לקראת ויאריאל

לרוב, כשאנו פוגשים קבוצה כמו בילבאו בגביע המלך הסיכויים שהיא תדיח אותנו אינם גבוהים חרף כל הקשיים שהיא מסוגלת להעביר אותנו. אבל היה די ברור איך זה יילך מולם במשחק שנערך אתמול. זה היה די ברור שהם החלו להתאמן לקראת המשחק הזה הרבה קודם, שהם יבואו לנסות לעשות לנו סופרקרופה ושזה התזמון המושלם עבורם – מול בארסה של אחרי הפגרה בראשות מסי שעוד לא לגמרי שב ממנה וסיפק משחק לא כל כך טוב – לנסות לעשות זאת ושיש להם סיכוי טוב מהרגיל להדיח קבוצה שמחפשת אחר היציבות והמומנטום העונה באופן נואש. על כן? למרות כל הספקולציות, לוצ’ו כנראה כן נהג נכון כשהעלה הרכב סופר חזק למשחק שיכל להיגמר לו עוד במחצית הראשונה עם הרכב קצת אחר. אגב לגבי מסי, הסיבה לביקורת על המשחק שלו היא לא בהכרח חוסר התנועה ואיבודי הכדורים כמו קבלת ההחלטות הרעה ביותר ממצב אחד בהם יכל לעשות יותר.

וזה בדיוק העניין. כאשר בארסה פותחת עם קישור של, למשל, בוסקטס גומש וראפיניה, גם חילופים של המאמן בהמשך המשחק לא בהכרח יצילו אותו ועל כן נוצר הלך רוח של “אוקיי, אנחנו יכולים להגיע עד לגבול מסוים מאוד ולא מעבר”. אם זהו ההרכב המלא, אין ממש גבול. זו הסיבה שלי לא ממש היה ספק שמול אספניול בבית ניקח 3 נק’ ובגדול; זו גם היסבה שמבחינה לוגית, גם לאחר 2 שערים בארסה אמורה הייתה להתעשת ולחזור למשחק Which she did על אף ההפסד.

בהרכב החזק ביותר, האם בארסה מסוגלת להצליח? ובכן כן, או כך נרצה להאמין. אבל בתוך הרכב האונסה קיימת עבודה רבה מעבר לשלישיית ההתקפה האדירה שלנו או אינייסטה או בוסקטס או פיקה. וכן, כל כך הרבה זמן הם רצים יחד שהם יודעים ללחוץ ולהתמודד עם לחץ על אוטומט, אבל לאורך זמן העדר משמעת טקטית והוראות טקטיות יתן את אותותיו לשחקנים שמאמנים את עצמם על המגרש וכאן לואיס אנריקה, שמירב הביקורת עליו היא בדיוק בפן הזה של לא לחדש, לא לרענן ולא להתבונן פנימה אל שחקניו, נופל מרבים אחרים. כל כך הרבה רבים ואחרים.

נאלץ לחכות לעוד מבחנים במאני טיים בשביל שנראה האם די במומנטום, באומטיטי או כרגיל במסי בכדי להתמודד עם הנ”ל, כי נראה שעל העקרונות האלה אנו כרגע מסתמכים ולא על משהו יסודי ועמוק יותר. המבחן הבא הוא במדריגל נגד ויאריאל, אחד המשחקים הקשים שנדע העונה בליגה, ובארסה מגיעה אליו בסך הכל קצת פחות מ-3 ימים לאחר הפסד שבו לקח חלק ההרכב החזק ביותר שגם אלו שהוחלפו בו שיחקו 80 דקות ומעלה בערך.

השחקנים ערכו אימון התאוששות אתמול (שישי) ובהיעדרו של יאספר סילסן הפצוע, הצטרף אל האימון השוער הצעיר סרג’י פויג (מקווה שאני מבטא נכון). היום ייערך עוד אחד.

מול אספניול הקבוצה סיימה בלי להיכנס לפנקס של השופט כלל, כך שהמצב נשאר כמות שהוא: 4 צהובים גם לסרג’י בוסקטס וגם לחאבייר מסצ’ראנו, 3 צהובים עדיין לליאו מסי. המשחק הבא הוא נגד לאס פלמאס בבית, אחריו נגד אייבאר בחוץ.

