם של הבאסקים. שחקנים כמו סוסאטה ואינאקי בישלו יחדיו 13 שערים בלבד וההתקפה נשענת כולה על אדוריס בן ה-37 שכבש העונה 19 שערים בכל המסגרות (!), 8 מהם בליגה, כך שאולי הבעיה היא בקישור של בניאט שלא כבש העונה ובישל 2 שערים בלבד, לצד ראול גרסיה שכבש כבר 11 שערים העונה, בדרך כלל עושה לבארסה בעיות, אבל הוא איננו הפיתרון.

הלאונס מגיעים למשחק החוץ מול בארסה לאחר הדחה כואבת מול מארסיי בשמינית גמר הליגה האירופית. אחרי הופעה נאה בשלב הבתים אז הפסידה רק פעם אחת, הגיעה לשלב 32 האחרונות אז הביסה את ספארטק מוסקבה 3-1 (צמד לאדוריס ואחד עצמי) ועלתה עם הפסד 2-1 בגומלין (אצ’ייטה). ברבע הגמר מארסיי הייתה גדולה על הבאסקים, הפסידה 3-1 בחוץ במשחק שאמור היה להיגמר הרבה יותר, בבית הפסידה שוב 2-1 כאשר אדוריס גם מקבל אדום וזה היה סוף דרכה במפעל.

ההרכב שפתח מול מארסיי: הררין, דה מרקוס, ייראי (אונאי נונס), אצ’ייטה, לקווה, איטוראספה, בניאט (וסגה), וויליאמס, ריקו (סוסאטה), קורדובה, אדוריס.

ואם מצב הרוח של בילבאו לא היה מספיק רע עם ההדחה הנ”ל, מיקל ריקו וייראי אלברס גם נפצעו והוחלפו באותו משחק וכך, בילבאו תגיע עם סגל חסר למשחק מולנו שלא יכלול את שני אלו כמו גם כאמור את מונייאין ובלנסיאגה.

היסטוריית המפגשים

87/87 עונות לבילבאו בליגה הראשונה כמו בארסה ומדריד. הספירה הכל כך ארוכה שלנו עם הקבוצה הזאת ממשיכה והנה מגיע משחק מספ 174(!!!) וה-87 בקאמפ נואו, זאת עוד בתוך היסטוריה שמתחילה כבר לפני 116 שנים, הרבה לפני שהליגה יצאה לדרך.

עד ראשית שנות ה-60, מאזן החוץ של בארסה מול בילבאו הינו עגום. בילבאו לא מפסיקה לנצח בביתה ועוד בעזרת תוצאות אסטרונומיות של שישיות ושביעיות ובעונת 1931, זמן קצר מפתיחת הליגה, אולי התבוסה הגרועה ביותר של בארסה בהסטוריה: 12-1 אצל בילבאו. 4 נצחונות בלבד אצל בילבאו במשהו כמו 30 שנות ליגה, מדהים. כאשר אנחנו מדברים על בילבאו בקאמפ נואו ובמקביל למאזן החוץ מולם שבעבר היו מזוויע, גם מאזן הבית לא עד כדי כך מרשים לאותה התקופה.

~ בילבאו לפני משחק בלס קורטס, 1931 ~

– השתיים נפגשו לראשונה אי שם בשנת 1902 במעין טורניר חצי רשמי, זמן רב לפני שגביע המלך הגיע ובטח מערכת הליגות של ספרד. בליגה השתיים נפגשו בעונת הליגה הראשונה (1929) שנמשכה חודשים ספורים בלבד ובמפגש ההיסטורי הראשון בין השתיים בקאמפ נואו (אז ה-לס קורטס), בארסה הביסה את בילבאו 3-0 שלושה מחזורים לסיום (צמד לסאמיטייר, אחד לסאסטרה). אגב, פיקנטריה מרתקת – בארסה הראשונה בטבלה סיימה את המשחק הבא, אחד לפני האחרון, בתיקו 1-1 אצל מי אם לא הפריקוס שכמעט והרסו לנו עת ריאל מדריד עלתה לראש הטבלה מחזור לסיום, אבל במחזור האחרון בארסה ניצחה את ריאל אוניון (זוכרים אותה?), ניצלה הפסד של מדריד (אצל בילבאו!) ולקחה את אליפות הליגה הראשונה בהיסטוריה באופן דרמטי.

