~ תמונה שלא נוכל לשכוח ואולי גם לא נרצה ~
“רומא חושבת על מהפך”, קראו כל כלי התקשורת באיטליה ביום המשחק ואנחנו מצידנו מפנימים ומעריכים את ההקרבה אבל לא מאמינים שדבר כזה באמת יקרה. תאשימו אותנו? לא משנה כמה ה-4-1 במשחק הראשון לא היה כנה ולא העניק קרדיט ראוי לרומא, לא אמור היה להיות סרט שבו בארסה, שבניגוד לאלו שמקשקשים על “לא פגשה עדיין קבוצה רצינית העונה” כן הצליחה היטב נגד יובנטוס, ריאל מדריד וצ’לסי (שמולנו באלופות הייתה חיה אחרת), תצא מהאולימפיקו בלי כרטיס לחצי הגמר. זה פשוט לא אמור היה לקרות, עם כל המחמאות האדירות שנתנו ועוד ממשיכים לתת לרומא ומאמציה. אבל זה כן קרה.
יש לנו ערבוביית הסברים מאוד לא מספקת על עייפות החומר, על אי כשירות מלאה של השחקנים הקריטיים ביותר בסגל, על הכנה פיזית ומנטלית כושלת של המאמן שגם המשיכה בניהול משחק מתסכל ואפילו מחפיר שאפילו אצל קודמו כמעט ולא נראה, עם חילוף נטול משמעות רבע שעה לסיום כשכולם כבר ראו מאלפי קילומטרים מה הולך לקרות וחילופים התקפיים 7 דקות לסיום אחרי שכבר חטפנו שער נוסף. אבל שום דבר לא אמור היה לגרום לבארסה לא ליצור מצבים משחק שלם ולא להתייצב. לא הכל על ראשו של ואלוורדה חרף האמירה הלא מספקת של “אני לוקח אחריות”, כי אם ציפינו שהוא יגיד משהו אחר. הכל נאמר על ההדחה הזו, אך הכואב מכל היו דבריו לאחר המשחק של קוסטס מנולאס, כובש השער השלישי, כאשר טען כי רומא לא פחדה לדחוף קדימה באף שלב מהסיבה הפשוטה שבארסה בין כה וכה לא סיכנה אותה. כנראה שאין דבר לא מתקבל על הדעת יותר מזה וזה גם מעיד יותר מכל על הדחה פשוט לא מחויבת למציאות הזו שהכתה בנו, זאת במקום לנסות לכבוש אחד, רק אחד (!!!) ולסגור את הסיפור הזה מול קבוצה שאם היינו באמת מנסים לתקוף מולה, היינו מצליחים לכבוש את האחד הזה. אבל הם בשלב הבא ואנו לא.
מי יתן את הדין? ההדחה מול רומא, בטח כפי שהתרחשה, היא עילה לסיום התפקיד עבור מאמנים רבים בטופ האירופאי ובברצלונה בפרט. עם זאת, לא ברור מה יהיה ההמשך מהבחינה הזו או האם סיום התפקיד של ואלוורדה זה מה שאנו באמת רוצים אם לרגע מתגברים על התסכול והרגשות הקשים. אז נלך לשחקנים? ההופעה הכוללת כקבוצה הייתה עייפה, מאכזבת ו-quite honestly, נטולת לב גם עם נוכחותו של השלד הותיק בהרכב. אבל האם זה סימפטום של עונה שלמה? בהחלט לא. קל היה לעשות דוולואציה לבארסה ו-ואלוורדה לאחר ההדחה, אבל יש סיבה שכבר דיברנו על חצי הגמר – הסיבה ההיא שבארסה כן הייתה שייכת לשם ויכלה להתמודד עם גדולות אחרות, אל תתנו לחזרה לא מספיק טובה מפגרת הנבחרות להטעות אתכם.
את הדין נותנות כל הסיבות הנ”ל, בראשן המאמן אך לא רק. הטוב לקחת איתנו הוא מה שהרבה שוכחים – בארסה היא עדיין קבוצה שעומדת בפני שינויים, עם דמבלה שנכנס לעניינים מאוחר מאוד לעונה (ועדיין היה ראוי להרבה יותר דקות מול רומא) ועוד יהפוך לחלק אינטגרלי כפליים בקבוצה; עם קוטיניו שיתן לנו קונטרה במרכז המגרש במיוחד אם אנדרס אינייסטה סופית יעזוב; עם רוטציה בקישור האחורי שאולי תסייע לבוסקטס לנוח; ואם ננסה להיות אופטימיים, אולי עוד דקות לג’רי מינה שיאזן קצת את צי הבלמים (או בלם גדול נוסף שיגיע לתחרות, דה ליכט למשל). בצד הרע, הכאוטי אפילו, עם עזיבתו המסתמנת של דון אנדרס (אליה אבחר שלא להתייחס עדיין) אנחנו שוב מקבלים תמונת מצב מחרידה כלפי המשך מורשת שחקני הבית. הרי ההסתמכות עליהם היא שהביאה אותנו לגדולה, אבל אין קידמה, אין קידום ואין פשוט על מי לסמוך. כשהשלד הותיק כולו ימשיך הלאה, איפה נהיה ומה נעשה?
זהו. העונה האירופית נגמרה, אבל על דאבל מקומי לא נוותר כל כך מהר. ה-25 שלנו ממתין ממש מעבר לפינה, יש לנו 7 מחזורים להשיג זאת ואין סיבה בעולם שזה לא יגיע. לפני עשר שנים, בארסה הרבה פחות טובה מהיום שיחקה בחצי גמר ליגת האלופות נגד הזוכה הסופית, מנצ’סטר יונייטד. ימים ספורים לאחר שהודחה, אירחה בקאמפ נואו את ולנסיה והביסה אותה 6-0 כשהתמונה הכי זכורה היא הנרי כובש גולאסו אך פניו עצבניים ונפולים, לא חוגגים. מצד שני, אליפות בטח שלא הייתה אז בניגוד לכמה שהפעם זה קרוב. ההיפך קרה לפני שתי עונות אז בארסה הודחה מול אתלטיקו, אירחה את ולנסיה 3 ימים לאחר מכן והפסידה לה אך כן לקחה את האליפות. גם הפעם הגורל החליט לשלח בנו את ולנסיה דווקא מיד אחרי הדחה כואבת בליגת האלופות, בואו נקווה שבארסה תבוא עם ראש מורם ולא עם ראש אובד, עדיין מאותו הלם. כמו כן, אם בארסה לא תפסיד מחר היא תקבע שיא חדש למשחקים ללא הפסד בליגה אחרי שהשוויתה את השיא של סוסיידאד.
השחקנים מנסים לשדר חזרה לשגרה ואופטימיות, כך גם ואלוורדה. עם זאת, ברור כי מחר יש 2 אופציות לפנינו: ההלם שעבר אצל השחקנים עלול לדבר על המגרש, או שבארסה תבוא להוכיח שזו הייתה מפלה שלא מעידה על יותר מדי. כך או כך, ולנסיה תבוא לנצל זאת עד תום – היא מסוגלת. הסגל שיארח את העטלפים מחר לא כולל את איבן ראקיטיץ’ שמחלים מניתוחו ואת לוקה דין הפצוע. מינה ו-וידאל לא בסגל. בוסקטס צפוי לשחק כששוב הוא איננו כשיר לחלוטין, לא דבר מעודד בהתחשב במחזור אמצע השבוע הקשה מאוד שמחכה לנו בבלאידוס.
ויסקה בארסה!
מה שלומך ולנסיה?
~ “קשה לראות את בארסה (של העונה) מפסידה שני משחקים ברצף, אך נבוא עם האשליה והאמביציה לנצח”, מרסלינו ~
והוא לא צוחק, ולנסיה עשתה זאת יותר מפעם אחת בשנים האחרונות ויותר מזה, ולנסיה של העונה מסוגלת לכך אף יותר מזאת שניצחה בקאמפ נואו בעונת 15-16 או זו שעשתה זאת לפני כן בעונת 13-14. מרסלינו וחניכיו נמצאים בתקופה שאין אפילו יותר מדי סיבה להרחיב עליה והכל בגלל שתי מילים: סטטוס קוו. ולנסיה נשמרת על הרכב די אחיד ורגיל ושגם מביא בהחלט תוצאות בזו אחר זו. זה מראה על עבודה נהדרת באשר ל-11 הפותחים שמשחקים כיחידה מגובשת ומנצחת, אבל ולנסיה תחזור לליגת האלופות בעונה הבאה והיא צריכה עוד כישרון מעבר. זאת ‘שיחה’ לזמן אחר, כרגע ולנסיה נראית נהדר, נראית יציבה, נראית כפי שנראיתה לקראת המפגש מולנו במסטאייה.
