מחזור 3 בליגה: סביליה בקאמפ נואו

אוהדי בארסה ותיקים מספיק צפו בשער של אנסו פאטי מול סלטה ויגו ומיד נזכרו, כמוני, בשער הנ”ל של סמואל אטו. התנועה המהירה והחכמה כל כך בקבלת הכדור, סוג של ‘חוצפה’ שנובעת מהיכולת של אנסו פאטי, גם בגילו, לקבל החלטות בצורה נפלאה, להעז ולכבוש מול סלטה ואת עולמו כי הוא פשוט ידע מה הוא רוצה לעשות. זה לא מהלך המאה, אבל יש סיבה שאנו מחמיאים יתר על המידה והיא שלא הייתה לנו סיבה להחמיא למהלכים כאלו קודם, זאת כי הם לא היו קיימים אלא אם מדובר בליאו מסי או הברקה של סוארס, פעם ב, כך שכאשר זה מבוצע על ידי שחקן צעיר ומוכשר שמקבל הזדמנות של ממש, זה מוצדק.

מהמשחק הנהדר מול סלטה עלו שני דברים ברורים: אל לנו לקחת כמובן מאליו את היכולת הפנטסטית מול סלטה. הרצון והמחויבות הם דבר אחד, אבל נראה שבנוסף לכל זה, הלחץ שבארסה עושה נראה אפקטיבי יותר, יחסית. זה לא שהרצון להילחם ולנצח לא היה קיים בעונה שעברה או זו שלפניה, אבל כשמשחק הלחץ וההגנה עצמם לוקים כל כך בחסר, כל הרצון הטוב שיש לא היה מקדם אותנו. הקישור היה לא מתואם, מבולבל ונחתך כמו חמאה מול כל קבוצה עם יכולת אפילו סבירה ללחוץ והשחקנים שלנו פשוט רדפו אחרי שחקני היריבה שכל שהיו צריכים לעשות זה להיות במיקום טוב מספיק ולשחק בנגיעה – לפני ששמנו לב, כל הפיקיאדה נותרה מאחור. בפן הזה, מול סלטה הדברים נראו אחרת ואם נוסיף לכל זה את הרעב והמלחמה על כל כדור ועם שחקן פחות, זה מאוד מרשים וראוי להערכה. הדבר השני הוא… לא לקחת את היכולת הפנטסטית מול סלטה כמובן מאליו, אך מהכיוון ההפוך. עברנו שני מחזורים בסך הכל. הבלאידוס ב-10 שחקנים זה חתיכת אתגר, אבל יש עדיין קבוצות מסוכנות יותר מסלטה ויגו (שפתחה אגב בהרכב לא רגיל וניסיוני של אוסקר עם פונטאן ו-וייגה, בלי נוליטו ובלי בלטראן) ובעיקר, לוחצות בצורה יותר נוקשה מסלטה ויגו. מחר, יום ראשון, נפגוש באחת מהן ושמה סביליה. עוד מעט תגיע גם ריאל מדריד שחיה על משחק לחץ ומתפרצות. מה נעשה במקרים של פיגור מוקדם, מקרים שבהם כלום לא הולך? הקבוצה של קומאן עוד תעמוד באתגרים רבים.

אנו ממשיכים במסע פתיחת העונה הקשה והמפרך, עדיין בצל הגדול של הצבעת אי האמון שהלוואי וגם הסוסיוס היותר פתיים והפחות חדים יבינו שהקבוצה מצליחה יותר בזכותה, לא סתם ברקע קיומה. גם מסי נראה מחויך יותר בעזרתה. עוד בצל ההצבעה, סרג’יניו דסט מגיע לקבוצה, דבריו די מלהיבים והתחושה הכללית קצת יותר אופטימית מזו שהייתה כשנלסון סמדו הגיע לקבוצה (בלי להיות חכמים בדיעבד, כן?). אולי אחרי 5 שנים ללא דני אלבס בקבוצה, אפשר לקוות למגן ימני נורמלי סוף סוף. אבל זה יקח זמן ויצריך סבלנות. לבסוף, בארסה ממשיכה בכאוס וחוסר היציבות של חלון ההעברות הנוכחי. היא ממשיכה לרדוף אחר אריק גרסיה ויש לה עד ליל ה-5 באוקטובר לעשות זאת. כל הקומבינות עד כה לא מסייעות לה, סיטי רוצה סכום ולא מבצעי “בעל הבית השתגע” למינהם. בינתיים ההגנה שלנו זועקת לעוד בלם רציני בסגל ולא למרדף חסר סיכוי אחרי ממפיס דפאי. גם עוסמאן דמבלה לא רוצה לעזוב את בארסה ועם זאת, כמו כל שחקן אחר שעבר את הטיפול הזה (ראקיטיץ’, ארתור ועוד) וביחד עם העובדה שאנסו פאטי מועדף עליו בהרכב כרגע, המורל של הצרפתי לא בשמים. אפשר להבין. בגזרה הזו בכל מקרה לא צפוי כבר שינוי בשלב הזה – מה עם אריק גרסיה, מה?

היעדרותו של מארק אנדר טר שטגן ממשיכה להדאיג ונראה שהיעד לחזרה שלו היא תחילת החודש הבא, עם מחשבות כבר על המפגש במטרופוליטאנו של אתלטיקו מדריד באמצע נובמבר. עד אז יחמיץ את כל המשחקים עד הקלאסיקו כמובן, אחרי כן יחמיץ גם את יובנטוס בטורינו, דינמו קייב בבית ובליגה את אלאבס וריאל בטיס. זאת בתנאי שהכל יילך כשורה אם לא טפו טפו יותר טוב. ואין רוצה יותר גדול מהשוער שלנו לחזור במהרה. בכל מקרה, רשימת הפצועים כרגע כוללת גם את סמרטיטי, טודיבו וכן גם את ג’וניור פירפו. כזכור, בריית’ווייט שב מפציעה כבר. אראוחו יפתח לצד פיקה לאחר האדום חסר האחריות של לאנגלה.

מה שלומך סביליה?

אז צריך להגיד את זה סוף סוף, האם זה משנה כבר מי מאמן את סביליה, או שכך או כך היא תמשיך לזכות בכל עונה בליגה האירופית? כלומר אברם, הנה ההזדמנות שלך. וואו. ולא שז’וליין לופטגי הוא “כל מאמן” – הבאסקי הגיע לסביליה עם הרבה חזון ומוניטין מבטיח בכל הנוגע לידע ולסגנון המרענן שלופטגי מעביר על המגרש דרך חניכיו. עם זאת, הוא גם הגיע עם הרבה ספקות לאחר הפיאסקו במדריד שהחל כבר מאותה הודעת מינוי חסרת אחריות למאמן ריאל עוד בעודו מאמן הסלקסיון רק ימים ספורים לפני תחילתו של גביע העולם 2018 (מה שהוביל לפיטורו המיידי ע”י רוביאלס והחלפתו בפרננדו היירו), ועד לסופו המר והמהיר בריאל מדריד כבר באוקטובר שאחרי המונדיאל לאחר המאניטה של לואיס סוארס מול בארסה של ואלוורדה.

הספקות לא נשארו זמן רב מדי. מסע רכש יקר בצורה בלתי רגילה יחסית לסביליה (בסביבות ה-120 מיליון יורו) אך פרודוקטיבי ביותר הכולל שחקנים כמו לוקאס אוקמפוס, דייגו קרלוס, סרחיו רגילון, לוק דה יונג, ז’ול קונדה ועוד, החל פרויקט ספורטיבי חדש ומרענן בסביליה. סביליה מזה זמן רב נראיתה כקבוצה מעט יציבה יותר הגנתית ולא כזו ששמה את כל הכובד על ההתקפה ומשחק האגפים כמו שתמיד עשתה עונה אחר עונה. היא סיימה את העונה שעברה במקום הרביעי וכהגנה השלישית בטיבה בליגה אחרי ריאל ואתלטיקו (בארסה רביעית רק על הנייר, היא ספגה את אותה כמות כמו בילבאו שסיימה במקום ה-11). חשוב מכך, היא גם זכתה בתואר האירופי השישי שלה – שני גביעי וופ”א ו-4 פעמים מחזיקי גביע הליגה האירופית. יכולנו לראות את הבשלות של חניכיו של לופטגי היטב בחצי הגמר נגד היונייטד אז חזרה מפיגור 1-0 ל-2-1 ובגמר בו הראיתה אופי רב וניצחה 3-2 את אינטר שאמורה הייתה להיות עדיפה. ראוי לציין בנפרד מכל השחקנים הנ”ל את התהליך המעניין שעבר על אפודת השוער הראשון במהלך העונה. זו לא הפעם הראשונה בשנים האחרונות בהן בוצעו שינויים מידיים בעמדת השוער הראשון, גם באמצע העונה (ע”ע סרחיו ריקו שנזרק מההרכב באמצע החיים), הפעם זה נעשה בעקבות פציעתו של השוער הראשון והמבטיח תומאס וצליק אשר עמד בשער במסגרת הליגה, אך במסגרת הגביע והליגה האירופית עמד בשער יאסין בונו, השוער המרוקאי שהושאל לסביליה בעונה שעברה והיה חלק קריטי במסע האירופי שלה לעבר הזכיה בתואר. ביולי האחרון כאשר וצליק הצ’כי נפצע, בונו לקח את מקומו גם בליגה כמובן ועד היום, עם ואצליק כשיר לחלוטין, בונו הוא שוערה הראשון של האנדלוסים ואף נקנה רשמית ב-4 מיליון יורו בלבד.

