כל מילה מיותרת. בארסה כבר ניצחה העונה את בילבאו בביתה וניצחה גם על אדמת גרמניה לראשונה מזה כמה וכמה שנים, אבל אלה לא היו מבחני עונה מהותיים. אמנם, במבחן הגדול הראשון של העונה מול אתלטיקו בבית, להגיד ‘נכשלנו’ זה אכן קשה מדי כאשר מדובר בקבוצה ההגנה הטובה בעולם, אבל לא צלחנו כאשר היינו מוכרחים לצלוח והיינו גם ראויים לכך. הל, ויאריאל הביסה הרגע 5-0 את סלטה ויגו בבלאידוס אז מה אנחנו נגיד (למאמן שלנו).

מחרתיים יגיע המבחן הבא הגדול של העונה. מנצ’סטר סיטי פגשה אותנו ב-2 הזדמנויות שונות, בכל אחת מהן היא הפסידה אך השתפרה והשתפרה. כעת עם פפ גווארדיולה אנו ניצבים בפני משחק מאוד קשה שיהיה קשה לצלוח אותו גם עם האונסה דה גאלה גם אם נזכרים במפגש האחרון שלנו נגד קבוצה של פפ. עם זאת, משחקים מסוג זה לא מנבאים יותר מדי כמו בארסה שניצחה 2-0 את אינטר בעונת 09-10 ולמרות שהייתה ראויה לא פחות לראות גמר, היא ראתה אותו מהבית בזמן שאינטר של מוריניו וכל 11 בלמיו המשיכו לזכייה היסטורית. קשה למצוא עוד דוגמאות בולטות כללו, אולי הניצחון ארסנל בעונת 2000 וההפסד בחצי הגמר לולנסיה, אך במילים אחרות: בואו נאחל לבארסה לתת הכל ולהצליח מול הסיטי ובואו לא נקבל נאחס בצורת מפגש אפשרי נוסף מולם בהמשך הקמפיין.

ויסקה בארסה.

אז באמת יש סיכוי לראות אונסה ברביעי, אם כי עולות כמה ספקות ושאלות. טוב, ספקות לא ממש כי מסי נכנס כמחליף ואף כבש מול דפור – ומשם ועד לסיטי יש כמה קילומטרים אמנם אך מסי אמור לעלות ולשחק מול חניכיו של גווארדיולה. עם זאת, ג’ורדי אלבה אם יהיה כשיר ישחק מול הסיטי כי לוצ’ו לא יטיל ספק, אך האם זה כדאי לאור יכולותיו בזמן האחרון והאם לא שווה לתת ללוקה דין עוד צ’אנס? כמו כן, תנו דעה – האם הייתם נותנים לאומטיטי מקום בהרכב על פני חאבייר מסצ’ראנו? דעה זה חשוב אך דעתו של לואיס אנריקה כרגע משמעותית יותר לטוב ולרע.

מה שלומך מנצ’סטר סיטי?

~ את החלק על הסיטי כתב החבר היקר Ender, תודה רבה על סיקור נפלא ואחד מני רבים שלו ~

טוב, תודה. פפ גווארדיולה הגיע הקיץ לאיתיחאד ונקלט היטב. הקבוצה שלו משחקת כדורגל התקפי, שולטת בכדור הרבה ולוחצת באגרסיביות כדי להחזיר אותו מרגע שנאבד. גם התוצאות לא רעות בכלל, כאשר הקבוצה מובילה את הפרמייר ליג עם 19 נקודות אחרי 8 מחזורים, והספיקה כבר לנצח 2-1 את מנצ’סטר יונייטד באולד טראפורד. כעת, סקירת עומק קלה:

הקיץ

הרכש הגדול ביותר של סיטי היה ללא ספק פפ. הרבה קבוצות חשקו בשירותיו (לרבות, כנראה, יונייטד וצ’לסי), אבל גווארדיולה בחר בסיטי (הסיבה הסבירה ביותר – הצוות המקצועי שם המוכר לו לטוב, לרבות צ’יקי מיודענו). גם הכסף של סיטי כנראה לא הזיק לבחירה בה, והקבוצה אכן השקיעה לא מעט כסף ברכש בקיץ (הכי הרבה בליגה האנגלית, בקרב צמוד עם יונייטד). השמות הבולטים:

גונדואן – מישהו באמת מופתע שפפ בחר לרכוש קשר יצירתי? גונדואן הגיע פצוע ולכן לקח לו קצת זמן להשתלב, אבל במשחקים האחרונים הוא משותף יותר ותורם לשיטת המשחק המוכרת והנפלאה של המיסטר.

נוליטו – טוב, את נוליטו אנחנו מכירים, וגם אנחנו רצינו אותו. אבל האפשרות לשחק אצל פפ, ולהילחם על דקות נגד שחקנים שהם לא שלושת שחקני ההתקפה הטובים בעולם, הכריעה את הכף לטובת סיטי. הבקיע את שערה היחיד של סיטי במשחק האחרון שלהם בשבת, ב1-1 עם אברטון.

לירוי סנה – ווינגר צעיר ומוכשר מגרמניה. מהיר מאוד, טכני מאוד, פוטנציאל ענק. משתלב בהדרגה, אין לחץ.

ג’ון סטונס – ג’ון סטונס הוא בלם אנגלי צעיר, נחשב למאוד טכני. עורר כבר מספר השוואות (על ידי פרשנים טקטיים וביניהם גארי נוויל) לפיקה. השתלב מצוין והפך לשחקן מפתח בקבוצה של גווארדיולה.

קלאודיו בראבו – טוב, זה דיי היה ברור הרבה זמן שאחד מבין טר שטגן ובראבו יעזוב אותנו בקיץ, ויגיע לפפ. בראבו ערך הופעת בכורה בדרבי של מנצ’סטר ועשה בושות, אבל אנחנו מכירים את האיכויות שלו, כשוער וכשחקן רגל. משחק הגובה בפרמייר ליג עלול להקשות עליו בהמשך, אבל זו לא בעיה רלוונטית לקראת יום רביעי.

ברשימת העוזבים, פפ התחיל בניקוי האורוות שלו. למאמן שזרק את רונאלדיניו בקיץ הראשון שלו כמאמן ראשי בקבוצת ליגת ראשונה, אין בעיה להעיף אף שם גדול. הבולטים ביותר הם ג’ו הארט, הקפטן של סיטי והשוער הראשון של אנגליה, שהועזב עקב היעדר משחק רגל (אצל פפ השוער הוא חלק חשוב בבנייה המסודרת של משחק ההתקפה), סמיר נאסרי ויאיא טורה – שאמנם עדיין רשום בסגל הקבוצה, אבל לא יראה דקות בזמן הקרוב, כפי שיוסבר בהמשך.

תחילת העונה

סיטי פתחה את העונה מצוין, עם 10 ניצחונות רצופים בכל המסגרות, מהם 6 בליגה (מה שמהווה שיא למאמן בעונתו הראשונה בקבוצה בפרמייר ליג, במשותף עם צ’לסי של אנצ’לוטי) ואחד בדרבי הגדול של מנצ’סטר על מוריניו. מאז הם אמנם סופרים כבר שלושה משחקים ללא ניצחון (תיקו 3-3 מטורף עם סלטיק בו סיטי חזרו שלוש פעמים מפיגור, הפסד נוק אאוט 2-0 לטוטנהאם המצוינת והאנדרייטד של פוצ’טינו, ובמחזור הליגה האחרון בשבת תיקו 1-1 עם אברטון בו סיטי היתה עדיפה בכל פרמטר ואף החמיצה שני פנדלים, אך זה הכדורגל), אבל המורל הכללי סביב הקבוצה הוא חיובי ביותר.

פפ הספיק גם לנצח בלילה גשום בסטוק, לכל התוהים. וגם הספיק כבר להגיד לאנגלים שעם כל הכבוד לליגה שלהם, גם בספרד ובגרמניה יש קצב גבוה, ושאם קבוצות ספרדיות מצליחות יותר באירופה זה פשוט כי יש להן שחקנים מצוינים.

