לקראת הדרבי אצל אספניול

קרנבל פוץ’, מוניר וגם קרלס אלניה מאחורינו לעת עתה ואיתו גם שלב 32 הגדולות בגביע אותו צלחנו בלי בעיות מול קולטורל. ההגרלה לשמינית הגמר בשבוע הבא. בחזרה בליגה, למרות הניצחון החשוב על ויאריאל, הקבוצה שוב לא חפה מבעיות ומביקורת גם בפן הגנתי, אבל הפעם גם החלק ההתקפי לא עסד טוב מספיק, בטח בהיעדרותם של ארתור וסוארס. קוטיניו לא לגמרי איתנו בתקופה האחרונה, דמבלה מחרפן את ההגנתות מחד, מאידך משהו לא עבד טוב מספיק בחיבור לצד מסי. גם כשואלוורדה פותח בהרכב שקצת יותר משדר תעוזה, אפשר בהחלט לראות שהסיפור איננו רק ארנסטו אלא גם השחקנים שעל המגרש והחיבור בינהם.

מה שהיה, תשכח מזה…

בארסה הרוויחה בחזרה את המקום הראשון אחרי המעידה של סביליה, אבל זו האחרונה וגם אתלטיקו נושפות בעורפנו בכל דקה שבכל מחזור עד אשר המצב יהיה אחרת. אז איזו הזדמנות טובה יותר יש לשנואת ליבנו, אספניול, לשים לנו מקל מרגיז בגלגלים כמו שידעה לעשות לא אחת. אין משחקים קלים בביתם של הפריקוס המאוסים וגם הדרבי של הערב ודאי לא יהיה. אספניול מחכה לנו בתקופה שברירית בה בארסה מחלקת מתנות ליריבותיה ועושה טעויות רבות שלצערנו תרמו למאזן הספיגות הגרוע שלנו עד כה… ואם יש קבוצה בעולם הזה שאסור לחלק לה מתנות כללו זו אספניול של הדרבי. זה הזמן להתעורר או להמשיך להיות ערים.

סוארס שב לסגל וכל עוד זה תלוי בדיקטטור הארגנטינאי שלנו (;)), הוא גם יפתח חרף החזרה הטרייה מהפציעה. ארתור עדיין לא אישור רפואי ונשאר בחוץ כמו גם אומטיטי, סרג’י רוברטו וכמובן ראפיניה. תומאס ורמאלן חוזר לסגל! כך גם הצעירים אינקי פנייה ומיראנדה.

מה שלומך אספניול?

הבחור הנ”ל המצטלם לצד מאמננו הוא ז’ואן פרנססק פרר המכונה ‘רובי’, מאמנה של ווסקה בעונה שעברה אשר העלה אותה ליגה לראשונה בתולדותיה והחל מהעונה מאמנה של אספניול. כשחקן, רובי הקטלוני שיחק במספר מועדונים בתוך קטלוניה כמו הוסיפטאלט וגם באספניול שם שיחק בעיקר בקבוצה הצעירה ולא פרץ מדי לבוגרים. הוא פרש ממשחק פעיל כבר בגיל 28 והחל לאמן 3 שנים לאחר מכן. כמאמן הוא שב לאספניול ואימן באספניול ב’ באמצע העשור הקודם, לפני שעזב בניסיון להגיע לגבהים אחרים. לא יודע כמה מכם זוכרים, אבל לזמן קצר רובי גם היה חלק מצוות האימון של טיטו וילאנובה בעונת 13-14, לפני שעזב לויאדוליד אך לא היה זה שהצליח להחזירה לליגה הבכירה. קבוצתו הבאה תהיה קבוצתו הראשונה בהחלט בליגה הראשונה, הייתה זו לבאנטה. רובי סבל מלחצים גדולים תחת ההנהלה וכמובן שמדובר באחת הקבוצות העניות בליגה, את העונה הזו הוא לא שרד וכך גם לא לבאנטה שירדה ליגה. רובי המשיך אמנם בליגה ולקח את המושכות מאת אבלרדו בספורטינג חיחון, אמצע עונת 16-17. גם זה לא צלח. כשהגיע לווסקה, פיתח קשר מיוחד מאוד עם חניכיו והוביל את קבוצתו לעלייה היסטוריה לליגה הראשונה. וכמו רוב המאמנים שמגיעים להישג הזה… הוא עזב בעונה לאחר מכן אל אספניול, הפעם כמאמן ראשי של הקבוצה הבוגרת.

