לקראת משחק העונה נגד אתלטיקו מדריד

~ בקשתו נתקבלה למחצה… מסי כובש בתיקו בלבד אצל לאס פלמאס ~

בארסה נמצאת במצב מעט מבלבל וטריקי. 6 נקודות כבר נלקחו מאיתנו במהלך חודש פברואר (אספניול, חטאפה, לאס פלמאס) ועדיין בלי הפסד בליגה, אבל השאלה כמובן היא לגבי היכולת. מצד אחד אנו זקוקים לירידת המתח הזו, צפינו ירידה ביכולת משום שבאמת אי אפשר להמשיך לשחק בכל כמה ימים בהילוך הגבוה ביותר. צריך את המנוחה וצריך את הסו קולד ‘כאפה’. מצד שני, כאן בארסה של העונה תימדד, עם כניסתה לשלב המאני טיים שתמיד מתחיל לרוץ לאחר פברואר עם התקדמות ליגת האלופות ומה שזה מביא איתו. אלו לא דברים חדשים לאף אחד מכם, גם אם אוהדים רבים חורצים גורלות בכל פעם כזו מחדש. ישנן כמה מסקנות שארנסטו ואלוורדה צריך להגיע אליהן נוכח הפעמים האחרונות בהן בארסה התקשתה ולא הצליחה להרשים (להוציא את ז’ירונה), בואו נקווה שהמיטב עוד לפנינו.

משחק עונה מחר, אין דרך אחרת להגדיר זאת. נדמה היה שבאתלטיקו של העונה יש משהו קצת פחות רעב, פחות יציב. עם זאת, התחושה לקראת מחר היא של לא פחות מקלאסיקו, משחק שבו אין כל חוקיות ובארסה תצטרך להיות במיטבה. מצד אחד, המומנטום של אתלטיקו פשוט נהדר ועוד נרחיב עליו בהמשך. אם ניגש למשחק באדישות ולא עם השחקנים בכושר הטוב ביותר אלא השחקנים שעבור ואלוורדה הם ה’נכונים’ ביותר, וברור על מי אנו מדברים כאן, עלולה להיות לנו בעיה. מצד שני, אתלטיקו היא זו שצריכה לנצח כאן בכדי להשפיע וזה פקטור גדול, אם כי לא זו האידאולוגיה שאנחנו אוהבים לאמץ ואפשר לבוא לנצח. זה הזמן לחתוך את צומת הדרכים חזק אל המאני טיים – לא להיתקע בה ולנסות למצוא דרכים חלופיות בנואש. כאן המקום להוכיח את גדולתה של בארסה העונה כקבוצה ולא כפלוק.

הסגל שיארח את הקולצ’ונרוס כולל את כולם מלבד דניס סוארס, ג’רי מינה, אלייש וידאל (החלטה מקצועית) וסמדו הפצוע. כמו כן, לואיס סוארס עדיין בסכנת השעיה ואם יוצהב, יושעה מהמשחק הבא אצל מלאגה ברוסאלדה. המשחק לאחר מכן הוא בבית נגד בילבאו.

ויסקה בארסה!

~ 7 שערים ב-2 המח’ האחרונים ו-100 שערים במדי אתלטיקו. גריזמאן, עושה ההבדל של הקולצ’ונרוס ~

היריבה של מחר לא זרה לכם כלל. אתלטיקו מדריד של העונה היא קבוצה שחוותה כבר מעידות ומפלות, בעיקר בליגת האלופות שם כבר איננה עוד רלוונטית, אבל מחר אתם תראו קבוצה אחרת. קבוצה מחוזקת בדייגו קוסטה שחזר, אנטואן גריזמאן שבכושר כיבוש נהדר, הגנה מתפקדת שמאז הפסד 1-0 אצל אספניול ב-22 לדצמבר חטפה 3 שערי ליגה בלבד ושוער בשער, הזאמורה הנוכחי יאן אובלאק שגם נמצא בראש טבלת המשחקים ללא ספיגות עם 17 לעומת 15 של MATS בלבד. אבל מעבר לדברים האלה, קבוצה שנמצאת במומנטום מטורף, שגם במרחק עצום מבארסה לא ויתרה והמשיכה להוציא תוצאות נהדרות כאשר הפסד אחד לאספניול ותיקו יותר מבארסה מול ז’ירונה הם שעושים את ההבדל. קל יותר למי שרץ ספרינט לעבור את מי שזז בהליכה, זה לפחות מה שאתלטיקו חשה כרגע.