– המשחק בעל מספר השערים הגדול ביותר ששוחק בביתנו מול בילבאו הגיע גם כן באותן שנים, עונת 30-31 אז במחזור הראשון השתיים נפגשו למשחק משוגע שנגמר ב-6-3, לא פחות. בעונה לאחר מכן, אמנם, הגיעה הפעם הראשונה בה ניצחה בילבאו אצלנו – עונת 31-32. עד שנות הארבעים, 9 עונות בערך, בארסה מנצחת 4 משחקי בית בלבד. בילבאו של שנות ה-30 היא קבוצה דומיננטית מאוד שלוקחת 4 אליפויות ב-6 שנים ודי מאמללת את שאר הליגה, מול בארסה באותן שנים ניצחה 3 פעמים בלס קורטס והוציאה עוד 2 תוצאות תיקו. בעונה המדוברת הנ”ל, פברואר 1932, בילבאו הגיעה לברצלונה וחרף שער פתיחה של סאמיטייר האגדי, בילבאו חזרה עם שערים של צ’ירי, עצמי ואחד של גורוסטיצה בשביל להשיג ניצחון חוץ ראשון על יריבתה הגדולה.

– בעונת 45-46, התבוסה הביתית הגדולה ביותר של בארסה מול לוס לאונס. שנות ה-40 התחיל בצורה עגומה מול בילבאו כאשר בארסה מנצחת במשחק ביתי אחד מתוך חמישה בליגה, בשלושה היא גם מפסידה. בעונת 44-45, בארסה לוקחת אליפות שניה היסטורית ובאותה עונה כובשת מאניטה מול בילבאו. בעונת לאחר מכן, בילבאו מגיעה ללס קורטס כבר במחזור החמישי ומפרקת את בארסה עם 6-0 גדול, 3 שערים בכל מחצית. בין הכובשים במשחק הזה היה תלמו זארה האגדי עם צמד, אגב.

– לאחר מכן, בין סוף שנות הארבעים לאמצע שנות החמישים חוותה בארסה את רצף הנצחונות המוצלח הראשון בלס קורטס על אתלטיק בילבאו עם 8 נצחונות, רצף שהתחיל עם 2-1 בנובמבר 46′ ונגמר עם 2-0 במרץ 54′, רצף שכבר מזמן נשבר אצל בארסה הנוכחית. בילבאו תנצח שוב בלס קורטס בפברואר 1955 ובעונת 55-56 תזכה באליפות האחרונה (וגם אז תנצח שוב את בארסה בחוץ) שלה עד הריצה הגדולה האחרונה שלה בשנות ה-80. בעונת 56-57 גם תעשה צעדים ראשונים באירופה כשתגיע בפעם הראשונה והאחרונה עד היום לרבע גמר ליגת (גביע) האלופות.

~ בילבאו מבקרת לראשונה בקאמפ נואו, עונת 57-58 ~

– המעבר הגדול לקאמפ נואו הגיע בסוף שנות ה-50, בעונת 57-58 בארסה גם החלה לשחק בו בליגה. בנובמבר 57′ הגיעה בילבאו לראשונה למקדשנו ומי מתאים יותר מקובאלה האגדי לכבוש את הראשון נגד הבאסקים אצלנו? 3-0 בסיום, קובאלה עם צמד (אחד של אבריסטו). בשנים הבאות המצב מתאזן הרבה יותר ובארסה עוברת רצף של 11 משחקי בית ללא הפסד מול האריות. בילבאו מבליחה מדי פעם ובסוף שנות השישים – תחילת שנות ה-70 גם משיגה 3 ניצחונות חוץ בקאמפ נואו ב-4 עונות, אך למרבה ההפתעה אין זה מעיד על יחסי הכוחות בין השתיים שנוטים לטובת בארסה. עם זאת, השתיים לא רואות אליפות כבר שנים. בעונת 73-74 של קרויף, בארסה מנצחת 2-0 בבית עם קרויף בהרכב. במשחק החוץ, וזו אנקדוטה מעניינת, בילבאו עם תיקו 0-0 אך נשארת בעשרה שחקנים אחרי אגרוף מכוער לפניו של קרויף מידו של אנחל וייאר שקיבל אדום ושכל הקריירה שלו נודע על המהלך הזה.

