גולת הכותרת בעונה שעברה בשלב זה הייתה ההתמודדות ללא מסי. התמודדנו בלי דיוס בעבר, הפציעה מול אתלטיקו וכל זה. אבל זה שונה עכשיו. היו זמנים בהם התמודדות של מסי היה דבר שלא מדברים עליו, משהו כמעט אסור, טאבו. בעונה שעברה לעומת זאת, בלי הכלים שיש לנו היום, למרות התחלה רעועה בארסה סיימה על הצד הטוב ביותר את ההתמודדות. העונה שעברה והנוכחית מנפצות את האשליה הזו ככל שאפשר. נכון, זה לא אותו דבר בלי השחקן הגדול והמשפיע בכל הזמנים And all, אבל יש עתיד למעט כמה נקודות קלות. באופן אירוני לעומת זאת, כל ה”כלים” הללו היו בעצם קיימים גם אשתקד נגד לברקוזן ועזרו לנו, ועוד בלי ארדה תוראן.

לא ראינו את בארסה “מחפשת את עצמה” כבר עידנים. מעונת הטריפלט נראה כי התבנית מסודרת לנו עד מאוד ובעיקר התוכן שלה, תמיד היה נוח לומר כי כאשר פיסה אחת לא נמצאת אזי הכל יכול ליפול. אונסה אחת, הצלחה אחת והרבה מאוד תארים. אין עוד תוכן אחד אחיד בתבנית ועל כן בארסה ממשיכה בבנייה מחודשת גם בלי שנשים לב. זה יקח זמן, זה יניב תוצאות וגם יעורר תסכולים אך לעולם לא יפגע באהבתנו לסמל.

אז מסע החוץ לא נגמר לו אך ביום ראשון זה יגמר. פוגשים בסלטה ויגו רגע לפני יציאה נוספת לפגרת נבחרות, אחריה שבים הביתה למפגש מול דפורטיבו לה קורוניה. מצחיק אגב להיזכר ששני המשחקים הבאים, אחד בחוץ והשני בבית, הם שני משחקים בהם לא ניצחנו אשתקד. מי יתן וננקום בהתאם.

באימון האחרון נכח לו חוסה מנואל פינטו האגדי עם זאת, לקראת המשחק מחר לא בטוח אם זה מזל או נאחס שהזאמורה לשעבר של סלטה יגניב לנו איזה ביקור. סתם פינטו, נשמה אתה.

אז אומטיטי חוזר להתאמן, לא בטוח אם יוכל לפתוח מחר בהרכב אבל נקווה שיתקרב לשם באופן משמעותי לאור היכולת הממוצעת של החפסיטו לאחרונה. חוץ מזה נמשיך לחכות לאלוהימסי.

מה שלומך סלטה (מתוך פרויקט פתיחת העונה)?

שם מלא: Real Club Celta de Vigo – ריאל קלוב סלטה דה ויגו
תאריך ייסוד: 23 באוגוסט 1923
אצטדיון: בלאידוס (29,000 מקומות ישיבה)
עיר: ויגו
מחוז: גליסיה
מאמן: אדוארדו בריסו
הישג שיא בליגה: מקום 4 בעונת 2002/03
הישג שיא בגביע: סגנות בעונות 1993/94, 2000/01
עונות בליגה הראשונה: 51

מאמן: אדוארדו בריסו
ארגנטינאי בן 46, החל את קריירת האימון שלו כעוזר המאמן בנבחרת צ’ילה בין השנים 2007-2010. המאמן הראשי באותן שנים היה מיודעינו מרסלו ביילסה, כך שבריסו למד ממנו המון ואפשר לראות בקבוצות שלו את אופי המשחק שביילסה מנחיל. ב-2011 החל באסטודיאנטס הארגנטינאית את דרכו כמאמן ראשי, אך לא הותיר רושם ופוטר לאחר חצי עונה. לאחר מכן אימן שנתיים את או’היגינס הצ’יליאנית, עמה זכה בליגה ובסופר קאפ. עם עזיבתו של לואיס אנריקה, בריסו היה האיש שנבחר על ידי אנשי סלטה כדי לרשת אותו וכעת הוא פותח עונה שלישית בקבוצה לאחר שנתיים מוצלחות.

