ממוצ”ש יצאנו כעוסים ומתוסכלים כמו הרגע הראשון שבו חזינו בבעייתיות שבגישתו של לואיס אנריקה, ממש כמו אז מול סוסיידאד (לא לגמרי הרגע הראשון, אבל בכל זאת). ובעוד שהוא אשם במידה מאוד גבוהה במה שהוביל להפסד (כי אם להיות פוליטיקלי קורקט, לבארסה כן היו החמצות רבות יחסית לאוטובוס שעמד מולנו + ניימאר והאדום), הבעייתיות הכי גדולה היא כמו תמיד, הדפוס החזרתי של הדברים הללו מכל הבחינות, אצל השחקנים וכמובן אצל המאמן.

בהגיענו למשחק ביום שלישי, הפחדים גועשים והמחשבות רצות בגלל הסיבות שכולנו יודעים, אי היציבות שעלולה להתפרץ והגומשיות שעלולה לגרום לנו מהרס נקודתי לטוטאל לוס, מעשה ידיו של לוצ’ו. או שזה לא הזמן לוותר ובמלחמה גדולה אפשר לעשות זאת. ולהוציא את הגומשיות? אפשר.

• למשחק הזה בארסה מגיעה ללא בוסקטס המושעה וללא טוראן, ראפיניה ואלייש וידאל הפצועים.

כמה מילים על יובנטוס לפני הסיקור של עופר:

בינתיים נספר שיובה מגיעה בכושר טוב ומעודד עם 2-0 על קייבו ומה שנראה כסגל בריא ביותר. שנאת הטוקבקיסטים הטיפשים הובילה אותם לחזור ולומר שקיבלנו הגרלה קלה… “וולפסבורג” אם תרצו, ולקיחתה של אלופת איטליה כמובן מאליו. אז שימשיכו לדבר. לא צריך לתת רשימת שחקנים בשביל לתאר את גודל הניסיון, המסורת והאיכות שקיימת ביובנטוס אשר מתאמנת לקראת המשחק הזה זמן רב ומולה לבטח לא נטייל, בעיקר בלי בוסקטס בטורינו ועוד יותר אם אדון מאמן יעז לפתוח עם מא”ל גומש. זוהי עוד מלחמת הישרדות על המפעל בו כרגע שרויה הכי הרבה תקווה, אם בכלל. הסיסמה להמשך, מפמפמים לנו, היא “לא לוותר”. בואו נראה… ולא נוותר.

מה שלומך יובה?

תודה רבה לעופר (Ofer_g) על הסיקור המושקע!

נתחיל בקצת היסטוריה והסבר על יובנטוס כמועדון:

יובנטוס זה המועדון המעוטר באיטליה. הקבוצה הזו שמכונת הגברת הזקנה או הביאנקונרי(לבן ושחור באיטלקית עפ”י הצבעים המזוהים עם המועדון שהיו אמורים להיות בכלל ורודים אבל זה כבר סיפור אחר), הוקמה בשנת 1897 וזכתה בהכי הרבה תארים מקומיים ותמיד הייתה שם דבר באירופה כשהיא זוכה בכל התארים האפשריים לקבוצות. המועדון נמצא בבעלותה של משפחת אניילי, מהמשפחות העשירות באיטליה ובעולם משנת 1923 ועד היום הזה.
ההיסטוריה של יובנטוס מלאה בסיפורים קסומים ומרגשים לצד טרגדיות נוראיות, היא קבוצה שמלאה בתשוקה אדירה ומיוחדת כאשר 2 הסיסמאות הגדולות שמלוות אותה לאורך השנים מדגישות בענק את הרצון העז שלה לנצח בכל מחיר(2 הסיסמאות נרשמו על חולצות המשחק בשנים האחרונות:

1) Fino alla fine– עד הסוף. זהו הסלוגן המחובר ביותר ליובנטוס לא מדובר בסתם סלוגן, מדובר בדרך חשיבה, בדרך הפעולה של הקבוצה. יובנטוס לעולם לא מוותרת, יובנטוס תמיד תילחם עד הסוף.

2) Alla Juventus vincere non è importante. E’ l’unica cosa che conta – ביובנטוס, הניצחון הוא לא מה שחשוב, הוא הדבר היחיד שנחשב. את המשפט הזה אמר אחת האגדות הגדולות של המועדון, גיאמפיירו בוניפרטי, ששיחק ביובנטוס בין השנים 1946-1961. המשפט הזה הפך להיות המשפט השני ההכי מזוהה עם המועדון.