מבחינת מערך, פפ משחק באופן קבוע 433 (עם חריגה ל-343 במשחק נגד אברטון – זה נראה דיי טוב, אבל קשה לי להאמין שהוא יעלה ככה נגד הMSN). בראבו בשער, הבלמים הם סטונס המצוין ואוטמנדי (קומפאני לא מצליח להיות כשיר, חוזר כעת מפציעה ושיחק כחלוץ בדקות הסיום נגד אברטון). המגנים הבכירים הם זבלטה (וסניה הפצוע כרגע) באגף ימין, וקולרוב (שמוערך מאוד על ידי המיסטר ואף נוסה כבלם בתחילת העונה) וקלישי באגף שמאל.

על עמדת הקשר האחורי שולט פרננדיניו, אחד משני השחקנים שעשו את קפיצת המדרגה הגדולה ביותר עד כה תחת פפ (השני – סטרלינג – כבר יגיע). פרננדיניו הוא לא בוסקטס ולא להאם, אבל נותן בינתיים הופעות מצוינות, וכמו שפפ אמר “קבוצה שיהיו לה שלושה פרננדיניו תזכה בליגה”. מלפניו משחקים שניים מבין דה ברוינה, סילבה וגונדואן (עם אופציה לשלוח את דה ברוינה לאגף כשכולם כשירים). מספר גבות הורמו כאשר פפ פתח עם דה ברוינה וסילבה (המאוד התקפיים) כקשרי אמצע במשחק הפתיחה של הליגה, אבל בינתיים זה עובד, ועובד טוב. דה ברוינה נראה מדהים והוא לחלוטין שחקן העונה של סיטי עד כה. בצד החיובי (עבורנו), הוא חוזר מפציעה ונראה קצת חלוד במשחק האחרון (בשונה משחקן אחר, מגלקסיה אחרת, שעלה כמחליף בשבת וגרם לכל שאר השחקנים להיראות אפורים וחסרי קשר לענף). קשר נוסף בעל אוריינטציה הגנתית הוא פרננדו, שעלה נגד טוטנהאם במקום אחד הקשרים היצירתיים, במטרה כנראה לחזק את משחק ההגנה. זה לא נראה טוב אז, אני מאמין שזה גם לא יראה טוב נגדנו, אם וכאשר. ויש גם את דלף, פרווה לגמרי.

בהתקפה של סיטי יש כמה שמות נפלאים. הווינגרים הם סטרלינג, נוליטו, סנה וחסוס נבאס. שווה להתעכב על סטרלינג, שנראה נפלא תחת פפ, אחרי שנת התאקלמות לא טובה בסיטי (מאז עזב את ליברפול בסכום דמיוני של 44 מיליון פאונד) וקיץ נוראי עם נבחרת אנגליה (שהפסידה כזכור ל… איסלנד. כן.). אצל פפ סטרלינג נראה עם ביטחון וחדות, וסוף סוף משפר את קבלת ההחלטות שלו (הבעיה העיקרית עוד מימי ליברפול העליזים). יש לו העונה ארבעה שערים ושלושה בישולים בשמונה משחקי ליגה, לעומת שישה שערים ושני בישולים ב-31 משחקים בכל העונה שעברה. בחוד של הסיטי משחק אגוארו, שהוא שחקן מצוין וסקורר ענק, כל עוד כשיר ולא לובש את המדים הלאומיים. המחליף שלו הוא שחקן צעיר ומוכשר מאוד בשם איהנאצ’ו. אם שמעתם על ראשפורד של יונייטד – אז אפשר להגיד שאיהנאצ’ו דיי דומה לו בפוטנציאל שמציג, אבל מקבל פחות יחסי ציבור כי לא אנגלי.

לסיכום, זה ההרכב שאני מאמין שיעלה ברביעי:
בראבו
קולרוב, סטונס, אוטמנדי, זבלטה
סילבה, פרננדיניו, גונדואן
סטרלינג, אגוארו, דה ברוינה

שיטת המשחק של פפ היא שליטה בכדור בהתקפה ומשחק לחץ בהגנה. לא צפויים שינויים, כפי שפפ הצהיר בעצמו במסיבת העיתונאים האחרונה.

