לקראת רומא בקאמפ נואו

אם מסי על המגרש הוא ההבדל הכי גדול בין ‘כמעט’ לניצחון, כל הקופה אפילו, הרי שכאשר הוא קם מהספסל הוא כמובן גם הגיים צ’יינגר הטוב ביותר שאפשר לקוות עבורו. עם זאת, אי אפשר להבטיח שאיתו בהרכב לא היינו נקלעים למצב דומה ועם קשיים בכלל ברמון סאנצ’ס פיחואן, כך שלפני שזעקנו לפרעוש שיכנס וינסה להוציא את בארסה מהבוץ כמו שרק הוא מסוגל, הרבה לפני אפילו, זעקנו לתמנון מבאדיה. יותר מזה, במצב בו כבר היינו בפיגור 3 או 4-0, גם דיוס כבר לא היה משנה. בסיקור לקראת המשחק, כתבתי בפירוש את מה שכולנו ידענו – מול סביליה, קבוצה עם הרבה תקלות מאחור ומלפנים, אסור לאבד את מרכז המגרש וזה לצערנו מה שקרה ושיכל להוביל לתבוסה איומה ואף היסטורית מול סביליה. יום שבו יכל להיות תורנו לומר “עוד יום בהיסטוריה של בארסה”. כתבתי גם על ה”בוסקטס של סביליה”, סטיבן נ’זונזי שבעבודה שקטה ואלגנטית עבד נהדר לצד באנגה והתמודד בהצטיינות מול פאוליניו, ראקי או אפילו אינייסטה בעוד שבארסה הייתה זו שנראיתה כמו הקבוצה המתוסכלת וחסרת האונים שפוגשת בסרג’י בוסקטס ובשתי רגליו הוא גורם לה כך להיראות. השורה התחתונה היא שסרג’י בוסקטס הוא ההבדל בין ספיגה, סט-בק – לתבוסה. זוהי עוד אחת מ-1000 נורות אדומות עבור המועדון (DUH) שללא סרג’י בוסקטס, דברים קורסים. השאלה היא, על מה נסתכל בסיום המשחק ב-RSP? על הקאמבק המטורף או מה שקדם לו? חומר למחשבה. אבל כן, מסי דיוסינו, מסי אחד.

אז כיצד זה משרת אותנו לקראת המשחק הקרוב? בארסה הייתה רחוקה משלמות בעונה שעברה, אך בכל זאת היא חלפה על פני פ.ס.ז’ בתצוגה אדירה שהזכירה לכולנו את הלב והנשמה של הקבוצה הזו, השלד החזק והאיכות הקיימת. אבל בוסקטס הושעה מהגומלין בצהובים. Nough Said’. לבארסה אין ולא הייתה תשובה לכל היעדרות שהיא של בוסי בכל משחק עם קישור לוחץ ולו במקצת, בטח במשחקים גדולים כמו מול הפינאליסטית, אז בטורינו. כן, ז’רמי מאת’ייה עלה בהרכב והיה מהאחראיים להופעה המאכזבת, אבל אולי ההתדרדרות לא הייתה מתרחשת כפי שהתרחשה לו יובה לא הייתה חותכת את הקישור כפי שחתכה, עם כל כמות הכבוד והאהבה שיש לכולנו עבור החפסיטו שעבר משחק די רע בזמנו. היעדרות אפשרית של בוסקטס זו החרדה הראשונית שחשבנו עליה מהרגע בו העפלנו לרבע הגמר, יותר מזהות היריבה ויותר מכל היעדרות אפשרית אחרת. יש לכך סיבה. הפעם בוסי אמור לעלות ובואו נקווה שיהיה אפילו ברבע ממיטבו. תשמור על עצמך ילד.

בארסה התאמנה שלשום וגם אתמול כשהפצוע היחיד בסגל, טפו טפו, הוא לוקה דין. ואלוורדה כבר אישר שבוסקטס יהיה כשיר לרומא ואלה החדשות העיקריות, כעת זהו הזמן לחשוב על ההרכב האידאלי אך עם פקטור אחד משמעותי והוא שלסרג’י רוברטו יש סכנת השעיה בשל צהובים (בעוד שסמדו חזר מפציעה אך גם מהשעייה באלופות). כידוע, צהובים מתנקים לקראת חצי גמר האלופות כך שאם בארסה תעבור, סרג’י יתנקה ושחקנים נוספים להם צהוב אחד עד כה, ביניהם סוארס, מסי, פיקה, ראקיטיץ’ ובוסקטס.