אספניול של העונה שעברה הייתה זקוקה לשינוי. לא בפעם הראשונה בעידן הנוכחי, אספניול נתלית על חוט השערה וזה רק נראה שהיא סיימה במקום ה-11 בבטחה, למעשה היה זה רצף ניצחונות הישרדותיים ביותר אצל בילבאו, על ג’ירונה ואצל אתלטיקו מדריד (!!!!!) שהשאירו אותה ליגה במאני טיים אחרי תקופה איומה של 4 חודשים בהם ניצחו פעמיים.

לא בוצעו שינויים רבים העונה מלבד 1 – מכירתו של ג’רארד מורנו לויאריאל, מלך השערים של הפריקוס עם 19 ב-2 המסגרות. במקומו הגיע בורחה איגלסיאס של סלטה ויגו שם לא נספר, הושאל וכרגע הפך לתוכי. לבורחה כבר 8 שערים העונה בליגה, לא רע. פאו לופס עזב לבטיס ודייגו לופס ממשיך להיות נער הפוסטר של שנואי אוהדי בארסה (אקס מדריד ותוכי? וואו). כמו כן, סרג’י דארדר ששיחק בספרד ועזב לצרפת חזר כעת ובנוסף, רוברטו רוסאלס שמאוד מוכר לנו ממלאגה הגיע בהשאלה.

וכעת למה באמת שלומה של אספניול. הפריקוס חוו עד לא מזמן עונה די טובה, הפסד מקובל לריאל מדריד בחוץ ועוד הפסד חוץ לאלאבס. מלבד זאת, ניצחונות נאים על ולנסיה ו-ויאריאל כשבביתה היא מנצחת את כל המשחקים, שוב, עד לא מזמן. בשלושת המשחקים האחרונים, בלי הבלם נאלדו ובלי סרחיו גרסיה הבלתי נגמר, אספניול מועדת חזק עם הפסד 2-1 אצל סביליה, הפסד הבית הראשון שמגיע מול ג’ירונה (3-1) ועוד 3-0 די מביך אצל חטאפה. בתום 10 מחזורים מאזן הספיגות של הפריקוס היה סביר עם 8 ספיגות, אבל 8 ספיגות ב-3 המשחקים האחרונים הורסים את המאזן הזה ומציבים את אספניול כעת במקום ה-8, כאמור דווקא אחרי פתיחה טובה.

הנה ההרכב שפתח מול חטאפה: לופס; חאבי לופס, דוארטה (מלאנדו), הרמוסו, וילה; דארדר, דוד לופס, גראנרו; פרס (לאו בפטיסטאו), איגלסיאס, פיאטי (פואדו).

במסיבת העיתונאים אישר רובי, לצד דברים בנאליים אחרים, כי נאלדו וסרחיו גרסיה לא כשירים למשחק ולא יכנסו לסגל של אספניול (שעוד לא פורסם).

במפגשי העבר

זהו הולך להיות דרבי מספר 85 בחוץ ומספר 169 בליגה בסך הכל. מאזן המשחקים במגרש הביתי של אספניול עומד לטובתנו: 28 תוצאות תיקו, 25 הפסדים ו… 31 ניצחונות.

המשחק הראשון בין השתיים, באסטדי אל סאריה, נערך ב-16 ליוני 1929. ז’ובה של אספניול העלה אותה ליתרון עד אשר חוסה סאסטרה השווה ל-1-1. ההפסד הראשון של בארסה הגיע עונה לאחר מכן בינואר 1930, 4-0 כואב במיוחד לקבוצה של ז’וזפ סאמיטייר – שלושער של אגדה גדולה באספניול, גייארט סלמה. הניצחון הראשון של בארסה הגיע 2 עונות אח”כ בדצמבר 1931, כאשר גויבורו, רמון פרה וזוזפ סאמיטייר האגדי כבשו 3-0 גדול בחוץ.

במשחקי החוץ בין השתיים, מספר הכיבושים הגדול ביותר בליגה הינו 8 שערים והושג פעמיים: תיקו 4-4 בעונת 1931 והפסד 5-3 של בארסה, יותר מיובל אחר כך.

