יש לנו תמונה בראש של השחקנים קוראים את העדכונים ביחד, צופים בהכרזה וחוגגים כולם עם שמפניות, בוכים מאושר, מסי הקפטן מחזיק גביע של נחש במשקפיים וכ”ו… אנחנו רוצים להאמין שלפני המשחק בטורינו, השחקנים הרגישו כולם מאושרים וחזקים יותר מה שהוביל לניצחון המרשים שם. אז לא בטוח כמה שחקנים מהסגל הנוכחי באמת מבינים את גודל ההישג של לגרום לנחש המתועב, המושחת וההרסני הזה למצוא 0 דרכים אחרות להמשיך לכהן כנשיא בארסה ולהתפטר. לא בטוח כמה שחקנים באמת מתרגשים מזה כמו האוהדים. מה שכן, קשה שלא לראות את הניצחון הזה כשינוי חיובי שהגיע לאחר זמן רב של מתח וטעם רע כל עוד ברתומאו ישב על כס, קשה שלא להרגיש שמשהו שם השתחרר. הרגשנו את זה בהחלט בדבריו של סרג’י רוברטו ואפילו בדבריו של רונאלד קומאן.
אגב עוד מילה לגבי הנחש, מילה כי מעתה הייתי רוצה להזכירו מה שפחות. המלחמה של בארסה ברוסיי \ ברתומאו היא מלחמה שנמשכת הרבה מאוד שנים. לא שנתיים, לא שלוש, לא ישר אחרי הטריפלט של 2015 או בבחירות של סוף 2014. היא התחילה עוד זמן רב לפני שרוסיי הפך לנשיא והתחיל לחתור תחת לאפורטה. למלחמה הזאת יש יותר ממערכה אחת או שתיים, יש שיגידו 5-6 ויש שיגידו גם מעל ל-10. הפואנטה של הפיסקה הזו היא שמארגני האי-אמון הביאו ניצחון מרגש, מרתק ועוצמתי במערכה הזו, אבל המלחמה רחוקה מלהיגמר. אסור שההתפטרות הזו תביא לנמנום של מערכות האופוזיציה ושל המועמדים לנשיאות ואסור שהמועמדים של רוסיי \ ברתומאו יתחילו לקבל כוח ובמה. ויש לרוסיי את הכוח לקדם את המועמד שלו בדרכים כשרות ובעיקר לא כשרות.
הניצחון בטורינו מביא רגשות מעורבים. מצד אחד, דומיננטיות מוחלטת של בארסה ותוצאה שהיא על גבול הפשע כשאחרי כל ההחמצות והאובר פרגון הלעתים קרובות מדי מרתיח הזה, הניצחון הורכב משער של מזל ועוד פנדל כשיובה מיואשת ב-10 שחקנים. ואני מתכוון לכל זה בצורה חיובית, ל-13 מצבים שיצרנו, ללחץ, לנטרולו של פאולו דיבאלה ולמהלכים שמתבצעים אשכרה בנגיעה. סוף סוף. מצד שני, די ברור שיובנטוס נמצאת בבנייה מחודשת ובתוך זה, מלאת חיסורים בעיקר הגנתיים. המשחק בקאמפ נואו כנראה לא יראה ככה, לא ברור איך הוא יראה אבל הוא יהיה מאתגר יותר מיובה הכבויה הזו. מה שבטוח, בארסה פגשה בקבוצה שיודעת ללחוץ, קבוצה עם קישור אמיתי, היא יצאה ללא פגע. זו אחת מנקודות האור שעלינו לקחת. זאת וכמובן ההופעה המבטיחה של פדרי, התרומה החיובית של דמבלה שמראה שכשהוא מקבל המשכיות ומתפקס, הוא יכול להיות אוצר.
טר שטגן ואומטיטי הרגישו קצת דשא והתאמנו חלקית מאוד עם הקבוצה. מאוד. טר שטגן, כפי שידוע כבר זמן מה, מתוכנן להיות במלוא כשירותו באמצע נובמבר לקראת משחק העונה נגד אתלטיקו בעוד של-Born Again טבעוני שלנו אין עוד תאריך חזרה. אליהם ואל פליפה קוטיניו מצטרף גם רונאלד אראוחו שעשה עבודה טובה מול יובנטוס עד שהוחלף וגם הוא כנראה יחזור לקראת אתלטיקו.
בארסה סיימה רצף משחקים מאוד קשים שכללו כמובן את סביליה, חטאפה, ריאל וכעת גם יובנטוס. דפורטיבו אלאבס תסיים עבורנו את אוקטובר (שבת, 22:00) כשאליה יגיע איש החודש, אנסו פאטי, כשהוא כבר בן 18. מזל טוב ילד. נקווה שביום הולדתו בשבת הילד הענק גם יזכה לכבוש. את נובמבר שיהיה מתיש גם הוא נתחיל בבית מול דינאמו קייב, נמשיך בבית מול בטיס, לאחר מכן נצא לפגרת נבחרות מתישה נוספת (ארגנטינה נגד פרגוואי ופרו, ספרד נגד גרמניה) ואחריה משחק חוץ קשה ביותר אצל אתלטיקו. את סוף החודש נעביר אצל דינאמו קייב במחזור האלופות הרביעי ונסיים עם אוססונה בבית. דחוס וקשה ביותר, אך יש כאן משחקים שאפשר לקיים בהם רוטציות, ורונאלד קומאן לא יוכל לברוח מהן לעד. שמעת מיסטר? לא תוכל להתעלם מריקי לעד ולהשליכו אל מחוץ לסגל כאיזה “דווקא”.
מה שלומך אלאבס?
את פבלו מאצ’ין, מאמנה החדש של אלאבס, הכרנו בעונתו המרשימה עם ג’ירונה (17-18) בליגה הראשונה, עונה נהדרת בה סיים במקום העשירי עם מספר משחקים בלתי נשכחים כמו שישייה מול לאס פלמאס, 2-0 גדול אצל ויאריאל וכמובן 2-1 ביתי על ריאל מדריד. בעונה הבאה יעזוב מאצ’ין לסביליה ואותו יחליף אוסביו. הכהונה בסביליה הייתה בחציה טובה עם 3 הפסדים בלבד והתבססות במקום שלישי עד החורף, אך רצף של 6 הפסדים ב-8 משחקים בליגה שהוריד אותם למקום השישי והשיא שהגיע בהדחה דרמטית מאוד ע”י סלאביה פראג בשמינית גמר הליגה האירופית, הביאו לפיטוריו. התחנה הבאה הייתה אספניול הפצועה והאחרונה בטבלה בעונה שעברה, שם החליף את את דויד גאייגו באוקטובר לפני שנה ובהחלט, מהשניה שהגיע לאספניול… המצב נהיה אף הרבה יותר גרוע. מאצ’ין פוטר אחרי חודשיים וחצי בדצמבר האחרון עם ניצחון אחד בלבד כמאמן הפריקוס שירדו בסוף ליגה. לא אשמתו, האמת. וירוס הקורונה, בין שאר דברים אני מניח, השאיר את מאצ’ין ללא קבוצה וללא אלטרנטיבה עד סוף יולי האחרון אז הוכרז כמאמנה של קינגאדו הוונגחאי ותוכנן לאמן במשחק הראשון ב-25 לחודש, אך הודיע כי “מסיבות אישיות” לא יוכל לאמן את הקבוצה ובהחלטה הדדית חוסל החוזה. לא ברור עד היום מה קרה שם, אך אחד הדיווחים מצביעים על קשר בין מקורב של מאצ’ין שחלה בקורונה ובגללו לא יכל לטוס לסין להתחיל לעבוד עם הקבוצה. שבוע לאחר מכן, כך או כך, הגיע אל אלאבס.
ואלאבס הייתה זקוקה למאמן כמו מאצ’ין. עונת 18-19 הייתה נפלאה עבור הגלוריוסו בה סיימו במקום ה-11 למרות בעיות כלכליות וציפיות נמוכות יותר. בעונה שעברה לעומת זאת אלאבס הייתה הכי קרובה לירידה לסגונדה לראשונה מאז שבה אלינו בעונת 16-17 כאשר הייתה במקום ה-14 לפני פגרת הקורונה, אך ביוני האחרון שבה ועם 8 משחקים בהם ניצחה 1 בלבד והפסידה שבעה (!), הייתה בסכנת ירידה ממשית. היה זה ניצחון 2-1 הירואי בבניטו ויימארין של בטיס, מחזור אחד לסיום, שעזר לאלאבס לשמור על מקומה בליגה ולהוריד את אספניול במקומה. והיה זה תכנון טוב מצד המאמן דאז, חוסה מוניס, כי במחזור האחרון אלאבס אירחה את בארסה וחטפה ממנה חמישיה, חמישיה שהייתה עלולה להורידה ליגה.
אלאבס היא מהמועדונים הקטנים ביותר כלכלית בליגה ותקציב הרכש שלהם כמעט ולא קיים. בין השמות הבולטים שהגיעו העונה תוכלו למצוא את רודריגו בטאליה הקשר הארגנטינאי שהגיע מספורטינג, דייברסון הנורבגי (סתם, ברזילאי איך לא) שהגיע מפלמייראס ופלוריאן לז’ן הבלם הצרפתי שהגיע מניוקאסל, כולם הגיעו בהשאלה. עוד שם קצת מוכר יותר ולא בהכרח במובן חיובי אשר חזר מהשאלה אל אלאבס הוא ג’ון גידטי, אקס סלטה ויגו שממעט לשחק תחת מאצ’ין.
אלאבס נראיתה לא טוב בתחילת העונה עם נקודה אחת ב-4 המחזורים הראשונים אך היא בדרכה להתאוששות עם 2 ניצחונות ב-3 המשחקים האחרונים, האחרון הוא ניצחון חוץ מרשים אצל ויאדוליד (פינה, סיינס). מאצ’ין ערבב ב-3 המחזורים האחרונים בין מערך 3-5-2 כאשר רובן דוארטה מסייע להגנה, ל-4-4-2 קלאסי. קשה מאוד להאמין שמול בארסה אפילו מאצ’ין, מאמן בהחלט נועז ולא אשף טקטיקה ידוע, יחליט לפתוח עם 3 בלמים בלבד. מצד שני, הוא גם לא צפוי לפתוח ללא חוסלו הכובש המצטיין של הקבוצה ודייברסון שפתח בכל המשחקים מלבד אחד (ששוחק לפני שנרכש), כך שהוא כן יציב 2 מקדימה, זאת על אף שהקשר האחורי, הקפטן, פרה פונס, נפצע במחזור האחרון מול ויאדוליד וייעדר מהמשחק מול בארסה. הנה ההרכב המשוער:
פאצ’קו.
נבארו, לגווארדיה, לז’ן, דוארטה.
מנדס, בטאליה, פינה, פלטיירו.
דייברסון, חוסלו.
בעונה שעברה ובסך הכל:
הערב יהיה המשחק ה-16 בסך הכל אצל אלאבס, עם 30 משחקי ליגה בסך הכל מאחורינו. את אלאבס אנו פוגשים בתקופות, כשהריצה הראשונה של הבאסקים הייתה אי שם בשנות ה-30, אחרי כן באמצע שנות ה-50, לאחר מכן יקח לאלאבס 40 שנה לחזור לליגה הראשונה עבור ריצה נוספת בסוף שנות ה-90 שתמשיך עד אמצע העשור הקודם. אך מאז ששבה לליגה בעונת 16-17, אלאבס עם 4 הפסדים רצופים במנדיסורוצה, 15 שערים ו-0 כיבושים מצידה. לפני כן, אלאבס דווקא החזיקה במאזן של 3 משחקי בית רצופים מולנו ללא הפסד כשהניצחון האחרון עלינו היה אי שם בעונת 01-02 והפעם האחרונה בה לא ניצחנו אצל אלאבס הייתה בתיקו מאופס במחזור הפתיחה של עונת 05-06.
בעונה שעברה, 5-0 בגארבג’ טיים אצל אלאבס במחזור האחרון של העונה כשהאליפות כבר הלכה לאיבוד סופית קודם לכן, בבית נגד אוססונה. אנסו פאטי פותח עם שער קילרי אמיתי, מסי שבישל קודם לפאטי מוסיף את השני בשער שדה, מצרך נדיר בימנו. את השלישי כבש אל פיסטולרו לואיס סוארס, שער הליגה האחרון בהחלט במדי בארסה (לפני השערים מול נאפולי ובאיירן שחתמו את זמנו אצלנו סופית). הרביעי הוא של נלסון סמדו, שער שני ואחרון במדי בארסה בכל המסגרות ומבישול גדול של ריקי פוץ’. החמישי גם הוא של מסי. אחרי המשחק, תקשורת הבושה מפמפמת לנו “תחושה טובה” ו”בארסה טובה ורעננה” לקראת החזרה לליגת האלופות, למעשה גם השחקנים הרגישו כך. איך זה נגמר? טוב נו.
ובסך הכל: 15 משחקים אצל אלאבס, 8 ניצחונות לבארסה, 3 הפסדים, 4 תוצאות תיקו. 31 כיבושים לעומת 12 ספיגות.
ומה לגבי מדד מסי? 7 משחקים נגד הבאסקים, 11 שערים. מה יש עוד לומר. הפרעוש כבש 3 צמדים נגד אלאבס מתוך סך של 10 שערים בליגה. בגביע נמצא לו השער הנוסף, הגולאסו הנפלא 5 דקות מפתיחת גמר גביע המלך 16-17 נגד הבאסקים. שערו האחרון נגד אלאבס היה כאמור החמישי שנכבש ביולי האחרון בחוץ, אך מה לגבי מפגשו הראשון של מסי מול הגלוריוסו? ובכן, בעונת 05-06 אלאבס הייתה בליגה הראשונה ולמרות שהפרעוש לא היה בסגל למשחק החוץ מולם בתחילת העונה, הוא נכנס כמחליף במשחק הבית בסיבוב השני במצב של 1-0 לבארסה (לארסון) וכבש את השער השני החשוב אחרי פעולה נהדרת של רונאלדיניו. היה זה שערו החמישי בלבד במדי בארסה. קילר.