קצת גם על האיצטדיון הביתי, היובנטוס סטאדיום, בו יובנטוס חגגה בתחילת ספטמבר 100 ניצחונות מתוך 129 משחקים בכל המסגרות כאשר ב29 המשחקים הנוספים היא סופרת 24 תוצאות תיקו ו5 הפסדים בלבד. מאז ועד למשחק מול ברצלונה, התווספו ליובנטוס עוד 2 תוצאות תיקו ו20 ניצחונות.
היחידה שהצליחה לנצח את יובנטוס ביובנטוס סטאדיום במסגרת אירופאית הייתה באיירן מינכן של היינקס שניצחה בתוצאה 2-0. מעבר לכך, יובנטוס סיימה בתיקו ביתי במסגרת ליגת האלופות 8 פעמים ורשמה 13 ניצחונות.

לא ניכנס לשנים המוקדמות יותר של יובנטוס כי זה לא רלוונטי, אבל כן נזכיר בכמה נגיעות את יובנטוס הגדולה של סוף שנות ה90, שזכתה בגביע אופ”א בעונת 94/95, שנה לאחר מכן בגביע האלופות(עונת 95/96) ולאחר מכן העפילה לעוד 2 גמרים כפייבוריטית שם הפסידה לדורטמונד וריאל מדריד ולחצי הגמר בעונת 98/99 שם הודחה אחרי מהפך של יונייטד בגומלין מ2-0(צמד של אינזאגי) ל3-2. יובנטוס הייתה אימפריה עצומה והקבוצה הטובה בעולם האותן השנים אבל חסרת מזל בכל הקשור לגמרים.

יובנטוס מכרה חלק מכוכביה כמו זינדין זידאן, בכדי לרכוש 3 שחקנים מבטיחים, פאבל נדבד, ליליאן תורם וג’יאנלואיג’י בופון, שנרכשו בסכום כולל של 140 מיליון יורו, וחזרה לבמה הגדולה בעונת 02/03 כשהיא מדיחה את ברצלונה ברבע הגמר, את ריאל מדריד בחצי הגמר(שם קיבל פאבל נדבד כרטיס צהוב מיותר שמנע ממנו להופיע בגמר. יש הטוענים כי לולא ההרחקה הזו, יובנטוס הייתה מניפה את הגביע) ושוב הפסידה את הגמר, הפעם למילאן בפנדלים.
יובנטוס המשיכה לצמוח ובנתה קבוצה ענקית תחת שרביטו של פאביו קפאלו בין השנים 2004-2006, עם שחקנים כמו קנבארו, תוראם, זמברוטה, קאמורנסי, נדבד, ויירה, אמרסון, דל פיירו, טרזגה וזלאטן איברהימוביץ’ אבל בסוף עונת 06 הואשמה בפרשת שחיטות גדולה בשם “קאלצ’יופולי”(שלימים התגלתה כשקר גדול ויובנטוס זוכתה מכל אשם בפרשה וכיום תובעת את ההתאחדות האיטלקית בסכום של 444 מיליון יורו בשל הנזקים שנגרמו לה אבל גם זה סיפור אחר) שבעקבותיה, הורדה לראשונה מאז הקמתה לליגה השנייה עם מינוס 30 נקודות(שבהמשך התקזז למינוס 9 נקודות) ונשללו לה 2 האליפויות בהן זכתה.

הירידה לליגה השנייה פגעה במועדון באופן משמעותי, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה תדמיתית. זכויות שידור, שחקנים שעזבו, והמרדף בחזרה לטופ, לקחו הרבה אנרגיה מהמועדון שלא ידע איך לשקם את עצמו.
בתוך כל הבלאגן, 5 נקודות אור ענקיות נשארו כדי להציל את המולדת, ג’יאנלואיג’י בופון, דויד טרזגה, מאורו קאמרונסי, פאבל נדבד והאחד והיחיד, אלסנדרו דל פיירו שאמר את המשפט המפורסם:”ג’נטלמן אמיתי לא עוזב את הגברת הזקנה שלו”.
בזכות החמישה האלה ותחת שרביטו של דדייה דשאן, שהיה שחקן עבר במועדון, יובנטוס התגברה על הליגה השנייה בקלות והצליחה לעלות לליגה הראשונה אחרי עונה אחת בלבד.
דשאן עזב את המועדון לאחר חילוקי דעות עם ההנהלה ובמקומו הגיע קלאודיו ראניירי(שהיום הרוב מכירים אותו כמאמן שלקח את הפרימיירליג עם לסטר סיטי) שהצליח לעשות קמפיין יפה עם יובנטוס ואפילו החזיר אותה לליגת האלופות (שם ניצחה פעמיים את ריאל מדריד בשלב הבתים והודחה בשמינית הגמר מול צ’לסי) אבל משהו במועדון לא היה בריא ועונה במקום השביעי הייתה הקש ששבר את גב האניילים כשאנדראה אניילי מינה את עצמו לנשיא המועדון בכדי להחזיר עטרה ליושנה. באותה עונה יובנטוס סיימה גם כן במקום השביעי, אך זו הייתה העונה הראשונה של הבנייה לקראת פרוייקט ארוך טווח שיחזיר את יובנטוס לצמרת.

