המדרגה האחרונה לפני גמר הגביע היא גם הקשה ביותר שיכולנו לבקש: ולנסיה. ארבעה ימים אחרי הניצחון הדחוק על אלאבס בקאמפ נואו, בארסה תארח את ולנסיה בקאמפ נואו, בשאיפה להשיג תוצאה טובה לקראת הגומלין בשבוע הבא. בין לבין, אסור לשכוח שביום ראשון אספניול מחכה לנו בביתה למשחק ליגה.

בארסה רוצה להעפיל לגמר גביע חמישי ברציפות ו-40 בסך הכול בהיסטוריה של המועדון. לצורך כך ואלוורדה היה רוצה להציב בהרכב את כל התותחים הכבדים, אך בסגל יש כמה חיסורים: בראש ובראשונה דמבלה, שנותרו לו עוד כשבועיים לפני שיחזור אלינו. בנוסף לו, גם ורמאלן, שהיה בכושר נפלא בחודשיים האחרונים, פצוע. אנדרה גומש סבל מבעיות במערכת העיכול, וחברו הפורטוגלי נלסון סמדו נותר בחוץ משיקולים מקצועיים של המאמן. דניס סוארס חוזר לסגל, אלייש וידאל שהיה עם רגל מחוץ לקבוצה נשאר כאן וגם הוא נכלל בסגל. דאולופאו עזב השבוע בהשאלה לווטפורד ונאחל לו את כל ההצלחה שבעולם. ראוי לציין שבאופן נדיר אינייסטה סיים 90 דקות במשחק נגד אלאבס, וזה משהו שצריך לקחת בחשבון כשמתכננים את ההרכב הערב.

מה שלומך ולנסיה?

ולנסיה פתחה את עונת 2017/18 חזק והיא ללא ספק אחת הקבוצות החמות בספרד. היא ניצבת במקום השלישי, 17 נקודות מתחת לבארסה ו-2 מעל ריאל מדריד (לה משחק חסר). כשבאנו למסטאיה בסוף נובמבר זה היה משחק עונה לכל דבר, בין מובילה לסגניתה. המארחת באה עם המון מוטיבציה ואנרגיות להוכיח את עצמה, אך בסוף שתי הקבוצות נפרדו בחלוקת נקודות. מאז, החלו להישמע קולות של חריקה אצל העטלפים. ולנסיה הפסידה 3 משחקי ליגה בדצמבר – לחטאפה, לאייבר ולוויאריאל. בשבועיים האחרונים הפסידה שני משחקי ליגה רצופים, הראשון ללאס פאלמס והשני לריאל מדריד במחזור האחרון. בין הפסד ליגה אחד לשני, לחצי הגמר העפילה בשן ובעין. אלאבס ניצחה 2 – 1 בתום 90 דקות בגומלין, מה שכפה הארכה ולסיום פנדלים, שכידוע ולנסיה ניצחה.

ב-5 המשחקים האחרונים:

מח’ 19: ניצחון 2 – 1 על דפורטיבו לה קורוניה (גדש, רודריגו)
רבע גמר גביע: ניצחון 2 – 1 על אלאבס (גדש, רודריגו)
מח’ 20: הפסד ללאס פאלמס (סנטי מינה)
גומלין רבע גמר גביע: הפסד 2 – 1 לאלאבס (סנטי מינה)
מח’ 21: הפסד 4 – 1 בבית לריאל מדריד (סנטי מינה)

תקציר ההפסד למדריד:

ההרכב שפתח נגד מדריד:

נטו
לאטו, קוקלן, גאראי, מונטויה
גאיה, קונדוגביה, פארחו, גדש
רודריגו, מינה

רבים מאיתנו בהחלט קיוו שוולנסיה תוסיף למשבר של ריאל מדריד, שהודחה מהגביע והידרדרה עד כדי 19 נקודות מבארסה. לקוות מותר, אבל לצפות זאת קצת קשה יותר. ולנסיה באו מותשים מ-120 דקות של משחק מול אלאבס וללא שני בלמים – גבריאל ורובן וסו – שהורחקו במהלך המשחק נגד לאס פאלמס, מה שהוביל להצבתו של פרנסיס קוקלן, שחקן הרכש החדש, בהגנה, עמדה שקצת זרה לו. למעט שני הבלמים, מרסילנו העניק מנוחה רק לסימונה זאזה, ומי שמשחק במקומו, סנטי מינה, נמצא בכושר לא רע בכלל. לצערנו, ריאל מדריד עלתה ליתרון כפול מצמד פנדלים, וגם כאשר ולנסיה צימקה מרגליו של מינה, מדריד ידעה לסגור את הסיפור בדקות האחרונות עם עוד שני שערים.