בשביל לקבל תמונה טובה יותר של אתלטיקו הנוכחית פניתי אל רותם שני ושלומי גריה, ממנהיגי קהילת אוהדי אתלטיקו מדריד בארץ, למהדורת Q&A מעניינת. תודה רבה על שיתוף הפעולה! מקווה שתהנו:

1. שאלה: צ’ולו – האם הוא עושה משהו שונה מהעונה שעברה? הביא ערך מוסף או שנשאר באותה אג’נדה? אותו להט או שיותר מופנם? 

– סימאונה לא עושה משהו שונה העונה, אבל הוא כן עשה משהו שונה בעונה שעברה. מאז שהגיע ב-2011 טען תמיד כי למרות הנחיתות הכלכלית של אתלטיקו, החומר האנושי, היכולת והאופי (קוהונס) של השחקנים לא נופלים מאף קבוצה בליגה או באירופה. אבל משהו קרה לסימאונה אחרי עונת האליפות, הוא לא הצליח להתמודד עם אבדות של שחקני מפתח, נוצר משבר אמון בינו לבין ההנהלה והוא אפילו קיצר את החוזה שלו. ב-2016 הוא התחיל לקחת את הביקורת נגד השיטה הפיזית ההגנתית שלו, הגדיל את הסגל וניסה לשחק עם שלושה קשרים באמצע, חלוצים קטנים וזריזים יותר ועם יותר שליטה בכדור במרכז. הוא כמובן אף פעם לא ניסה לחקות את הטיקי טאקה של בארסה אבל הוא חיפש דרך לנצל את החסרונות בסגל ע”מ לשדרג את הקבוצה. הוא ניסה יותר מ-40 מערכים שונים לאורך העונה וממש ניסה להוציא משהו מסגל שכבר לא ממש שיקף את העקרונות שלו. עם חזרתם של פיליפה לואיס וקוסטה והשתבחותם של סאול, קוריאה ותומאס, צ’ולו חזר לעצמו גם כן. הוא חתם על הארכת חוזה והתחיל להראות לכולם איך אתלטיקו מדריד צריכה תמיד להיראות. ההגנה קשוחה, הקישור מרוכז ויציב ושני החלוצים, מרכז המשחק ההתקפי שלו, מפרגנים ומשלימים אחד את השני. סימאונה חזר גם לעצמו עם אותה תשוקה ולהט ועם הקשר החם עם השחקנים והאוהדים, אותה אג’נדה ישנה של פרטידו אה פרטידו, משחק אחרי משחק. שוב כולם מסכימים, סימאונה הוא אתלטיקו ואתלטיקו היא סימאונה.

2. שאלה: בהמשך לשאלה הקודמת. היו באופן כללי שינויים טקטיים? מערך שהתחיל אחד והמשיך אחרת? שחקנים שקיבלו קודם יותר קרדיט ועכשיו פחות ולהיפך?

– צ’ולו מאמין גדול שמה שעבד אתמול יעבוד גם מחר ושחקנים שנתנו הכל בשנה שעברה יתנו הכל גם הפעם. צ’ולו יודע שכשגאבי וקוקה על המגרש הם רצים, מתקלים ונוגעים בכדור יותר מכל אחד אחר. הוא יודע שקוסטה מושך אליו ויכול גם לנער מעצמו מגן וחצי ולספוג על הדרך כרטיס וחצי. הוא יודע שכדי שגריזמן יפרח הוא צריך לפנות לו שטח והוא בונה את משחק ההתקפה שלו, לא משנה מה המערך, בשביל לתת לו צ’אנס לנוע וליצור מצבים. עיקר השינויים במערך הם על עמדת הקשרים. כשהוא ירצה לצופף את המשחק מקדימה, הוא יבחר בקוריאה או קוקה ויריץ את המגנים על הקו; כשירצה לשחק רחב יעלה את סאול מהאמצע או ויטולו מהספסל. סימאונה הוא שחקן-מאמן, כשהיה עם החבר’ה בארץ לקראת המשחק מול הפועל ת”א ראינו אותו באימון תופס את עמדת המגן ומריץ תרגילי יציאה מהירה עם שחקני הקו והקישור המרכזי. גם כשהוא מחוץ למגרש הוא חי את המשחק והשינויים שהוא מבצע כמאמן תוך כדי, הם קטנים אבל קריטיים. הוא לא מאמן שמתמחה בלזהות חולשות אצל היריב, אלא יותר אחד שמודע לשינויי קצב במשחק לפני הקבוצה היריבה, לפני שיוכלו להתאים את עצמם. בגלל זה הוא תמיד על הקווים, מהדקה הראשונה עד הסיום, מדבר וצועק על שחקנים ושופטים, עושה יותר קילומטרז’ על הקו מאשר מגניו.