בעונה לאחר מכן, יובנטוס חנכה את האיצטדיון החדש שלה בטקס חגיגי ומרגש שכלל את כל הכוכבים הגדולים ביותר שלה לדורותיה ואנדראה אניילי פתח את נאומו במשפט:”ברוכה הבאה הביתה”.
מאותו הרגע היה ברור שיובנטוס צועדת לדרך חדשה. אנטוניו קונטה מונה למאמן, יובנטוס רכשה כמות גדולה של שחקנים במעט מאוד כסף ובאותה עונה הצליחה לזכות באליפות הראשונה שלה(ללא הפסדים) מאז הפרשה הארורה אחרי שהתגברה על התחרות הקשה מול מילאן של זלאטן וטיאגו סילבה.
בעונה לאחר מכן, יובנטוס כבר ביססה את עצמה כקבוצה החזקה בליגה וזכתה באליפות נוספת כאשר באירופה, סיימה במקום הראשון בבית עם שחטאר דונייצק וצ’לסי(כולל ניצחון 3-0 על צ’לסי והדחתה מהטורניר), הביסה את סלטיק פעמיים ונעצרה ברבע הגמר נגד באיירן מינכן האדירה של היינקס.
גם בעונה שלאחר מכן יובנטוס הצליחה לזכות בליגה, אבל איכזבה בענק בשלב הבתים של האלופות כשהיא מודחת כבר בשלב הבתים אחרי שסופת שלגים נוראית בטורקיה מונעת ממנה את העלייה לשמינית הגמר.
בשלב זה, היחסים בין קונטה להנהלה התדרדרו לאחר שקונטה טען שאינו יכול להיות במסעדה של 100 יורו עם 10 יורו בלבד כשהכוונה היא שלא ניתן להתקדם בצ’מפיונס ללא השקעה מסיבית ברכש. באותה העונה יובנטוס הודחה בחצי גמר הליגה האירופאית.
חשוב לציין שבכל 3 השנים של קונטה ביובנטוס הוא לא הצליח לזכות בגביע האיטלקי.

בקיץ של עונת 13/14, קונטה עזב בלי הודעה מוקדמת ביום הראשון של מחנה האימונים לאחר חילוקי דעות עם ההנהלה והשאיר את האוהדים והקבוצה בשוק. אלגרי מונה מהר מאוד ורוב האוהדים היו פסימיים לחלוטין לגבי הסיכויים של יובנטוס להצליח בעונה הקרבה.
למזלנו, כולם טעו. אמנם אלגרי פתח את העונה בצורה מזעזעת כשהוא משתמש בידיוק בשיטה שקונטה הציב ביובנטוס, אבל מהר מאוד פיתח שיטה משלו, קרע את הליגה עם 17 הפרש מהמקום השני, זכה בגביע האיטלקי הראשון של יובנטוס מאז עונת 94/95 וגם הצליח להעפיל לגמר ליגת האלופות אחרי שגבר על דורטמונד, מונאקו וריאל בדרך להפסד בגמר מול ברצלונה.

העונה הראשונה של אלגרי, הובילה לעקיצות רבות לקונטה על כך שאלגרי הצליח להעפיל לגמר הצ’מפיונס עם 10 יורו אבל בעיקר ביסס את יובנטוס בחזרה בצמרת הכדורגל האירופאי. אליפות רביעית ברצף, גביע ראשון(ודאבל באותה עונה) וגמר צ’מפיונס, זה בידיוק מה שיובנטוס הייתה צריכה כדי להרגיש בטופ.