~ בארסה מארחת את בילבאו, 1983-1984 ~

– קופצים לשנות ה-80. בילבאו היא קבוצה מתחדשת ומתגבשת עוד מסוף שנות ה-70. זה התחיל עוד בריצה המרשימה שלה אל גמר גביע וופ”א (הראשון בתולדותיה) בעונת 76-77 אז הפסידה ליובנטוס, אך לענייננו זה בא לידי ביטוי בעונות 82-83 ו-83-84 אז לקחה בילבאו צמד אליפויות היסטוריות לראשונה מזה כמעט 30 שנה ו… האחרונות של הלאונס עד כה, יותר מ-30 שנה כבר. ראשית שנות ה-80 היו סיוט עבור בארסה בבית ובחוץ נגד הבאסקים וניצחון 1-0 בקאמפ נואו בעונת 82-83 היה סמל גדול לתקופת הזוהר האחרונה של בילבאו שעם שער יחיד של גויקוצ’אה עשתה צעד גדול לאליפות השביעית שלה. אבל הסיפור הגדול הוא המשחק המפורסם בעונה הבאה. בילבאו כאמור תיקח שוב את האליפות ב-83-84, אך בקאמפ נואו בארסה עם מראדונה בהרכב נוקמת על תסכול של 3 עונות רצופות עם 4-0 ענק (אלונסו, חוליו אלברטו, מרקוס, קראסקו), אבל מה שזכור הוא שבחלוף שעה מהמשחק, בעוד שבארסה מובילה 2-0 ובזמן סתם מהלך במרכז המגרש, גלש הקצב הבאסקי אנדוני גויקוצ’אה – כן אותו אחד מקודם – באופן פראי ומסוכן מאוד אל רגליו של מראדונה בתיקול שיכל לסיים לו את הקריירה. מראדונה הובהל החוצה מן המגרש, הקצב הבאסקי קיבל צהוב מסכן בסך הכל.  דייגו התגבר על הפציעה, כן חזר מאוחר יותר בעונה ולקח חלק בעוד משחק היסטורי מול בילבאו, גמר גביע המלך בו ניצחה בילבאו 1-0 ובסופו פרצה תגרה מזעזעת שמראדונה היה חלק גדול ממנה.

https://www.youtube.com/watch?v=JDhQ77r7P-w

~ הפסד בסלון הדרים טים, עונת 93-94 ~

– בילבאו כאמור לא הצליחה לשחזר עד היום את הצלחתה משנות ה-80 גם מבחינת תארים ובמפגשים מולנו בקאמפ נואו, ב-30 השנים האחרונות יש לבאסקים 3 ניצחונות בלבד. בשנות ה-90 בילבאו סבלה אצל בארסה ובעשרה משחקי ליגה חטפה 6 רביעיות (!). עם זאת, בעונת האליפות הרביעית של הדרים טים, 93-94, בארסה במאבק אליפות צמוד עם לה קורוניה בעוד שבילבאו מגיע לקאמפ נואו ויוצרת כאוס. השער הראשון נכבש לזכות הבאסקים והוא שייך למאמן שלכם, ארנסטו ואלוורדה ששיחק באותו זמן אצל בילבאו אהובתו וכובש מהר את הראשון. סטויצ’קוב משווה, בילבאו עולה ל-3-1, באקרו מצמק אבל סטויצ’קוב מקבל אדום זמן קצר אחר כך מה שמחסל את המשחק. הפער מלה קורוניה גדל אבל בארסה הצליחה לסיים בצורה דרמטית את העונה הזו כאלופה שוב.

– קופצים אל תחילת המילניום, עונת 00-01 הקשה והדרמטית, בארסה ההולנדית ה-בעיקר- מעופפת של לורנסו סרה פרר (כיום סגן הנשיא והמנהל המקצועי של מיורקה) מארחת את הבאסקים של אורזייז, אורוטייה ואצ’בריה ועולה ליתרון 6-0 עד סיום המחצית עם שלושער ללוצ’ו (!), צמד לקוֹקוּ וגולאסו לאבלרדו מבישול של פרנקי דה בור. היא גם משלימה 7-0 ענק במחצית השניה עם המפנש אוברמארס. איזה עונג זה למצוא את המשחקים הללו.