הסגל מול רומא לא כולל את ג’רי מינה ואת וידאל, כמו במשחק האחרון.

ויסקה בארסה!

שלום לך רומא וברוכה השבה:

~ תודה רבה ל-Curva Roma, עמוד האוהדים של רומא בפייסבוק שסייע עם המידע עבור הסיקור ~

~ אוסביו די פרנצ’סקו, עובד קשה עם מונצ’י על רומא של עכשיו ורומא של העתיד ~

לפני קצת יותר משנתיים פגשנו את רומא בשלב הבתים של ליגת האלופות, אז תחת שרביטו של רודי גרסיה. בזמנו היה זה בחור בשם שי, אוהד איטלקי שסייע לנו בסיקור לרומא וכתב עליה כך (שוב, תתייחסו לזה כאל משהו שנכתב בשנת 2016):

“אני פיתחתי דעה: רומא היא הגרסה האיטלקית של הפועל ירושלים בכדורסל. קבוצה עם שם ואוהדים שנמצאת כל שנה בצמרת (כבר הרבה עונות), אך בפועל היא דלת תארים. 3 אליפויות יש לרומא כשהאליפות האחרונה של הייתה ב-2002 וב-15 שנה הללו הקבוצה זכתה ב-2 סופרקאפ וב-2 גביעים מקומיים. רומא היא סגנית האלופה כבר כל כך הרבה פעמים בעשור האחרון בסריה א’, מה שאכן מראה על האיכות שלה אך גם כמה הקבוצה די לוזרית ומסתפקת במחמאות על הכדורגל היפה שלה בארץ המגף כאשר היא לא מצליחה לקחת תארים. גם באירופה רומא לא מצליחה להיות בולטת ועפה בעיקר בשלב הבתים או בשמינית הגמר, להוציא את הכישלון מול היונייטד ברבע הגמר של 2007 ואת אותה ההדחה בדיוק (רק לא באותם מספרים) ב-2008. גם אם זה לא ברבע הגמר, רומא סוחבת איתה כמה מפלות חזקת – כמו השביעייה מול באיירן מהעונה שעברה. רומא חייבת לפתח את האופי שלה ולהצליח מנטלית בשביל להצליח בתחרויות כי סגל יש להם. הלוזריות של הקבוצה גורמת לה לדלילות בתארים”.

לא יודע מה קורה עם הפועל ירושלים בכדורסל בעונות האחרונות אך מבחינת רומא, עונתיים עברו והמצב לא נראה שונה במיוחד. הרבה שמות נעלמו מרומא של אז כמו פיאניץ’, סלאח, דין, רודיגר, קייטה וכמובן טוטי אך רומא ממשיכה להיות חלק מהצמרת ותו לא כששוב היא מאחורי יובנטוס וגם נאפולי. בליגת האלופות, לעומת זאת, היא מגיעה לרבע הגמר לראשונה מזה עשור. השינוייים העיקריים הגיעו ב-3 מוקדים:

1 – המאמן: הבחור בתמונה למעלה הוא אוסביו די פרנצ’סקו, שחקן עבר ששיחק ברחבי איטליה אך זמנו הבולט ביותר היה כקשר ברומא עצמה, שם שיחק מספר עונות מסוף שנות ה-90 ובעונתו האחרונה במועדון זכה באליפות המפורסמת של רומא בעונת 00-01. הוא צבר מעל ל-100 הופעות בקבוצה, 5 שערים והרבה אהבה אצל האוהדים. משפרש, עבר לצוות האימון של רומא אך עד מהרה ‘גדל’ והתרחק אל קריירת אימון משלו. הוא אימן תחילה בליגה הרביעית באיטליה אצל וירטוס לנסיאנו וכבר לפני 7 שנים עבר אל הליגה השניה שם אימן תחילת את פסקארה, אחרי כן את לצ’ה ובשני המועדונים לא חווה הצלחה רבה. סגנונו המהוקצע כן קידם אותו אל ססואולו הקטנה בעונת 12-13 כאשר עונה לפני כן, הקבוצה הצנועה ממודנה סיימה שלישית בליגה השניה אך כשלה בפלייאוף לעלות ליגה. האתגר ניתן לדי פרנצ’סקו והוא לקח אותו בשתי ידיים, הוביל אותם אל זכיה בסריה ב’ וייצב אותם. בעונתו הראשונה בסריה א’, חווה משברים עם הקבוצה והמועדון ואף פוטר לזמן קצר, אך הוחזר במהרה, הציל את הקבוצה מירידה והתחיל בבניית שלד יציב ואחיד שהציב את ססואולו במרכז הטבלה אט אט ובעונת השיא של הקבוצה הצנועה הזו, עונת 15-16, סיימה במקום השישי בטבלה עם ניצחונות סנסציוניים על יובנטוס, נאפולי, מילאן, כפליים מול אינטר וכפליים מול לאציו. ססואולו של די פרנצ’סקו הייתה בתחתית הליגה השניה עונות בודדות קודם לכן אך בעונת 15-16 מצאה עצמה בדרך לליגה האירופית. בעונה לאחר מכן, עונה שעברה בעצם, הקבוצה ממודנה כן צלחה את הפלייאוף לשלב הבתים של הליגה האירופית, אך כשלה בהמשך וגם בליגה עברה עונה בינונית ומטה. זה היה הזמן של די פרנצ’סקו להמשיך הלאה.