מה שלומך ויאריאל?

מתוך פרויקט פתיחת העונה שלנו:

שם מלא: Villarreal Club de Fútbol – ויאריאל קלוב דה פוטבול
תאריך ייסוד: 10 במרץ 1923
אצטדיון: אל מדריגל (24,890 מקומות ישיבה)
עיר: ויאריאל
מחוז: קסטיון בקהילה האוטונומית של ולנסיה
מאמן: פראן אסקריבה
הישג שיא בליגה: סגנות בעונת 2007/08
הישג שיא בגביע: חצי הגמר בעונת 2014/15
עונות בליגה הראשונה: 17

מאמן: פראן אסקריבה

הוולנסיאני בן ה-51 היה עוזר מאמן בחטאפה, ולנסיה, בנפיקה ואתלטיקו מדריד, עד שקיבל ב-2012 את משרת האימון הראשונה שלו – באלצ’ה. כבר בעונתו הראשונה כמאמן בכיר הוא זכה עם אלצ’ה באליפות הסגונדה והעלה אותה לליגה הבכירה. בשנתיים הבאות המשיך לאמן באלצ’ה וניצל פעמיים ממאבקי הירידה. אך בתום העונה השלישית, התוצאות על הדשא לא עזרו, הבעיות הכלכליות דיברו ואלצ’ה הורדה לסגונדה, למרות שסיימה מעל הקו האדום. פראן אסקריבה, שרצה להמשיך לאמן בלה ליגה, קיבל הצעה מחטאפה ועבר אליה בקיץ שעבר. אך שם הוא עשה עונה רעה ופוטר כבר באפריל, כשחטאפה מתחת לקו האדום ובדיעבד בגללו ירדה ליגה בתום אותה עונה. כעת, עקב מאבקי הכוח שהיו בין ההנהלה של ויאריאל למאמן המצליח מרסלינו גרסיה טוראל שהסתיימו בפיטורים של האחרון, מגיע פראן אסקריבה למבחן רציני ראשון בקבוצה בעלת שאיפות בצמרת הגבוהה.

העונה שעברה: מקום 4

ויאריאל תחת מרסלינו פתחה את העונה בסערה ואף הובילה את הליגה במחזור ה-6 וה-7, אך אז נעצרה מעט והחל מהמחזור ה-18 לא ירדה עד סוף העונה מהמקום הרביעי, כשהיא פותחת פער על אתלטיק בילבאו וסלטה ויגו שמתחתיה. ויאריאל הפסידה רק 3 פעמים בבית ונחשבה לקוטלת הגדולות, כשניצחה את ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד ומול ברצלונה חזרה מפיגור 2-0 לתיקו 2-2. שווה לציין גם את הקמפיין האירופי של ויאריאל, בו היא הגיעה עד לחצי גמר הליגה האירופית מול ליברפול, ניצחה 0-1 במשחק הראשון, אולם הפסידה 3-0 בגומלין והודחה.

העברות:

נתחיל כמובן מהעזיבה המשמעותית ביותר והיא פיטוריו של מרסלינו גרסיה טוראל. זה התחיל עוד לפני שנתיים כשמרסלינו הסתכסך עם קאני שעזב. בעונה האחרונה היה סיפור דומה עם מתאו מוסאקיו והקיץ הוא דרש את אלפרד אנדיאייה למורת רוחם של חברי ההנהלה שלבסוף רכשו את הבלם. אחרי פציעתו של רוברטו סולדאדו, מרסלינו שוב דרש רכש נוסף והפעם חלוץ מנוסה, ההנהלה התנגדה לכך ומשם דרכו הייתה סלולה החוצה. בכל מקרה, ויאריאל איבדה שחקנים משמעותיים בכל עמדה. השם החם ביותר שעזב את הצוללת הצהובה והכניס המון כסף לקופת המועדון הוא אריק באיי, הבלם המצוין בן ה-22 שנקנה על ידי מנצ’סטר יונייטד תמורת 38 מיליון יורו. גם שחקן הקישור סאמו גארסיה עזב לרובין קאזאן תמורת 5 מיליון יורו והקשרים תומאס פינה ודניס סוארס עברו לקלאב ברוז’ וברצלונה בהתאמה. החלוץ ליאו בפטיסטאו חזר לאתלטיקו מהשאלה, כמו גם השוער אלפונסה אראולה שחווה עונה נהדרת וחזר מהשאלה לפ.ס.ז’. בגזרת הרכש, ויאריאל הביאה את הקשר רוברטו סוריאנו מסמפדוריה תמורת כ-14 מיליון יורו, החלוץ ניקולה סאנסונה תמורת 13 מיליון יורו מססואולו האיטלקית, דניס צ’רישב חזר למועדון בו פרץ לתודעה כשנקנה תמורת 7 מיליון יורו מריאל מדריד. גם הקשר אלפרד אנדיאייה נקנה מבטיס, המגן השמאלי חוסה אנחל והשוער אנדרס פרננדס הגיעו בהשאלה מפורטו ולבסוף החלוץ אלשנדרה פאטו חזר לאירופה והפעם ינסה את מזלו בספרד.