העונה שעברה: מקום 6
עוד עונה טובה של הגליסיאנים בראשות ההתקפה הנהדרת שכללה כמובן את נוליטו, יאגו אספאס, אורלאנה וגידטי. זה התחיל עם רצף ניצחונות ומקום רביעי המוביל לליגת האלופות, עליו סלטה שמרה למשך מחזורים רבים בסיבוב הראשון. בחצי העונה השני סלטה סבלה מפציעות, בעיקר היעדרות ארוכה של נוליטו, שפגעה בהתקפה וגרמה לקבוצה לרדת למקום השביעי. בשלב מסוים, לקראת סוף העונה סלטה כבר איבדה חשק לליגה והעבירה את הזמן, עקב הפער הגדול שהיה לה במקום השישי מהמקום השביעי והסיכוי הקטן לליגת האלופות מול ויאריאל החזקה. בסופו של דבר, היא הסתפקה בכרטיס ישיר לשלב הבתים של הליגה האירופית, לא דבר של מה בכך.

העברות:
הקיץ של סלטה לא היה עמוס, אבל בכל זאת משמעותי. הקיצוני השמאלי נוליטו שהפך לכוכב בקבוצה הגליסיאנית והיה אחד מעמודי התווך שלה, עזב למנצ’סטר סיטי וסלטה קיבלה עבורו 18 מיליון יורו. עם הכסף הזה סלטה רכשה עוד שחקן מדנמרק, הפעם פיונה סיסטו, הקשר בן ה-21 הסופר מוכשר שהיה מבוקש על ידי ארסנל אבל בחר בויגו. גם הבלם רונקאגליה הגיע בחינם מפיורנטינה וחוסה נראנחו, החלוץ הצעיר והמבטיח מז’ימנסטיק, חתם בקבוצה.

הסגל המלא:
שוערים: סרחיו אלברס, רובן בלאנקו, נסטור.
הגנה: הוגו מאיו, פונטאס, קוסטאס, ג’וני, סרג’י גומס, פלנאס, קבראל, רונקאגליה, גולדאר.
קישור: מרסלו דיאס, ראדויה, פבלו הרננדס, פיונה סיסטו, דז’אן דראזיץ’, אורלאנה, דניאל וואס, אלברו למוס, סנייה.
התקפה: יאגו אספאס, גידטי, נראנחו, בונגונדה, קלאודיו בובו, בורחה איגלסיאס.

תחזית:
עונה שלישית עם בריסו וקיץ לא פעיל במיוחד מבטיחים לנו יציבות בקבוצה הגליסיאנית. גם ללא נוליטו, סלטה תמשיך לשחק כדורגל דרום אמריקאי מלהיב עם התקפות מסוגננות בראשות יאגו אספאס, אורלאנה, גידטי ושאר החברים. עם התחזקות היריבות בצמרת, אולי אפשר להגיד שסלטה קצת נתקעה במקום, אבל אין כמו סגל שחקנים מנוסה ומגובש כדי להבטיח עוד עונה במקומות בחלק העליון של הטבלה.

ב-5 משחקי הליגה האחרונים:

– מח’ 2: הפסד 2-1 בחוץ לריאל מדריד (אוריאנה איזן).
– מח’ 3: תבוסת 4-0 בבית מול אתלטיקו מדריד.
– מח’ 4: תיקו 0-0 אצל אוססונה.
– מח’ 5: ניצחון 2-1 בדקה ה-90 על חיחון בבית (הוגו מאייו, יאגו אספאס).
– מח’ 6: ניצחון 2-0 אצל אספניול אף הוא בתוספת הזמן (רוסי, סיסטו).

פתיחת ליגה פשוט איומה לסלטה ויגו עם הפסד ביתי (!) במחזור הראשון לעולה החדשה לגאנס, שני הפסדים נוספים שאחד מהם הוא תבוסה ביתית איומה לאתלטיקו מדריד, ראשונה מאז 5-1 זוועתי בבית נגד ולנסיה אשתקד, תיקו משמים אצל עוד עולה חדשה (ישנה) ושמה אוססונה. גם מול חיחון החלשה בבית התקשתה למצוא פיתרונות עד הניצחון של יאגו בסוף המשחק ומול אספניול כבשה את שני שעריה (!) בדקה ה-90 וה-92. מטורף. האם יש מצב אפילו הכי קלוש שזה שייך איכשהו, רק אומר איכשהו, לעזיבתו של נוליטו? הייתי מהמר על מיליונים בערך שכן. אבל אל תזלזלו בהרכבה של סלטה ובטח שלא בביתה. לא אחרי עונה שעברה. כמו כן, נכון שאמרו עליו שהוא שחקן גמור אחרי כל פציעותיו והוא לא בדיוק אותו האחד בעל הפוטנציאל האדיר שראו בו בעבר, אבל ג’וזפה רוסי, אם יפתח, עלול לעשות לנו צרות צרורות.