מעונת 29’ ועד עונת 43’ ~ ותורידו את השנים של מלחמת האזרחים בספרד ~ בארסה ניצחה משחק חוץ אחד בלבד: וזהו המשחק אותו הזכרתי עוד קודם. כפי שהתחלתם להבין, ההסטוריה של בארסה אצל אספניול מראשיתה הייתה לא פשוטה בכ-לל. ממש אחרי אותו ניצחון ראשון באסטדי דה סאריה, הגיע רצף ההפסדים הארוך ביותר שלנו אצל הפריקוס שנמשך מעונת 32-33 ועד עונת 35-36 (2-1, 3-2, 4-1, 1-0). לצערי, לא היה זה רק רצף ההפסדים הכי ארוך בחוץ אצלם, אלא שביחד עם תיקו ש”שבר את הרצף” בעונה שלאחר מכן ועוד 2 הפסדים רצופים נוספים אשר ליוו זאת, הרי שלבסוף היה זה גם רצף המשחקים הארוך ביותר (7 משחקים בסך הכל) ללא ניצחון שם. רצף זה חזר באותו מספר של 7 משחקים גם בשנות השישים (62’ – 69’) ושוב בשנות השמונים (84’ – 89’).

שנות ה-30 היו לתקופה שחורה מאוד של בארסה בסאריה המקולל של אספניול. אך עוד תקופה שחורה נראתה בין סוף שנות ה-40 לתחילת שנות ה-50. בתוך תקופה שחורה זו בה הפסידה בארסה 3 פעמים, אף נחלה בארסה את התבוסה הקשה ביותר אצל הפריקוס בכל ההסטוריה: 6-0 כואב באפריל 1951, עונת 50-51 (צמד לגראו, צמד לארקאס, אחד למרסט, אחד לאגייה גומז). כבר הבסנו את אספניול בתוצאות גבוהות מספיק, אך יום יבוא פריקוס, יום יבוא ותחטפו גם את זה. כמובן שבבית המקרה שונה אבל זה סיפור אחר.

המשחק הנ”ל הוא ששבר את הרצף ללא ניצחון אצל הפריקוס בשנת 1943. ניצחון 3-1 גדול בסאריה אשר חיסל תקופה זו ובעצם הביא לתקופה הראשונה הטובה של בארסה אצל התוכים. באותו משחק כבשו חוסה בראבו, מריאנו מרטין וז’וזפ אסקולה. בארסה המשיכה זאת עם 3-1 נוסף בעונת 43-44, תיקו עונה לאחר מכן ו-2 נצחונות נוספים בעונות 45-46 (2-0) ו-46-47 (1-0). רצף הנצחונות הארוך ביותר של בארסה הגיעה שנים ספורות לאחר מכן: 4 נצחונות רצופים בין עונת 52-53 לעונת 55-56 (2-0, 1-0, 4-2, 3-0). רצף זה אינו מובן מאליו כלל והושג בפעם השניה והיחידה יובל לאחר מכן, בדיוק בין 02-03 ל-05-06.

בדרך כלל לא שווה לציין שיא של משחקים ללא ניצחון של אף צד, אך בין שנת 1962 ל-1966, 4 משחקים בסאריה נגמרו ללא ניצחון של אף צד. עוד אנקדוטה: עונת 1966 הייתה היחידה בה בארסה ואספניול נפגשו מחוץ לגבולות המקומיים במפגש כפול ברבע גמר גביע ערי הירידים. שניהם התקיימו אי שם במרץ 1966. בארסה ניצחה 1-0 בקאמפ נואו משער של חוליו ססאר בניטס ו-1-0 נוסף בחוץ משער של לואיס וידאל.

גם שנות ה-70 לא היו מוצלחות במיוחד עבור בארסה בסאריה עם 3 נצחונות באותו העשור. הנה אחד מהם, 3-2 גדול מעונת 76-77 (קלארס, אסנסי, ניסקנס). את שנות ה-80 בארסה פתחה עם עוד שני הפסדים רצופים ולאחר מכן ניצחון 4-0 (סימונסן, שוסטר, צמד לקוויני). את התקציר למשחק הזה לא מצאתי, אז אביא לכם תקציר ל-4-0 אחר:

שנות ה-80 נגמרו עם עוד תקופה ארוכה ואיומה ללא נצחונות מעונת 82-83 ועד עונת 88-89. עם עליית הדרים טים לשלטון, ימינו השחורים אצל המתחזים עמדו להצטמצם. ואכן, 3 נצחונות רצופים בין 1991 ל-1993 כשהניצחון הפנטסטי הזה של חריסטו, לאודרופ, קומאן וגם צ’יקי, נכנס באמצע. ועם עוד 2 תוצאות תיקו לאחר מכן, כל אלו מנעו מאספניול ניצחון בביתה על בארסה במשך זמן משמעותי ולראשונה מאז ראשית שנות ה-60 (!). הפעם הבאה בה בארסה תמעד מול אספניול תהיה בעונת 96-97 מול צמד של פלורין ראדו הרומני.