לפני תחילת העונה, עם עזיבתו של ספאלטי לאינטר, חתם די פרנצ’סקו ברומא וקיבל את המפתחות לראשונה בקבוצת צמרת איטלקית. המטרה שניתנה לו היא קרב מכובד בצמרת הליגה האיטלקית וקרב מכובד בליגת האלופות. עד כה הוא עונה על הציפיות אך לא משיב עם משהו שלא נראה עדיין. די פרנצס’קו בן ה-48 מעמיד קבוצה חזקה מנטלית, מרהיבה כשזה מגיע למשחק על מתפרצות, לא היציבה ביותר שתפגשו אך עקשנית. בפועל, רומא נמצאת באותה פוזיציה בליגה כבעבר – הרחק מאחורי יובנטוס. בליגת האלופות, עם זאת, נקודות אור.

2 – השמועות גברו וגברו, השאלות נשאלו, מונצ’י לבסוף עזב לרומא. המנהל המקצועי האגדי של סביליה כעת עוד מסתגל לחיים בכדורגל האיטלקי והפרויקטים שהוא מתכנן עוד נמצאים בחיתולים, אך עד כה פגע ברכש בעיקר עם צ’נגיז אונדר, שחקן ההתקפה הטורקי שהגיע מבשאקשהיר, קולארוב המגן הנהדר שהגיע מהסיטי, ריק קארסדורפ המגן ההולנדי שהגיע מפיינורד ולורנזו פלגריני הצעיר שהגיע מססואולו. אלו כן השפיעו על העונה של רומא ועוד מוקדם לדעת, אבל מונצ’י מחייה את המחלקת הצעירה של רומא ומוריד את ממוצע הגילאים ברכישותיו.

3 – הסגל. רומא נפרדה בדמעות, חיבוקים ועוד קצת דמעות, מהאגדה הגדולה ביותר שידעה ושמה הוא פרנצ’סקו טוטי. בעזיבתו הייתה דאגה רבה למחסור במנהיגים בקבוצה, להוציא את דניאלה דה רוסי הותיק שכמובן הינו גם הקפטן. ובכן, רומא עובדת טוב כקבוצה ויש לה רוח לחימה, אך אם יש לה חיסרון מהותי זהו מחסור בקישור יצירתי. דניאלה דה רוסי הוא מנוע שלא מפסיק ושידחוף את חבריו במשך 90 דקות אך אין זה תפקידו לפתוח את המשחק; נאינגולן, שגם ככה בספק גדול למשחק, הוא מעין ראקיטיץ’ שעושה עבודה שחורה ובעל יכולת בעיטה נהדרת ממרחקים אך שוב, לא אינייסטה וגם לא קוטיניו; גם קווין סטרוטמן הוא קשר פיזי שקשה יהיה לראותו עובר את אינייסטה או בוסקטס בקישור, מה שמשאיר את לורנזו פלגריני בן ה-21 שהוא קשר מוכשר מאוד אך חסר ניסיון.

עם זאת, די פרנצ’סקו לא בהכרח מעדיף להשקיע בקישור יצירתי כי אם קישור שיכול לעמוד בפני לחץ, כזה שבארסה תנסה להפעיל, כאשר אחר כך ינסה לשלח במגנינו את אל שראווי, אונדר או פרוטי באגפים בכדי לנסות לתפוס את בארסה לא מוכנה. בלי בוסקטס אנחנו בסכנה גדולה מהבחינה הזאת, עם בוסקטס אפשר לבטל את הסגנון הזה. אדין דזקו כמובן יחכה בחוד והוא מלך השערים של רומא עם 18 כיבושים העונה. מלך הבישולים, אגב, הוא אלקסנדר קולארוב עם 10 בישולים.

בהגנה, סדר לא יודע אם מופתי אך לא רע בסך הכל, בדמות פדריקו פאסיו אקס סביליה יחד עם קוסקטס מנולאס כצמד הבלמים; פלורנצי וקולארוב באגפים; ההגנה של רומא היא הרביעית בטיבה בליגה והסיבה לכך היא לא רק ההגנה – אליסון בקר השוער הברזילאי המוכשר בן ה-25 עומד סוף סוף כשוער הראשון של רומא לאחר עזיבתו של שצ’זני ליובנטוס ובמקומו של בוגדאן לובונץ השוער הרומני הותיק (בן ה-40). די פרנצ’סקו נותן אמון בשוערו ועד כה יוצא נשכר כאשר אליסון הוא במקום השני בטבלת השערים הנקיים של הליגה עם 13 פעמים משחקים (יחד עם הנדנוביץ’ של אינטר), מקום אחד מתחת לפפה ריינה של נאפולי.

כאמור, רומא העונה היא לא קבוצה שמגיעה ליותר מדי משחקים גדולים בליגה עם 2 דוגמאות יוצאות מן הכלל – 2-0 בסאן סירו על מילאן וכמובן ה-4-2 הפנטסטי של נאפולי, משחק בו הקבוצה השולטת הייתה נאפולי של אינסינייה, אך כל מתפרצת של רומא הייתה בינגו. מלבד זאת, הפסד בבית מול אותן מילאן ונאפולי, מול יובנטוס ומול אינטר וכאן ההבדל שמציב את הרומאים במקום השלישי בלבד עם מרחק 14 נק’ מהנאפוליטנים ו-18 נק’ מהאלופה הזקנה. היא כבר מזמן איננה חלק רלוונטי במאבק על האליפות ולמעשה צריכה להיזהר מלאציו החמישית שעם מרחק 3 נק’ ממנה (ומאינטר הרביעית), לא תוכל לקבל יותר סיפוק מאשר לקחת את מקומה של יריבתה העירונית לליגת האלופות בעונה הבאה.

בליגת האלופות, עם זאת, כולם צפו וראו בצמד המשחקים הנפלאים שהחבורה הזו סיפקה מול צ’לסי מאוד מאוד בינונית. רומא הוגרלה לבית קשה נורא עם אתלטיקו, צ’לסי וקרבאח הניובית. מול אתלטיקו כשלה מלנצח בביתה והפסידה בחוץ, אך מול צ’לסי הבינונית שחוותה את משבריה, רומא שברה סף מנטלי מאוד נמוך של הבלוז וחזרה מפיגור 2-0 בסטמפורד ברידג’ אל יתרון 3-2 (דזקו עם צמד, קולארוב עם אחד) שנגמר ב-3-3 בתוספת הזמן ועדיין נחשב להישג עצום. המשחק השני באולימפיקו היה כולו להצגה רומאית ו-3-0 מדהים של אל שראווי (צמד) ופרוטי עם אחד משלו. רומא עלתה מן המקום הראשון והתמזל מזלה לקבל הגרלה יחסית נוחה בדמות שחטאר. מול שחטאר, די פרנצ’סקו בחר לפתוח דווקא עם אונדר הטורקי ולא עם אל שראווי וזה הטורקי דווקא כבש את הראשון עבור הג’יאלורוסי, אבל שחטאר חזרה עם שני שערים וניצחה את המשחק למורת רוחו של די פרנצ’סקו. בגומלין רומא עלתה עם אותו הרכב שגם תואר קודם רק עם אונדר שוב על פני אל שראווי, דזקו כבש את השער היחיד באותו המשחק וכך הגיעה רומא עד הלום.

הנה הסגל של רומא למשחק הערב:

– אליסון, רומאניולי, סקורופסקי.

– חואן חסוס, קולארוב, קפראדוסי, פאסיו, פרס, פלורנצי, מנולאס.

– נאינגולין, סטרוטמן, פלגריני, דה רוסי, ג’רסון, גונאלון.

– פרוטי, דזקו, שיק, דפרל, אל שראווי.

מחוץ לסגל נותרו שני שמות משמעותיים: צ’נגיז אונדר הטורקי, כוכב התקופה האחרונה, נפצע בפגרת הנבחרות ולא יגיע לברצלונה; קארסדורפ המגן ההולנדי פצוע ולא יהיה זמין לצמד המשחקים מול בארסה. גם אם רומא תעבור, לא נראה כי יהיה זמין אף לשלב הבא. נאינגולן שנפצע ממש לפני כמה ימים מול בולוניה, הדהים את האוהדים כשנכלל בסגל להערב ויתכן כי הוא כן כשיר מספיק. נחיה ונראה. גם פלגריני שנפצע בפגרת הנבחרת נכלל בסגל.

במשחק האחרון מול בולוניה די פרנצ’סקו פתח בהרכב החזק ביותר רק עם פטריק שיק במקום דזקו, עד שהפציעה של נאינגולן בדקה ה-17 שיבשה לג’יאלורוסי את המשחק. מיד לאחר מכן נפלה לפיגור מול בולוניה ורק כאשר דזקו נכנס למשחק במחצית השניה הצליחה להשוות ל-1-1. זוהי גם תוצאת הסיום.

במסיבת העיתונאים של די פרנצס’קו לא נתן תשובה ברורה על מצבו של נאינגולן, מה שבטוח – הבחור לא יעלה כשהוא כשיר, אם יעלה. כמו כן, רמז על הנכונות לשחק משחק פיזי מול בארסה כאשר, למילותיו, החולשה הברסאית יכולה להימצא בהתמודדות לקויה עם משחק לוחץ ופיזי מן הרגיל. אנו לא יודעים כמה בוסקטס כשיר ואיך יתפקד מחר במעמד כל כך קריטי היישר מפציעתו, אך אני נוטה להאמין לדי פרנצ’סקו ולא חושב שרומא תבוא לספוג מחר אלא לתת מולנו הכל. מי יתן ונהיה מוכנים.

~ שלושה תיאגו מוטה, לוצ’ו ופיליפ קוקו, אחד פרנצ’סקו טוטי; אי שם ב-2002 ~

כן כן, ברור שלא אכפת מההיסטוריה הקצרה עם רומא באותה מידה כמו מהגמר הגדול מול היונייטד לפני 9 שנים, אבל אנחנו כאן למטרה אחרת הפעם.

רומא היא אחת מ-8 קבוצות איטלקיות שונות שבארסה פגשה לאורך השנים יחד עם מילאן, יובה, אינטר, פיורנטינה, סמפדוריה, לאציו ואודינזה (מסודר לפי מספר המפגשים מול כל אחת ואחת – רומא ממוקמת בין סמפדוריה לפיורנטינה). את הג’יאלורוסי פגשנו 4 פעמים בלבד בעבר כאשר צמד המשחקים הקרוב יהיה ה-5 וה-6 מולם וכמו כן, זוהי הפעם הראשונה שנפגוש ברומא בשלב הנוקאאוט. כמו כן נוסף – רומא היא הקבוצה האיטלקית השניה מלבד אודינזה שבארסה לא פגשה עדיין בשלב נוקאאוט כלשהו.

היסטוריה ענפה וארוכה אין לנו עם רומא, פגשנו בהם לראשונה רק לפני 16 שנים ושוב לפני 2 עונות, אבל משחקים לזכור? יש בהחלט.

