למה 16% מהסוסיוס רוצים למכור את מסי?
האם ריאל מדריד היו אי פעם מוצלחים כמו שהיו עם די סטפאנו? האם סנטוס היו כה קסומים כמו שהיו עם פלה? או באיירן דומיננטיים כמו עם בקנבאואר ומולר? האם אייאקס הגיעו לאותה רמה כמו שהיו עם קרויף? מאז שמראדונה עזב, האם נאפולי הייתה אפילו חצי מהקבוצה שהייתה איתו?
למה שברצלונה תהיה כה טובה כמו שהייתה והנה עם מסי?
ליונל מסי משחק ברמה גבוהה כבר לא מעט עונות רצופות וההשוואות לאגדות האלה בלתי פוסקות. הוא רק עכשיו שבר את השיא של פלה של כיבושים במשך 6 עונות רצופות, ולזכותו רשומים כבר 6 אליפויות לה ליגה ו-3 זכיות בליגת האלופות. מסי רק בן 27 וכבר יש דיונים סביב “לפני ואחרי מסי” בכדורגל.
איך לעזאזל מישהו יכול לחשוב על למכור שחקן של פעם במאה, כשאף סכום כסף לא יכול להביא מישהו שדומה לו, כשאף אחד זמין לא נראה קרוב ליכולות שלו?
טוב, לפי סקר שערכו ברדיו קטלוניה, 16% מהסוסיוס של ברצלונה חושבים שלמכור את מסי זה צעד חיובי. בואו נראה איך הטירוף הזה נולד.
התכנית
מועדונים אחרים תמיד שמו עין על מסי. בין אם אלה רעל מדריד, אינטר, יובה, צ’לסי, סיטי או פ.ס.ז’, זה לא משנה. זה לגמרי נורמלי ולא יפסיק עד שיפרוש.
זה גם אף פעם לא הייתה בעיה, כי המועדון שלנו הבהיר, לא רק לתקשורת ולאוהדים, אלא גם למסי ולמשפחתו, שאין להם שום כוונה למכור אותו. ז’ואן לאפורטה יישם תכנית לפיה החוזה של מסי מחודש באופן קבוע כל שנה, בהתאם להתפתחות ולצמיחה שלו כשחקן. וזה משהו שגם רוסל המשיך, לפחות עד ספטמבר 2013.
זה היה הזמן בו דבר מה בלתי אפשרי, שלא הצלחנו לדמיין אפילו, הפך למשהו שמדברים עליו באופן שגרתי.
זה בא משום מקום. “בסקר שנערך על ידי רדיו קטלוניה, 2% מהסוסיוס היו רוצים למכור את ליונל מסי”, דיווחה התחנה. למה לעזאזל שאלו את השאלה הזו אחרי שזכינו בלה ליגה עם שיא של 100 נקודות, ומסי שבר כל שיא הבקעה אפשרי? טוב, להנהלה הייתה תכנית. הם הרגע החתימו את ניימאר.
אני יודע, אני יודע. רוב האנשים לא מאמינים לסיפור הזה, בטח כשמבינים כמה אבסורדי הוא נשמע, אבל יש סיכוי טוב שהוא אמת. ההצטרפות של ניימאר נסגרה ב-2011 בקדם-חוזה עם ברצלונה, ממש חודשים בודדים אחרי שמסי זכה בתואר ליגת האלופות השלישי שלו, כובש בגמר ונבחר לשחקן המצטיין בוומבלי. ההנהלה אף פעם לא אהבה שמסי בחר באדידס בתחילת דרכו, למשל. אבל זה לא הכול.
למה ריאל מדריד שווה יותר מברצלונה? למה פלורנטינו פרס ממשיך לקנות כוכב אחרי כוכב כאילו הוא אוסף צעצועים, גם אם זה אומר שהוא מוכר שחקנים כמו צ’אבי אלונסו ואנחל די מאריה? שחקנים שקונים הופכים תאורטית לנכס של המועדון. שחקנים כמו ואלדס, פויול, בוסקטס, צ’אבי, אינייסטה ומסי הביאו המון תארים שאי אפשר להציב להם תג מחיר, אבל פיננסית, הם לא שווים כמו שחקנים שקונים ומוכרים, ואז המועדון עצמו שווה פחות, וזה מגביל את הקרדיט שהמועדון מקבל מהבנקים, גורם לדו”חות הפיננסיים להיראות טוב. וכמובן, לרוסל, ברתומאו ולשאר חברי ההנהלה הנוכחית חשובה מאוד השורה הזו בדו”ח. ואז מתחילים לחקור את כל הקטע הזה של המשתלה.