הסגל המלא:

שוערים: סרחיו אסנחו, ברבוסה, אנדרס פרננדס.
הגנה: בונרה, חוסה אנחל, מריו גספאר, מוסאקיו, ויקטור רואיס, ז’אומה קוסטה, רוקאבינה, בוז’אן ג’וקיץ’.
קישור: דניס צ’רישב, אנדיאייה, רוברטו סוריאנו, ג’ונתן דוס סנטוס, טריגרוס, ברונו סוריאנו, רודרי.
התקפה: אלשנדרה פאטו, רוברטו סולדאדו, בקאמבו, סאמו קסטייחו, ניקולה סאנסונה, סנטוס בורה.


~ בכל עונה חייבים להיות כמה בודדים כאלה… הנה אחד מאת ניקולה סנסונה הנהדר ~

ויאריאל של העונה מכוונת גבוה מזו של העונות האחרונות אשר התאפיינה באיכויות גבוהות, ביתיות ומכוונות למקום לליגה האירופית. העונה, בעיקר עם הקאנטרנו ג’ונתן דוס סנטוס שנראה מצוין (ונחזור אליו), לויאריאל יש הפסד אחד יותר מאיתנו בתום 16 מחזורים. והיא במרחק 4 נק’ בלבד מאיתנו ו-3 מסביליה. אבל, יש אבל.

כמו יריבתנו הנוכחית בגביע, לויאריאל יש הפסד ביתי אחד העונה בלבד בליגה (אך לא בכל המסגרות) ותיקו ביתי נגד סביליה. באופן מדהים, אגב, ההפסד היחיד בבית העונה היה נגד דפורטיבו אלאבס שעשתה לנו את אותו הדבר בקאמפ נואו במחזור השלישי של הליגה. בחוץ כאמור, ויאריאל כבר רשמה העונה ניצחון אצל מלאגה ותיקו מאופס בברנבאו שגם בימינו נחשב כ”סנסציה”. עם זאת, רקורד החוץ של ויאריאל לא נבחן עדיין במגרשים כמו ה-RSP, המסטאייה, הויסנטה קלדרון או הקאמפ נואו. עם כל הכבוד לתיקו המאופס בברנבאו. אה, בסן ממס ויאריאל כן התארחה אך הפסידה 1-0.

לפני שנמשיך, בחזרה שניה לג’ונתן דוס סנטוס… לא סתם ההפסד הראשון העונה של ויאריאל בליגה שהתרחש רק במחזור העשירי, הגיע לאחר פציעה של המקסיקני בניצחון 2-1 על לאס פלמאס. הקאנטרנו הוא חלק בלתי נפרד מהקישור של הצוללת הצהובה העונה ואפשר לראות זאת באחוזי המסירות שלו והדחיפה האדירה שלו קדימה כמנוע של הקבוצה. דוס סנטוס נעדר במשך 4 משחקים וממש במקרה, המשחקים בהם לא שיחק היו הפסדי הקבוצה היחידים העונה בליגה: מול אייבאר (1-2), מול בילבאו (0-1) ומול אלאבס (0-2). אמרתי ארבעה משחקים, אז בין לבין הקבוצה כן ניצחה בבית את ריאל בטיס (2-0) אך הבנתם את כוונתי… משחק לאחר הפסד הבית הזוועתי לאלאבס שב דוס סנטוס כמחליף במשחק חוץ נגד לגאנס אך לא הצליח לסייע, תיקו מאופס מאכזב בחוץ.