3. שאלה: מערך משוער? פצועים ומושעים?

– דייגו סימאונה אוהב את ה-4-4-2 שמעניק לו מבנה הגנתי מאורגן וממושמע, כזה שספג העונה רק 11 שערים ב-26 מחזורי ליגה (0.42 שערים למשחק) ובמקביל מאפשר לו את היציאות המהירות להתקפה, כאלה שמשאירות את היריבה מבוהלת. המערך הפך ליעיל יותר בינואר אז קיבל גריזי שותף חדש בהתקפה בדמותו של דייגו קוסטה שביחד עם הצרפתי משלים צמד שלא מבייש את ההיסטוריה ההתקפית של שחקנים כמו אגוארו, פורלאן, פלקאו, טורס, וייה והאסלביינק. אל המשחק יגיע צ׳ולו בחסרונם של סטפן סאביץ׳ ולוקאס הרננדס שסובלים מפציעות בירך. למזלנו לאתלטיקו מחליפים ראויים בכל עמדה בהגנה ורביעיית ההגנה ככל הנראה תכלול את חואנפראן ופיליפה לואיס באגפים, צמד הבלמים האורוגוואים דייגו גודין וחוסה מריה חימנס כשמאחוריהם הענק הסלובני – יאן אובלק בשער. בקישור האחורי נמצא את המקביל של צ׳ולו על המגרש, גאבי, כשלצידו ישחק סאול הורסטילי ואת האגפים יאיישו קוקה ותומאס, רביעיית הקנטאנרו שעשו את העבודה מול סביליה. בהתקפה צמד ה-AG&DC כמובן כאשר מאז צירופו של קוסטה, תפוקת השערים והאיומים בקבוצה עלו ואף זכינו למספרים גבוהים מהקולצ׳ונרוס (4-1 בליגה האירופית, 5-2 ברמון סאנצ’ס פיחואן של סביליה ו-4-0 על לגאנס במחזור האחרון), בניגוד לתוצאות אליהן אנו רגילים.

4. שאלה: איך שחקני הרכש באים לידי ביטוי?

– על דייגו קוסטה כבר דיברנו. סימאונה התעקש להחזיר הביתה את קוסטה אפילו בסכום העולה על זה בו נמכר. הנוכחות של קוסטה וצירופו לסגל משלימה פאזל של מכונה משומנת היטב. גריזמן פורח לצידו וההתקפה כולה קמה לתחיה; הוא מושך אליו את ההגנה, מחזיק כדור בלב ההגנות ויוצר מצבים לשותפיו להתקפה. דייגו קוסטה הכניס רוח חדשה בקבוצה וחידש את הלהט שנראה שדעך מאז שעזב. ויטולו, ספרדי שמלא בכשרון, הגיע בתזמון טוב לאחר עזיבתם של שלושה שחקנים גדולים במועדון – מויה, קראסקו וגאייטן. עדיין לא השתלב באופן מלא בקבוצה וברוטציה אך כבר הספיק לתרום מבחינה מספרית, עתיד להשתלב וללמוד את שיטת ה’צ’ולוסימו’. אנחנו מאמינים בו ובעיקר בבחירה של צ’ולו בו. עם זאת, אנחנו מקווים שבמועדון ידעו לשמר את הסגל הקיים בחלון ההעברות של הקיץ ואף יצורפו שחקנים חדשים על-מנת לעבות את הסגל ולהשלים את החוסר שהשאיר חלון ההעברות של ינואר. כאמור, עזיבתו הכואבת של יאניק קראסקו.