זו אחת מבין כמה סיבות שבגללה ואלדס עזב, ולמה לה מאסיה נמצאת בדעיכה מאז שרוסל נכנס לעניינים. תמצית הכדורגל של ברצלונה, המערכת שהביאה לנו כל כך הרבה מאז 1988, חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו – כמעט ולא מעניינת את האנשים שעומדים בראש המועדון. להחזיק בנכסים גדולים, להשיג הלוואות קלות ולכסות את החוב מהר – זה מה שמשנה להם. זו סיבה אחת למה קונים לא מעט שחקנים צעירים בשביל לה מאסיה וברצלונה ב’, והם אף פעם לא הפכו לשחקנים ששווים משהו לקבוצה הראשונה. החתימות החדשות הם נכסים, בעוד שחקני לה מאסיה ותיקים יותר הם לא. זה למה, לפי חלק, מסי עלול להיות “החורבן שלנו”.
הבעיות בלה מאסיה זה עסק מורכב שצריך לפרט עליהן בנפרד. הנקודה החשובה היא שההנהלה של ברצלונה רואה בכל שחקן ברשותנו כמו פריט בסופר, עם תג מחיר עליו, והם יודעים שתג המחיר הגדול ביקום שייך למסי. וכמובן, מפתה מאוד להשתמש בעסקה כזו כדי לגלגל כמה מטבעות לכיס שלך.
התהליך
זה למה הם חיפשו שחקן עם מספיק כריזמה ועניין תקשורתי – השחקן הכי טוב בדרום אמריקה. כשניימאר הגיע בתחילת עונת 2013/14, הוא קיבל הבטחה מעניינת: “תוך שנה הקבוצה הזו כולה שלך.”
באותה עונה החלו התקיפות על מסי בתקשורת. אף על פי שהבקיע כמעט 100 שערי ליגה בשתי העונות לפני כן, כבש 73 (!!!) בכל המסגרות בעונת 2011/12, שתי התבוסות המביכות מול באיירן מינכן יוחסו לא מעט לפציעה שמסי עבר והשפיעה לו על רוב 2013. כמעט לא דיברו על המלחמה של טיטו בסרטן או בכלל על זה שבאיירן מינכן קבוצה לא פראיירית בפני עצמה.
המועדון לא הזיז אצבע כדי לעזור למסי להגן על עצמו נגד כל ההאשמות בהעלמות מס. הדליפו לחברים הקבועים שלהם בעיתונות שהמינוי של טאטה מרטינו היה כי מסי ביקש באופן אישי, כי הוא היה השחקן האהוב על חורחה מסי בניואל’ס אולד בויז. בוא נשים דברים על השולחן – מסי ומרטינו לא החליפו מילה לפני שטאטה הגיע לברצלונה.
עונת 2013/14 התפתחה בדיוק כפי שההנהלה רצתה. זה התחיל עם הזרע הקטן הזה שרוסל שתל בתחילת העונה, הזה של “2% מהסוסיוס רוצים למכור את מסי” בספטמבר. הקבוצה לא התחברה טוב, השחקנים לא היו בשיאם, כמו גם מסי, שנפצע לחודשיים בסוף 2013. באותה תקופה, מסי נפגש עם רוסל לגבי חידוש החוזה שלו, ורוסל אמר לו משהו בסגנון של “אני לא רוצה למכור אותך, אבל יש אנשים בהנהלה שכן.”
חאבייר פאוס, אותו אחד שאחראי על העסקאות עם הקטארים, אמר ב-10 בדצמבר 2013: “אנחנו (ברצלונה) לא צריכים לחדש את החודש של ‘האדון הזה’ כל חצי שנה.” מעניין שהוא החליט דווקא עכשיו לצאת נגד משהו שקורה באופן די קבוע מ-2006, דווקא כמה חודשים אחרי שניימאר הצטרף.
ואז הבלתי ייאמן קרה. מסי, שהחלים בדיוק בארגנטינה, הגיב לפאוס ב-20 בדצמבר. הוא תקף אותו ישירות והגן לא רק על עצמו, אלא על משפחתו: “פאוס לא יודע שום דבר על כדורגל. הוא רוצה לנהל את המועדון כמו חברה. ברצלונה צריכה להיות מיוצגת על ידי חברי ההנהלה הטובים ביותר שיש.”
מסי, שתמיד שקט מאוד מול התקשורת, אדם שחייו הפרטיים תמיד מהווים מסתורין, נתן חבטה רצינית נגד ההנהלה, שלא מעניקה לו כבוד כבר זמן רב, בייחוד מאז שניימאר הצטרף.
התקיפות נגד מסי בתקשורת המשיכו, בדיוק בהתאם לתכנית של רוסל. התקשורת האשימה את מסי שהוא שומר את עצמו למונדיאל – למרות שרמת המשחק שלו בברזיל הייתה דומה למה שהציג בעונה שלפני כן – שכבר אין לו עניין בברצלונה, שהיה לו מספיק. זה הגיע לנקודת רתיחה במשחק על האליפות מול אתלטיקו, בו ברצלונה הייתה די חלשה ואיבדה את האליפות, ואבא של מסי ואחיו הותקפו על ידי אוהדים ביציאתם מהאצטדיון.
כל זה קרה במקביל לכך שההנהלה לא החתימה את מסי על חוזה חדש. זה היה על השולחן מאז אוגוסט 2013, אבל המועדון עיכב את זה עד כמה ימים לפני נסיעתו של מסי לברזיל. 9 חודשים בהם השחקן אולי הטוב בכל הזמנים צריך לחכות, וכל הזמן הזה לקרוא שהוא הבעיה, שהוא דרש שחקנים כמו סרחיו אגוורו ומשכורת כפולה. מכל הזבל הזה אפשר לזקק משהו אחד שהוא כנראה נכון: מסי דרש קבוצה תחרותית לעונה הבאה. עד אותה חתימה על חוזה חדש קרו לא מעט דברים: ברתומאו החליף את רוסל, וניימאר חווה עונה די סבירה במקרה הטוב והיה רחוק מלהיות המלך החדש של המועדון, כמו שרוסל, ברתומאו וההנהלה קיוו. במהלך הקיץ אכן נבנתה קבוצה תחרותית, על הנייר. סוארס, ראקיטיץ’, שני שוערים ושני בלמים הגיעו. הקבוצה לא חוזקה מספיק, בטח שלא בקישור, אבל הנה, הבקשה של מסי נענתה.
מסי הצהיר באותה תקופה משהו מאוד ברור: “אשאר בברצלונה כל עוד ירצו אותי פה. בשנייה שלא ירצו אותי, אמצא אופציה אחרת.”
העונה הנוכחית
אחרי שהגיע עם ארגנטינה לגמר וחווה אכזבה לא קטנה עם הפסד הגביע, הוא קיבל מנוחה ראויה לשמה. מסי חזר לברצלונה כשעכשיו הוא מתאמן לצד כוכב-על כמו לואיס סוארס – החלוץ לו קיוו אוהדי ברצלונה ומסי מאז 2012. אבל לקח למסי זמן עד שהוא חזר לכושר שיא, באותו אופן שלקח זמן לקבוצה להתחבר. החצי הראשון של העונה הזכיר את העונה הקודמת: מסי לא הבקיע באותו קצב שידע בזמנים טובים יותר, בזמן שכריסטיאנו רונאלדו פותח פער של 12 שערים במירוץ לפיצ’יצ’י.
דברים לא הלכו הכי טוב לפני 2015, ומה ההנהלה תכננה באותו זמן? לחדש לניימאר את החוזה, כמובן, הכי הגיוני וטבעי! השחקן שעדיין לא זכה בתואר משמעותי בברצלונה ושעדיין לא נתן עונה טובה שלמה, השחקן שהחתימה שלו פתחה תיבת פנדורה של צרות, עכשיו ראוי לחידוש חוזה, כמה חודשים באמצע העונה. לפחות זה היה הרעיון שלהם בנובמבר.