את העונה לאחר מכן יובנטוס שוב פתחה חלש מאוד, הכי חלש בתולדותיה כשהיא מסיימת את 10 המשחקים הראשונים של הליגה עם 12 נקודות. למזלה, ריצה של 26 ניצחונות, הפסד(מחזור לפני האחרון ותיקו מתוך 28 משחקים, הובילה אותה לאליפות חמישית ברצף ונתן לה לרשום הישג היסטורי נוסף כאשר היא גם זוכה בדאבל שני ברציפות עם גביע איטלקי נוסף.
באירופה, יובנטוס התמודדה בצורה נהדרת עם מנצ’סטר סיטי כשהיא מנצחת אותה פעמיים בעליונות משמעותית ובנוסף גם מנצחת את סביליה 2-0 באיטליה, אבל 2 תוצאות תיקו עם גלדבאך הגרמנית והפסד חוץ לסביליה, הובילו את יובנטוס לסיים במקום השני ולפגוש את באיירן מינכן.
המשחק נגד באיירן מינכן היווה את נקודת המפנה בין יובנטוס של אותה עונה ליובנטוס הנוכחית. יובנטוס פתחה את המשחק נגד באיירן מינכן בפחד מהיריבה, בהרגשה שהיא עדיין לא מספיק טובה, וירדה לחדרי ההלבשה בפיגור 2-0 ועם שליטה מוחלטת של הגרמנים. למחצית השנייה עלתה יובנטוס בזעם והצליחה להשוות ל2-2 ולהשאיר סיכוי לגומלין.
כל השחקנים סיפרו לאחר המשחק כי החזרה ל2-2 גרמה להם להבין שהם לא נופלים ברמתם מבאיירן מינכן וניתן היה לראות זאת באליאנץ ארנה, כשיובנטוס פתחה את המשחק בבליץ’ משוגע על השער הגרמני שכלל 2 שערים גדולים ועוד 2 החמצות של שער בטוח עד לסוף המחצית הראשונה. לצערו של אלגרי, הפציעות הקשות שפקדו את הקבוצה לא איפשרו לו לעשות חילופים(דיבאלה, מרקיזיו וקייליני הם רק ה3 שאני מצליח לזכור) והפסידה בהארכה לבאיירן מינכן בעיקר בגלל העייפות.

הסיפור הגדול שנשאר מהמשחק נגד באיירן מינכן הוא הגישה. יובנטוס לא מפחדת מאף קבוצה, יובנטוס לא נופלת מאף קבוצה, יובנטוס חזרה סוף סוף לטופ. זו הגישה שמלווה את יובנטוס בעונה הנוכחית ואיתה יובנטוס תגיע למשחק נגד ברצלונה בשלישי הקרוב.
אבל לא מדובר רק בשחקנים, גם המועדון שינה את הגישה שלו בעקבות צמד המשחקים נגד באיירן. המועדון ביצע בקיץ האחרון רכש מסיבי כשהוא מחזק את ההגנה עם מהדי בנעטיה המעולה בתור בלם חמישי ודני אלבס כמחליף לליכשטיינר בתור המגן המנוסה וההתקפי יותר. בקישור, יובנטוס רכשה את מיראלם פיאניץ’ הקשר הנהדר של רומא שהשתלב בצורה פנטסטית ומהווה שחקן מפתח בקישור היובנטיני ובהתקפה, יובנטוס רכשה את מרקו פיאצה, ילד קוראטי סופר מוכשר בן 21, חואן קוודראדו(השאלה לעונה נוספת) וגונזאלו היגוואין שנחת בטורינו תמורת סכום אסטרונומי של 90 מיליון יורו, בהחלט הצהרת כוונות.
גם את העונה הזו אלגרי דאג לפתוח בצורה חלשה. אמנם יובנטוס סיפקה תוצאות ובכל שלבי העונה הייתה במקום הראשון גם בשלב הבתים של הצ’מפיונס וגם בליגה, אבל היא הציגה כדורגל חלש מאוד וניצחה בעיקר בזכות הברקות יחידות של יחידי סגולה. אבל אלגרי כמו אלגרי, את חצי העונה השנייה פתח בסערה עם מערך חדש, כדורגל אטרקטיבי והתקפי והרבה תוצאות חיוביות.

יובנטוס של אלגרי משחקת עכשיו במערך 4-2-3-1:

• בשער עומד ג’יאנלואיג’י בופון האגדי שפשוט לא נגמר. שמעתי לא מעט אנשים שמדברים על בופון וטוענים שחלק מהיכולת שלו נובעת מההגנה המעולה שעומדת מלפניו, אך מספיק לראות את התקציר של משחק הגביע האחרון בין יובנטוס לנאפולי, בו עלה השוער המחליף של יובנטוס לשחק במקום בופון, כדי לראות כמה זה לא נכון. העבודה של בופון היא יוצאת דופן, מעבר לביטחון שהוא נותן להגנה ולהוראות שהוא מעביר, כמעט ואי אפשר למצוא את בופון לא מוכן ובכל משחק בו יובנטוס נלחצת לאחור ניתן לראות את בופון עוצר שערים בטוחים שבגילו אף שוער לא מסוגל לעצור.