והנה המשחק הבא שבו כבר דוס סנטוס פתח. כן, אתלטיקו מדריד, במגמת ירידה משהו, אבל לכבוש שלישיה מול המכונה של סימאונה זה לא דבר של מה בכך, בית או חוץ, והצוללת הצהובה עשתה זאת בסגנון רב כשאחד מהכובשים, כמובן, הוא ג’ונתן דוס סנטוס. מהרגע שחזר, כבש בשני המשחקים האחרונים והראה מהי חשיבותו להצלחת הקבוצה.

אם נצטרך להצביע על מה שלא ממש מסייע לקבוצה, לצערנו נצטרך ללכת לחלק הקדמי ולדלות הכיבושים בין אם זה ניקולה סנסונה שכבש 5 פעמים העונה בליגה בלבד או פאטו וסדריק בקמבאו שכבשו אפילו פחות מכך. שערים רבים מגיעים מכיוון הקישור (סוריאנו, דוס סנטוס, טריגרוס) וחוסן הקבוצה אינו נשען בעיקר על החלק ההתקפי.

ב-5 המחזורים האחרונים:

– מח’ 12: הפסד 1-0 מול בילבאו בחוץ.
– מח’ 13: הפסד 2-0 בבית נגד אלאבס.
– מח’ 14: תיקו 0-0 בחוץ נגד לגאנס.
– מח’ 15: ניצחון 3-0 על אתלטיקו מדריד בבית (טריגרוס, דוס סנטוס, סוריאנו).
– מח’ 16: ניצחון 3-1 בחוץ נגד ספורטינג חיחון (דוס סנטוס, סאנסונה, פאטו).

ההרכב מול חיחון:

אסנחו.
מריו, אלברו, ויקטור רואיס, קוסטה.
דוס סנטוס, טריגרוס, ברונו, סוריאנו (רודרי).
סאנסונה (סנטוס בורה), פאטו (לאו סוארס).

משפתח דוס סנטוס את מסכת הכיבושים במולינון, סאנסונה ופאטו המשיכו אותה במשחק שנגמר 3-1, מה שלא ממש מחזק את הטיעון הנ”ל לגבי התקפת הקבוצה, ובכ”ז.

ויאריאל לוקחת חלק כמובן גם בליגה האירופית, שם הצליחה לעלות ברגע האחרון לשלב 32 האחרונות עם קמפיין לא טוב בשלב הבתים בו ניצחה פעמיים בבית וסיימה 3 משחקים נוספים בתיקו (הפסד ביתי אחד). ויאריאל קבוצה טובה מיריבות כמו אוסמנליספור, סטיאווה בוקרשט או פ.צ ציריך אך כשלה מלהראות זאת. בשלב 32 האחרונות הוגרלה מול רומא במפגש בו ללא ספק תגיע כאנדרדוג, אבל אל תספידו קבוצה ספרדית בליגה האירופית כל כך מהר.

ויאריאל שיחקה רק ביום רביעי האחרון מול ריאל סוסיידאד באנואטה, שם עלתה בהרכב יחסית חזק אך בלי הקפטן ברונו, ועדיין ספגה הפסד 3-1 כואב שעלול להדיח אותה מהגביע. טריגרוס צימק לקראת הסוף. הנה ההרכב שפתח: אסנחו, אלברו, מוסאקיו, חוסה אנחל, מריו, טריגרוס, רודרי, סוריאנו,, דוס סנטוס, סאנסונה, פאטו.

השורה התחתונה, כמו בילבאו גם ויאריאל נחה יותר מאיתנו, התאמנה יותר מאיתנו ואם זה לא “מעודד” מספיק – בביתה היא הקבוצה הקלאסית ללחוץ את בארסה ולגרום לה לטעויות בחלק ההגנתי ובקישור האחורי. נתחיל בכך שלעלות בלי אומטיטי למשחק כזה, איש שבלי עין הרע מאוד מאוד קשה למנות אילו שהן טעויות שלו בכל המשחקים ששיחק עד עכשיו, זו תהיה החלטה כשלונית בפני עצמה. כמו כן, כשל בקישור זה דבר שאסור ללואיס אנריקה ושחקניו להכיר בו במשחק הזה, במגרש הזה, אין כאן צורך ב”הקשחת” הקישור על ידי עוד ציוות מיותר של גומש עם בוסקטס או משהו שאפילו מתקרב לזה. מיותר לציין גם שהשלישייה הקדמית תהיה חייבת לספק יותר. שיהיה לנו בהצלחה.

