לקראת ולנסיה – בארסה

איך אתם מרגישים יומיים אחרי המשחק נגד מנצ’סטר סיטי? אני כבר התייחסתי לכך בסיקור שכתבתי באתר, מבחינתי זה היה משחק סוריאליסטי ועדיין קשה להירגע ממה שחווינו. כתבתי הרבה בסיקור ואני מעדיף לא לחזור על עצמי, אבל יש כל כך הרבה דברים שאנחנו לוקחים מהלילה הזה. זה עוד שלושער קסום של מסי בליגת האלופות, זה הפירגון הזה לניימאר בפעם המיליון (ועוד החטאת פנדל של ברצלונה בשנתיים האחרונות), זה הניצחון על פפ גווארדיולה שאנחנו כה אוהבים… וזה גם ההצבה של מסצ’ראנו כמגן ימני פרופר בפעם הראשונה בקריירה שלו בברצלונה, משהו שאני באופן אישי מקווה שנראה כמה שפחות בעתיד.

בכל אופן אין זמן ליהנות מהאופוריה של הניצחון הזה, חייבים לרדת לקרקע ומהר כי מחר אחר הצהריים מצפה לנו משחק סופר קשה, ביקור במסטאייה של ולנסיה המתאוששת. אני אוהב תמיד להתייחס להיבט המנטאלי בכדורגל וגם פה, יש אתגר לא קטן בביצוע סוויץ’ גדול מאוד, אחרי הצלחה כבירה ביום רביעי, להתחיל מאפס ביום שבת עם אותו הרעב, אותן התשוקה והאינטנסיביות, שכה חשובים לניצחון.

אתמול אחרי ההצריים לואיס סוארס קיבל את נעל הזהב של אירופה, אחרי שכבש 40 שערי ליגה בעונה הקודמת. עמו בטקס נכחו גם הקפטנים אינייסטה, מסי ובוסקטס ואני חושב שזה אחד הדברים היפים שמייצגים את ברצלונה בזמן האחרון: הגיבוש, האחדות, הסולידריות. זה אחד המפתחות החשובים להצלחה שלנו. גם בדבריו לתקשורת בטקס, הענווה של סוארס בולטת, והמשפט שניקח יותר מכל היתר: “גם אחרי שכבשתי רביעייה והחמצתי פעם אחת, קראו לי באימון למחרת – שמן מחמיצן”. כן גורדו, כבר דיברנו על זה 62 אלף פעמים בעבר, היכולת שלך להבקיע גולים מדהימים אך להחטיא פשוטים מהממת גם אותנו.

כעת נתמקד במשחק נגד ולנסיה. הקבוצה חזרה להתאמן כבר למחרת המשחק נגד סיטי עם הפוקוס על ולנסיה. מצב הקבוצה לא פשוט. פיקה נפצע בקרסול מהתיקול של דויד סילבה והוא ייעדר בשלושת השבועות הקרובים, וג’ורדי אלבה מתח את השריר וייעדר בשבועיים הקרובים. מה שאומר שיש סיכוי שנראה הגנת טלאים בתקופה הזו – מתייה כבר מוכן. הרביעייה ההגיונית ביותר היא של רוברטו-מסצ’ראנו-אומטיטי-דין, אך באמת אי אפשר לדעת מה עובר בראשו של לואיס אנריקה לפעמים. נקודה נוספת וחשובה לגבי הסגל שלנו היא סוארס שנמצא בסכנת השעיה וכולי תקווה שיקבל צהוב מכוון כדי שתתאפס לו הספירה לקראת המשחק בעוד שבוע נגד גרנדה.

מה שלומך ולנסיה?