• בהגנה אלגרי מקיים את הרוטציה הרחבה ביותר:

o בצד ימין כמעט ולא ניתן לדעת מי יפתח במשחק נתון. ליכשטיינר פתח את העונה כשהוא אפילו רשום לסגל יובנטוס בליגת האלופות, אבל פציעה קשה של אלבס לחודשיים הכריחה את אלגרי להתשמש בו ולהתאהב מחדש בשווצרי הענק. ליכשטיינר הוא המגן הימני הטוב מבין השניים ומקבל הרבה קרדיט מאלגרי בחצי העונה האחרונה, אבל לא ניתן לומר שהוא משחק יותר מדני אלבס. דני אלבס מקבל קרדיט רב מאלגרי בעיקר בשל התרומה ההתקפית שלו לקבוצה, הוא יותר מדוייק מליכשטיינר בכל הקשור למסירות, הרמות ויצירת מצבים לשחקני ההתקפה וזוהי תכונה שאלגרי מחפש במגנים שלו. מהצד השני, ליכשטיינר כובש שערים, מסתנן לרחבה בצורה יוצאת דופן ובעל יכולת הגנתית אדירה.
לדעתי נגד ברצלונה אלגרי יפתח עם דני אלבס בגלל שהוא מכיר את ברצלונה אבל דווקא ליכשטיינר הוא הבחירה הטובה יותר מבין השניים למשחק כזה.
o במרכז ההגנה קיימים 5 בלמים כאשר 3 מהם הם הבלמים הטובים באיטליה ואולי בעולם, בונוצ’י, קייליני וברצאלי, ו2 המחליפים הם מהדי בנעטיה שהגיע מבאיירן מינכן ונחשב לבלם גדול ודניאלה רוגאני, איטלקי צעיר שמבחינת יכולת לא נותן להרגיש בחיסרון של כל אחד מ3 הבלמים הגדולים.
הBBC של יובנטוס כבר לא משחק כשלישייה מאז המעבר למערך החדש, אבל ככל הנראה שנראה מתוכו את אנדראה ברצאלי ובונוצ’י בגלל שקייליני עדיין לא כשיר ב100% למשחק. אנדראה ברצאלי הוא הבלם הטוב ביותר מבין השלישייה ובאותה נשימה ההכי פחות מוערך. אנדראה בן ה36, הוא גאון בהגנה, קורא כמעט כל מהלך וכמעט בלתי עביר למרות שאינו מהיר מידי. בונוצ’י לעומתו הוא הרבה יותר טכני, מוביל כדור וגם דואג לכבוש הרבה שערים במצבים נייחים. השילוב בין השניים צפוי להיות נהדר מול ההתקפה של ברצלונה.
o בצד שמאל של ההגנה המצב קצת יותר פשוט. קוואדו אסאמואה הנהדר חזר לעמדת המגן השמאלי בתור מחליף כאשר המגן הבכיר הוא אלכס סנדרו שהגיע ליובנטוס מפורטו וכבש את לב האוהדים בזכות הופעות פשוט אדירות גם מבחינה הגנתית וגם מבחינה התקפית. לאלכס סנדרו יש את כל החבילה, מהירות, פיזיות, דריבל, טכניקה, בעיטה וקליטה סופר מהירה והוא נחשב לאחת ההחתמות הגדולות של מארוטה(המנג’ר של יובנטוס).

• הקישור הוא החולייה החלשה ביותר של יובנטוס העונה. הוא אמנם כולל 3 שחקנים גדולים בדמות מרקיזיו, חדירה ופיאניץ’, אבל הוא גם כולל שחקנים חלשים מאוד בדמות סטורארו, למינה ורינקון(שנרכש בינואר האחרון ועדיין לא עשה יותר מידי).
פיאניץ’ וחדירה הם הצמד החזק של יובנטוס. פיאניץ’ הגיע עם הרבה ציפיות אבל בהתחלה לא הצליח להשתלב בצורה טובה והציג יכולת פושרת מאוד, אבל המערך למערך החדש נתן לפיאניץ’ לנצל את יכולותיו והוא הפך לבאנקר בקישור היובנטיני כשהוא משמש כשחקן מפתח בכל הקשור להנעת הכדור של יובנטוס.
חדירה המציא את עצמו מחדש ביובנטוס. הנגר הגרמני מריאל מדריד, הפך ביובנטוס לשחקן טכני, זריז, ערמומי וכובש. חדירה הצליח להציב את עצמו כשחקן מאוד חשוב במערך של אלגרי ואין משחק שהוא לא מגיע להיזדמנות אחת גדולה לכיבוש לפחות.
את שניהם מחליף קלאודיו מרקיזיו, קשר יוצא מן הכלל שבגלל חוסר מזל סבל מפציעה שהשביתה אותו לחצי שנה ולכן עדיין לא בכושר משחק מלא אך ככל הנראה ישותף במהלך צמד המשחקים.
3 הקשרים האחרים הם בינוניים מאוד. סטורארו בן 24, לוחם וקשוח מאוד אבל חסר יכולת אמיתית ולא מאיים בכלל. למינה גם פרוספקט צעיר אבל לא הצליח לממש את הפוטנציאל שלו ורינקון הוא קשר שכל מהותו היא שהוא נלחם, אגרסיבי ולא מוותר אף פעם מה שעושה אותו מחליף מעולה.

