מסי כריסמס

בארני רוניי בטור מדהים ומסחרר לגבי המשחק של בארסה נגד אספניול, עם מסי במוקד.

המהלך המדהים שלו נגד אספניול היה הרגע של השבוע, עונת החגים ואולי השנה. מהלך שמעניק תחושה של פלא ילדותי, של רצון טוב.

חג המולד נוגע בכולם, הוא מכיל דברים טובים (משפחה, אוכל) וגם דברים נוראיים (פקקים, איחורים בטיסות). בתוך כל התוהו ובוהו הזה מגיח הספורט חזק יותר מתמיד. אולי זה היסוד של האסקפיזם, רגע של בהירות במרכז של כל זה. מה שלא תהיה הסיבה, זה מנהג קבוע בזמן הזה של השנה להאנח קצת, לאמץ ארשת פנים דתית קצת, למלא את העט בגבינה נוזלית ולכתוב על הרגעים האלה של השנה, אלה שמעבירים מסר של תקווה ספורטיבית לאנושות.

למזלנו, יש כמה דברים שתמיד אפשר לסמוך עליהם. אני מדבר, כמובן, על המהלך המדהים של ליונל מסי נגד אספניול. הרגע שלי של השבוע, של תקופת החגים ואולי השנה. שכחו מחג המולד, בואו נדבר על מסי. זה מצחיק איך זה עדיין נראה חשוב לברבר על ליונל מסי, אחרי 12 שנים של קריירת ספורט יוצאת דופן. היית חושב לעצמך שעד עכשיו היינו כבר אדישים מרוב הישנות. אבל לא כשהוא ממשיך לעשות דברים כמו מה שעשה נגד אספניול.

ברצלונה פגשה את אספניול ביום ראשון בלילה. זה היה דרבי צמוד ועצבני, עם יתרון 0-1 ואנו נמצאים בדקה ה-67. מדי פעם שומעים מישהו זורק משפט על כך שהליגה הספרדית עדינה. משהו שלא כדאי לומר לאנדרס אינייסטה, שמתחיל להזיז עניינים על ידי התפתלות בין 3 שחקנים, תוך כדי שקוצצים לו את הרגליים באלימות והוא מחליק את הכדור למסי, שנמצא כ-40 מטרים מהשער. בנקודה הזו: התחלנו.

מסי מרים מבט. הרבה מהשעה שלפני כן הושקעה בלחמוק מתיקולים ובלדחוף את אספניול אחורה. מלפניו נמצאים כעת שבעה שחקנים, מסודרים במשולש צפוף ועצבני בקצה הרחבה שלהם. עצרו את הרגע הזה והסתכלו – מסי נראה לרגע קט כמו קישוט אדום-כחול בקצהו העליון של עץ חג מולד עמוס וצפוף מאוד. טוב, מספיק עם רפרנסים לחגים מפה והלאה.

הדבר הראשון שמסי עשה – השחיל לחאבי פואגו בין הרגליים. זה לא קל כמו שזה נשמע. פואגו שחקן ותיק שעבר הרבה בקריירה, והוא בן 32 היום. מרחוק הוא נראה כמו הקשרים האחוריים בשנות ה-80 בספרד שהטילו אימה על כל רגל שנתקלו בה. בניגוד מושלם לכך מגיעה ההשחלה של מסי, מרגיעה ועדינה, טפיחה קטנה ושקטה ברווח שנותר בין הרגליים.

זה משהו מצחיק אצל מסי, העדינות הזו. ג’רארד פיקה זוכר שמסי לא הוציא מילה בחודש הראשון שלו בלה מאסיה. גם עכשיו, כשהוא מסב כאב חסר רחמים ולעתים משפיל את יריביו, מסי עושה זאת עם נגיעה מפנקת וקטנה. המהלך המפורסם בחצי גמר ליגת האלופות שהותיר את ג’רום בואטנג על הרצפה לפני שנה וחצי היה כמו מכה קטנה וחמודה עם פטיש צעצוע לעורף.

לאחר מכן מסי מדלג הרחק מדייגו רייס. לרייס יש 39 הופעות בנבחרת מקסיקו. הוא בגובה מטר תשעים והוא קופץ בזריזות לעבר הכדור. בעת הצפייה במסי דואה הרחק מרייס אתה נזכר כמה הוא חזק, כמה מתישים הזינוקים שלו, הצורך התמידי ללחוץ על הדוושה עד הסוף כדי למצוא שטח, להיות רענן ממש עד הסוף. הוא אולי נראה כמו עכבר מצויר וידידותי. אבל מסי הוא גם לוחם בדרכו שלו.

הבא בתור הוא ג’רארד, שרץ בספרינט אחורה כדי לחפות על חבריו. כשמסי משנה כיוון קרוב אליו, ג’רארד נועל את רגליו, מחשש להשחלה נוספת. מסי פונה לימין ומרחף מעבר לו, כמה פשוט וקל. בתור שחקן עם כדרור כה עילאי, אין לו טווח רחב. הוא לא רקדן יצירתי ברמה אדירה, כמו רונאלדיניו עם צעדי הריקוד רבי התושייה שהקסימו את העולם בזמנו. הכול אצל מסי הוא וריאציה של אותם מהלכים בודדים, הטעיית הגוף והניתור הצידה, היכולת יוצאת הדופן לראות את השטח הפנוי ולקפוץ ישר לתוכו. 12 שנים עברו וזה עדיין מפתיע לראות אותו עושה זאת.

עד כה עברנו רק 4 שניות מאז שמסי החל את המהלך שלו. נותרה עוד שנייה אחת. דויד לופס נמצא בדיוק מולו. הוא גדל בעיר ברצלונה. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בליגה הספרדית באותה העונה בה מסי זכה בכדור הזהב השני שלו. לצד התקופה שלו בנאפולי, הלכה למעשה, הקריירה שלו נמצאת תמיד קרוב לצל של מסי. פה הוא מתבונן במסי נע בחדות שמאלה 3 פעמים, ואז יוצא כדי לחטוף את הכדור.

בנקודה הזו מסי מבצע פעולה שנראיתה באותו רגע כמו שינוי קופצני לתוכניתו. הוא פונה ימינה במקום, במהירות מסחררת. לופס מזנק בכלל לכיוון הלא נכון, מבט כואב כבר מתחיל להתפרס על פניו תוך כדי שהוא רודף אחרי אוויר. עכשיו שני המגנים גם הם מתקרבים, כמו שני קצוות של תפר שנמשכים פנימה. כל המשחק נדחס לתוך המשולש המתכווץ הזה. לבסוף מסי עושה מה שכל שחקני העל האלה נוטים לעשות – עוצר את הזמן, נשען לשנייה על המרפק ותוהה מה לעשות, ואז מעביר את הכדור לרגלו השמאלית. הבעיטה חלשה, דחיקת בוהן ישר לרוברטו שהודף את זה. לואיס סוארס מטיח את הכדור החוזר. כל הקאמפ נואו גועש.

וכך, פחות או יותר, מסתיים המהלך המדהים של מסי, אם כי דקה מאוחר יותר הוא רץ בין 4 שחקני הגנה וסידר לג’ורדי אלבה את השלישי. הקבוצה הזו של סופרסטארים ענקיים תמשיך לנצח משחקים כמו אלה ככל שהעונה תתקדם לעבר שני מחוזות אפשריים – הצלחה עילאית או כישלון עילאי. לא הרבה ישתנה על ידי עוד מהלך של מסי, עוד סיבוב של תשואות, הצתה מחדש של הוויכוח הבלתי פוסק ומעיק לגבי גדולה וגבורה.

החלקה הטובה ביותר תישאר אותה משבצת קטנה וירוקה מסביב למסי תוך כדי שהוא מוציא לפועל את אותן התבניות המורכבות שלו, תזכורת לכך שאפילו באמצע המהומה המוכרת של קניות, מסורות מפוקפקות ומותגים צעקניים, הספורט עדיין יכול לייצר את רגעי הטוהר האלה, רגעי הקסם והניצוץ המתמשכים.

מערכת בארסה מאניה

החדשות הכי חמות בטלגרם שלנו

חולצות ברצלונה ב-80 שקל? המדריך המלא לרכישה

מדריך קניית חולצות ברצלונה 2023