ההתשה גובה את מחירה, ומהמשחק נגדנו ייעדרו 3 שחקנים חשובים: גאראי הבלם, גונסאלו גדש הכישרון הענק באגף וקונדוגביה, הקשר העוצמתי. בנוסף להם, גם הבלם ג’ייסון מורייו פצוע תקופה ארוכה ולא ייקח חלק במשחק. מה שאומר שצמד הבלמים יהיו, כך נראה, וסו וגבריאל. בהתקפה, שניים מבין זאזה, מינה ולוסיאנו וייטו, שמושאל מאתלטיקו מדריד לשארית העונה, יפתחו מולנו וינסו לכבוש לפחות שער חוץ אחד לקראת הגומלין בביתם. במקומו של גדש באגף סביר שנראה את חוסה גאיה מוסט מעמדתו הרגילה כמגן.

היסטוריה

~ נכתב על ידי תומר במקור, עודכן ונערך על ידי.

למשך כל ההיסטוריה, המפגשים בין בארסה לוולנסיה בגביע מייצרים משחקים לא פחות ממדהימים. בואו ניזכר בכמה מהמפגשים המשמעותיים יותר בין שתי הקבוצות הנפלאות האלה:

בעונת 89-90, הדרים טים של קרויף פגשו את העטלפים – גם אז בחצי גמר הגביע וגם אז בפברואר. צמד מפגשים די צנועים לקחו חלק עם ניצחון 2-1 בקאמפ נואו מפנדל של קומאן ואחד של רוברטו, קומאן כובש גם בתיקו 1-1 בגומלין. בגמר, כזכור, קלאסיקו בו מנצחת בארסה 2-0 משערים של גיז’ה אמור וסלינאס.

בדרך לאליפות אירופה של 92’, בארסה פוגשת בוולנסיה בשלב שמינית גמר הגביע. המשחק הראשון מסתיים ב-2-0 של העטלפים במסטאייה, בקאמפ נואו גם צמד של לאודרופ ושניים של סטויצ’קוב ונדאל לא מכניעים את ולנסיה שכובשת שניים מה שמכניס את המשחק להארכה לאחר תיקו 4-4 בסה”כ נטול חשיבות לשערי חוץ. המותחן הזה עשה דרכו אל הפנדלים שם 4 הבקיעו ורק נדאל שלנו החטיא, ולנסיה צולחת את השלב ומדיחה את בארסה מהמפעל. לא נורא, תחשבו על לא לזכות בפרס הניחומים אבל כן לזכות בפרס הראשון. בלי להעליב את גביע המלך ישתבח שמו!

~ יודאס… גביע המלך מול ולנסיה, 1998 ~

בעונתיים האחרונות של המיליניום, עונות האליפות הראשונה של ואן חאל, פפ, ריבאלדו, לוצ’ו, יודאס וכל החבורה, נפגשנו רצוף עם ולנסיה בגביע המלך. בעונת 98’ היה זה בשמינית הגמר: במשחק הראשון ניצחה בארסה בביתה 2-1 משערים של לוצ’ו וריבאלדו אחרי איזון זמני של העטלפים. במשחק השני ריבאלדו כבש ראשון בפנדל, אנגלומה איזן זמנית כמו במשחק הראשון אלא שבארסה ידעה גם הפעם לחסל זאת, שוב עם שער של ריבאלדו ועוד אחד של ג’יובאני בדקה ה-90. 5-2 בסך הכל ובארסה ממשיכה הלאה לזכות עונה שניה ברציפות בגביע אחרי קרב פנדלים מוצלח מול מיורקה ותשעת שחקניה…

בעונת 99’ הסיפור היה אחר לגמרי. לגמרי… ברבע הגמר אירחה בארסה את ולנסיה ראשונה ובמשחק די משוגע בו הובקעו 4 שערים ב-10 דקות, ולנסיה הספיקה להוביל, לאבד יתרון, להוביל ולאבד שוב. קלייברט וריבאלדו כבשו עבור בארסה בבית, אלא שבדקה ה-80 הגיע מנדייטה עם אחד השערים הגדולים שלו בכל הקריירה ופוצץ לשערה של בארסה את החיבורים. הגומלין היה משוגע אפילו יותר, ולנסיה כבר עלתה ל-3-0 משוגע מצמד של קלאודיו לופס, שכבש צמד גם במשחק הראשון, ואחד של אנגולו. בארסה צימקה ל-3-2 משערים של ריבאלדו ואוסקר גרסיה, ולנסיה לא ריחמה ושוב היה זה מנדייטה שאמר את המילה האחרונה עם פנדל בדקה ה-70 ו-4-2. כלומר, פרנקי דה בור עוד צימק שוב בדקה ה-81 אבל זה היה חסר משמעות. ולנסיה המשיכה לחצי גמר מול ריאל מדריד שם פירקה אותה 6-פאקינג-0 במשחק הראשון, בגמר גם הביסה את אתלטיקו מדריד 3-0 וניצחה בעונת הגביע הדומיננטית ביותר שלה אבר. גם בגמר אגב: צמד של לופס, אחד של מנדייטה. 

קופצים כמעט 10 שנים קדימה. עונת 2008 השחורה. ולנסיה, בראשות רונאלד קומאן האגדי שלנו, היא קבוצה… איומה, אבודה, ללא מוצא ממש, חרף עומס הכישרונות שנמצאים אצלה: זוהי ולנסיה של דוד וייה וסילבה, חואן מאטה, אבר באנגה, ראול אלביול שבאותה עונה לטעמי היה מצוין… בכל מקרה, אבודה ככל שתהיה – מול בארסה הגוססת של רייקארד אין יותר מדי חוכמות. בליגה, כשהכל כבר נאמר ונגמר, הביסה בארסה את ולנסיה 6-1 או משהו בסגנון בליגה אבל בגביע ולנסיה התארחה אצל בארסה בחצי הגמר הראשון ולמרות שליטתה של בארסה, דוד וייה כבש את הראשון מאוחר במשחק. צ’אבי עוד הצליח להשוות בתוספת הזמן אבל לא יותר. הגומלין התחיל רע מאוד עם גולאסו של רובן בראחה לשערו של ואלדס ועוד אחד של חואן מאטה בדקה ה-44. מי שדי הדהים באותו המשחק היה טימו הילדברנד השוער הגרמני שברח מולנסיה לאחר מכן, אבל באותו ערב בלם את בארסה כהוגן למרות שערים של הנרי ואטו… עוד שער חואן מאטה גמר את הסיפור עם 3-2 במסטאייה וגמר נוסף לעטלפים, בו ניצחו את חטאפה 3-1.

עונת 2011/12, האחרונה עם פפ, שהסתיימה עם אכזבות קשות בליגה ובליגת האלופות. שוב זה חצי הגמר בפברואר, כל הזמן מול העטלפים העקשנים. המשחק הראשון במסטאייה התחיל ברגלי ולנסיה לאחר שער של ז’ונאס גונזאלבש אם אתם זוכרים אותו… על השוויון אחראי לא אחר מאשר הקיפטא’ הגדול בכל הזמנים קרלס פויול, שנגח שער נהדר פנימה וקבע 1-1 נהדר לגומלין. בכלל היה לו משחק משוגע, דפק רולטה כפולה באמצע המגרש כאילו הוא ילד צעיר וקופצני. בגומלין כבשו צ’אבי את ססק והעפילו בקלילות לגמר הגביע, שם הביסה בארסה 3-0 את בילבאו.

https://www.youtube.com/watch?v=oZGhfdSWmZ0

7 – 0. 7 – 0. 7 – 0!!! איזו תוצאה מהדהדת! בארסה רמסה, דרסה, חיסלה, פירקה, פוצצה, ניתצה ושאר פעלים מבהילים אחרים את ולנסיה האומללה של גארי נוויל. רביעייה של סוארס ושלושער של מסי, כמה נוח ויפה. הגומלין היה לפרוטוקול בלבד ושתי הקבוצות עלו עם הרכב נוער פחות או יותר, משחק שהסתיים בתיקו 1-1 שמכבד את שני הצדדים. גם אז היה מדובר בחצי גמר. בארסה עלתה בשיא המרץ לגמר, שם ניצחה את סביליה.

מערכת בארסה מאניה