~ קרדיט לאור לוי, מנהל עמוד האוהדים של ולנסיה בישראל, על סיקור יוצא מן הכלל ~

שם מלא: Valencia CF – מועדון הכדורגל ולנסיה
כינויים: העטלפים, לוס צ’ה, ולנסיאניסטס, בלאנקינגרוס
אצטדיון: מסטאייה (55,000 מקומות ישיבה)
עיר: ולנסיה
מחוז: הקהילה האוטונומית של ולנסיה
מאמן: פאקו אייסטראן
הישג שיא בליגה: 6 אליפויות בעונות 1941/42, 1943/44, 1946/47, 1970/71, 2001/02, 2003/04
הישג שיא בגביע: 7 זכיות בעונות 1940/41, 1948/49, 1953/54, 1966/67, 1978/79, 1998/99, 2007/08
עונות בלה ליגה: 81

מאמן: פאקו אייסטראן

בתור שחקן, הגיע למחלקת הנוער של ריאל סוסיאדד ומשם לא המשיך לקריירה בוגרת. הוא החליט להיות מאמן כושר גופני ולאחר שצבר ניסיון, מונה לעוזרו של רפא בניטס באוססונה. משם החלה שותפות ארוכה מאוד, בת כ-11 שנים (!) עם האחרון שנמשכה גם באקסטרמדורה, טנריפה, ולנסיה וליברפול, כשב-2007 הודיע כי הוא עוזב את האדומים. הוא התחיל לאמן במקסיקו ב-2014 בטקוס וכמעט עלה עמה ליגה ולאחר ההפסד בגמר עזב. משם עבר למכבי תל אביב, בשורותיה נחל הצלחה אדירה וזכה עמה בטרבל היסטורי עבור המועדון, אך החליט לעזוב בתום עונתו הראשונה. בפברואר האחרון חזר לולנסיה בתור עוזר מאמן של גארי נוויל וכחודש לאחר מכן קיבל את המושכות, לאחר שהאנגלי פוטר. בבכורה שלו הפסיד בחוץ 2-1 ללאס פאלמס ואז הרים את הקבוצה מעלה כשרשם 3 ניצחונות רצופים מול סביליה, ברצלונה ואייבאר. במאי הודיעו לו ראשי ולנסיה כי הוא ממשיך בקבוצה וזה חתם על חוזה לשנתיים עד 2018.

העונה שעברה: מקום 12

העונה נפתחה בצורה בינונית עבור ולנסיה, אותה אימן נונו אספיריטו סנטו הפורטוגלי. הוא אמנם הוביל את הקבוצה אל החלק העליון של הטבלה ואפילו למקומות המובילים לאירופה. אך יחד עם זאת, כשלה הקבוצה בקמפיין ליגת האלופות, אחרי שבמחזור השלישי כבר הייתה במקום השני, אז הגיע הפסד 1-0 לגנט שחרץ את הסיכוי להעפיל ובכך ולנסיה סיימה במקום השלישי בבית. בולנסיה לא גילו סבלנות כלפי המאמן הפורטוגלי והיציעים קראו לו להתפטר. לאחר שליש עונה, התפטר המאמן לבקשת הקהל. אלא שאז הגיעה המפלה האמיתית של הקבוצה כשהגיע גארי נוויל ועם רצף ארוך מאוד של תוצאות רעות לקח את הקבוצה אל התהום כשהסוף שלה נראה בסגונדה. כאמור, פאקו הגיע, הצליח לייצב את הקבוצה, להחזיר את הרצון בשחקנים לשחק כדורגל וזה נגמר במרכז הטבלה.

העברות:

השם החם של הקיץ הזה הוא נאני, שהגיע אל הקבוצה לאחר שנתן טורניר יורו ענק במדי פורטוגל, שגם נגמר בצורה הכי טובה שאפשר עם זכייה היסטורית. הוא נרכש מפנרבחצ’ה הטורקית בסכום יחסית מצחיק ביחס לשוק העומד על 8.5 מיליון יורו. עוד הגיעו, הקשר ההתקפי אלברו מדראן הצעיר מריאל מדריד, שהעביר עונה לא רעה כמושאל בחטאפה, על אף הירידה הכואבת של הכחולים. מרטין מונטויה הגיע מברצלונה בהעברה חופשית לאחר שזה קיבל שחרור מהקבוצה הקטלונית. כמו כן, גם עזבו לא מעט שחקנים כמו אלברו נגרדו, אנטוניו ברגאן, סופיאן פגולי, דנילו ופבלו פיאטי. הקיץ עוד לא הסתיים ו-ולנסיה מתכננת רכש של בלם וקשר אחורי ובזה צפויה להשלים את הסגל שלה.

הסגל המלא:

שוערים: דייגו אלבס, מאת’יו ראיין, ז’אומה דומנק.

