גבורה, גאווה, אש בעיניים. זה כל מה שרצינו ולא אמרנו מילה על תוצאה והצלחה. אני מכיר הרבה שהגיעו עם אמונה למשחק הזה, אני אחד מהם. אני לא מכיר הרבה שהמשיכו להאמין, אפילו אם לא באותה המידה, כאשר בארסה הייתה זקוקה לעוד 3 שערים בחצי השעה האחרונה Out of the blue כשמסי נשמר בחוזקה מה שהשפיע גם על משחקו וכשאינייסטה בדיוק מוחלף. אי אפשר להסביר את מה שקרה שם, רמונטדה כפולה שלא נראתה מעולם ושהורכבה מנסים ונפלאות אחד אחרי השני: משני שערים מהירים שבדיוק היינו צריכים בתחילת המשחק ופתיחת המחצית השניה, שער עצמי מכלום, החמצות מטורפות של קבאני ודי מאריה, פנדל שהיה צריך הילוך חוזר סופר איטי בשביל לראות שהוא היה כשר וגם אז זה מוטל בספק, ולסיום, קצה רגלו הלא ארוכה של סרג’י רוברטו חובטת בכדור בדרך פנימה. כולכם ראיתם זאת, כולכם ראיתם כמה דברים יכלו להשתבש במשחק הזה יותר מאשר הגול של קבאני. כל כך הרבה דברים, מכמעט פציעה של אומטיטי בתחילת המשחק ודרך מחשבות קודרות של מה היה קורה אילו הפנדלים הקריטיים היו מוחמצים. אך אם לצטט את מורפיוס: “לא. זה קרה כיצד שזה קרה ולא יכל לקרות אחרת”. תעצומות נפש, צרחות לכל עבר, מיתרי קול נקרעים להם ואנשים מגיעים ליום ראשון בעבודה עדיין צרודים כהוגן ממאורעות יום רביעי ה-8 למרץ 2017 שיזכר לעולמי עד.
ובואו נרד רגע לקרקע: בארסה איננה קבוצה מושלמת, הבעיות קיימות ואנו עדיין בדרך לרבע הגמר, הגביע עדיין לא שלנו. אני לא משוכנע שיש פתרון קביל עדיין להתמודדות שלנו עם משחק לחץ והיעדרותו במשחק הבא באלופות של בוסקטס לא מסייעת לחשש הזה. הל, פריס לחצה מעט מאוד וכבר השיגה את השער שלה. גם הניצחון המטורף הזה לא מבטיח לנו שמול קבוצה כמו באיירן מינכן בכושרה הנוכחי נוכל להתעלות כך. עם זאת, בארסה לוחמת וטורפת כמו ברביעי האחרון לא ראינו כבר הרבה מאוד זמן ואין ספק שאם מול פ.ס.ז’ בארסה לא ויתרה, האמנו להייפ וחשוב מכך – היא האמינה להייפ של עצמה, הרי שאין קבוצה באלופות שמולה בארסה לא תילחם ותיתן הכל העונה. זה פשוט זה, זה מה שחיפשנו, לא הרבה מעבר אלא את הלב הברסאי הפועם בכל הלוחמים האדירים שהראו מיהי עדיין הקבוצה האימתנית בעולם. ואם לא יילך אז שלא יילך, נפסיד באותה הדרך בה אנו מנצחים אך העיקר הוא שאת ההישג הכביר הזה בראשותו של ניימאר, אף אחד לא יקח מאיתנו בחיים ומעטים מאוד אם בכלל, ישחזרו.
זה הזמן להירגע, לנשום עמוק ולחזור לליגה עם משחק חוץ לא קל נגד דפורטיבו לה קורוניה. אנו במאבק מאוד עדין ושברירי חודש ו-12 יום לפני הקלאסיקו, בואו נקווה שהמומנטום ימשיך להיות איתנו אך זה הזמן להיוותר באופוריה ומזה עלינו להיזהר. דניס להרכב!
חניכיו של לוצ’ו קיבלו בשישי יום חופשי למנוחה ובשבת שבו להתאמן לפני שעשו דרכם לגליסיה. מסצ’ראנו חזר להרכב אחרי שהחלים מהפציעה שלו. אלייש וידאל ומתייה פצועים לתקופה ממושכת, ניימאר קיבל חופש כדי לטפל באי נוחות בירך, וראפיניה חולה.
ג’רארד פיקה בסכנת השעייה עם 4 צהובים אבל קצת יותר חמור מכך – ליאו מסי גם הוא עם 4 צהובים ולמרות שבדרך כלל אנו לא צריכים לפחד שליאו יקבל איזה צהוב חסר אחריות כמו שפיקה, בוסקטס או סוארס יכולים לקבל, זה עדיין יוצר מצב לא רגוע. רשימת המשחקים שלנו בליגה עד הקלאסיקו היא לא קלה בכלל וכוללת את ולנסיה, סביליה וסוסיידאד בבית, מלאגה בחוץ. המוקש הכי פחות משמעותי על הנייר שאולי בו על מסי לשחרר את עצמו מסכנת הצהובים, הוא משחק החוץ מול גרנאדה שיגיע ישר אחרי ולנסיה. הפיתרונות לו וללואיס אנריקה. כמו כן, סרג’י וראקיטיץ’ עדיין עם 3 צהובים.
דפורטיבו מתאוששת לאט לאט מתקופה פשוט איומה שבה לא הצליחה לנצח בליגה מדצמבר ועד המחזור האחרון. לפני 4 מחזורים הפסידה בביתה 1-0 מביך לאלאבס. במשחק לאחר מכן לה קורוניה המשיכה בזוועה הנוראית כשהובסה אצל לגאנס 4-0. מיד אחר כך בסוף פברואר פוטר גאיסקה גריטאנו ומונה פפה מל הנהדר שלא אימן במשך שנה מאז פיטוריו מריאל בטיס. השפעתו הייתה ניכרת כשלה קורוניה התייצבה במשחק ביתי מול אתלטיקו מדריד וסחטה תיקו 1-1 וכן במשחק האחרון רק לפני 6 ימים ניצחה את חיחון במולינון 1-0, כאמור ניצחון ראשון בליגה של הגליסיאנים מזה 3 חודשים.
דפור עלתה מן הקו האדום בזכות ניצחון החוץ היקר הזה ועם 5 נקודות מעל גרנאדה שבמקום ה-18 דפור במקום בטוח והיא ממש לא תרצה לשבש זאת, משמע לה קורוניה בריאזור תעשה כל מה שהיא יכולה בשביל לנצל את האופוריה הברסאית לטובתה וההרכב החסר של לואיס אנריקה שכנראה יגזר לו מתוך האופוריה, לכדי סנסציה משלה. זהירות.
5 ניצחונות רצופים בריאזור יש לבארסה בהם בארסה כבשה לא פחות מפאקינג 24 שערים. שוב, 24 שערים. הרבה מכך הודות לגוליאדה הזאת מאפריל 2016 בעונה שעברה, שני שערים במחצית הראשונה ו-6 בשניה מביאים 8-0 כביר (רביעייה לסוארס, שערים לראקי, בארטרה (!), מסי וניימאר) שהוא לא פחות מניצחון החוץ הגדול ביותר של בארסה בריאזור בכל היסטוריית המפגשים שלנו עם דפור שנמשכת לה כבר יותר מ-70 שנים (הגבוה ביותר לפני כן היה 7-0 בעונת 55-56). בארסה מתפרקת כאן על לה קורוניה ובכך מסיימת את המשבר העמוק של אפריל דאז בו הפסידה 3 פעמים רצוף בליגה (כולל בקלאסיקו) והודחה מליגת האלופות.