– ממש בעונה לאחר מכן, עונת 01-02, הגיע הפסד הליגה הביתי האחרון בהחלט לבילבאו, 2-1. אז זו בארסה של רשאק ובילבאו של, תפתעו לגלות: יופ היינקס. איסמעיל אורזייז מעלה ליתרון, ריבאלדו מא”ל משווה זמנית אבל האקס שלא זכור לטובה מדי, סנטי אסקרו, כובש ומנצח את בארסה דקות מעטות לסיום. עוד דבר שחיוני לציין הוא שבילבאו מעולם לא עבר מעל לרצף של 3 משחקים בקאמפ נואו מבלי להפסיד. היא הגיעה לרצף כזה בשלושה מקרים – בראשית שנות ה-40 עם שני הפסדים ותיקו, ראשית שנות ה-80 עם שני הפסדים ותיקו, ראשית שנות האלפיים עם ההפסד הנ”ל ועוד 2 תוצאות תיקו. בארסה לא תנצח עד עונת האליפות של 04-05.

– בעונת 04-05, 2-0 חשוב מעצמי של פרייטו ועוד אחד של בלטי בדרך לאליפות היסטורית.

– בעונת 05-06, 2-1 קשה שהגיע לאחר פיגור משער של פרננדו יורנטה, אז צעיר בן 23, רונאלדיניו בפנדל ומסי עם השער הרביעי בקריירה שלו בסך הכל (!!!!!!), מבקיע את שער הניצחון מריבאונד.

– בעונת 06-07, בארסה לא מתקשה עם עצמי של אמורבייטה, אחד של צ’אבי ואחד של אטו. 3-0 בסיום.

– בעונת 07-08, נדיר היה לראות צמד של רונאלדיניו באותה עונה, לא נדיר היה לראות זאת אם לא מדובר בשערי שדה (פנדל ובעיטה חופשית במקרה הזה), אבל כן נדיר לראות גולאסו כזה. בעיטה חופשית מושלמת של הגאושו. בילבאו מצמקת ל-2-1 מוילדוס של ויקטור, אבל יאיא טורה כובש את השלישי וזה די מדהים שלבחור הזה יש 6 שערים בבארסה, 2 מהם מול הבאסקים (זה אחד, מי זוכר את השני?).

– בעונת 08-09, עונת הטריפלט הראשונה, 2-0 קליל. סרג’י בוסקטס בנגיחה כובש את שער הליגה הראשון שלו בקבוצה הראשונה ואת שערו השלישי בסך הכל, מסי עם השני בפנדל.

–  בעונת 09-10, בארסה נכנסת אל מאני טיים קשה כשהליגה לוחצת והכלים מועטים בזמן פציעתו הפוגעת של אינייסטה שגם עלתה לנו ביוקר מול אינטר. גווארדיולה פותח בקאמפ נואו בהרכב טלאים עם צ’יגרינסקי, מאקסוול, ז’פרן ובויאן אבל אלה האחרונים עושים את ההבדל. ז’פרן עם הראשון, בויאן עם צמד גולסואים ומסי עם האחרון.

– בעונת 10-11, משחק קשה מול בילבאו העקשנים והנהדרים ובשערנו עומד חוסה מנואל פינטו עקב פציעה של ואלדס. אחרי שער מהיר של וייה, בילבאו מגיבה במחצית השניה עם פנדל מוצלח, אבל הסיומת שייכת שוב למסי שבאמנות דוחק את השני 10 דקות לסיום.

– בעונת 11-12, בילבאו פנטסטית בעונה זו עם גורקה, חאבי מרטינס, יורנטה, מונייאין, דה מרקוס, אנדר הררה, איראולה ועוד ועוד ועוד… אך מפסידה 2-0 בקאמפ נואו (אינייסטה, מסי בפנדל) ב-31 במרץ שכן היא עלתה בהרכב לא חזק משום שהתרכזה בקמפיין הנהדר שלה בליגה האירופית, אז הדיחה באופן היסטורי את מצ’סטר יונייטד אך כשלה בגמר מול אתלטיקו מדריד.

– בעונת 12-13, משחק שובר שיאים. מאניטה אדירה על בילבאו בבית בה כבשו פיקה, אדריאנו, ססק וליאו מסי שעם צמד משווה את שיא הכיבושים במועדון של סזאר רודריגז וגם את שיא הכיבושים לשנה קלנדרית של גרד מולר. את השיא הוא ישבור במשחק הבא נגד ריאל בטיס.

– בעונת 13-14, ניצחון 2-1 באווירה רעה. בלי פיקה וואלדס שכבר גמרו את העונה, שלושה ימים אחרי ההדחה המעציבה של בארסה מליגת האלופות ע”י אתלטיקו מדריד יצאה בארסה למשחק חוץ אצל גרנאדה והפסידה בו 1-0. כל האמונות כבר כמעט כבו לחלוטין גם כלפי הליגה לאחר ההפסד הזה ושלא לדבר על ההפסד בגמר הגביע למדריד בדיוק אחר כך. המשחק הזה מול בילבאו היה הראשון לאחר שבוע האימים בו הפסדנו שני תארים בבטחה כשעם התואר השלישי, הליגה, רק התעכבנו קצת. חיכינו לעצבי השחקנים להתפרץ ומול בילבאו החזקה של אותם החודשים, זה סוג של קרה, כאשר פיגור ביתי בדקה ה-50 הביא כוח רצון שלפתע גבר ו-20 דקות לסיום, פדרו ומסי בבעיטה חופשית הופכים את התוצאה בכלום זמן ומנצחים את המשחק. 3 נק’ של רווחה בתוך ים של… באסה. אגב, נתון באמת מטורף – למסי יש 6 שערים מבעיטות חופשיות נגד גורקה איראיסוס! 5 במדי בילבאו, 1 העונה במדי ז’ירונה. אין סיכוי לעוד שוער שלבדו חטף כל כך הרבה שערים מבעיטות חופשיות כמו הבאסקי.

– בעונת 14-15, עונת הטריפלט השניה, משחקים עם תלבושת הסניירה כציון 300 שנים ללא עצמאות לקטלוניה. אחרי משחק עקשני מאוד בתחילת העונה, צמד של ניימאר ב-10 הדקות האחרונות מעניקים 2-0 חשוב.

– בעונת 15-16, בארסה פוגשת את בילבאו בינואר ולמי שזוכר, הייתה זו התקופה הטובה ביותר בעונה עם חזרתו של מסי, ה-4-0 המטורף בברנבאו מאחורינו ויכולת מטורפת של השלישייה הקדמית. בילבאו נפלה על יום טוב מדי של בארסה ואחרי מחצית שנגמרת ‘רק’ ב-2-0 מפנדל של מסי ואחד של ניימאר, בארסה כובשת עוד ארבעה במחצית השניה, שלושער של סוארס ואחד של ראקיטיץ’, 6-0 מדהים בסיום שכמעט ומשווה את ה-7-0 של עונת 00-01.

– בעונה שעברה, 3-0 נהדר אך מוזר בבית על הבאסקים. סמנו את התאריך, הרביעי לפברואר 2017, אז פאקו אלקאסר סוף סוף כובש את שער הליגה הראשון שלו במדינו, לפני שמסי כובש כאמור אחד מ-6 שערים בבעיטות חופשיות בקריירה מול גורקה איראיסוס ועושה 2-0. על השלישי אחראי אלייש וידאל עם גולאסו משלו מה שנגמר לא הרבה אחר כך עם הפציעה שגרמה לו את העונה, דווקא אחרי שנכנס למומנטום טוב וכל העניינים האישיים היו מאחוריו. חבל.

– הניצחון הנ”ל ממשיך שני שיאים שלא ידענו קודם בהיסטוריה שלנו מול בילבאו – 15 משחקי ליגה בבית ללא הפסד מאז אותו 2-1 בעונת 01-02, כמו כן רצף של 13 ניצחונות ממרץ 2005.

ובסך הכול: 62 נצחונות (כן כן), 15 הפסדים ו-9 תוצאות תיקו ב-86 משחקים. 204 כיבושים לעומת 89 ספיגות בלבד. פסיכי. ומה לגבי מסי? ובכן, בליגה מסי כבש מספר מכובד של שערים מול הלאונס אבל זה כן הופך להיות יותר מרשים בעיקר עם שעריו במשחקי הגביע הרבים מולם, בטח עם הגולאסו הגדול של גמר 2015. בטבלת הקבוצות שחטפו ממסי, אחרי סביליה, אתלטיקו, ריאל ו-ולנסיה, בילבאו חולקת את המקום החמישי עם אוססונה – 23 שערים של דיוס, אחד פחות מ-ולנסיה. לך על זה ילד.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.