אמנם החורף הביאה ולנסיה את פרנסיס קוקלין, הקשר האחורי הצרפתי בן ה-26 שהגיע מארסנל, אך זה נפצע וגמר את העונה מה שאילץ את מרסלינו להמשיך לשחוק את קונדוגביה המוכשר ופארחו הותיק במרכז המגרש. לקראת סוף הסיבוב הראשון העטלפים ניצחו 3 משחקים בלבד מסוף נובמבר ועד תחילת פברואר, תקופה שהחלה מאז שסיימה באותו תיקו ביתי מולנו. חניכיו של מרסלינו התקשו לשמור על כושר אחיד בשני המפעלים בהם התחרו, הרוטציות שכללו את סנטי מינה, נאצ’ו חיל או מקסימוביץ’ לא צלחו וכך ולנסיה הפסידה 6 פעמים ב-9 מחזורים: לחטאפה, אייבאר ולאס פלמאס בחוץ כמו גם במשחקים גדולים מול ויאריאל, ריאל מדריד ואתלטיקו.
ולנסיה פגשה את בארסה בחצי גמר הגביע בתחילת פברואר והודחה. ב-4 לפברואר גם ספגה את הפסדה האחרון עד כה בליגה, 1-0 במטרופוליטאנו של אתלטיקו מדריד. מחקר מספיק “מעמיק” יראה שיש קורלציה בין השניים. בכל מקרה, מאז העטלפים השאירו מאחור את המשבר בו היו ומאז ה-4 לפברואר, 8 ניצחונות בליגה ותיקו אחד (בסאן ממס). במחזור האחרון ולנסיה גם חזרה אל המקום השלישי בליגה לאחר שניצחה 1-0 את אספניול (רודריגו) וניצלה את איבוד הנקודות של ריאל בדרבי. היא ניצלה כמובן את איבוד הנקודות של אתלטיקו והיא רחוקה 3 נק’ ממנה.
מחר נפגוש ביריבה עקשנית מאוד. ולנסיה היא ההגנה הרביעית בטיבה בליגה (אחרי בארסה, אתלטיקו וחטאפה (!) שספגה שער אחד פחות מהעטלפים) ובלמיה מופיעים בשמות הראשונים של סטטיסטיקות היירוטים והחסימות המוצלחות העונה בליגה – גבריאל פאוליסטה בפרט. מאחוריהם, נטו הברזילאי בשער שגם הוא עובר עונה נהדרת עם 9 משחקים ללא ספיגה (חולק את המקום הרביעי עם בונו, פאצ’קו, אדאן וסרחיו ריקו), ראש טבלת ההצלות העונה עם 97 הצלות וכן מקום שלישי בטבלת הזאמורה. גם הקישור פעיל מאוד: דני פארחו בעונה פשוט נהדרת, לא רק שהוא מלך הבישולים של הקבוצה (10 בישולים, יחד עם גדש) אלא הוא גם מהמוסרים המדויקים והמעורבים ביותר בליגה – רק לראקיטיץ’ ויראמנדי יש יותר מסירות מדויקות העונה. לצידו, ג’פרי קונדוגביה הוא המתקל הטוב ביותר בליגה העונה עם 68 תיקולים מוצלחים כשמתחתיו? דני פארחו עם 62. לשם השוואה, בוסקטס הוא המתקל הטוב ביותר של בארסה עם 47 תיקולים מוצלחים. גונסאלו גדש העונה הוא פקטור גדול בהרכב הולנסיאני, לבחור 10 בישולים העונה ו-7 כיבושים כשגם לסולר המשחק בצד השני 5 בישולים העונה (שער אחד). רודריגו מורנו הוא מלך שערי הקבוצה עם 18 כיבושים, 15 בליגה (מקום 7 בטבלת הכובשים) כשמתחתיו, סנטי מינה עם 14 וסימונה זאזא עם 12. עם זאת, ראינו טוב טוב שעבודת החלוצים בולנסיה של מרסלינו היא איננה רק לעמוד ברחבה (בניגוד לחלוץ הרחבה הטוב בעולם, כולם יודעים מיהו) אלא ללחוץ וללחוץ גבוה. זאזא ביצע עבודת הגנה רבה מולנו בזמנו, כולכם זוכרים זאת, מכך גם הרוויח את הכדור כמה וכמה פעמים.
הסגל שיוצא לולנסיה כולל את כולם מלבד… מרטין מונטויה, שפתח העונה במספר רב של משחקים אך יתכן ויאבד את מקומו לג’ייסון מורייו אשר חוזר מפציעה. גם פראן טורס וחאבי חימנס לא נכללו בסגל, בלי להזכיר כאמור את קוקלין שגמר את העונה.