שוק הקיץ שעוד לא נגמר היה מעניין מאוד אף הוא עבור האנדלוסים. בין שמות המגיעים תוכלו למצוא את סוסו שהרשים מאוד במדי סביליה כמושאל ממילאן ונרכש סופית ב-24 מיליון יורו. עוד תוכלו למצוא את מרקוס אקונייה, המגן השמאלי בן ה-28 שמשחק עם ליאו מסי בנבחרת כבר זמן מה, איברהים אמאדו הקשר האחורי ששב לקבוצה מהשאלה בלגאנס, אוסקר רודריגס הקשר הצעיר שהגיע מריאל מדריד וכמובן, איבן ראקיטיץ’ שחזר לסביליה אחרי 5 שנים במדינו ותמורת לא פחות מעלות של מארז 16 בורגרים מרשת ‘בורגרים’, עם תוספות בצד Mind you. סביליה גם נפרדה מכמה שמות משמעותיים כמו אבר באנגה שעזב לאל שבאב מערב הסעודית, סרחיו ריקו שפעם היה שוער משמעותי בקבוצה והתמזל מזלו להגיע לפ.ס.ז’, סימון קייאר שעזב למילאן, סבסטיאן קורצ’יה שסיים חוזהו וסרחיו רגילון שהרשים אצל סביליה אך עזב לא מזמן אל טוטנהאם.

סביליה כאמור סיימה את העונה בסימן קריאה גדול ומשבר הקורונה אפשר לה להמשיך באותו מומנטום, כביכול, גם לקראת העונה החדשה. אין ראיה גדולה יותר לכך מאשר גמר הסופרקאפ האירופי בו פגשה את אימת אירופה כולה, באיירן מינכן, והצליחה לא רק לתסכל את המנועיסטים הגרמנים ולא רק לעלות ליתרון לפניהם, אלא גם להיות קרובים ואף ראויים לניצחון גם בהארכה. רק החמצות מסמרות שיער של יוסוף אן-נסירי מנעו סנסציה אדירה מהאנדלוסים מעוררי ההשראה.

ההרכב שפתח מול באיירן:

בונו.

נבאס, דייגו קרלוס, קונדה, אסקודרו.

ג’ורדן, פרננדו, ראקיטיץ’.

סוסו, אוקמפוס.

דה יונג.

כאמור, באיירן התקשתה מאוד להתמודד עם לוקאס אוקמפוס, שהוא לא ממקבלי ההחלטות הטובים ביותר בתפקידו אך הוא מסוגל לפרפר כל שחקן לפניו כמעט ובנוסף הוא חזק ואגרסיבי בצורה בלתי רגילה. אין ספק שזהו מפתח גם עבור המשחק מחר מצד הסביליאנים. את העונה פתחה סביליה עם משחק חוץ אצל העולה החדשה, קאדיס, שם לופטגי נתן מנוחה לחניכיו כאשר רק 5 שחקנים מההרכב הנ”ל פתחו, אך זה הספיק עבורם לנצח את קאדיס הצנועה בדרבי האנדלוסי (3-1, דה יונג, מוניר וראקיטיץ’ הופכים פיגור 1-0 לניצחון). במחזור השני שנערך רק לפני 3 ימים, חזר לופטגי להרכב כמעט מלא וקבוצתו ניצחה 1-0 את לבאנטה בבית (אן נסירי). השינוי היחיד היה מוניר במקום סוסו (מה שלא יקרה בקאמפ נואו).