• ההתקפה של יובנטוס העונה חזקה מאוד. לצערנו הרב, מרקו פיאצה סיים את העונה אחרי שקרע את הרצועה הצולבת במשחק של נבחרת קוראטיה, אבל ליובנטוס עדיין יש בהתקפה את חואן קוודראדו הקולומביאני הנהדר שניחן במהירות מטורפת, דריבל גדול וראיית משחק מעולה, מריו מנדזוקיץ’ שהצליח להמציא את עצמו מחדש בעמדת הקיצוני השמאלי בזכותו של אלגרי, פאולו דיבאלה העצום, שגם סבל מפציעה קלה אבל חזר לכושר יוצא מן הכלל ומעל כולם גונזאלו היגוואין שהתבגר ומשמש הרבה יותר מאשר חלוץ 9 קלאסי ביובנטוס.

לעיתים, חוזר אלגרי למערך 3-5-2, בעיקר אם הוא מרגיש שהוא חייב לשמור על התוצאה בדקות הסיום. במצב כזה יובנטוס משחקת בהגנה ב5-3-2 ובהתקפה ב3-5-2 כשהמגנים בשני הצדדים צריכים גם להתקוף וגם להגן באותה המידה בידיוק. לעיתים יובנטוס גם משתמשת במערך 4-3-1-2 אבל לא סביר שנראה אותו בצמד המשחקים הללו.

הכוח של יובנטוס במשחק נגד ברצלונה יהיה בגישה שלה. יובנטוס תגיע למשחק הזה עם חזה מורם, בידיעה שהיא שווה מול ברצלונה בידיוק כמו שהייתה שווה לבאיירן מינכן. הגדולה של אלגרי היא מציאת פתרונות למצבים לחוצים/בלתי אפשריים אך החיסרון הגדול שלו זה פחדנות קשה שמובילה אותו הרבה פעמים להסתגר לקראת סיום משחק או לשנות מערך כדי להתאים ליריבה מסויימת. למרות זאת, יובנטוס היא לא פ.ס.ז וגם אם תשיג יתרון משמעותי במשחק הראשון היא לא תבוא לחלץ תיקו בגומלין, יובנטוס לא תבוא לשחק בונקר נגד ברצלונה, היא לא תשחק כדי להגן ולעקוץ במתפרצות, יובנטוס תנסה להשיג את השער מהרגע הראשון בכדי לא לאפשר לברצלונה לנהל את המשחק.
מה שבטוח, זה שיובנטוס תבוא בכדי לנצח, היא לא תוותר לרגע והיא תעשה הכל כדי לעבור לשלב הבא.

יובנטוס ביססה את עצמה בטופ של אירופה והיא פה כדי להישאר. הנהלת המועדון כבר מריצה פרוייקטים כמו “יובנטוס סיטי” שיכלול בתי מלון, קולנוע, קניון, פארקים, מגרש אימונים ועוד תחת המותג “יובנטוס”. ההנהלה גם דאגה לפרסם במהלך העונה הנוכחית את שינוי הסמל של יובנטוס לסמל חדש תחת הסלוגן:”שחור ולבן ועוד” כשהמטרה היא להוציא את יובנטוס מגבולותיו של מועדון כדורגל ולהפוך אותו למותג ענק ברחבי העולם.
כעת, כל אחד במועדון יודע שכל מה שנשאר זה להראות גם במגרש שיובנטוס שייכת לטופ של הכדורגל האירופאי ולא נופלת מאף קבוצה, המבחן האמיתי יהיה מול ברצלונה.