ההרכב שפתח מול אספניול:

סרחיו אלברס.
רונקגליה, קבראל, גומס (מאייו), ג’וני.
דיאז (הרננדס), רדוחה.
סיסטו, וואס, בונגונדה (רוסי).
אספאס.

– בשורות סלטה ויגו, אוריאנה, פלנאס ובייויו בספק גדול למשחק.

במפגשי העבר:

50 פעמים היינו בביתה של סלטה ויגו במשחקי הליגה. רק ב-20 מהן יצאנו עם הניצחון, ב-17 סלטה ניצחה וב-13 התחלקנו שווה בשווה בנקודות.

בארסה מתקשה בוויגו כמו שאפשר לראות וזה פחות מעודד כרגע לחשוב שדווקא לפני התבוסה אשתקד, בארסה הייתה לראשונה ברצף חיובי של חמישה משחקים ללא הפסד, לראשונה מזה עשרות שנים, עם 4 נצחונות ותיקו מאז שהפסדנו אצלם 1-0 בעונת 2003/04 ועד המשחק בעונה שעברה.

הפרש השערים הגבוה ביותר בין הקבוצות עומד 4 שערים. 3 פעמים בהיסטוריה ניצחנו בהפרש הזה: 5-1 בעונת 1945/46, 4-0 בעונות 1982/83 ו-1993/94; פעם אחת הפסדנו בהפרש הזה, בעונת 1957/58.

סך הכול יש לנו הפרש שערים חיובי אבל צנוע יחסית, הרבה פחות צנוע כרגע: 85-72.

בואו נתגלגל טיפה יותר קדימה ועדיין אחורה, למחזור הפתיחה של עונת 2006/07. ניצחנו 3-2 את הקבוצה שבשערה עמד פינטו יקירנו, זאמורה פעם אחת באותן השנים (05-06)… מסי בן ה-19 כבש שער נאה, סלטה השוויתה וירדה ל-10 שחקנים, הלחץ עלה ואיידור גודיונסן הביא ניצחון בדקה ה-88.

לפני 3 עונות, ב-30 במרץ 2013 (עונת 12-13), נעצרנו אצלם בתיקו 2 עם שער שוויון מאוחר של בורחה אובינה. מסי קבע במשחק הזה את השיא המדהים של לכבוש מול כל 19 הקבוצות ברצף.

בעונת 2013-14 ניצחנו את אז – קבוצתו של לואיס אנריקה – 3-0. גם בחצי השני של העונה ניצחה בארסה 3-0 את סלטה אחרי ה-4-3 בקלאסיקו.

וגם בעונת 2014-15 נצמדנו לקלאסיקו. אלא שהמשחק בקאמפ נואו לאחר הקלאסיקו בו הפסדנו הסתיים אף הוא בהפסד 1-0 מזוויע במקדשנו עם אלילת המזל שמתעללת בנו בצורה משקופים והחמצות איומות. בגומלין לעומת זאת, לאחר ה-2-1 בבית בקלאסיקו, בארסה הגיעה לבלאידוס ושוב ניצלה משער של גיבור התקופה ההיא, לא אחר מאשר ז’רמי מאת’ייה שכבש בראשו את הראשון בקלאסיקו עבורנו ובדקה ה-73 אצל סלטה, את שער הניצחון המיוחל לאחר משחק מאוד מאוד קשה.

 וכעת למשחק של העונה שעברה. חשבתי האם יש בכלל צורך לספק תקציר, הרי אין מי שלא חווה את התבוסה הכואבת הזו עונה שעברה כמו פטיש ישר ל… לכל הגוף. תבוסות כבר חווינו, כמובן שכן, אבל צריך רק להעיף מבט אחד בתקציר ובשערים השערורייתיים שחטפנו והקלילות הבלתי נסבלת שבהם הם נוצרו, בשביל להבין כמה המשחק בבלאידוס היה שונה מאוד ממשחקים אחרים שחווינו בכל השנים האחרונות. רק שלא נצטרך לצפות בדברים כאלה עוד. אגב למה לא לשים את התקציר? כבוד לסלטה, אם הייתה מנדריל הייתי חורש על התקציר הזה בלי סוף.

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.