קרוב ל-9 עשורים אנו מסמנים לתחילת דרכו של הדרבי בליגה. מעטים ביותר העשורים בהם בארסה פתחה במאזן טוב אצל הפריקוס. גם עשור המילניום לא היה כזה… שוב תיקו מעיף דליים למעמקי השמים, שוב הפסד מעצבן ב-2002 לאיך לא, צמד של רעול טאמודו המחליא. אך דווקא אז, רצף של 4 נצחונות, כל אחד מתוק מהאחר, במשך שלוש שנים.

כל כך הרבה מלחמה, זעם, עבירות, אוהדים מטורללים על כל ראשם ושישה אדומים Each, מרפא מארקס ועד לאיבן דה לה פניה. אין דברים כאלה. רונאלדיניו שיחק למעשה במשחק הזה והוחלף בדקה ה-60 אחרי שגם הספיק לכבוש. בארסה ניצחה 3-1 בעונת 03-04 (רונאלדיניו, צמד לקלייברט).

הנה הוא. ההפסד האחרון, עדיין במונז’ואיק, לליצנים המעיקים. כן, כואב לראות.

רגע לפני המעדן, הנה הנקמה סו קולד עם נצחון משלנו בדרבי האחרון בהחלט במונז’ואיק. נצחון קונטרוברסיאלי משהו אבל מה לא היה בדרבי הזה? שוב הנוסחה הקלאסית: מתח, עצבים, משחק שהופסק בגלל אוהדים חולי רוח, שער מוקדם, בונקר, עוד מלא בונקר והצלות מהקו, קרלוס קאמני הכה ארור, הארכה עד דקה 102 אז תיקול נקי על אטו מביא למסי פנדל שלא היה ואת הניצחון המשוגע הזה בדרבי בתחילת העונה. בל נשכח, בעזרת אדום שלא היה לסיידו קייטה, אספניול אמרה גם היא את שלה בהמשך העונה בקאמפ לצערי…

בעונת 2010, אגב, לראשונה מאז 2001 ובפעם השביעית בהיסטוריית המפגשים אצל אספניול, השתיים סיימו בתיקו ללא שערים.

תמיד ישאר PRICELESS. בדרך כלל פיסות ההיסטוריה השוות הן פחות ניתנות לתיעוד נורמלי שאפשר ליהנות מהן עם מלוא הפרטים. אבל רק בעונת הדאבל של 2011 חווינו פיסת היסטוריה מדהימה שכזו. במשחק מדהים אליו בארסה עוד הגיעה באיחור, הופעה פשוט פנומנלית של בוסקטס, פדרו ומסי שגם ככה היו בתוך תקופה בלתי נשכחת ולא הרבה אחרי אותו 29.11.2010. ולאלו שלא האמינו שיגיע היום בו יכניסו חזק כל כך לפריקוס המצחינים – שימו לב לפניו של פפ גווארדיולה אחרי כל שער, שלא מאמין שהנה בניו המדהימים מפרקים את אספניול בצורה כזאת אחרי כל כך הרבה שנים של סבל. לא סתם נדב יעקבי אומר בתחילת התקציר הזה שמדובר במשחק הקשה ביותר אליו בארסה הגיעה ‘עד כה’ העונה – וזה כאמור אחרי המאניטה מול מדריד.

על 2011-12 והבעיטה הארורה בדלי בדקה ה-87 דיברנו למעלה: גם על 2012-13 דיברנו אך רק על המשחק בקאמפ נואו. אספניול אירחה אותנו מחזור אחד לסיום כשבארסה כבר לקחה אליפות שני משחקים קודם לכן (שני משחקים קודם לכן אספניול עצמה אירחה את ריאל מדריד וסיימה איתה בתיקו שקבע את גורל האליפות ה-22). במשחק עצמו ניצחה בארסה 2-0 משערים של אלקסיס ופדרו.