סאגת יאיא טורה

דבר אחרון ששווה להזכיר, יאיא. כולנו זוכרים איזה שחקן ענק יאיא היה בבארסה, ואיך פפ העיף אותו לטובת בוסקטס (שהפך לשחקן היסטורי) וקייטה (ש… שמר על חדר הלבשה מגובש! והיה שחקן טקטי חשוב מאין כמוהו!). מאז שיאיא עזב אותנו לטובת סיטי, הוא הפך לשחקן מאוד משמעותי (ושיחק בעמדה יותר קדמית מאשר אצלנו, והביא תפוקת שערים יפה). כנראה השחקן הכי טוב ששיחק במועדון בעת המודרנית. בעל חלק מרכזי בשתי האליפויות שלהם. אבל… בחור רגיש, עם סוכן מציק. הוא בעבר נעלב מהמועדון שלא ציין את יום ההולדת שלו (WTF? אל תשאלו אותי, פפ לא היה שם בזמנו, לא באמת עקבתי). בהמשך הוא נהפך לשחקן עצלן וכבד, שעושה טובה כשהוא משקיע (כלומר, ההפך ממה שפפ דורש). השיא היה בביזיון נגד ריאל מדריד בעונה שעברה בחצי גמר אלופות (ראשון בתולדות מנצ’סטר סיטי, כן?), כשיאיא פשוט הלך על המגרש (בצורה שלא ראיתי מאף שחקן במעמדים האלה, חוץ מ… אתם יודעים מי, אבל הוא מיוחד).

אבל כל זה לא הוביל לזעם של פפ. כלומר, כן, פפ החליט לא לרשום את יאיא טורה לסגל לליגת האלופות (הגבלות מסוימות על כמות שחקנים זרים). אבל הוא לא זרק אותו מהקבוצה וייתכן ואכן ייעד לו תפקיד בתרומה למאבק בליגה. ואז…
הסוכן של יאיא – זה כבר שבר את גב הגמל של המיסטר.
הסוכן של יאיא הגיב בכעס על ההחלטה של המאמן לא לכלול את השחקן שלו בסגל לליגת האלופות, ואמר שהוא מצפה שיהיו לפפ הביצים להודות שטעה כאשר סיטי תודח מליגת האלופות, על שהשפיל שחקן ענק כמו יאיא. פפ לא נשאר חייב, במסיבת עיתונאים לפני משחק באנגליה…

פפ: “היה לי קשה כל כך לשים את יאיא ואת אלכס גארסיה מחוץ לסגל לליגת האלופות. אני יודע שיאיא בחור טוב. אבל יום אחרי זה הסוכן שלו דיבר. ומאותו רגע, יאיא בחוץ. שהסוכן שלו יתנצל בתקשורת, אם אין לו אומץ להתקשר אלי. עליו להנצל קודם כל כלפי מנצ’סטר סיטי, כלפי החברים שלו לקבוצה וכלפי המאמן. כשזה יקרה, יאיא יהיה חלק מהקבוצה ויהיה לו סיכוי לשחק כמו לכל אחד אחר. אני לא יכול לקבל שאם השחקן לא משחק אז הסוכן הולך לתקשורת ומדבר ומדבר ומדבר. זה תלוי, אני יודע כמה הסוכן שלו אוהב אותו. אז שיראה לי את זה ויתנצל כלפי המועדון. אני לא יכול לדמיין שכאשר אני הייתי שחקן את הסוכן שלי הולך לתקשורת ומדבר נגד יוהאן קרויף. אולי זה עידן חדש, אולי אני עידן ישן, אבל אני צריך לעשות את העבודה שלי. יש לו בעיה, שיתקשר לצ’יקי והם יכולים לדבר. עד שהוא לא ידבר, יאיא לא ישחק.”

הסוכן של יאיא לא התנצל, להפך, הוא המשיך לחמם את האווירה. מבחינת פפ, לא נשמעה התייחסות נוספת, ויאיא מחוץ לסגל משחק אחרי משחק. יש דיבור על פתיחת מועדון מנודים עם זלטאן, אבל הביורוקרטיה בתוך מנצ’סטר עושה בעיות כרגע…

במפגשי העבר

“היסטוריית המפגשים” שלנו עם הסיטי אמנם מתרחבת לה אבל עדיין כוללת בה בסך הכל ארבעה מפגשים אותם אף לא אחד מישהו כאן שכח, אני מניח. פעמיים פגשנו בסיטיסנז בשלב שמינית גמר ליגת האלופות והעונה תהיה הפעם הראשונה בשלב הבתים.

פברואר – מרץ 2014, העונה השחורה של טאטא מרטינו. בארסה פוגשת בולנסיה בקאמפ נואו ומובסת 3-2, מקבלת כאפה, מביסה את סביליה בחוץ ורגע לפני שהסיטי מגיעה לקאמפ נואו, בכושר מדהים האמת, לפתע האמונה בקבוצה הלפרקים כבויה של טאטא מרטינו בערה וגם השחקנים הרגישו זאת. מול הסיטי חסרת הניסיון האירופי הדרוש להתמודד עם – עדיין – אחת הקבוצות הטובות בעולם, זה גם לא הלך קשה מדי וכך באמצע פברואר בארסה הגיעה למנצ’סטר והביסה 2-0 בחוץ (!) את הסיטי משערים של מסי בפנדל ודני אלבס בתוספת הזמן. אותו הדבר קרה גם לקראת הגומלין באמצע מרץ… כישלונות אצל סוסיידאד ובחוץ אצל ויאדוליד, שביעייה על אוססונה וכך שוב הגענו לגומלין עם ראש מורם (בעיקר בגלל היתרון המבטיח מן הסתם). בקאמפ נואו עלינו ליתרון שוב משער של מסי, קומפאני השווה בדקות הסיום אחרי שהסיטי גם נשארו ב-10 שחקנים (סבאלטה קיבל צהוב שני) אבל גם אז – דני אלבס כובש בתוספת הזמן כמעט מאותה פוזיציה ומנצח כפליים את האנגלים. המשחק הבא אגב היה ה-4-3 בקלאסיקו בברנבאו, אחריו הפציעה הארורה של ואלדס שגמר את הקריירה בבארסה בדמעות, הפציעה של פיקה שחיסלה אותנו והרוח השבורה הכללית שעטפה אותנו עם מותו של טיטו וילאנובה.

פברואר – מרץ 2015, שוב אנו מוגרלים מול הסיטי בשמינית גמר האלופות, הרביעית מתוך 6 אלופות מקומיות (שזה בעצם כולן באותו קמפיין אירופי מדהים) מולן נלחמנו. המצב אז היה מעט שונה. הכאוס מול סוסיידאד כבר חלף עבר לו בינואר ובארסה שלאחר מכן הייתה סיפור אחר לחלוטין. בכל זאת, הרגשנו מעט סקפטיים לקראת הסיטי כי דמיינו קבוצה שתלמד לקחים רבים. ובכן, הבעיה של הסיטי היא שלמידת לקחים לא עוזרת כשבשורותינו נמצא לואיס סוארס בשיאו. האורגוואי מפלצת השערים כבש צמד מול התכולים בתוך חצי שעה, אגוארו צימק במחצית השניה ומסי עוד החמיץ פנדל בתוספת הזמן. 2-1 בסיום. הגומלין התנהל בצורה יותר עקשנית וקשה אך גם אז, איבן ראקיטיץ’ כבש לאחר חצי שעה בקאמפ נואו והרס את רוחותיה של הסיטי שבדיעבד יכולה להרגיש בנוח – כלום ושום דבר לא יכל לעצור את בארסה של ה-MSN, בארסה של אותה העונה. כך המשכנו לפרק את פ.ס.ז’, את באיירן מינכן ואת יובנטוס בגמר. כאמור, אין קבוצה לדעת בקמפיין ההוא שפגשנו שלא הייתה אלופה במדינתה בעונה הקודמת. קצת הורס שה”אלופה” הבאה מורידה מהערך של זה, אה?

אגב מלבד המפגשים באלופות, כולם אני מניח זוכרים את הגאמפר של 2010 עם זלאטן בהרכב של בארסה מול הסיטי שהייתה ממש בתחילת עידנה החדש. את המשחק הזה בארסה האמת הפסידה משער של פטרוב. אגב 2 – גם יאיא טורה פתח בהרכב של בארסה באותו משחק.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.