במפגשי העבר

כולכם זוכרים את התמונה הזו, שרוצים להאמין שהחגיגה בה הייתה מכוונת למספר 22 אריק אבידל, ממש לא זמן רב אחרי שנודע לנו שרוב הסיכויים הם שהוא גמר את העונה ואת הקריירה. נותרנו נפעמים מאיך שזה נגמר, לפחות בעונה הזאת. אבל האמת היא שהחגיגה הזו כנראה כוונה למישהי אחרת… נחזור עוד למשחק הזה.

בליגה, אנו מגיעים למשחק מספר 17 במדריגל ו-33 בסך הכל. ההיסטוריה הקצרה שלנו במדריגל היא סבירה – אנחנו במאזן חיובי מינימלי מול הצהובים. למרות זאת, כבר כמה עונות ברצף שהמשפט הבא נכתב ברוגע די ממשי: “בלי לבדוק יותר מדי ובהשערה גסה – ויאריאל היא הקבוצה הספרדית האחרונה אשר ניצחה את בארסה בשלושה משחקי בית רצופים, והיא עשתה זאת בחצי הראשון של העשור הקודם”. כן אז לגבי זה… סוסיידאד כמובן הצליחה לעשות זאת בעונה שעברה גם כן. אבל בואו נתקדם…

– נא להעביר ל-17:08 בכדי לצפות בשערים הראשונים בהחלט של בארסה באצטדיונים הביתי של הצוללנים. היה זה בעונת 98-99 המדהימה של ריבאלדו, לוצ’ו, יודאס ועוד מלא הולנדים חוגגים סביב… לאחר שויאריאל, בעונתה הראשונה בליגה, דווקא אז מנצחת בסיבוב הראשון 3-1 (!!!) את בארסה בקאמפ נואו למראה המטפחות הלבנות… אגב, העבירה המטונפת הזו של סרג’י בסרטון? צהוב בלבד. בארסה כבר מיד למדה עם מי יש לה עסק. או שלא. זה כבר מאי ובארסה מחפשת לסגור את סיפור האליפות, הרחק מריאל מדריד החמישית אך לא ממיורקה ו-ולנסיה הנלחמות על פת לחם. דווקא מנולו אלפרו, שמעלה חששות בנוכחותו בעוד שהחלוץ הרומני גאורגה קראיובן, שכבש צמד בקאמפ נואו, לא עולה לשחק בבית מול בארסה – אותו אלפרו היה זה שהעלה ליתרון את ויאריאל. אך לא כל יום פורים… על סף סיום המחצית, קלייברט כובש אחרי כדור נדיר שריבאלדו מוסר, ומשווה. פיליפ קוקו הופך את התוצאה במחצית השניה, ויאריאל משווה 17 דקות לסיום, אלא שחמש דקות אחר כך, גולאסו אדיר של הגדול מכולם מבעיטה חופשית פנטסטית. 3-2 וסיום העונה זכור לכולכם.