בעונת 2013-14, 1-0 קטן מפנדל של מסי. משחק קשה, מותח, עם לא מעט דקות טובות שלנו אבל ניצול מצבים לא טוב בלשון המעטה. משחק ראשון בלי ויקטור ואלדס שקרע את הרצועה קודם לכן מול סלטה, ופינטו שאיכשהו שרד בלי לספוג אף שער למרות התקפי לב רבים.

במח’ ה-33 של עונת הטריפלט האחרונה, ימים ספורים באפריל לאחר ההפעלה מול פ.ס.ז’ לחצי גמר האלופות, ניסתה בארסה לצעוד עוד צעד גדול לעבר האליפות. זה היה משחק עקשני כרגיל שבו בארסה כבשה פעמיים ב-25 הדקות הראשונות ולמרות שג’ורדי אלבה הורחק בדקה ה-55 בשני צהובים בבת אחת על התחצפות להוד רוממותו מתאו לאהוז, בארסה שמרה על התוצאה והשיגה את שלה.

בעונת 15-16, תיקו 0-0 מאכזב שפגע לנו בסיכויי האליפות אך לא פגע מספיק. הפריקוס המאוסים נשארו בתוך האוטובוס בזמן המשחק וחגגו את זה ש”ניצחו” 0-0. אשכרה חגיגות.

בעונת 16-17, ניצחון נהדר שפשוט לא הספיק. סוף אפריל, בארסה כבר הודחה מול יובנטוס אך ניצחה כמה ימים לאחר מכן את ריאל מדריד בברנבאו מה שהחזיר לה את האמונה בליגה. שום דבר לא עצר את בארסה מלהמשיך לנצח את כל 5 משחקי הליגה שנותרו, גם לא הקורנייה אל פראט. אבל זה לא הספיק אחרי כל איבודי הנקודות המיותרים של הקבוצה במהלך העונה (וטעויות השיפוט הבלתי נגמרות). במשחק עצמו בארסה ניצחה 3-0 בצורה נאה ביותר מצמד של סוארס ואחד של ראקיטיץ’.

בעונה שעברה, 1-1 אמוציונאלי ואין מי שלא זוכר את השתלשלות האירועים שהובילו אליו. ג’רי פיקה התייחס לאספניול כאל קבוצה מקורניאה rather than ברצלונה כשגם הסביר: “אספניול נמצאת בקורניאה, זה ברור. ז’ובנטוד שיחקה אמש בפלאו בלאוגרנה והציגו אותה כז’ובנטוד בדאלונה, זה אותו דבר כמו אספניול דה קורניאה”. אוהדי אספניול לא אהבו זאת בלשון המעטה, גם לא חאבייר טבאס שגינה את דבריו של פיקה. זה הורגש היטב בצמד משחקי הגביע אותם בארסה צלחה וזה הורגש במשחק החוץ אצל אספניול אשר הגיע ממש לאחר משחקי הגביע. אספניול עולה ליתרון באופן לא צפוי והסיפור מתחיל להיראות קלאסי, שוב בונקר ועצבים שלא מובילים לשום מקום. ואז, ג’רארד פיקה אוף אול פיפל עולה לנגוח שוויון מתוק מאין כמוהו בקורניאה אל פראט, ואני די בטוח שאף אוהד בארסה אמיתי שצפה במשחק לא הרגיש שהתיקו הזה הוא לא כמו ניצחון. הוא לגמרי היה ניצחון.

ומה לגבי מדד מסי? הפרעוש אוהב את אספניול מאוד. זו הקבוצה השביעית מולה כבש הכי הרבה שערים, 21 שערים (18 בליגה, 3 בגביע) ו-10 בישולים, כל זה ב-26 משחקים (כאשר מול ההארדקור קרי סביליה, אתלטיקו וריאל הוא כבש את הכמויות שלו ביותר מ-30 משחקים). הוא שותף לראשונה ב-1-0 במונז’ואיק בעונת 04-05, כבש לראשונה צמד בבית בעונת 06-07 ורק בעונה שעברה כבש שלושער מול הפריקוס בפעם השלישית בקריירה שלו (הפעם הראשונה הייתה למעשה רביעייה). היחיד בעולם ובהיסטוריה שבכלל יזכה לפינה כזאת בכל סיקור, וברור לכולם למה בכל יום שעובר.

ויסקה בארסה!

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו