כשפפ גוארדיולה הגיע ב 2008, הוא, חואנחו בראו ואמילי רקארט ישבו לניתוח מעמיק על מסי בניסיון להפנים מדוע ליאו מסי נפצע כל כך הרבה (מסי לא סיים עונה בלי פציעה משמעותית מאז עונת הבכורה המלאה שלו בבארסה ב 05/06). ממצאי הפורמולוגיה שלו הראו שיש לו שרירים ברגליים שהם קצרים מהרגיל, וגם מאופיינים בקצב בערה מהיר מאוד, מה שאומר שהוא מחויב להאט מעט לפני כשהוא משקיע שוב באנרגיה מתפרצת.
השריר בו הוא נפצע בשני הרגליים, שריר הירך הדו ראשי, הוא השריר שאחראי להאצה הפתאומית ושינוי הכיוון, זה השריר שגווארדיולה נשבע שהוא לא יפצע בו שוב. וכך אכן היה במשך 4 שנים. מסי קיבל הוראה לא לסכן את השריר באימונים ובמשחקים לקחת מדי פעם רגעי מנוחה לפני שהוא מתפרץ שוב. ״אי אפשר לחפש מצוינות בכל דקה במשחק, צריך לתכנן הכל מראש״.
גווארדיולה הסביר לו ש״עדיף להיות מעולה ב-20 דקות ולגמור שם את המשחק מאשר לבזבז אנרגיה ולפרוש אותה על 90 דקות״. בהתחלה מסי לא קיבל את זה, הוא תחרותי מאוד. מאוד, אבל גווארדיולה קדח וקדח, ומסי בסוף הפנים.
הפציעה בעונת 13/14, שהשביתה אותו לחודשיים פלוס, הייתה כתוצאה מכך שהוא שרף את מאגרי האנרגיה שלו מעל ומעבר. מהמשחק הראשון נגד פ.ס.ז׳, בו הוא עבד 8 שעות עם ד״ר בראו כדי להספיק לשחק 25-30 דקות בגומלין, אתלטים בסדר הגודל שלו לא יכולים לשלוט ברצון לנצח.