– אז זה היה המשחק הראשון של בארסה באצטדיון המדריגל. את אותה עונה ויאריאל סיימה בירידה לסגונדה שם בילתה עונה אחת בלבד. לאחר מכן ויאריאל שבה לעונת 00-01 והפעם הייתה מרשימה הרבה יותר עדיין עם קראיובן, ארובארנה, גיז’רמו אמור שלנו בשנות הקריירה האחרונות שלו, קיקה אלברז, אז בלם ולימים מאמן ה-Juvenil A בבארסה. כמו כן אפילו מרטין פאלרמו היה חלק מאותה ויאריאל בשנותיו הבודדות בספרד (תראו את הדבר המוזר הזה שיוצא לו במקום לכבוש, בשער השני). המשחק הזה מופיע כאן משום שהוא המשחק של בארסה במדריגל בו נכבשו הכי הרבה שערים. היה זה באפריל של 2001, לא הרבה תקווה לעונה שאתם זוכרים כיצד נגמרה. אבל הכדורגל היה, ריבאלדו היה. בארסה נקלעה כאן לפיגור 3-0 בתוך 20 דקות, זה היה לא יאומן, באמת דבר קשה לצפייה. קלייברט הספיק לצמק 5 דקות לסיום המחצית (השער משום מה לא בתקציר), שוב קלייברט ואז גם ריבאלדו, משווים בתוך רבע שעה מפתיחת המחצית השניה, אבל הו האופי… 5 דקות לאחר מכן ויאריאל שוב עולה ליתרון בדקה ה-65, ולבסוף קלייברט משלים שלושער בדקה ה-92, בישול מדהים של… פפ גווארדיולה, באחד ממשחקיו האחרונים במועדון. 4-4 מטורף בסיום. אגב, פפה ריינה עמד בשער. אגב #2, השופט? איטוראלדה FN גונסאלס…

– הסרטון הראשון הוא שער הניצחון של קלייברט (שימו לב כבר כמה הבחור הזה כבש באצטדיון שלהם עד כה) במדריגל בעונת 01-02, לא ניצחון שעזר לעונה הזאת להפוך אותנו מאושרים יותר אבל ניחא. לאחר הניצחון הזה, כאמור, 3 הפסדים רצופים ב-3 עונות רצופות אצל ויאריאל, דבר שאני לא זוכר מתי קרה בפעם האחרונה לפני כן. הפסד 2-0 ב-03′, 2-1 ב-04′ והאחרון שבהם, דווקא בעונת האליפות הנהדרת של 04-05, תבוסה דווקא באמצע העונה. וזה לא הכל: בסרטון השני הנ”ל יש להעביר ל-02:00 בכדי לראות את השער השני (אחרי שער ראשון עצמי של פניה) של דקו שהעניק ניצחון ראשון במדריגל אחרי תקופה עגומה של כ-3 עונות באצטדיון הזה, ניצחון 2-0 מעונת 05-06. אך למה זה לא הכל? כי התקופה העגומה המשיכה לאחר מכן עם עוד שני הפסדים רצופים במדריגל ב-07′ ו-08′ השחורות גם הן. כך בעשור הקודם, המאזן מול ויאריאל בחוץ הוא ללא ספק מהעגומים ביותר שיש, עם 5 הפסדי חוץ ב-6 עונות. לא נורמלי. אגב, גם במאזן הבית נגד ויאריאל תוכלו למצוא סדקים לא מעטים – ויאריאל היא עדיין הקבוצה האחרונה, להוציא את ריאל מדריד, שניצחה את בארסה בשני מפגשי ליגה בעונה אחת (2008, שם גם מדריד עשתה זאת כך שאין אחת אחרונה יחידה בעצם שעשתה זאת).

– ה-3-1 המכאיב בעונתו האחרונה של רייקארד ב-07-08 היה לניצחון האחרון של ויאריאל בביתה על בארסה עד כה. מאז, בארסה לחלוטין מאזנת את מאזן המשחקים השלילי עד לא מזמן אצל הצוללת.

– כך זה היה בעונת הטריפלט: קאני הפנטסטי כובש, קייטה (שכבש בשני המשחקים נגד ויאריאל באותה עונה) משווה בנגיחה והנרי בשער גדול משלו. גם המדריגל לא עמד בדרכה של בארסה הגדולה בכל הזמנים.

– ניצחון 4-1 בעונת 2009/2010. לא רק שהיה זה הניצחון הגבוה ביותר אצל ויאריאל To date, זה היה באמת ניצחון קריטי מאוד לאליפות הנהדרת של אותה העונה, קצת לפני ה-3-2 המלחיץ בטירוף על סביליה, וכמובן ניצחון האליפות על ויאדוליד במחזור האחרון.

– הנה עוד ניצחון גדול של בארסה במדריגל, עונת הדאבל של 2010-11 ואחת הגדולות בהיסטוריה. המשחק הזה, בו פתחנו ללא לאו מסי שנכנס רק מאוחר יותר, היה באמת מוקש מטורף בתחילת אפריל לקראת הפסטיקלאסיקו שעמד להגיע – אבל אנו זוכרים אותו כמשחק בסה”כ השני לאחר ההודעה על מצבו של אריק אבידל, שמנע ממנו לשחק קודם לכן נגד חטאפה ואז גם בויאריאל. ג’רי פיקה כבש באותו המשחק וחגג כשסימל את הספרה 2 בכל יד… לו זה אמר משהו אחד, לנו זה סימל משהו אחר לגמרי… 1-0 קטן ענק בסיום.

– על החמצות משלמים! זו הייתה הכותרת בתום ה-0-0 הזה של עונת 2012, איבוד הנקודות יקר שיחד עם תיקו בלבד בדרבי ועוד כמה תוצאות מאכזבות, היה לאחד המסמרים היותר בולטים בארון האליפות בעונה זו, שהלכה אל מדריד.

המשחק של בארסה במדריגל מעונת 2013-2014, ממש לאחר מותו של טיטו וילאנובה. כמה תחושות, רגשות ומעמסות אפשר להתחיל לשפוך על המשחק הזה? אולי זה כי נראה שהוא פשוט היה לפני רגע ועוד לא עיכלנו את מה שארע בסביבתו. כל הכאב שהרגשנו מהעונה ההיא, והיה הרבה ממנו, החוויר באופן אבסולוטי אל מול המוות הטרגי הזה. כמובן שגם לאף אחד באמת לא היה אכפת ממשחק במדריגל ואף אחד לא רצה לראות משחק במדריגל בשעה ששחקנים בקושי מצליחים לחשוב על כדורגל וסרג’י בוסקטס מזיל דמעות בדקת הדומיה שלפני שריקת הפתיחה. האם ההתאחדות המושחתת החליטה לא לדחות את המשחק או שמא הייתה זו בארסה שאכן החליטה לקיימו על כל פנים? לי אישית הסיפור עדיין איננו ברור, אבל מה שראינו במשחק הזה היה לא מחויב למציאות באף צורה… בארסה שוב נקלעה לפיגור כפול ונראיתה איום ונורא כמו בכל משחק כמעט בסיום העונה הזו, אבל חזרה למשחק דרך שני טיטו עצמאיים ועוד טיטו אחד שהעניק 3-2 ביזארי לחלוטין, אולי תחת השגחה עליונה של טיטו באמת… אז היה זה עוד ערב בו גזר הדין של העונה נדחה בעוד זמן קצר, אבל לפחות בערב ההוא – בארסה הגיעה למדריגל וניצחה. למען טיטו וילאנובה ז”ל.

תחילת עונת הטריפלט של 2015, מחזור שני, עדיין לא הכנסנו הילוך. משחק קשה ומותח מאוד שהוכרע רק בדקות הסיום הודות לדחיקה של סנדרו, אחרי שמסי בעט-מסר בין רגליו של אסנחו. ניצחון קטן גדול על הקבוצה הקשוחה של ויאריאל.

המפגש האחרון במדריגל. בארסה נראיתה מצוין בחצי הראשון של העונה חרף פתיחה חלשה, אך חזרה להופעות בינוניות ובעיטות איומות בדלי והמשחק אצל ויאריאל הוא דוגמה לכך. ראקיטיץ’ וניימאר (פנדל) כבר העלו את בארסה ליתרון 2-0 מבטיח באחד המגרשים הקשים בספרד, אבל ויאריאל חזרה במחצית השניה לאחר שער פשוט לא מחויב למציאות שהגיע בטיילת מחרידה ליד הרחבה, הדיפה גרועה של בראבו ושער מצמק של בקאמבו. וכידוע, פאשלה גוררת פאשלה ולא אמורים לאפשר כאלו במגרשה של הצוללת הצהובה, 6 דקות עברו וז’רמי מאת’ייה כובש שער עצמי אומלל מקרן. 2-2 מאכזב בסיום ופעם שניה שזה קורה לנו בעונה שעברה לאחר תיקו ביתי מול לה קורוניה.

מאזננו הכללי במדריגל:

16 משחקים – 3 תוצאות תיקו, 5 הפסדים ו-8 ניצחונות.
15 משחקים – 25 כיבושים ו-24 ספיגות.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023