סגל מלא לחלוטין מצד סביליה. זה הולך להיות קשה. מצד אחד, לופטגי לא אוהב להיזכר במה שקרה לו כשדרך בקאמפ נואו בפעם האחרונה, והוא בטח לא אוהב להיזכר במה שקורה לסביליה פעמים רבות כשהיא מגיעה למקדשינו. עם זאת, אני לא צופה שהוא ישנה משהו בהרכב כי זה הרכב שמסוגל לעשות לנו בעיות רבות ולהגן על עצמו בו זמנית. סביליה מסוגלת כמו שאנו מסוגלים. לאחר הפגרה, סביליה תפגוש בעוד דרבי אנדלוסי את גרנאדה ואז יחכה לה משחק קשה מאוד בסטמפורד ברידג’ מול צ’לסי בשלב הבתים.

בעונה שעברה ובסך הכל בעבר:

הידעתם? רונאלד קומאן שיחק בבארסה בעונתו האחרונה לצד ז’ולן לופטגי, שוערו המחליף של קרלס בוסקטס, אי שם ב-1995. כבר סיכמנו שהרבה מהעונות הללו אין מה לזכור. בכל מקרה, היסטוריה כל כך ענפה יש בין שני המועדונים הללו, כזו שסובבת בעיקר סביב ההצלחות הביתיות. זו של ברצלונה יותר, אמנם, ועדיין. בלי לנחס יותר מדי, הרי שסביליה לא יצאה עם ניצחון מהקאמפ נואו כבר 18 שנים, משנת 2002. הפעם האחרונה בה לא הפסידה בקאמפ נואו הייתה בעונת 11-12 אז הוציאה תיקו 0-0 עם אותו פנדל מפורסם של מסי בדקה האחרונה של משחק אשר חאבי ואראס הדף. מאז, הרבה מאוד תבוסות לא מחמיאות לאנדלוסים, אחת מהן זכיתי לראות בלייב – נובמבר 2014, מסי שובר את השיא הגדול של תלמו זארה עם שלושער מושלם ומאניטה (מהדורות ספורט ו-MD אצלי בכספת)… שבועות קלים בלבד אחרי סערת הפיטורים וההכרזה על בחירות במועדון.

לפני כמעט שנה בדיוק אירחה בארסה את סביליה בקאמפ נואו בפעם האחרונה וכך ^ זה נגמר. סוארס בשער הראשון שלא יודע מה יותר מדהים בו, המספרת עצמה או העובדה שנלסון סמדו נתן לו בישול כל כך טוב ועוד מאגף שמאל. וידאל עם 2-0 מבישול של ארתור, דמבלה כובש את השלישי במה שהיה שערו האחרון בקבוצה עד כה לפני שנפצע לקרוב לשנה, לא לפני שגם קיבל צהוב שני במשחק והורחק והאחרון, ליאו מסי עם שער מדהים מבעיטה חופשית, לואצליק לא היה מה לעשות כאן.

ובסך הכל בקאמפ נואו, 76 משחקים. 59 ניצחונות לבארסה, 6 ניצחונות לסביליה, 11 תוצאות תיקו. יחס שערים של 213-69.

ומה לגבי מדד מסי? כאילו שאתם לא יודעים. לא אנטונלה, לא ריאל מדריד, לא ולא. אהובתו היחידה והגדולה ביותר של ליאו מסי היא כמובן סביליה. המספרים בלתי נתפשים. 37 שערים ב-37 מפגשים. 29 מהשערים הללו לבד נכבשו בליגה וב-27 מפגשים (!!!). 17 מהשערים בליגה נכבשו בקאמפ נואו מה שמשאיר 12 שערים אצל סביליה. שחקנים גדולים מאוד בהיסטוריה עברו קריירה ארוכה הרבה יותר מזו של מסי שעדיין טפו טפו לא קרובה להיגמר, ולא כבשו רבע מזה.

במחזור הקודם הלכו אחורנית ונזכרנו בשער הראשון שמסי כבש מול סלטה ויגו אי שם בעונת 06-07 אז היה זה שערו ה-10 בלבד בקריירה. בואו נמשיך באותו הקו! את שערו האחרון מול האנדלוסים כבש כאמור בניצחון 4-0 לפני שנה, אך את הרומן מול סביליה החל גם כן בעונת 06-07, אוקטובר 2006 ליתר דיוק, מסי שוב נותן הופעה ואת שערו ה-13 בקריירה כבש כמו שרק הוא יכול מול סביליה בקאמפ נואו בניצחון 3-1. שער פשוט פנומנלי:

תומריק בלום

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023