ואז ברצלונה הגיעה לאנואטה, הפסידה לריאל סוסיאדד, והגיהינום התפרץ. נראה שמערכת היחסים בין מסי ללוצ’ו התפוצצה, שחדר ההלבשה במצב רע, תיאגו משחק לאבא באייפד… דברים נרגעו קצת בזכות שיחות שהקפטנים עשו, לפחות הגיעו להבנות שכדאי להמשיך עד סוף העונה ביחסי עבודה סבירים.
ברתומאו הכריז על בחירות בסוף העונה. ברצלונה התקרבה למשחק מול אתלטיקו מדריד בבית, משחק של להיות או לחדול, כשהכול משדר פסימיות. עד שההתקפה שלנו התחברה. מסי וניימאר כבר היו לפני כן חברים טובים, ועכשיו עם סוארס, זו לא רק חברות טובה, אלא גם חיבור כדורגל טוב, כמו שציפו מהם.
העתיד
מאז 4 בינואר, מלבד ההפסד למלאגה, אנחנו רק מנצחים. מסי נתן יותר מ-20 גולים ו-10 בישולים: ההתחלה הכי מוצלחת שלו לשנה קלנדרית. מסי נראה שמח, הוא נלחם על כדורים, והקבוצה מצליחה לא רע בכלל, בייחוד כשהכדור מגיע לרגליים של מסי. ועדיין, 16% מחברי המועדון רוצים למכור אותו.
כפי שהוסבר, נראה שזו הצלחה של התכנית של רוסל. עכשיו אנשים מפקפקים באהבה ובנאמנות של מסי לברצלונה, וחושבים שניימאר יכול להיות כמו מה שמסי היה עבור רונאלדיניו – “הדבר הגדול הבא”.
אבל בואו נהיה מציאותיים – טוב ככל שרונאלדיניו היה בשיאו, הוא לא היה טוב כמו מסי, וניימאר אם נהיה ברי מזל, יהיה טוב כמו חצי מסי.
ובכלל, מה יועילו לנו 250 מיליון אירו בבנק, או אפילו מיליארד אירו כשמסי יימכר? אם מסי היה השחקן שבמו רגליו מחץ את מנצ’סטר סיטי, מועדון שמילולית הוציא מעל למיליארד אירו כדי לבנות את הקבוצה שלהם, איך כסף יכול לעזור לנו?!
למסי אין מחיר. ראינו לאורך ההיסטוריה שלמועדונים אחרים קשה עד בלתי אפשרי לשחזר את ימי הזהב שלהם עם האגדות שלהם, ויש סיכוי טוב שזה גם יהיה המקרה שלנו אם מסי יעזוב.
ההנהלה הנוכחית של ברצלונה גמורה. החודש נחשפנו לתביעה על הונאות המס שרוסל וברתומאו מתמודדים עמה. גם אם ירוצו בבחירות הקרובות, הם ככל הנראה יפסידו. אבל ההשלכות למעשים שלהם יישארו עמנו.
כבר שולמו 13 מ’ אירו כקנס על קאסו ניימאר, ודברים רק יידרדרו מפה. יכול מאוד להיות שהמועדון ייאלץ לשלם 100 מ’ אירו בגלל השטויות שלהם. המועדון הוציא סכום מכובד בקיץ האחרון על רכש. מכירה של מסי לא רק שתכסה את ההוצאות האלה, אלא גם קצת יותר מזה…
“ממש לא אכפת להם שסוסיוס שונאים אותם. מה שחשוב להם זה שהם לא יצאו מהמועדון כשהם צריכים לשלם כסף מהכיס הפרטי שלהם.” – זה מה שמקור אמר לפרדריק פורטה, אחד מהעיתונאים היותר אמינים בסביבה, לגבי התכנית של ההנהלה למכור את מסי.
אסור לנו לתת להנהלה הזו לעשות כרצונה. חייבים לוודא שמסי מרגיש בנוח ורצוי בברצלונה, משחק במדי המועדון שאנחנו אוהבים. לא כי הוא ראוי לכך, אלא כי אף אחד לא יכול להחליף אותו, וזה משהו שאותם 16% שרוצים אותו בחוץ קצת שוכחים.