5. שאלה: מה הייתה הסיבה להופעה הפחות מוצלחת באלופות העונה, והאם היה סוויץ’ בליגה מאז ההדחה בשלב הבתים?

– בניגוד לעונות קודמות בהן הקבוצה תמיד הגיעה לשלבים מאוחרים בטורניר, השנה אתלטיקו נתקלה בקשיים כבר בשלב הבתים; בבית שמורכב מצ’לסי, רומא וקראבח סיימה את הבית עם נצחון אחד בלבד (2-0 נגד רומא), הפסד אחד והמון תוצאות תיקו. המון (6). אלה הביאו אותה למקום השלישי והמעבר לליגה האירופית. אתלטיקו פתחה את העונה (האירופית ובליגה הספרדית) באופן מדשדש; הקולצ’ונרוס אמנם לא הפסידו אך גם לא ניצחו במשך תקופה מאוד ארוכה. בין אם זה בעקבות משחק מתגונן מדי ובין אם בשל חוסרם של גאמיירו וקראסקו עקב פציעה, דבר שהשאיר את גריזמן לבדו בשטחי האויב. בשורה התחתונה: אתלטיקו הייתה קפואה מתחילת העונה. משהו היה חסר. ימים עברו והתברר שמה שהיה חסר לאתלטיקו זה דייגו קוסטה, קוסטה לא הגיע על תקן ‘חלוץ’, אלא על תקן ‘משיח’. חלוץ ששואף אדום ונושף לבן ומשמש כצמד של אנטואן בהתקפה. זה מה שהיה חסר לאתלטיקו. וכעת, כשבנוסף להגנה של אתלטיקו, מצטרפת התקפה מסוכנת שכזו, אפשר להסתכל לברצלונה בעיניים.

___________________________________

הנה הסגל של אתלטיקו מדריד שיוצא למשחק העונה מחר:

שוערים: אובלאק, ורנר.

הגנה: פליפה לואיס, ורסאליקו, לוקאס, חואנפראן, חימנס.

קישור: תומאס, קוקה, סאול, גאבי, ויטולו, אולאבה.

התקפה: גריזמאן, טורס, קוריאה, קוסטה, גאמיירו.

היסטוריית המפגשים:

~ מסי מול אהובתו אתלטיק, אי שם בעונת 08-09 ~

לפני שנגיע למה קרה במפגשנו האחרונים נגד הקולצ’ונרוס, יש לציין את דיוס. ליאו מסי כבש את השלושער הראשון בקריירה מול ריאל מדריד בעונת 06-07, ב-3-3 המפורסם. השלושער השני בקריירה הגיע בעונת הטריפלט של 08-09 במשחק הראשון של שמינית גמר גביע המלך בויסנטה קלדרון של אתלטיקו מדריד, וכמה זה סמלי שזה הגיע מול הקבוצה שעתידה להיות השניה מולה מסי כבש הכי הרבה בקריירה עד כה – 27 שערים ב-35 משחקים. אחת לפני סביליה (29) ואחת מעל ריאל מדריד (25). למסי גם 3 שלושערים מול אתלטיקו, 2 מהם בליגה כשהבא, בלי עין הרע, ישווה את שיא השלושערים שכבש מול קבוצות בליגה עם אוססונה, אספניול ו-ולנסיה.

לבארסה ואתלטיקו מסורת ארוכת שנים עד לראשית הליגה כאשר אתלטיקו מדריד התחרתה ב-81 עונות הליגה הראשונה מתוך סך של 87. זוהי כאמור העונה ה-81 של הקולצ’ונרוס ומחר יהיה המפגש ה-162 בין השתיים (כן כן) וה-81 בקאמפ נואו. מי שמכיר את היסטוריית המשחקים הזו ולא מסתכל רק על אתלטיקו הגדולה של סימאונה שלא לוקחת חלק ביותר מדי משחקים מרובי שערים, יידע שמדובר בקרב בו באופן מסורתי שערים פשוט נופלים בסיטונאות, בית או חוץ.