לסיכום: אנו זוכרים טוב טוב מה שקרה במשחק הראשון – שערורייה מטורפת בה פסלו שער חוקי שעבר את קו השער בבירור. עם זאת, מה שאני זוכר לא פחות זה שהייתה זו אחת המחציות הטובות ביותר של בארסה העונה, גם אם לא נגמרה בשער. בארסה לחצה את ולנסיה בצורה מושלמת ולא אפשרה לה בכלל להתחיל לשחק גם לא בחלוף 20 ו-30 דקות. המחצית השניה הייתה סיפור אחר, אבל השד לא חייב להיות כזה נורא תאורטית. משזה נאמר, בלי ראקיטיץ’ ועם חצי בוסקטס, על ואלוורדה לעשות משהו קריטי בכדי לא לאבד את מרכז המגרש, אחרת יגיע בוודאות ההפסד הראשון העונה מול קבוצה שתבוא להילחם. Period.
~ תיירי הנרי מול ילד בן 20 בשם אבר באנגה, עונת 07-08 ~
לצערנו הסיקור המורחב של היסטוריית המפגשים הביתיים שלנו עם ולנסיה לא התאפשר הפעם, אני מבטיח שזה יגיע היטב באמצע השבוע מול סלטה ויגו. כן אספר לכם שזוהי עונתה ה-83 של ולנסיה בליגה והמשחק ה-83 בהיסטוריה של ולנסיה בביתנו, 166 משחקים בסך הכל. עוד אספר שההיסטוריה הרחבה שלנו עם ולנסיה בליגה אשר מתחילה כמובן משנות ה-30 היא כזו שלא דומה לאחרת, קרי, כפי שיש היסטוריה מיוחדת עם אופי מיוחד למשחקים של בארסה בקלאסיקו, מול אתלטיקו, אספניול, בילבאו, סביליה וכ”ו, כך גם מול ולנסיה. עוד אוסיף ואומר כי אין אף קבוצה שיכולה להגיד כי ניצחה את בארסה פעמיים ב-4 המשחקים האחרונים בקאמפ נואו, גם לא מדריד שעשתה זאת פעמיים ב-6 השנים האחרונות. הפעמיים הללו הגיעו בזמנים רעים של בארסה – הפסד 3-2 נוראי בעונת 13-14 הסיוטית וכעבור עוד 2 עונות, עונת 15-16, שוב הפסד 2-1 ממש לאחר ההדחה מול אתלטיקו אשר קבע רצף של 3 הפסדי ליגה אך למזלנו, אליפות בישורת האחרונה עם הלשון בחוץ.
לפני שנגיע למה קרה בעונה שעברה, ההדחה הכואבת מול רומא והכעס הביאו אותי להיזכר במשחק שלקח חלק לפני עשור ועליו דיברתי למעלה. בארסה מודחת בחצי גמר האלופות מול מנצ’סטר יונייטד ושבה לליגה האבודה גם היא למשחק ביתי מול ולנסיה של רונאלד קומאן. לא הרבה לפני כן ולנסיה גם הדיחה את בארסה בחצי גמר גביע המלך מה שהוסיף לתסכול. עם זאת, ולנסיה של העונה ההיא הייתה קבוצה איומה כשם שהיא הייתה לא צפויה עם הגנה רעועה בראשות ראול אלביול וחוסר יציבות של יום עסל, חודש בסל, גם אם זו ולנסיה של וייה את סילבה במיטבם. בארסה שעמדה לסיים עונה בלי אף תואר, התפרקה מול ולנסיה והביסה אותה 6-0 עצבני; שימו לב לפנים של מסי והנרי בשעריהם. לא נורא, שיחכו לעונה הבאה… הנה המשחק בשידור של עמיחי שפיגלר:
הנה המשחק מהעונה שעברה. מרץ של העונה שעברה היה חודש הולם (מהמילה ‘מהלומה’) – לואיס אנריקה מודיע כי איננו ממשיך באימון הקבוצה, אחרי כן התבוסה והמהפך על פ.ס.ז’, אחרי כן הפסד אומלל לדפורטיבו שנוצר מאותה אופוריית ה-6-1. בזמנו הבלגנו, בדיעבד? בעייתי. מיד לאחר מכן ולנסיה הגיעה לקאמפ נואו ואף עלתה ליתרון משער של אליקים מנגאלה. סוארס השווה מהר ואותו מנגאלה גם עשה שטויות שגרמו לפנדל עבורנו ואדום עבורו, מסי העלה ליתרון. ההגנה הברסאית חולמת ומוניר בינתיים משווה ומתנצל בפנינו כמו מלך, 2-2, אבל מסי כובש ברגל ימין מול ולנסיה המותשת ושוב מחזיר אותה ליתרון. על האחרון אחראי אנדרה גומש שכבש את שער הבכורה שלו בקבוצה מבישול של ניימאר’ 4-2 בסיום.
https://www.youtube.com/watch?v=i6QJJbkcN4c