הגנה: ז’ואאו קאנסלו, רובן ווזו, אדרלן סנטוס, שקודראן מוסטפי, גיירמה סיקיירה, חוסה לואיס גאיה, איימן עבדנור, לוקאס אורבאן, מרטין מונטויה, טוני לאטו.

קישור: אנצו פרס, מריו סוארס, אלברו מדראן, דני פארחו, זקאריה בקאלי, פדה קרטאביה, נאני, רוברט איבנייס, קרלוס סולר.

התקפה: פאקו אלקאסר, סנטי מינה, רודריגו מורנו, רפא מיר.

תחזית:

התחזית לעונה הקרובה עבור ולנסיה היא בלי ספק להגיע למקומות המובילים לאירופה בדגש לליגת האלופות. כלומר 3-6.


טוב, הרבה דברים השתנו מאז שהסיקור הזה נכתב. ולנסיה פתחה את העונה בצורה מזעזעת, עם 4 הפסדים רצופים, ולכן פאקו הלך הביתה. מי שבא במקומו הוא צ’זארה פרנאדלי האיטלקי הוותיק. אך בעצם, איך זה קרה? התשובה נמצאת בקיץ. שחקני מפתח רבים עזבו אותה – רק אנחנו קיבלנו מהם שני שחקנים די חשובים בדמות פאקו אלקאסר ואנדרה גומש. עוד עזבו אלברו נגרדו, אנטוניו ברגאן, סופיאן פגולי, דנילו ופבלו פיאטי. הגיעו שחקנים במקום, כמובן, ונאני הוא השם הבולט ביותר. אנחנו מכירים את מונטויה ומוניר, ואפשר גם לציין שההגנה כמעט חדשה לגמרי עם מנגלה וגאראי, כשמולם עומד המושאל מריו סוארס כקשר אחורי. מה שקרה זה שנוצרה קבוצה חדשה כמעט לגמרי ולא מחוברת בעליל.

בחמשת המשחקים האחרונים:

מח’ 4: הפסד 2 – 1 לאתלטיק בילבאו (מדראן)
מח’ 5: ניצחון 2 – 1 על אלאבס (עצמי, פארחו)
מח’ 6: ניצחון 2 – 1 אצל לגאנס (נאני, מריו סוארס)
מח’ 7: הפסד 0 – 2 לאתלטיקו מדריד במסטאייה
מח’ 8: ניצחון 2 – 1 אצל חיחון (מריו סוארס עם צמד)

למרות הפתיחה הגרועה, הזעזוע בעמדת המאמן כנראה עבד, או שאולי גם אפשר להודות ללו”ז הקצת יותר נוח. לאחר פיטוריו של פאקו, ולנסיה ניצחה 3 משחקים, נגד אלאבס, חיחון ולגאנס, והפסידה לאתלטיקו מדריד. אם נתייחס למשחק נגד חיחון, אפשר לראות משחק די מעניין. שתי הקבוצות לא הגיעו להרבה מצבים, אך ולנסיה הייתה עדיפה. לדייגו אלבס השוער כמעט ולא הייתה עבודה – חיחון הבקיעה גול ובעטה פעם אחת נוספת בלבד למסגרת. מנגד, מריו סוארס הבקיע צמד נדיר במיוחד שלו. הראשון אחרי מהלך קבוצתי נאה והשני אחרי טעות פטאלית בהגנה. מי שבלט במיוחד במשחק הוא ז’ואאו קנסלו, שהוא בעיקרון מגן ימני אך תופקד כקיצוני ימני, והוא התעלל בהגנת המארחת.

ההרכב שפתח נגד חיחון:

דייגו אלבס;
מונטויה, גאראי, אדרלן סנטוס, גאיה;
פארחו, אנסו פרס, מריו סוארס;
קאנסלו, רודריגו, סנטי מינה.

חילופים סבירים לקראת המשחק מולנו: נאני עשוי לתפקד במקומו של סנטי מינה באגף השמאלי, אדרלן סאנטוס עשוי להיות מוחלף באסקיאל גאראי בהגנה. שאר השחקנים צריכים להישאר פחות או יותר.

התקציר:

ראוי גם לדבר על משחק הבית הקודם של ולנסיה, נגד אתלטיקו מדריד האימתנית. אתלטיקו שלטו במשחק וניצחו די בצדק , אך מה שמעניין במשחק זה גיבור המשחק: דייגו אלבס, שהדף שני פנדלים – אחד של גריזמן והשני של גאבי. לחשוב שהוא היה מועמד חזק לבוא אלינו (וליצור מועדון אקס-ולנסיאנים על הדרך), אך טרם ברור מדוע באמת ההנהלה ירדה מהרעיון לרכוש אותו.

במפגשי העבר

נכתב במקור ע”י סשה, ונערך בהתאם.

במסטאייה העתיק של ולנסיה (נוסד ב-1923!), לבארסה יש היסטוריית מפגשים עשירה, שמלווה תמיד בשערים רבים. 81 משחקי ליגה שוחקו במגרשם הביתי, מתוכם ולנסיה ניצחה 29 פעמים, בארסה ניצחה 32 פעמים ו-20 פעמים המשחק הסתיים בתיקו.

– ההפסד הגבוה ביותר במסטאייה קרה בתחילת שנות ה-60 האומללות. ב-19 בנובמבר 1961, בארסה התארחה אצל ולנסיה וספגה 6-2 משפיל, כאשר אבריסטו ו-וייאוורדה רק צימקו ולא המתיקו את ההפסד.

– הניצחון הגבוה ביותר במסטאייה היה בשנת 1985, אז בארסה עם תצוגת ענק הביסה 5-2 את ולנסיה. באותו משחק פנטסטי חגגו לזכות בארסה שישה כובשים שונים – ארצ’יבאלד, ברנד שוסטר, קלוס, רוחו ומרקוס.

– בעידן המודרני הייתה תקופה מקוללת בין השנים 2006-2011, בהן בארסה ניצחה רק פעם אחת בחמשת ביקוריה במסטאייה. זה התחיל עם הפסד 1-0 בעונת 05/06. טעות איומה של ואלדס איפשרה ליקרינו דויד וויה לכבוש שער נהדר ולנצח את המשחק.

– בעונת 2010/11 סוף כל סוף נפסק הרצף האיום מול ולנסיה, עם שער מאוחר ויחיד של מסי שהיווה עוד צעד חשוב ומשמעותי בדרך לאליפות.

– את המפגש ב-2012 במסטאייה קשה לשכוח. לבארסה לא היו פתרונות למשחק נהדר של ולנסיה. אבידל עם שער עצמי, פדרו השווה במהירות הבזק, פאבלו הרננדס שוב העלה את העטלפים ליתרון וססק פאברגאס השווה 13 דקות לסיום… 2-2 נהדר.

ב-2013, עוד תיקו כרגיל במסטאייה. אבר באנגה כובש, מסי מיד משווה ובזאת הסתיימה תכניתנו.

צמד המפגשים ב-2014 היו פנטסטיים וכללו 5 שערים כל אחד. זה התחיל בשמחה גדולה עבורנו עם המשחק הנ”ל בו מסי כבש שלושער ובמחצית אחת נקבעה תוצאת המשחק: 3-2 מדהים עבורנו במסטאייה. ולנסיה קיבלה את נקמתה בגומלין, אבל נגיע לזה בבוא העת…

הנה ניצחון שאי אפשר לשכוח, ימים ספורים לאחר שבירת השיא של מסי מול סביליה. זה היה כל כך קשה ומתיש ובארסה יצאה בזול אחרי המחצית הראשונה הקשה שעברה עליה ובכלל, אינספור הזדמנויות של ולנסיה והופעה הירואית של בראבו. אבל בדקה ה-93, שניות לאחר סיום תוספת הזמן, כדור של מסי פגש את ראשו של ניימאר, ניימאר נוגח לידיו של דייגו אלבס המדהים ודווקא התמנון בוסקטס בועט עם כל הלב לחיבורים ממטרים ספורים וחוגג ניצחון לא יאומן במגרש המתיש הזה.

בעונת 2015/16 חווינו בעיטה מזעזעת בדלי. בארסה הייתה טובה יותר בהרבה, הגיעה למצבים רבים שהיא החמיצה ברשלנות. סוארס העלה ליתרון, אך ריפיון בהגנה לקראת הסוף אפשר לוולנסיה להשוות ולגזור מאיתנו שתי נקודות יקרות.

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023