במפגשי העבר:

~ חוסה רמון אלשנקו בחילוף מחוות עם הקפטן אנטוניו קבריני, מרץ 1986 ~

היסטוריה ארוכה ועשירה ביותר לבארסה ויובנטוס אשר הולכת הולכת כמעט יובל אחורנית ומטפסת לה עד היום וביותר ממפעל אירופי אחד. המפגשים הקרובים יהיו מפגשים 9 ו-10 במספר בין השתיים בכל המסגרות, השישי והשביעי בליגת האלופות. לאחר מפגשנו הראשון במעמד הגמר עם יובה בעונת הטריפלט האחרונה (גמר ראשון באיזשהו מפעל), חוזרים לעוד רבע גמר מול הגברת הזקנה כשכאמור, למעט הגמר פגשנו בהם רק בשלבים האלה והמאזן הוא 1-1 במפגשים הכוללים… סטיב ארצ’יבלד מול מרסלו סלאייטה.

71\1970: גביע ערי הירידים; שלב 32 האחרונות: בארסה מארחת בסוף אוקטובר של 1970 את הגברת הזקנה לשלב 32 האחרונות של גביע ערי הירידים. הייתה זו העונה האחרונה של מפעל זה לפני שהפך בעצם להיות גביע UEFA. בארסה, שזכתה 3 פעמים בגביע, מארחת את יובה בקאמפ נואו למשחק הראשון. אבל בארסה של ריפה ורשאק לא מספיק טובה מול יובה שבשורותיה משחק… פביו קאפלו. האלר ובאטגה כובשים ראשונים, מרסיאל רק מצמק רבע שעה לסיום וזה הפסד ביתי מעציב. הגומלין לא החזיק בתוכו תקווה רבה, באטגה וקאפלו בעצמו כבשו תוך 20 דקות, לואיס פוז’ול מצמק 7 דקות לסיום. יובה המשיכה להגיע לגמר ולהפסידו ללידס יונייטד.

86\1985: ליגת האלופות; רבע הגמר: צמד מפגשים מרתק עמד לקחת חלק ברבע הגמר הזה, בין בארסה שלא ראתה גמר אלופות כבר חצי יובל מאז ההפסד מול בנפיקה, לבין מי אם לא אלופת אירופה עצמה יובנטוס, שניצחה בגמר של 85′ את ליברפול עם שער של כעת-נשיא UEFA ועדיין-אגדה גדולה ביובנטוס, מישל פלאטיני. בארסה אירחה בתחילת מרץ של 86′ את האלופה שבשורותיה תמצאו לא רק את פלאטיני אלא גם את מיכאל לאודרופ כמובן, ש”בילה” כמה שנים מוזרות ביובנטוס, זכה בכמה תארים ומיד לאחר מכן עבר לבארסה והשאר היסטוריה. המשחק עצמו היה שקול, מרתק ועם זאת משמים מאוד. אבל, 81 דקות לקחו לחוליו אלברטו לכבוש שער מיוחל שניצח את המשחק בקאמפ נואו וקידם יפה את הגומלין: בטורינו, כבש סטיב ארצ’יבלד לאחר 30 דקות בלבד. מישל פלאטיני הצליח להשוות עם הירידה להפסקה מה שהפך את המחצית השניה למתוחה ביותר. זה לא עזר הרבה לגברת הזקנה ובארסה הדיחה את האלופה, המשיכה לחצי גמר מטורף מול גטבורג שם חזרה מפיגור 3 שערים וניצחה בפנדלים, לבסוף הגיעה עד הגמר מול סטאווה בוקרשט שם לא הצליחה לכבוש מול 11 המקומיים של הרומנים והובסה 2-0 בפנדלים אומללים. זה היה צריך להיות הראשון של בארסה, אבל פיצ’י אלונסו שכבש שלושער מדהים מול גטבורג, סופסל בגמר ונכנס רק בהארכה…

91\1990: גביע המחזיקות; חצי הגמר: בארסה ויובה נפגשו שוב ב-10 לאפריל בקאמפ נואו והפעם במפגש היחיד במסגרת גביע המחזיקות. שתי עונות קודם לכן בארסה זכתה בגביע הזה ע”ח סמפדוריה בגמר, הפעם סמפדוריה הייתה האלופה ובארסה ראתה את הגמר מולה. היא ראתה מולה הפעם גם את מיכאל לאודרופ, הפעם באזולגראנה. עם זאת, זה לא התחיל טוב עם שער מוקדם של פיירלואיג’י קזיראגי (היום עוזר מאמן בקליארי) אחרי בלבול איום ונורא בין אלברטו פרר לזוביזארטה. אבל הפעם זו הדרים טים של קרויף שחזרו בגדול במחצית השניה. סטויצ’קוב בצמד מהסרטים (תראו את התנועה בשערו השני) וגולאסו של סלינאס (מיקום זוועתי של סטפאנו טאקוני) קובעים 3-1 אדיר בבית. הגומלין בדלה אלפי היה קשה אך נגמר רק ב-1-0 של רוברטו באג’ו. בארסה המשיכה לגמר שובר לב מול היונייטד. לא נורא, זו לא הייתה זכייתנו האחרונה במפעל הזה – עונה אחר כך נזכה אפילו בתואר יותר נחשק (שוב ע”ח סמפדוריה)…

03\2002: ליגת האלופות; רבע הגמר: מפגשינו האחרון מול יובנטוס בכל המסגרות. בארסה של אנטיץ’ הייתה, בלי להעליב, הסחלע, השאריות של קבוצה נהדרת שגם זכתה בכמה תארים בסוף המילניום. ועדיין עם אוברמארס, קלייברט, הארנבון הבוגדנון סביולה או אפילו ריקלמה, זאת לא יובנטוס מודל תחילת העשור הקודם. הנסיך דל פיירו, דוידס, נדבד, זמברוטה, צ’ירו פררה ועם בופון בשער? המפגש הכפול הזה ברבע הגמר הרגיש יותר כמו חצי גמר 2008 מול היונייטד – אחת מבין השתיים פחות הייתה שייכת למעמד. אבל זה לא בא לידי ביטוי במשחק הראשון, אז פאולו מונטרו כבש אך בארסה הצליחה להשוות בעזרת סביולה ולסיים ב-1-1 אופטימי בטורינו. בבית, אז בניגוד למשחק הראשון גם לואיס אנריקה הקפטן פתח, שוב כבשה יובה ראשונה במחצית השניה עם שער פנטסטי של פבל נדבד האגדי. צ’אבי הצליח להשוות בכל זאת והמשחק עבר להארכה אמנם לאחר שלבארסה הגיעו בבירור שני פנדלים שהיא לא קיבלה. אבל מול יובה עם אדגר דוידס שהורחק, דברים אמורים היו ללכת אולי אחרת. ואז כאמור זה הגיע, הגבהה של אלסנדרו בירינדלי אל רגליו של מרסלו סלאייטה 6 דקות לסיום ההארכה. ועולמנו חרב. מזכיר את ההדחה מול צ’לסי ב-2012…

15\2014: ליגת האלופות; הגמר: הכל היה מוכן. האליפות כבר נלקחה בעזרת השער של ליאו מסי 25 דקות לסיום בויסנטה קלדרון; הקופה היה שלנו אחרי הצגה פשוט מטורפת של הפרעוש, הטריפלט זעק לשמים ובארסה שוברת השיאים של ה-MSN במיטבם, הייתה ראויה לו. היריבה, יובה, ממש לא הייתה פראיירית והראתה זאת כשהדיחה את ריאל מדריד בניגוד לשלל התחזיות, אבל הגמר, כמו הגמרים האחרונים שלנו, התחילו בשער מוקדם (אטו, פדרו שכבש בפחות מחצי שעה שלגמר זה נחשב מוקדם) וזה הגיע לאחר מהלך אדיר של ניימאר ואינייסטה שנגמר ברגליו של ראקיטיץ’ ופנימה. אלברו מוראטה, אותו אחד שהדיח את ריאל מדריד וכעת לא מקבל בה קרדיט, איזן את התוצאה גם מולנו במחצית השניה אך לזמן קצר מאוד עד השער הקילרי של לואיס סוארס והריצה ליציעים על רקע סמל הקבוצה בענק. בארסה המשיכה ללחוץ וללחוץ ויובה לא ויתרה, אבל זה נחתם בשער של ניימאר בתוספת הזמן ואושר גדול לכולנו – זה היה יום ההולדת הכי טוב בחיי מן הסתם.

ובסך הכל, המאזן מול יובנטוס לא נע לטובתנו עם 4 הפסדים, 2 ניצחונות ו-2 תוצאות תיקו (8 מפגשים בסך הכל). הסטטיסטיקה הזו קצת משקרת שכן בארבעה קמפיינים שונים בהם נפגשנו, בארסה צלחה 2 ויובה 2 כך שהעניין מאוזן יותר ממה שנראה על ניירות ההיסטוריה. מאזן השערים מאוד צמוד ועומד על 10-9 לאיטלקים.

שיהיה לנו בהצלחה.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.