https://www.youtube.com/watch?v=p-GSjSggZDs

– שלב הבתים השני של ליגת האלופות, עונת 01-02: פייר, כיף היה להיות אוהד של רומא בזמנו. הקבוצה מהבירה צפתה ביריבתה לאציו לוקחת אליפות בעונת 99-00, לקחה בתגובה אליפות היסטורית (שלישית ואחרונה עד היום) עם פאביו קאפלו הגדול ממש בעונה לאחר מכן ובעונת 01-02 היא לא רק הייתה אלופת איטליה אלא קבוצה די חזקה עם שמות כמו אמרסון, לימה, מונטלה, קאפו, סמואל, פאנוצ’י, תומאסי, דלבקיו, טוטי כמובן וגביגול בטיסטוטה האגדי (פלוס שמות צעירים מאוד כמו דה רוסי וקסאנו) – בארסה של רשאק היא עדיין בארסה של ריבאלדו ולוצ’ו ובאותה העונה גם הגיעה לחצי הגמר כזכור, אבל אנו לא משלים את עצמנו כשאנחנו רואים את בארסה ההיא כיותר ‘קריסטנבאלית’ ואף ‘רושמבקית’ מאשר ‘ריבאלדואית’. בכל מקרה, השתיים נפגשו בשלב הבתים השני המיותר להחריד (אחד לפני אחרון מתוך 4 עונות בהן זה התקיים) ב-20 לפברואר 2002 בקאמפ נואו למשחק שנגמר ב-1-1 בלבד כשקלייברט משווה לאחר פיגור משער של פאנוצ’י. הגומלין באולימפיקו היה די מביך. שער אומלל ראשון של אמרסון מטיילת ברחבה, שער שני שהתחיל מאיבוד של קריסטנבאל כמובן ועוד אחד בתוספת הזמן מאת דמיאנו תומאסי. 3-0 גרוע ברומא מול קבוצה שהיה קשה לנצחה, אבל היא עצמה מיעטה מאוד לנצח. מול בארסה הפגיעה אמנם זה לא היה המקרה.

https://www.youtube.com/watch?v=GJLtsmLN0T0

– שלב הבתים של ליגת האלופות, עונת 15-16: עושים FF ענקי אל לפני 2 עונות בלבד, עונת הדאבל המקומי שלנו. בארסה אלופת אירופה פוגשת את רומא באולימפיקו עם טוטי המבוגר במחליפים אך בהרכב, לצד מוחמאד סלאח ואדין דזקו, תוכלו למצוא גם את סיידו קייטה ואת לוקה דין שלנו. כן כן. אז נפגשנו במחזור הראשון של שלב הבתים במשחק בו נזכור 2 דברים בעיקר: ראשית, אחרי שער יחסית מוקדם של סוארס, חולפות 10 דקות ואלסנדרו פלורנצי כובש שער מהסרטים מחצי מגרש אל רשתו של טר שטגן שכיפר על המחדל עם הופעה נהדרת במשחק השני. הדבר השני והמצער יותר שנזכור הוא העבירה המכוערת של ראג’ה נאינגולן הבלגי על ראפיניה שגרמה לפציעה קשה של הילד, פציעה שהשפיעה מאוד על זמנו בבארסה גם לאחר שחזר. המשחק בקאמפ נואו, לעומת זאת, היה אופרה אחרת. בארסה מגיעה לארח את רומא 3 ימים בלבד לאחר 4-0 מדהים, סוחף והיסטורי בברנבאו בו כזכור גם מסי סוף סוף עשה את חזרתו. מול הג’יאלורוסי הפעם זה לא היה אפילו קרוב לכוחות ובארסה בשיאה סיפקה פשוט קונצרט. סוארס עם שער ראשון קליל, מסי עם גולאסו אדיר, סוארס עם גולאסו עוד יותר אדיר, מסי מבשל בקלילות לפיקה ועם האינסטינקטים האגדיים שלו גם כובש את החמישי. ניימאר מפספס פנדל בכדי לכבוש את השישי, אבל אדריאנו היה שם לכבוש מהריבאונד ולקבוע 6-1 מדהים.

כאמור מול רומא: 2 תוצאות תיקו, ניצחון אחד והפסד אחד. אגב, המשחק הפנטסטי הנ”ל קבע שיא ברקורד של בארסה מול מועדונים איטלקיים: הניצחון הכי גדול של בארסה על מועדון איטלקי כלשהו בהיסטוריה מאז ניצחון 5-1 על מילאן בשנות החמישים.

נ.ב – בתחילת אותה עונת 15-16, בארסה גם אירחה את רומא בגביע ז’ואן גאמפר וניצחה 3-0 (סוארס, מסי, ראקי). אם אתם רוצים לראות קצת מסי ערס, תעבירו ל-06:55:

https://www.youtube.com/watch?v=ErEJoDJXO2w&t=18s

תומר

כשאתה צריך את בארסה היא שם בשבילך ואתה מאושר. כשבארסה צריכה אותך, אז אתה צמא לה יותר מלכל דבר אחר. ואתה מאושר.