הפעם נדבר על 5 המפגשים האחרונים בביתנו, בעתיד אבטיח לכם סיקור מלא ומפורט של היסטוריית המפגשים בקאמפ נואו, וכשאני מבטיח מלא ומפורט אתם יודעים שתקבלו מלא ומפורט.

בעונת 12-13, אתלטיקו עדיין ללא צ’ולו סימאונה מגיעה לקאמפ נואו עם פלקאו בארסנל שלה אחרי עונה מטורפת בפורטו. הוא אף כבש ראשון, שער פשוט נהדר של חלוץ גדול מול פיקה מבולבל ופויול שלא יכל לעשות דבר. אבל בארסה של אז הייתה גדולה על הליגה וזה ניכר היטב במשחק הזה גם. זה התחיל בגול מ-טו-רף של אדריאנו, אחד משחקני העונה ההיא, והמשיך עם שער של נחישות מאת סרג’י בוסקטס ועוד צמד של מסי, האחד גולאסו והשני מטעות נדירה של דייגו גודין שלא תהיה קלה למציאה במשחק הקרוב.

בעונת 13-14, עוד רבות יתואר, ידובר ויסופר על העונה ההיא והמשחק הזה. השער הראשון המדהים של אלקסיס, השוויון של גודין, תוך כדי המחדלים של מתאו לאוס הדי מביש והדי מאוס ולבסוף, אליפות היסטורית לאתלטיקו מדריד. הטוב? גם ככה הגיע להם ואנו לעומת זאת היינו צריכים להגיד תודה שזה לא נגמר כבר אז במשחק מול גרנאדה. הרע? עונה כזו בעייתית ואמוציונלית שהייתה יכולה להיגמר עם מתיקות ולא מרירות. אבל, מה שקרה לא יכל לקרות אחרת. בעונה לאחר מכן, בארסה תגיע במחזור האחרון לביתה של אתלטיקו ותנצח 1-0 משער של מסי עבור זכייה מרגשת באליפות ובהמשך, טריפלט.

https://www.youtube.com/watch?v=K5SiD4ZK0VU

בעונת 14-15, דיברנו על סיום העונה הזו, הטריפלט ועוד קודם לכן האליפות אצל אתלטיקו, אבל מוקדם יותר במחזור הסוגר את הסיבוב הראשון, האלופה התארחה בקאמפ נואו ולא יכלה מול שלישיית ה-MSN הנצחית. שער ראשון של ניימאר, השני של סוארס והשלישי, מסי מתחיל את המהלך, נופל וקם לפני שהצלחתם למצמץ וכובש את השלישי כשהתמונה הזכורה הבאה נחקקה אצלנו טוב טוב והיא של השלישייה רצה ומתחבקת יחדיו כשכולה כבשה. היסטורי.

https://www.youtube.com/watch?v=eHNOF_FurB0

בעונת הדאבל של 15-16, בארסה מנצחת 2-1 את אתלטיקו. קוקה כובש את הראשון אבל בארסה חוזרת עם שער קלאסי של הפרעוש ממהלך קבוצתי אדיר ובישול גדול ומוכר של ג’ורדי אלבה. השער השני הגיע מרגלי סוארס, שער אופייני גם הוא עבור הפיסטולרו ומזכיר את שער הניצחון של מול מדריד בעונת הטריפלט האחרונה. בהמשך פליפה לואיס קיבל אדום וב-10 שחקנים בארסה ידעה לשמור על היתרון ולנצח.

https://www.youtube.com/watch?v=CmZBATEOdLY

בעונה שעברה, פספוס בקאמפ נואו מול אתלטיקו. בארסה בתקופה לא טובה מבחינת יכולת והתחושה לקראת אתלטיקו הייתה שלצאת עם תיקו יהיה הישג, גם אם זה בבית. לעומת זאת, בארסה הייתה טובה יותר מהקולצ’ונרוס ואף כבשה ראשונה משער של איבן ראקיטיץ’, אך במחצית השניה ליאו מסי נפצע ובמקומו עלה ארדה טוראן, מה שאמנם הקשה עלינו אך בארסה המשיכה לשלוט. למרות זאת, אתלטיקו ניצלה טעות קשה של מסצ’ראנו, קצת לפני שסמואל אומטיטי נכנס לעניינים, ואנחל קוריאה השווה את התוצאה שבסיום הייתה 1-1.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו