לקראת פ.ס.ז’

כמעט כמו סרט טוב, שנראה טוב, כמעט נגמר בטוב, אבל אז קרליטו נורה שם בפתח הכניסה לרכבת, זו שהייתה לוקחת אותו לחופשי (תראו דרכו של קרליטו ועזבו אותי). סליחה על ההשוואה, אלייש וידאל בריא ושלם והוא ישוב אלינו במהרה, אבל אי אפשר שלא להרגיש את הטרגיות שבמאורעות מוצ”ש האחרון. אי אפשר שלא לקחת זאת כפרפרזה על העונה, החזרה לחוסר איזון, חוסר תקווה ומחסור באופטימיות. ואני בכוונה מתאר את זה באופן דרמטי כי ככה קל יותר לדמיין את הדברים וקל יותר להמשיך הלאה העונה ולקוות לטוב. בפן המקצועי נראה כי אנו לא לפה ולא לשם. מקווים ליום טוב של הוא ומומנטום חיובי של ההוא, ורק שההוא יתפוס יום ושזה לא יפשל מדי, יהיה הרע במיעוטו. של בארסה של הגב אל הקיר במיטבה.

אז אולי זה לא הכי בריא שהגישה תהיה “מעז ייצא מתוק” באופן כללי, אבל בארסה אשר נלחמת על כבודה עדיין בעלת הכלים הדרושים לשאוב מהעונה הזו מים. עם טג שטגן בשער, יהלום בהגנה (טפו טפו טפו), אינייסטה ששב אלינו (טפו טפו טפו) ו-MSN שחוזרת לעצמה בגדול, ותוסיפו לזה שלמרות הבעיות המקצועיות, נראה כי יש אוירה טובה ומגובשת יותר בסגל, קיבלתם ערך מוסף שהרבה קבוצות גדולות אחרות מחפשות דווקא במאני טיים… ולא מוצאות.

בכל פעם שבארסה הופיעה למשחק, השאלה הראשונה הייתה מה יקרה במוקש הבא. אז הנה נוכל לנסות ולקבל תשובה עכשווית, ביום שלישי הקרוב בפארק דה פראנס של אלופת צרפת, פ.ס.ז’. הצרפתים מגיעים במומנטום חיובי ובסגל מלא כמעט לחלוטין כשאמונתם העונה היא להמשיך ליצור מסורת בכל מחיר, להשאיר אחרות מאחור. היא איננה צפויה העונה אך חזקה כתמיד, וזה בדיוק מה שבארסה צריכה בשביל לנסות ולחזק את המומנטום במחלף הקשה הזה, אל השלבים המכריעים של העונה. ויסקה בארסה!


ההיעדרויות מול אלאבס היו נכונות עת פיקה מתאמן רגיל עם הקבוצה, דבר שחשוב לראותו לקראת שלישי. כך פורסם הסגל של לוצ’ו לקראת משחק החוץ הקשה, וכולם נכללים בו מלבד אלייש וידאל כמובן, שנותח וסיים את העונה. נמסור לו החלמה מהירה ו… שנקווה שיהיה לו מקום אם לא בהרכב אז בסגל כשיחזור.

מה שלומך פ.ס.ז’?

קל לתאר את סיפור העונה שעברה של הפריזאים:

אליפות רביעית ברציפות והדומיננטית אולי בהיסטוריה כאשר היא מסיימת ראשונה בטבלה עם 31 נק’ הפרש מהשניה? פנטסטי.

קופה דה פראנס אחרי 4-2 מוחץ על מארסיי? מרהיב.

גביע הליגה אחרי 2-1 על ליל? נהדר.

דה ברוינה הורס את החלום? הציון: כביכול, “נכשל”. בלאן הביתה ב… הסכמה הדדית.

אומרים שהסוד להצלחה בין-לאומית, יבשתית, היא בשליטה בדומיין שלך ראשית כל, כלומר הצלחה מקומית. אם כך, הרי שהקבוצה העשירה מהבירה ובעיקר נשיאה ובעליה רוצים בחלום האלוופות יותר מכל לאחר שכבר כמה וכמה שנים ברציפות שפ.ס.ז’ היא הקבוצה החזקה ביותר והדומיננטית בצרפת ונראית כמועמדת ריאלית בכל פעם עוד קצת ועוד קצת, להביא כבוד למדינתה כאלופת אירופה לראשונה מאז מארסיי של דסאיי, בארטז, בוקסיץ’, אבדי פלה, דשאן ורודי פלר בעונת 93′ הרחוקה מאוד.

אכן, ריאלית יותר מליון העוצמתית של העשור הקודם וכמעט כמו מונאקו שהייתה כבר במרחק נגיעה מהתואר. מזו האחרונה היא תהיה יותר ריאלית רק על סמך גודל הפרויקט שמנסים להקים בפריס ומן הסתם, כמות הכסף העצומה שנשפכת לה עוד ועוד. פלא שבלאן סיים את דרכו?… לא פלא שהביאו מאמן כה מבוקש כמו אוניי אמרי, איש שידע עליות ומורדות בספרד בעיקר בימיו כמאמן ולנסיה שם קיבל ביקורות רבות על עקשנותו על שחקנים ספציפיים במערכיו והתעקשות על דרך אחת מאוד מסוימת, כן הוביל את העטלפים לסיים מקום 3 בטבלה פעמיים, לקחה אותה לליגת האלופות פעמיים והיה קרוב גם להגיע עימה לגמר הליגה האירופית פעם אחת. הפרק שלו בולנסיה נגמר בצורה מרירה שלא לצורך אבל את הכלים שלו יקבל במקום אחר. אמרי עזב לספרטאק מוסקבה בצעד די מפתיע וחתם לשנתיים, אך לא החזיק מעמד זמן רב כשהתקשה להתרגל לסגנון החיים בליגה הרוסית שם לא רק הלו”ז קצת הפוך אלא כל סגנון הכדורגל שלעתים לא מתנהל בצורה מסודרת – לא על המגרש ולא מחוצה לו. את הפרויקט שרצה להקים קיבל בסביליה אליה הגיע באמצע עונת 12-13. סביליה של אוניי אמרי התאפיינה במשחק מאוד מהיר, אגרסיבי ובביתיות מטורפת ששמרה על סביליה ללא הפסד ביתי במשך בערך שנה וחצי. כעת, הדבר הראשון שעולה כשמדברים על קבוצה כמו סביליה היא מונצ’י והגעתו לתודעה של כל מי שיודע דבר או שניים על כדורגל בספרד. בזכותו סביליה החזיקה בתוכה טאלנטים ברמה הגבוהה ביותר ואוניי אמרי הביא חיבור בלתי רגיל לקבוצה של איבן ראקיטיץ’, איבורה, קרלוס באקה, ניקו פארחה, גאמיירו, מ’ביה, קרישוביאק, קוקה, יורנטה, קריסטופורו, באנגה, נ’זונזי, ראמי, קרון דלי, טרמולינאס… טאלנטים מרובים מיותר ממודל אחד של סביליה של אוניי אמרי, והמודלים הללו עשו היסטוריה כשהביאו לסביליה 3 זכיות רצופות בליגה האירופית, כל אחת מרשימה מהקודמת והאחרונה בהן, למרות שהתחילה בכלל בשלב הבתים של האלופות בה סביליה מחזיקה בניצחון ביתי מכובד על סגנית אלופת אירופה דאז, יובנטוס, היא נגמרה עם 3-1 גדול על ליברפול בגמר לאחר פיגור יחסית מוקדם.

בסיבות העזיבה של אמרי לא צריך לדון יותר מדי. אמרי הודיע בתחילת יוני כי ברצונו לעזוב וקשה שלא להבינו: מה שעשה בסביליה מדהים ולא פחות, אך זה הגיע על חשבון הצלחה בליגה כשסיים פעמיים במקום החמישי ופעם אחת בשביעי והישארות בסביליה משמע הגבלה משמעותית מאוד בשליטתו בכל המפעלים. במקום לחפור, אפשר לומר בבירור שהוא רוצה להתקדם ועזיבתו של לורן בלאן הייתה במקום עבורו. אמרי הגיע בסוף יוני לקבוצה הראשונה בצרפת כשהמטרה ברורה ולא צריך אף פרשן ואף סיקור להבהירה: להפוך את פ.ס.ז’ לאחת הגדולות באירופה – לא רק על הנייר ועל פי איזה תקציב מפוצץ. יעידו צ’לסי והסיטי שהאחד לא מוביל ישירות לשני.

פ.ס.ז’ עשתה שינויים סופר משמעותיים בחלון העברות של הקיץ, המשמעותיים שבהם כוללים כמובן את העזיבות של זלאטן איברהימוביץ’ ליונייטד, גרגורי ואן דר ויל לפנרבחצ’ה, לוקה דין לבארסה, סלבטורה סיריגו שהיה לשוער הראשון של הצרפתים זמן רב הושאל לסביליה ובהמשך לאוססונה ולסיום – דוד לואיס, שאכל הרבה חצץ מה-MSN, עזב וחזר לצ’לסי. בשורת המגיעים תמצאו את בן ארפה שהגיע מניס, קרישוביאק של סביליה (רכש של אמרי), חסה הגיע ממדריד והושאל ללאס פלמאס, מונייר הבלגי שהגיע מברוז’, גדס הפורטוגזי שהגיע מבנפיקה וג’וליאן דראקסלר המעולה שהגיע מוולפסבורג.

בהזדמנות זו ברצוני להודות לירין סלע הנהדר מעמוד הפייסבוק של אוהדי פ.ס.ז’ בישראל על שסייע לי במתן הערך המוסף על אלופת צרפת של העונה.

בתחילת העונה, אמרי ניסה להכניס את שיטת המשחק שלו שהיא 4-2-3-1 עם הרמות מהאגפים ומה שבעיקר גרם להיכנס ראש בקיר. זה לא התאים לקבוצה. מהר מאוד ההנהלה של פריס הרדימה אותו והחזירה את שיטת המשחק המצליחה והידועה של ה-4-3-3 והמשחק היותר מהיר.

ההרכב יכול להתבטא בשתי צורות. אם אמרי ינסה לעשות את שיטת המשחק שלו זה יראה בערך ככה:

אראולה.
אורייר, סילבה, מרקיניוס,קארזווה.
מטואידי, טיאגו מוטה.
די מאריה, בן ארפה, דראקלסר
קאבאני.

אם לא יתנו לו לעשות זאת, ההרכב יראה בערך ככה:

אראולה.
מונייר, סילבה, מרקיניוס, מקסוול.
ראביו, מוטה (קצת אחורה יותר), וראטי / מטואידי.
די מריה / לוקאס, קאבאני, דראקסלר.

הרכב שאני הייתי רוצה לראות שלדעתי באמת יציג קרב הוגן מולכם פשוט יכלול את טראפ במקום אראולה ואת וראטי על פני מאטוידי. 4-3-3 כמובן.

לגבי השוערים, העונה אמרי עושה רוטציה לפי כשירות למרות שטראפ עדיף בהרבה מאראולה. לאראולה אין מספיק ניסיון בשביל להיות יציב בשער, בעוד טראפ מעולה בשער במשחקים האחרונים (למרות זאת הוא עמד בשער במשחקי האלופות). מסיבה כלשהי אמרי בוטח באראולה קצת יותר מדי והוא לא תמיד לוקח את השחקנים הטובים באמת. לדוגמא: אמרי בוחר את אווייר לא מעט פעמים במקום מונייר למרות שאווייר לא אחראי, מגושם ומסוכן מאוד בהגנה ובכלל. מצד שני, מונייר ההפך הגמור: הוא יציב, הוא התקפתי, הוא חד ובגדול הוא שחקן נהדר.

לגבי שחקני הרכש, לא רבים מהם באים לידי ביטוי. לו סלסו הארגנטינאי וגדס לא באים יותר מדי לידי ביטוי ורק עולים כמחליפים של הדקה ה-80. לעומתם, דראקסלר נהיה שחקן הכרחי להצלחת הקבוצה והוא פשוט שחקן נהדר.

לסיכום, פריס העונה מתנדנדת מאוד. אנחנו יכולים לנצח בגדול או לשחק רע, הכל תלוי כיצד אמרי בא למשחק. אם אמרי בא עם ראש בקיר, כאמור, ומנסה את השיטות שלו שלא מצליחות, אנחנו מפסידים, אבל אם הוא משחק עם השיטה שעובדת אנחנו משחקים טוב. זה די פשוט. כמות הכיבושים של פ.ס.ז’ תלויה לגמרי בכשור של קאבאני. אנחנו מקווים שהוא יבוא ביום טוב ושלא יהיו לו הסחות דעת כמו שקרה לא פעם. כשקבאני מרוכז וחד, הוא לא ניתן לעצירה. אבל אם לא, הוא לא מוצא את עצמו במגרש וסתם מתרוצץ. עם זאת, השחקנים שמחזיקים לפ.ס.ז’ את העונה: סילבה, קבאני, מונייר, ראביו ודראקסלר שהיה לרכישה קריטית.



אז הנה המשחק האחרון של פ.ס.ז’ מיום שבת וזהו ההרכב שפפתח באותו משחק:

טראפ.
מונייר, מרקיניוס, קימפמבה, קורסאווה.
וראטי (דרקסלר), מוטה, ראביו.
לוקאס, קבאני (נ’קונקו), די מאריה (בן ארפה).

הנה האימון האחרון של הצרפתים מיום שני, כאשר בסגל הסופי נמצא חאבייר פאסטורה אך נעדר תיאגו סילבה הפצוע.

במפגשי העבר

אח, פ.ס.ז’, חייבים לומר – מאסנו. המשחקים נגד האלופת הצרפתית הם תענוג, באמת שכן, אבל מאסנו בכמות הפעמים המטורפת בה פגשנו בהם בשנים האחרונות. בארסה ופ.ס.ז’ נפגשו בעבר 9 פעמים, 1 מהן היא בגמר גביע המחזיקות של רונאלדו. אכן היסטוריה לא מרובה אך כבר לא רחוקה מאיתנו מאז הפעם האחרונה. מחר תהיה הפעם החמישית בסך הכל בה בארסה תתארח אצל פ.ס.ז’ במסגרת ליגת האלופות. עד עונת הטריפלט האחרונה, בארסה מעולם לא ניצחה בפריז. לפחות לא את פ.ס.ז’… את ארסנל ב-2006, כן.

זוהי עונת 1994/95, רבע גמר ליגת האלופות. בבית, תיקו 1-1 מאכזב עם שער של איגור קורנייב ושוויון של ג’ורג’ וואה. ובגומלין, השער המכאיב של ראיי, הפליימייקר הברזילאי של פ.ס.ז’ בשנים ההן. דווקא לאחר שער של באקרו במחצית השנייה, זה שיכל להביא להעפלה של בארסה לחצי הגמר, הגיעה הנגיחה הזאת של ראיי בדקה ה-73… ואם זה לא מספיק, 7 דקות לסיום וינסנט גוורין סגר את הסיפור. מזה בארסה לא חזרה והודחה באותו הערב על אדמת צרפת.

וקופצים קדימה קדימה קדימה, מפגש מול פ.ס.ז’ אצלם בבית ממש לפני 3 עונות, שוב ברבע הגמר כמו בעונת 95′. צמד משחקים נהדרים לקחו חלק, בעיקר זה הראשון. זה התחיל עם גולאסו של מסי לאחר בישול מהסרטים של דני אלבס, המשיך עם שוויון של האקס זלאטן, חזר לטובתנו עם פנדל מוצדק על אלקסיס אשר צ’אבי כבש בלי בעיות. איך זה נגמר? גם כאשר נראה שסוף סוף בארסה מפסיקה עם תוצאות תיקו בחוץ בשלבי נוקאאוט של ליגת האלופות, בא הוילדוס שבוילדוסים כאשר דרדלה פשוט פתטי של מאטווידי איכשהו מצליח פגוע בויקטור ואלדס ולהיכנס. עד היום אין אנו מבינים איך יצאנו מפריז בלי ניצחון חוץ. עם זאת, זה הספיק לגומלין בבית, בינוני ככל שהיה, שנגמר רק ב-1-1 אחרי פיגור במחצית השניה ושוויון של פדרו. בארסה בחצי הגמר בעזרת שערי חוץ, אבל מה שהצרפתים לא עשו מול בארסה שעומדת על סף תהום, באיירן הצליחה לעשות כשדחפה אותנו לשם במלוא העוצמה.

בעונת הטריפלט בארסה פגשה בפריזאים לא פעם כי אם פעמיים, שזה אומר 4 מפגשים. השנייים הראשונים בשלב הבתים. בחוץ, בארסה מגיעה למשחק הגדול באמת הראשון של העונה ו… חוטפת בראש במשחק שלמען ההגינות והנימוס שמתי למעלה. פ.ס.ז’ מנצחת 3-2 את בארסה במשחק אדיר, בארסה שעד השלב ההוא בעונה לא ידעה בכלל מה זה לספוג אך דוד לואיס שבר את התאוריה הזו כבר לאחר 10 דק’. מסי השווה בהתקפה הבאה ממש, אך וראטי השיב יתרון מאטוידי מגדיל ל-3-1 במחצית השניה, ניימאר מצמק וכך זה נשאר. המשחק השני בבית היה קצת אחר, הצגה של בארסה וניצחון 3-1 אדיר כש-MSN כובשים ממש לאחר יתרון של זלאטן.

בארסה פגשה שוב בפ.ס.ז’ ברבע הגמר של אותה עונת הטריפלט לצמד מפגשים שכולו בארסה. המפגש הראשון היה הצגה אחת ענקית של הפיסטולרו סוארס שכבש את הראשון שלו במשחק לאחר שגבר על חצי מהגנה הצרפתים והכניע את סיריגו. השער השני היה קלאסה אחרת לגמרי שלעולם לא נשכח, הכדור בין הרגליים של דוד לואיס שכבר שכח מהשער שכבש מולנו מוקדם יותר העונה וצפה בסיומת הכל כך אלגנטית של סוארס המלך. המשחק ההיסטורי הזה הוא ניצחונה הראשונה של בארסה במגרשה הביתי של פ.ס.ז’ ב-9 מפגשים, וגם הוביל את בארסה לחצי הגמר לאחר שבגומלין ניימאר עם צמד בחצי שעה סגר עבורנו את הסיפור.

8 משחקים בליגת האלופות, לפ.ס.ז’ 2 ניצחונות על בארסה, לבארסה 3 ניצחונות רצופים והשאר הן 3 תוצאות תיקו. יחס שערים של 15-11 לטובתנו.

ויסקה בארסה!

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו