~ הו ג’ורג’, כמה היינו רוצים להיות אתה בסיטואציה הזאת ומול אתם יודעים מי… ואם אפשר, לעשות את זה גם הרבה פחות מעודן. אתה השראה לכולנו ~
כמה סליחות צריכים סנדרו רוסיי, ז’וזפ מריה ברתומאו וכל שאר חברי ההנהלה המושחתים לבקש מאיתנו. וואו, כמה. על קבלת כל החלטה אפשרית החל מ-2011 על סמך אינטרסים אישיים שייטיבו אך ורק עם כיסם ועל הורדת מועדון הכדורגל ברצלונה מדומיננטיות מוחלטת, ממועדון שאפשר רק לקנא בו, ממועדון שהשחקנים הגדולים ביותר לא יהססו בכלל בין להגיע אליו או אל מועדון אחר, לדרגה של לגלוג, של התנהלות מבישה, מביכה ופושעת במלוא מובן המילה. כנראה שלעולם לא תהיינה חרטות ובכנות, אנחנו לא צריכים אותן. אנחנו צריכים שינוי. גולת הכותרת הגדולה היא המשך תהליך הצבעת אי האמון שטפו טפו טפו, תקווה כולנו כי היא תמשיך בכל הכוח ושהעסקנים חסרי הבושה הללו יצאו לנו מהחיים.
כן, לצערנו אור הזרקורים נמצא שם מחוץ לאצטדיון, לא על הקבוצה, וזה לא ישתנה עד אשר זה פשוט כן ישתנה. אך בחזרה לקבוצה, בכל זאת, משחק הליגה הראשון עבר בהצלחה מול ויאריאל שיכלה להיות מוקש יותר מעניין לו הייתה יותר מחוברת ויותר לוחצת, או שפשוט הייתה פותחת את המשחק כפי ששיחקה במחצית השנייה. המשחק מאוד הזכיר את הרביעייה בסרמיקה בעונה שעברה: ספק משחק לחץ מרשים ספק גוליאדת שקר מול קבוצה שלא באמת הקשיתה על בארסה ומשחק ההגנה שלה שהוא כולו בלוף. אז הפעם אי אפשר לקרוא לזה גוליאדת שקר ומספיק לראות איזו עבודה נפלאה עשו איש המשחק אנסו פאטי, ג’ורדי אלבה ופליפה קוטיניו באגף שמאל בשביל להבין מדוע. אגב, פאטי עוד מחכה לסליחות בעצמו מואלוורדה וסטיין על היריקה בפניו ובפני צעירים אחרים במועדון כמוהו. אבל סטיתי מהנושא. גוליאדת שקר זו לא, אבל הבשורה ממש לא כאן עדיין. קבוצות כמו סביליה ובטח ריאל מדריד יבואו להפעיל לחץ מסיבי ככל שיוכלו ושם נימדד, בתור התחלה. למה ללכת רחוק בעצם? יריבתנו הבאה, סלטה ויגו, היא האחרונה שיש להיות רגועים לקראתה כבר עונה אחר עונה בבלאידוס. אבל בשורה התחתונה, מרענן לראות ניצוצות של משחק אגפים אמיתי ולא את בית הקברות שקיבלנו בעונה שעברה. וגם צד ימין יכול להגיע לשם.
דיברנו כבר רבות על אנסו פאטי, על העזיבה של סוארס, על המערך של קומאן, על הגעתו המעניינת של סרג’יניו דסט, אבל אין ספק שהפוקוס הכי גדול הולך לאיש הנ”ל. אני יושב וצופה כמו כל אחד אחר במחצית הראשונה הנהדרת מול ויאריאל ורוב הדברים נראו במקום, עד ששכחתי פתאום שבצד ימין מתרוצץ שם אנטואן גריזמן ולא ממש יודע מה לעשות, מה שגורם לנוכחותו להיראות כמפריעה למשחק ההתקפה יותר מאשר תורמת. הוא התרוצץ לו גם במרכז, לא ניסה יותר מדי להיכנס לרחבה אבל בסך הכל נראה די אבוד. שור אינאף, מיד אחרי המשחק קומאן מדבר די בפתיחות על הצורך ב-‘9’ אמיתי בידיעה שזהו אינו ומעולם לא היה גריזמן ושור אינאף 2, ספקולציות רבות מראות, בצדק רב, כי מול סלטה ביום חמישי טרינקאו יפתח על פניו של הצרפתי אלוף העולם. אז לאן פנינו מועדות, גריזי? והאם יש לקומאן את הכוח וההשפעה להרים את גריזמן ולשדרג את התפקוד שלו על המגרש? עזבו אפילו לשדרג – האם בכוחו להגדיר בכלל את תפקידו של גריזמן מבלי לגרום לשחקן כל כך מוכשר וחרוץ ללכת לאיבוד?
השחקנים מתאמנים בכל יום מאז הניצחון על ויאריאל, סימן טוב לקראת מפגש קשה כמו אצל סלטה. טר שטגן עדיין לא מביא חדשות טובות וגם כאשר מדובר באיש שעובד כל כך קשה באימונים ומראה את רמת המחויבות הכי גבוהה ברצונו לחזור מה שיותר מוקדם, עדיין לא נראה שישוב לפני נובמבר. גם בריית’ווייט וסמרטיטי עדיין פצועים.
מה שלומך סלטה?
Hello old friend. ביום חמישי נפגוש בפעם הראשונה על קווי היריבה את מי שכבר הוזכר ב-2017 כאופציה ריאלית להחליף את לואיס אנריקה לפני שארנסטו ואלוורדה כבר סיכם את תנאיו – אוסקר גרסיה, הקאנטרנו ששיחק עבור בארסה בחלק לא מבוטל משנות ה-90 (והכובש המצטיין של הקבוצה בעונת 95-96 הגרועה), שהיה מאמן קבוצת הנוער של בארסה בתחילת קריירת האימון שלו ואיתה זכה באליפות אירופה ושעבר דרך ארוכה הכוללת כמובן אליפות עם מכבי תל אביב, תקופה די קשה באנגליה שם נכשל עם בירמינגהאם ולא החל כמעט את הקדנציה שלו בווטפורד בשל בעיות בריאותיות, זכה באליפות עם רד בול זלצבורג, עזב לעוד קדנציות לא יציבות בצרפת וביוון ולבסוף, אחרי קרוב לשנתיים מחוץ לעניינים, חזר לאמן והפעם, הפלא ופלא, בספרד. היה זה ה-9 בנובמבר 2019, סלטה ויגו התארחה בקאמפ נואו ואחרי הפסד 4-1 (מסי עם שלושער, בוסקטס כבש גם הוא) פראן אסקריבה פוטר ואת מקומו לקח הקטלוני מסבאדל.
אמנם במשחק הבכורה שלו סלטה ניצחה 3-1 את ויאריאל בסרמיקה (צמד לאספאס, סיסטו), אך אוסקר התקשה להתמודד עם הפציעות שהקבוצה ספגה וכן התקשה מאוד לייצב הן את המערך והן את ההרכב של סלטה. מול ויאריאל פתח ב-4-2-3-1 עם דניס סוארס, סיסטו ובראיס מנדס מאחורי אספאס, כבר במשחק הבא גיוון עם 4-1-3-2, לאחר מכן 3-5-2 ולא רבים השמות שחזרו על עצמם לאורך זמן, מלבד יאגו אספאס וראפיניה כמובן. חוסר היציבות הזה בא לידי ביטוי בשורה ארוכה של משחקים בלי ניצחון מאותו נובמבר עד תחילת פברואר. את העונה לא סיים באות מוצלחת מדי כשבסך הכל העלה את הגליסיאנים מהמקום ה-18 ל-17, הצילם מירידת ליגה שזו הצלחה, אך סלטה קבוצה מסוכנת מאוד שלבטח שווה יותר – בטח כשהכושר של יאגו אספאס לא מפסיק להפתיע כאשר אחד השחקנים המסוכנים בספרד סיים כמובן כמלך השערים של סלטה עם 14 שערי ליגה.
הקיץ לא נגמר עבור סלטה ויגו מבחינת רכש ועד כה, הוא לא היה פרודוקטיבי במיוחד. הם לקחו בהשאלה את מיודעינו ג’ייסון מורייו שכבר הספיק לעבור מולנסיה לסמפדוריה, הם רכשו את מיגל באיזה, קשר התקפי בן 20 שהגיע מריאל מדריד קסטייה ונכנס כמחליף במשחקים הראשונים של העונה; בהעברה חופשית הם החתימו את רנאטו טאפיה, קשר אחורי פרואני בן 25 שהגיע מפיינורד ופתח בכל המשחקים של הקבוצה עד כה; את אלברו ואדייו הקיצוני השמאלי בן ה-25 גם הוא שהגיע מגרנאדה וכמו כן, קיבלה בחזרה את דוד קוסטאס הבלם שחזר מהשאלה באלמריה ואת אמרה מור ששב מהשאלה לאולימפיאקוס. אלו לא שינויים מרחיקי לכת, בעיקר כשמתחשבים בכך ששחקנים כמו פיונה סיסטו וראפיניה עזבו את הקבוצה. אוסקר גרסיה חיפש בעיקר חיזוק עבור החלק ההתקפי עם דגש על האגפים ועל הקישור. בראש ובראשונה יכולתם להתעדכן מדי פעם על העניין שסלטה המשיכה וממשיכה להביע בראפיניה. ראפיניה היה חלק יחסית משפיע בסלטה של העונה שעברה עם 4 שערים ואמנם רק שני בישולים, אבל סלטה לא יכולה להגיע אל תג המחיר של 16 מיליון יורו אשר בארסה הציבה. היא עוד מנסה להוריד את הסכום, ברתומאו בשלו. ישנם עוד הרבה מאוד דיווחים על חיזוקים שסלטה חיפשה או עדיין מחפשת, אך אין הרבה בשר. הדיווח הכי קרוב לרציני בזמן האחרון הוא המגעים לצרף את אדרי אמברבה, הקיצוני הימני בן ה-28 של אספניול. נו, זאת מהסגונדה.
סלטה תגיע למשחק עדיין ללא שועריה המובילים, רובן בלאנקו שנפצע ביולי האחרון מול אתלטיקו מדריד ועדיין לא חזר לפעילות וסרחיו אלברס הותיק. איבן וייאר שגדל בסלטה והיה לשוער השלישי, עומד בין הקורות עד להודעה חדשה. כמו כן, סלטה תגיע גם ללא דוד יונקה המגן השמאלי הפצוע. אוסקר גרסיה מנסה להראות יותר יציבות עם תחילת העונה בבחירת השחקנים בחלק ההתקפי. אם לשפוט לפי שלושת המחזורים הראשונים, נראה כי אוסקר יפתח במערך זהה לזה של קומאן עם ההגנה ה-כן- יציבה שרצה יחדיו כבר כמה זמן בראשות הוגו מאייו הותיק, מורייו, אלדו ולוקאס אולסה. טאפיה ובלטראן במרכז הקישור, דניס סוארס בהתקפה עם נוליטו ואמרה מור בצדדים ומקדימה, יאגו אספאס הבלתי נגמר שכבש את כל 3 השערים של סלטה ב-3 המחזורים הראשונים. אגב, סנטי מינה שהיה לכובש השני בטיבו בקבוצה עונה שעברה, לא מקבל את הקרדיט מאוסקר העונה עד כה. כך או כך, קבוצה עם שלד ותיק שבארסה מכירה היטב ויודעת אילו ערימות של בעיות הבחורים האלה גרמו לנו בעבר, במיוחד בבלאידוס.
סלטה פתחה את העונה לא משהו עם 4 נקודות מ-9 אפשריות. במחזור הראשון יצאה עם 0-0 משמים מהאיפורואה של אייבאר. במחזור השני ניצחה את ולנסיה עם צמד נהדר של אספאס, השני בבעיטה חופשית נפלאה שדומה מאוד לזו שכבש ב-2-2 מולנו ולא מזמן. במחזור האחרון התארחה בחוסה סוריה של ויאדוליד ועלתה ליתרון (שוב יאגו). הפעם סרג’י גווארדיולה עצר את החגיגה והמשחק נגמר ב-1-1.
ההרכב שפתח מול ויאדוליד:
וייאר.
מאייו, מורייו, אלדו, אולנסה.
בלטראן (אראוחו), טאפיה (יוקוסלו).
אמרה מור (מנדס), סוארס (באיסה), נוליטו (מינה).
אספאס.
בעונה שעברה ובסך הכל:
זה האיש. דקה 75, הבלאידוס, עונת הטריפלט של 14-15, ז’רמי מאת’ייה אוף אול השחקנים כובש לשערו של סרחיו אלברס את השער היחיד במשחק. מאז, זה מתחיל להיראות מאוד כמו עוד קללה סטייל האנואטה. 5 משחקי ליגה עברו מאז: 0 ניצחונות, 2 תוצאות תיקו ו-3 הפסדים. מטריד מספיק? עדיין לא? הפרש שערים של 14-8 לטובת הסלסטס כשבכל אחד מה-5 האחרונים הם כובשים מינימום של שני שערים לרשת של טר שטגן. כזכור, 2 מההפסדים הללו גם הגיעו עם רביעיות מביכות. סלטה לא השיגה רצף כזה של חמישה משחקים ללא הפסד ביתי מול בארסה מאז שנות ה-40… בעונה שעברה, 2-2 מאכזב דווקא אחרי צמד נפלא של לואיס סוארס, עם ספק עבירה של פיקה על ראפיניה ובעיטה חופשית של יאגו אספאס. יאללה, לשבור את הנאחס ועל הדרך, לנקום באמת בסלטה שחוגגת על חשבוננו כמו שאף אחת לא חגגה בליגה זמן רב.
בסך הכל, אגב: 54 משחקים בבלאידוס, 20 ניצחונות אל מול 19 הפסדים, 15 תוצאות תיקו.
ומה בנוגע למדד מסי? ובכן, לפרעוש יש 13 שערים בכל המסגרות נגד סלטה ויגו, 11 מהם בליגה וכל זה ב-17 משחקים כש-2 מהם בעונותיו הראשונות. לא רע. בעונה שעברה בקאמפ נואו, כבש מולם שלושער בפעם הראשונה אגב. אבל היות וזהו משחק חוץ, הבה נחזור אחורה על עונת 06-07. מסי בעונתו השלישית בקבוצה בסך הכל, 9 שערים כבר רשומים על שמו, ואז בארסה מגיעה אל הבלאידוס במחזור הראשון של אותה עונה (ארורה). מסי פשוט עושה כל מה שבא לו מול הסלטיקוס ולמרות שפרננדו באיאנו מעלה את המארחים ליתרון, זה לא מפריע למסי לבשל באמנות לסמואל אטו את השוויון ובהמשך גם לכבוש בעצמו את ה-2-1, מה שבזמנו היה שערו העשירי בלבד בקריירה, בלי לדעת שמאות נוספים יבואו אחריו. בארסה ניצחה 3-2 עם שער של גודיונסן בדקות הסיום.
